לא רוצה שתקום ועידת חקירה שתאשים רק את הממשלה או ועדה שתאשים רק את בכירי צה"ל. ועדת טיוח שתלויה בהרכב. אין לי את הרצון כבר להעניש את הכושלים, נטו שיעזבו את תפקידים, להתקדם בתור מדינה ולמנוע את האסון הבא. הרצון לנקמה שמור לפלסטינאצים.
בכירי הצבא וזרועות הביטחון לא מוכנים להתפטר מתפקידם כי הם מפחדים שהממשלה הנוכחית תהיה זו שתמנה את המחליפים. בבחינת "לפוליטיקאים אסור לקבל החלטות פוליטיות משיקולים פוליטיים - אבל לנו, על מדים - מותר".
תגיד אתה לא רואה איך כל קודקוד במערכת הביטחון מתבטא אחרי שמסיים את תפקידו? מילת המפתח: "כל". הם כולם שייכים לאותו מחנה פוליטי. והם אדוקים... הם המובילים והפאנטיים והקנאים של המחנה הזה. תמימות דעים כזו לא תמצא אפילו בשולחן ערב שבת של משפחת חליווה.
תרצה או לא תרצה כל עוד הלוי יחליט להשאר בתפקיד אי אפשר להדיח אותו. אפשר להדיח את גלנט ואז לא יהיה לו גב בממשלה אבל גם את זה ביבי לא עושה. לדעתי רק לועדת חקירה ממלכתית יש סמכות להדיח את הלוי אבל ביבי כאמור לא הולך להקים אחת כזאת. נאלץ להמשיך לשמוע את התדרוכים שלו דרך דובר צה״ל ניר דבורי.
Telegram: Contact @amitsegal נחמד במיוחד כשזה בזמן שצה"ל בנוכחות הכי דלה מאז תחילת המלחמה, אך זה לא מספיק. צריך עוד. ואסור לשחרר את השטחים האלה עד שחמאס נשאר רעיון בלבד.
https://rotter.net/forum/scoops1/866518.shtml צמד הסימים בעוד ״אזהרה חמורה״. לא יכנסו לכאן פועלים מאיו״ש נקודה סוף. א.הקונספציה של פועלים=שקט בטחוני קרסה בשביעי באוקטובר. ב.יש מספיק מדינות שיכולות לספק עבודה לפלסטינים:ירדן, קטאר, סעודיה, האמירויות. הרי הם כל הזמן מספרים שהם דואגים לפלסטינים, אז שיתנו להם עבודה, למה אנחנו צריכים הפריארים של הגלובוס. ג.אם יהודי לא יכול להסתובב בקלקיליה כי ירצחו אותו אז גם פלסטיני לא יכול להסתובב בכפר סבא. עקרון ההדדיות.
https://www.ynet.co.il/news/article/syn00kl230#autoplay דובר צה״ל לא חלילה ישלח את הסרטונים לרשתות הזרות כדי שבעולם יראו באיזה תנאים החזיקו את החטופים אלא ישלח אותם למשפחות ״שבאישור שלהן״ יגיעו לכלי התקשורת בישראל. כי כל מה שמעניין את דובר צה״ל זה להפעיל לחץ על ביבי ללכת לעסקה
נקודה לגבי הסכמי השלום עם מצרים וירדן (והרש"פ): הרבה פעמים מעלים את הטענה שהסכמי השלום עם מצרים וירדן הם לא אמיתיים, לאור הסלידה העמוקה של האזרחים ממדינת ישראל. הטענות האלה מתחזקות בצורה משמעותית אחרי שיוצא פיגוע ממצרים או ירדן, ורואים את הגיבוי העמוק בחברות האלה לטרור נגד ישראל. לדעתי זו טענה נכונה, אבל מולה צריך לטעון טענה אחרת. המטרה בהסכם עם מדינות שכנות היא לא 'שלום'. לא יהיה כאן 'מזרח תיכון חדש' של פרס או 'no more war no more bloodshed' של בגין. אם זו המטרה של ההסכם - אין לו סיכוי מראש (כי האסלאם הג'יהאדיסטי חזק מדי), וברור שהוא לא יצליח. ברור שגם מצרים (שיש לנו איתה שלום) וגם סוריה (שאין לנו איתה שלום) ינסו להשמיד אותנו ברגע שהם יחשבו שזה יצליח להם. אבל זה לא משנה. השאלה היא האם ההסכם הזה משרת את צורכי הבטחון של מדינת ישראל. האם הסכם השלום עם ירדן יצר מצב שבו קל יותר למערכת הבטחונית של ישראל להסתדר? סביר שכן. האם הסכם השלום עם מצרים (ויתור על סיני, השארות עם עזה, שקט בסיני) יצר מצב שבו קל יותר למערכת הבטחונית של ישראל? יכול להיות. האם הסכם השלום עם הרש"פ (אוסלו) יצר מצב שבו קל יותר למערכת הבטחונית בישראל? נראה שלא. האם הסכמי אברהם יצרו מצב שבו קל יותר למערכת הבטחונית (והכלכלית) של ישראל להסתדר? נראה שכן. בקיצור: השאלה היא לא האם הסכם השלום יוצר שלום אמיתי. המדד היחיד שצריך להיות רלוונטי הוא ההשלכה של ההסכם על בטחון מדינת ישראל.
אבל איך אתה בדיוק מודד "ביטחון"? היו כמה שנים של שקט בעזה (שקנינו בכסף), היה מי שטען שזה תרם לביטחון. ואז קיבלנו את החשבונית לפני 11 חודשים. אז ירדן ומצרים נמצאות איתנו במצב של אי לחימה, סבבה. טוב לביטחון. ואם הן בונות בשושו כוח מלחמתי שיופנה נגדנו בעוד 10, 30, 100 שנה?
@VAR ברור שהמידע האמיתי יהיה קיים רק רטרואקטיבית, כמו תמיד. בדיוק כמו שאי אפשר לדעת אם משתלם לתקוף באיראן - אולי שנה הבאה תהיה מהפכת-נגד ותכנית הגרעין והמאבק בישראל יעלם, ואולי הם רק יתחזקו ויגיעו למצב שאין לנו איך להגיב. נדע רק בעתיד, אם בכלל. הנקודה שלי היא בכלל מה המבט שצריך להסתכל על הסכמים כאלה - לא 'האם הם יאהבו אותנו' (הם לא), אלא 'האם נראה שבטחונית זה יועיל לנו' (אולי).
