כשתקרא את הדו"ח תיווכח שהוא מבצע סקירה קצרה ועניינית לגבי הסיטואציה (זה דו"ח למשקיעים זרים, כן?) והמלצות השקעה (שם ברורה הסיבה והתוצאה).
אני חושב שהתקשורת מנסה לדחוף סיסמאות בשביל להניע אנשים לכאן או לכאן ויש אנשים שאפשר לדחוף להם סיסמאות בשני הצדדים ואז אולי אלה מציגים פחות גוונים. אבל מהניסיון שלי עם בני אדם (ואני מודה שגם אני פעם חשבתי בצורה הרבה יותר מכלילה) כל אחד הוא משהו אחר ובבני אדם תמיד יהיו המון גוונים, מחשבות ודעות שונות. לכל אחד בתפיסה שלו של דמוקרטיה חשובים דברים אחרים, אם יש לך סבלנות וכוחות נפש ואני יודע שזה קשה ומתיש, אז תנסה לדבר עם אנשים שחושבים הפוך ממך ותראה כמה זה מגוון וכמה כל אחד שונה מהשני וכל אחד עם מה שחשוב לו. אני עושה את זה ואני מצאתי שזה אחת השיטות שלמדתי הכי הרבה בעזרתן וזה עוזר לי להבין את המצב הרבה יותר לעומק. אחד הדברים הראשונים שלמדתי זה שיש מגוון מטורף, פשוט מטורף, אצל אנשים שחושבים הפוך ממני ושחשבתי שהם טועים והם כולם אותו דבר.
אני מתוקף עבודתי נפגש עם המון אנשים. ולא חייבים לדבר על פוליטיקה כדי לגזור תובנות. בוודאי ובוודאי במקרה של התנועה הפרוגרסיבית והסדר העולמי החדש שהיא מנסה ליצור, -הרי הביטויי הפוליטי הוא רק ביטויי אחד מני רבים שהתנועה הטוטאלית הזו עוסקת בה. בקשר לתקשורת, לא יודע מה זה אומר "התקשורת מנסה לדחוף". אין ערוץ תקשורתי אחד במדינה הזו שבוחן דברים בצורה שקולה. כולם בכוונת מכוון. לכולם יש אג'נדה מסויימת (ולרובם יש את אותה האג'נדה) ובגלל שהמציאות הזו כבר ממופה, אז כשאני רואה/קורא/שומע ערוץ תקשורתי במדיום מסויים: אז אני מפעיל את המגננות. ממילא. אגב, עניין הרבה יותר חמור הוא האג'נדה וה"צביעת עולם" שמנסים לכפות עלינו במישורים אחרים. למשל פרסומות. למשל סרטים. -כי שם המגננות שלנו לא נכנסות לפעולה. והפרופוגנדה חוגגת. בקשר לשמאל הישראלי. אתה מכיר שמאל שאיננו פרוגרסיבי? -שתף אותי.
@טל. זה לא משנה איך תקרא לזה. מי שמתכנן לרדת מהארץ ולא רוצה להמשיך לשרת - מבין, הגיוני. מי שמתכוון להישאר כאן ולהילחם על אופי המדינה, אבל במקביל מפקיר עמדות מפתח כדי שמתנגדיו יתפסו אותן - אבסורדי. היפרדות גיאוגרפית כמעט בלתי אפשרית. רק לחשוב על יפו ובני-ברק בתוך המרכז מבהיר כמה שהחלוקה הזו לא פשוטה. הבעיה היא שה'שמאל' מזגזג בין 2 זהויות שונות - 1. אנחנו מיעוט שתורם יותר מדי (ואז נמאס מהחרדים ומההתנחלויות). 2. אנחנו הקמנו את המדינה אז אנחנו נחליט עליה (ואז רק-לא-ביבי ודי לשלטון ה'בבונים'). ליברמן אמנם לא שייך לציבור הזה סוציולוגית אבל זה בדיוק הזיגזג שהוא עשה במהלך הבחירות החוזרות. אם מה שמעניין את הציבור הזה זה איכות חיים - מפלגה סקטוריאלית תחת ביבי תדאג לכם פי כמה מפנטזיות על פדרציה.
בדו"ח שלהם כתוב שחור על גבי לבן שהם שינו את התחזית בגלל שהם זיהו שינוי לרעה בממשל הישראלי. ואז מפרטים ואומרים שהשינוי לרעה שהם מזהים הוא שפעולות הממשלה מחלישות את עצמאות בית המשפט, פוגעות בביקורת על הממשלה ומשבשות את מערכת האיזונים והבלמים. הם מדגישים שבגלל שלישראל אין חוקה אז ישראל עוד יותר תלויה בביקורת של מערכת המשפט. ומקנחים בזה שהממשלה והרשות המחוקקת נהיו פחות צפויות, ובעלות פוטנציאל גבוה יותר ליצור סכנות משמעותיות ליציבות הכלכלית והחברתית. כמה אפס לקיחת אחריות ואפס בושה צריך להיות למישהו כדי להאשים את המחאה בדו"ח הזה. סה"כ מצביע ראוי לממשלה הזאת.
yonmu זה חשוב מאוד איך תקרא לזה. כי מהסיווג הזה גם תבין את התמונה הרחבה יותר. -אין פה שום ויתור על כוח. אין פה התנתקות. (וכפי שציינת גם לא יכולה להיות כזו. משיקולים גיאוגרפים וטופוגרפים ומתמטיים ופיזיקלים טהורים). תנועת המחאה היא בסה"כ חלק מתנועה רחבה יותר. תנועה רחבה גלובלית של "קולניאליזם רעיוני". -דמיין את זה כך. ואנחנו הקולוניה. יש פה טקטיקה. אופרטיבית של קולניאליסטים. ילידים שהומרו. וכעת פועלים כסוכן. -בשירות תנועה רחבה יותר של קולניאליזם רעיוני. שלפחות כיום קוראים לו התנועה הפרוגרסיבית. -שהיא דת מיסיונרית לכל עניין ודבר, ובריש גלי שואפת לסדר עולמי חדש, ולעולם לא תסבול פיסת אדמה מיושבת אפילו בקצה השני של העולם - שאנשים ינהגו בה הפוך מחוקי הדת. לא צריך מיסיון. נטפליקס זה המיסיון. הרשתות החברתיות זה המיסיון. ואנחנו הפרימיטבים הילידים החשוכים שצריך להמיר. לשחרר אותנו ולהצעיד אותנו לסדר העולמי החדש. והנאור. לשם כך חייבים לשלוט במנגנונים מסויימים. יש מנגנונים שחייבים להבטיח בהם שליטה, ויש כאלו שחייבים לייצר בהם שליטה. והדרך, הטקטית, לשם כך היא כאוס. יצירת אנרכיה. מאבק. ושיסויי. אף אחד אצלהם לא מוותר ואומר עזוב אותי אני הולך הצידה בשקט. להפך. זו בסה"כ טקטיקה להפעיל עליך לחץ - כדי שתקרוס. העולם הישן חייב לקרוס וחייבים להוכיח אותך על קריסתו.
