ריאל מדריד 2023/24: שבעה קשרים, חלוץ אחד. איך יסתיים הריקוד האחרון של קרלו?

הוא ראוי לקרדיט על הרבה דברים, הוא הפך את ויניסיוס ג'וניור למה שהוא, שילב היטב את ג'וד בלינגהאם, אבל בכדורגל הכל נזיל. לדעתי גם מאמן עם שם פחות גדול לא היה שורד את 2022/23 בה זכינו בגביע וזהו, באף תואר גדול. העונה חווינו יותר מדי השפלות, לא ניצחנו אף משחק גדול. הקלאסיקו הזה היה כואב יותר מהראשון. אם השופט לא חס על אדוארדו קמאבינגה ומוציא לו צהוב שני ובהמשך האדום של שצ'סני הרי שהמשחק נגמר בעשירייה. הנקודה שלי היא שהייתי מפטר אותו עכשיו, מיד, כדי להביא אליפות ולהציל משהו, גם אם צ'אבי אלונסו עדיין לא מגיע.

 

טוב אז מנצ’סטר סיטי, זה היה די צפוי, עונש על העונה המביכה שלנו במפעל שלא מספיק “עימתו” את קרלו אנצ’לוטי עם זה במסיבות העיתונאים השונות או בכלל. אם אנחנו היינו עושים את שלנו, נניח מפגש תיאורטי בשמינית הגמר (תבינו לאן אני חותר תעזבו את הדקויות) אז הייתי אומר ‘נו טוב - מזל רע, אבל בגלל משחקים כאלה אנחנו כל כך אוהבים כדורגל’. זה נכון אבל לא שלם. בעונה כזו עם עומס משחקים זה כמעט עונש. והלב שלי חלש.
אשכרה מפגש עונה רביעית ברציפות, הקלאסיקו החדש של אירופה ותסלח לי באיירן מינכן ואפילו ליברפול החביבה. אין אף משחק נוקאאוט שהסב לי כזה טירוף וממש ‘פריז’ שאני קופא במקום כמו בסרטים, וצמרמורת כמו נגד מנצ’סטר סיטי (כמובן שגמר הדסימה לא נחשב), לנצח אני אצרח יחד עם השדר את הגול של רודריגו ב-2022 ואעלה אותו לאינסטגרם מחדש, ואזכור את השאגה של הקהל כשאמרו שיש שש דקות תוספת זמן. מתי ראיתם דבר כזה שאוהדים ‘חוגגים’ שהכרוז אומר שש דקות תוספת זמן? וכמובן גם את אבא שלי בסלון: "דור מה אתה כל כך שמח, השער הזה לא מספיק (אחרי ה-1:1) ואני ממלמל לו: “אבא זה הברנבאו, לך תדע…”. הוא הלך להביא שתייה וכשחזר…
ברור שאפשר לעבור את סיטי שחוה עונת בלהות, בזמן רצף ההפסדים אתה אומר לעצמך שזה ייעצר אבל נמשך ונמשך. הם נראים מאוד לא מאוזנים, חסרי שיניים, אפילו שבעים אחרי מיליון אליפויות ברצף בניגוד אלינו, צריך לנצל את זה. הרבה יותר מהחיסרון של רודרי שהוא אחלה שחקן. ומצד שני בגלל הפער הגדול בין המאמנים, סגנון הכדורגל שהקבוצה שלנו בוחרת ועצם זה שלא ניצחנו אף קבוצה גדולה השנה (התוצאות האחרונות מעולות אבל המדד לא איכותי מספיק) - קשה לי להיות אופטימי נגדם. גם לא הגיוני שבכל משחק נגדינו ארלינג הולאנד יהיה כמו שחקן פחות. יש לנו נקודות תורפה שהם יכולים לנצל בקלות.
אני כן זוכר את ההשפלה ב-2023, רביעייה כואבת מאוד כשלא יצאנו מהרחבה שלנו והמאמן לא תרם עם ספסולו הפושע של רודיגר שביטל את הולאנד במשחק הראשון. אשתקד ב-3:3 היינו מעולים. בגומלין בונקר מוגזם כשהיה לנו אחלה קישור
אנחנו ריאל מדריד, אנחנו המלכים של אירופה, זה המפעל שלנו. הגיע הזמן לשבור את האיתיחאד כלומר לנצח שם לראשונה. אבל קשה לי להגיד שאנחנו פייבוריטים. אולי זה הזמן בעוד שבועיים להתחיל לשחק כדורגל באמת.
בכלי התקשורת ידברו סביב המשחק על כל שחקני ההתקפה המעולים אצלינו ובשתי הקבוצות. רודריגו אוהב לשחק נגדם - לנצח אני אוהב אותך, ויניסיוס ג'וניור יבוא במוד אחר וכבר כבש גולאסו, קיליאן אמבפה יכול להתעלל בהם אם יש שטחים. כמובן שצריך את טיבו קורטואה שהודף הכל וגם יש לנו רק שחקן הגנה אחד נורמלי. ואני חושב שהרבה יקום ויפול על ג’וד בלינגהאם. “המנהיג”, הקשר, זה שמנהל את המשחק, עומד בפרץ, עוזר בהגנה, מפגין חוסן.
אפשר להחזיר את דני קרבחאל רק למשחק הזה? איפה חותמים שלא נראה את פרלאן מנדי ואורליאן טשואמני?

 

כן אבל תשמע זה לא שהוא לקח אליפות בבונדסליגה כמאמן באייר לברקוזן כמו צ'אבי אלונסו ובכך היה פורץ דרך, 'בנה' שחקנים (אולי את ויניסיוס ג'וניור כן) והפך מועדון 'לוזרי' לאחר. אליפות בבונדסליגה עם סגל מפלצתי כמו שהיה לו, רוברט לבנדובסקי ואריאן רובן ופרנק ריברי ומנואל נוייר וחלקם בשיא הקריירה, כנ"ל אליפות בצרפת בפריז סן ז'רמן. בריאל מדריד המאזן שלו עומד על שתי אליפויות בחמש שנים ועונה אחת שהוא כלל לא היה במאבק - ריאל הפסיקה לשחק אחרי מונדיאל 2022. העונה סיכוי טוב שהוא יסיים עם שתי אליפויות בשש שנים. אתה גם מכיר את רזומה האליפויות שלו במילאן אני מניח.

אני לא יודע אם הייתי זורק אותו מהדיונים האלה אבל לבטח לא מדרג אותו יותר מדי גבוה. והעונה כאחד שנושם וחיי את הקבוצה כמו תמיד - הוא עושה כל כך הרבה טעויות..

 

הטקסט שכתבתי על מרסלו לכבוד פרישתו ביום חמישי:

רציתי ערב שקט וכבר מהצהריים אני על קוצים בגלל הפרישה של מרסלו. כבר כתבתי לא פעם טקסטים על משחקים נוראיים ושברון לב אבל הדבר הכי קשה כאוהד כדורגל זה הטקסט הזה - להיפרד מאגדות, שחקנים שנכנסו ללב שלך ואתה יודע שלא יחזרו לשחק. לא היה אכפת לי שמרסלו רק מעלה תמונות מאימונים באינסטגרם והוא לא באמת על כר הדשא – העיקר שלא יגיד שזהו – סוף המשחק.

פתאום אני לחוץ שלא ייצא מספיק טוב ושלא אגיד את כל מה שרציתי, ולרוב אני בטוח בכתיבה שלי. אני תוהה באילו תמונות לבחור? בזו שהוא חוגג עם כריסטיאנו ומה עם ההיא שהוא מניף את הגביע החמישי שלו וכדומה - כאילו זה הפרופיל בבאמבל והכלה מחכה לי. ראיתם איזו תמונה מרגשת בחרתי?

כשאתה כותב פוסט יום הולדת 40 לכריסטיאנו רונאלדו אז ישר מרסלו ‘עולה’ שם, כשאתה מדבר על ריאל מדריד הנצחית ההיא של ארבע הזכיות בחמש שנים - הוא עולה שם. תמיד היה השחקן השלישי-רביעי בחשיבותו. ואתה רואה איך כריסטיאנו עזב הכל וכתב טקסט ישר, כנ"ל סרחיו ראמוס. אם נעשה סקר אין ספק שמרסלו נמצא בין חמשת השחקנים הכי אהובים בריאל מדריד בתקופה הזו. איזה כיף שזכינו – כמה כיף היה. והוא עדיין ‘שומר על קשר’. מבקר בוולדבבאס ומגיב לכל שחקן באינסטגרם בין אם זה אחד הברזילאיים (היה מצליח להרגיע את ויניסיוס?), הכוכבים החדשים או ילד מהקאנטרה כמו גונסאלו.

כמה הייתי משלם לראות אותו היום קצת בסנטיאגו ברנבאו, אולי שיהיה צמוד לפרלאן מנדי וילמד אותו איך זה לאהוב כדורגל כי מנדי פשוט לא יודע.

מצאתי ונרגעתי – כבר כתבתי על האגדה מרסלו לאחר שעזב את ריאל מדריד בקיץ 2022. “רומן היסטורי” הייתה הכותרת והעליתי כל כך הרבה נקודות.

אני אציין שוב משהו. הדרך לא הייתה חלקה בניגוד לסרחיו ראמוס שחולק איתו את התמונה ההיא בסיבלס. ‘גדלנו’ איתו ביחד. איזה מסע הוא עבר, איזה פרק הוא כתב בספר ההיסטוריה של ריאל מדריד. פרק עב כרס. איזה סיפור! למדנו לאהוב אותו. ואולי אין לי מספיק חולצות שלו. תראו כמה מהמורות היו בדרך. הוא כמעט הושאל לקבוצה נידחת למשל. או הימים בהם חסוס נאבאס עשה לו סחרחורת. אני זוכר היטב את ה-2:5 על אתלטיק בילבאו בסאן ממס. בכל אחד מהשערים ראו את מרסלו ממהר לחגוג ולזנק על הכובש. וזו הייתה התרומה היחידה שלו. והפציעה ב-2013, והוא פתח רק כמחליף בגמר הדסימה, ואחר כך סנטיאגו סולארי התעלל בו. אבל מרסלו ניצח. פתח בקלאסיקו שאני נסעתי אליו במרץ 2020 וראיתי אותו גם מציג משחק הגנה אדיר.

לפתע אני מרגיש קצת לא נעים כי אולי עשיתי לו עוול ומיהרתי להגיד שרוברטו קרלוס מאפיל עליו (כי RC היה טוב בהגנה). מי האמין שמרסלו ינצח את מורו ורבו. מעל מאה בישולים, אתם קולטים?

מרסלו הוא סיבה לקנות כרטיס. מרסלו לא לוקח את החיים ברצינות וגם את הכדורגל. מרסלו מחייך כל הזמן, הוא כוכב. מגן שבעצם פליימקר. הדריבלים הקטנים האלה על השטח קטן, החגיגות עם כריסטיאנו – כמה הם נהנו ביחד. ההחלטה לפרגן לו מול השער נגד באיירן מינכן. ואם כבר באיירן – המשחק הגדול ביותר בקריירה שלו – נגד אריאן רובן. מי לא יודע לעשות הגנה? השחקן שחוגג גליץ’ מוצלח. הגולים האלה בבומבות דווקא ברגל ימין.

הרגע בו גלש אל עבר המאמן שלו זינדין זידאן כשהיה על הגריל לפני שמינית גמר ליגת האלופות נגד באיירן מינכן – איזה קסם של רגע. או הרגע בדסימה עם איקר קסיאס כששניהם מתחבקים על הדשא לפני שהשופט שרק לסיום – ככה זה אחרי ה-1:3. לא יכלו לעצור את הדמעות. ורגעים פשוטים יותר כמו הגולים שהיה חוגג, טופח על החזה. ה-2:3 נגד דפורטיבו לה קורוניה למשל. הצהלה אחרי ה-2:3 של אלבארו מוראטה נגד ויאריאל – שני המשחקים בעונת הדאבל.

לוקח אתכם איתי למסע שוב לעונת 2017-18. אני לא חושב שדיברו על זה מספיק. אתם קולטים? שער נגד פריז סן ז’רמן בשמינית הגמר – נתן לנו את השלישי והיתרון הבטוח| שער ברבע הגמר נגד יובנטוס בצ’יפ המדהים בטורינו – שער שהתברר כקריטי מאוד – ה-0:3| שער שוויון נגד באיירן מינכן בחצי הגמר הראשון מכל הלב רגע לפני ההפסקה – 1:1| הוא בישל בחצי הגמר את השוויון של קארים בנזמה וכמובן היה זה שהרים את הכדור לגארת’ בייל וברגל ימין, ואז נולדה המספרת ההיא.

הכדורגל לעתים מרגיש יותר ויותר רובוטי. הפיזיות, הדרישה של לעמוד בעומס המשחקים. כאילו כדורגל זו מתמטיקה. אין משהו שובר שגרה, יוצא דופן. אני לא יודע עוד כמה זמן יחכו האוהדים למגן כמו מרסלו. באמת יחיד ומיוחד.

“ריאל מדריד תמיד חוזרת”, הוא אמר, וכך יהיה. וגם מרסלו צריך לחזור. למשחק אגדות קודם כל, יחד עם רוברטו קרלוס, וזידאן, וראול, ורונאלדו ‘השמן’ שערך את הופעת הפרידה שלו ביום בו מרסלו שיחק לראשונה במועדון, ואפילו פדג’ה מיאטוביץ’ שהיה זה שהביא אותו. וגם לחזור למועדון. ואם תחליט קצת להיות בים בפאבלות וליהנות מהחיים – כמובן עם כדור ובירה - זה גם בסדר. איזה כיף גם לראות שאני זה שפתחתי עליו דיון בפורום האוהדים עם הכיתוב ‘השחקן המרגש בסגל’. משתחווה לך כמו שהשתחווית לעשרות אלפי האוהדים בברנבאו בחגיגות הגביע ה-14. תודה על הכל, Legend.