הרמתי ידיים סופית. סיאטל שברו אותי. אם הם לא זוכים בסופרבול כנראה שמשהו הזוי מאוד קרה בדרך. יש דברים שכתובים בכוכבים וזה אחד מהם. לא צריך להתעצבן ולהתאכזב, פשוט להשלים עם המצב והעליונות שלהם ולהוריד את הכובע. כבוד לפיט קארול השפיץ על עבודה אדירה והמפלצת התלת ראשית שהוא בנה ומוביל. נתראה בעונה הבאה. עד אז אפשר לנעול את הדיון מבחינתי.
קשה לבוא בטענות או בציפיות לסיהוקס שאיבדו 3 ר''ב פותחים עם התקפה שכל העונה בנויה על משחק ריצה. שתי איבודים מכריעים והתקפה שנכנסה לעניינים רק אחרי פציעות ועייפות של הגנת הויקינגס. אם מפרישים בעונה אחת את איליי,בריידי,ריברס ובן השמן אז אפשר גם להכניס באיחור את איש הסטטיסטיקה לרשימה.
מכת הפציעות של האיגלס יותר קיצונית מזו של הסיהוקס. ראנינג באק זה בערך התפקיד שהכי קל להחליף בליגה הזאת. ברגע שוונץ ירד מהמגרש כיביתי את הטלוויזיה וידעתי מה יקרה. לא שלאיגלס היה סיכוי ללכת עד הסוף או משהו, אבל הם יכולים לתת פייט לכל קבוצה ביום נתון והגיע לוונץ לצבור קצת ניסיון פלייאוף אז זה היה סופר מבאס. קווי ההתקפה וההגנה של הקבוצה הזו, על אחת כמה וכמה כשכולם כשירים, הם אליט. באוף סיזן הזה הם חייבים להביא כמה שיותר סקיל פליירז ועוד קצת איכות לסקנדרי (שהשתפר פלאים כשכל החבר׳ה הפצועים חזרו, בדגש על מילס, פשוט לא מספיק). בשורה התחתונה, עם המשולש של האווי-דאגי-וונץ אני לא דואג לעתיד שלהם.
מצד אחד אני רוצה להסכים עם כל מילה (בטעות נלחץ לי לייק ואני לא יכול לבטל), מצד שני צר לי אבל סיאטל היו מנצחים את פילדלפיה גם אם וונץ היה נשאר על המגרש + גם אם כל הפצועים של האיגלס היו בריאים + גם אם הם היו מנחיתים בדדליין את ג׳יילן ראמזי ורובי אנדרסון + גם אם אנטוניו בראון היה חותם באוף סיזן ומתנתק מכל הרשתות החברתיות. אין מה לעשות - כשאתה טוב אתה טוב וסיאטל טובים מאוד וקבוצה היסטורית שהייתה דורסת כל דבר שהיו מציבים מולה ותדרוס בלי למצמץ את כל הקבוצות המזוייפות והשקרניות (כן סן פרנסיסקו אני מדבר עליכם יא אהבלים) שינסו להציק לה כל הדרך לטבעת. צריך להיות הייטר ממורמר ברמות קשות ולא מחובר למציאות כדי לטעון אחרת. יש הרבה אנשים שניסו להתעלם מהעליונות והדומיננטיות הזאת לאורך העונה (אני לא למשל) אבל נראה לי שגם להם כבר לא נותרו מילים אחרי תצוגת התכלית הלילה. בתנאים לא תנאים, כשהכל הולך נגדם, כשאלוהים בכבודו ובעצמו יורד לדשא ומנסה לחנוק את בובי וואגנר, באווירה עויינת מול אחת הקבוצות הטובות ואחד ה-QB's הלוהטים בליגה. תוצאה שלא הוטלה בספק מהשנייה הראשונה ועד האחרונה. פאקינג קונצרט. אני במקום גרין ביי מוותר מראש על התענוג ומנסה את מזלי בעונה הבאה בתקווה לירידה מינימלית שלהם ברמה/תחושה שכל הליגה הזאת קטנה עליו ופרישה של פיט קארול השפיץ, עם כמה לונגשוט שזה נשמע.
הבעיה היא שלא נשאר מי שיחליף ובטוח שזה לא קרוב לרמה של קארסון ופני. לינץ' שנה אחרי שפרש ועוד רוקי מסיבוב 6 בדראפט שמסיימים עם ממוצע של יארד לניסיון זה גרוע מאוד. גם הויקינגס תלויים מאוד בר''ב שלהם והיו גומרים אתמול את העונה בלי היכולת האישית של דלווין קוק. אתה באמת סומך על קרסון וונץ? עזוב את זה שהוא ג'ינג'י והפגיעה אתמול הייתה מיותרת. הקריירה שלו כרגע הולכת יותר בכיוון של אנדרו לאק ולא מדובר רק על הפציעות.
לא בטוח. It will hold him back עד סוף הקריירה. חשבתי על זה עוד קצת, הבעיה האמיתית היא לא השיער שעל הראש כי את זה אפשר לצבוע. מה הוא יעשה עם הזקן שלו וגרוע מכך - עם השיערות על הידיים? בקיצור, אפשר לקפל את הבסטה. צריך למצוא קיובי חדש.
לא עוזר לצבוע. קרסון פאלמר ניסה כבר הכל לפני כולם להחליף קבוצה,לצבוע,לגלח... בסוף זה מתפרץ אצל כולם. https://media.giphy.com/media/3o751T0xyvMZVOBSkU/giphy.Xxx https://cdn-s3.si.com/s3fs-public/videos/2157889318001_4677910244001_4677891805001-vs.Xxx
מצד אחד, מצד שני, מצד שלישי, מסקנות מהירות - 66.7% AKA אחוזי דיוק של סטף קארי מחצי מגרש. אבל רציני ורייבל הפך הלילה רשמית לגבר על. בניגוד לשבוע שעבר שלא היה מרשים בשום קנה מידה ולחלוטין התוצאה הצפויה והמתבקשת, זו הייתה כנראה התצוגה השלמה והטובה ביותר של קבוצת פוטבול העונה משני צדי הכדור ALL THINGS CONSIDERED. באו עם תכנית משחק סדורה וקשה פיצוצים עד בלתי אפשרית והוציאו אותה לפועל בצורה מושלמת. עם ביצים, פיזיות, מהלכי שח, קור רוח, וואטאבר. הכל. לגמרי ראויים לגמר AFC, במיוחד בעונה כזאת. ולא אני בכלל לא יצור משוחד ודוחה שחושב ו/או מאמין שהתוצאה הזאת טובה לאינטרסים האישיים והמיניים שלו ואני בכלל לא נכנס כרגע למערבולת רגשית ולחץ ספורטיבי מטומטם שלא הייתי בו בחיים נראה לי.
המסקנה - יש אנשים שמזהים מגמות כמוני וכמו @Hakeem Nicks ומצד שני יש אליאורים למיניהם שעסוקים בהייטינג ולא מצליחים לראות את הדברים כמו שהם. אם כי אני זוקף לזכותך את הסקפטיות בכל הנוגע לרייבנס ולמאר. יאללה פאטי את אנדי. הפתעה של יוסטון יכולה להמיט אסון על כולנו.
אפילו לא בצחוק יא אשמדאי. אפילו לא בצחוק. (לנעול את הדיון ל-24 שעות הקרובות בבקשה. מתחנן. מוכן לשלם בגופי אם צריך.)
איך אפשר להתגרש מהלב שלך? מהחצי השני שלך? מהנפש התאומה שלך? מהחיים שלך? מהאלוהים שלך? מהאני שלך? איך? לא לנצל הזדמנות חלומית ובלתי נתפסת - זה איך. וזה לגמרי בקלפים והסיבה שאני כבר 4 שעות לא מצליח לנשום. הראש מתפוצץ. הלב מפמפם. הזין רועד. אני רשמית בפאניקה של העולמות. מפה אני לא יודע איך ואם יש או תהיה דרך חזרה. מזה לא יודע אם מערכת היחסים הזו תצליח להתאושש, מדובר בצומת דרכים מבהילה שקיוויתי שלא תגיע. אבל כנראה שהיא הייתה בלתי נמנעת והיא כאן. אני מסתכל עליה. מריח אותה. נושם אותה. חי אותה. אמ:לק - פאק מיי לייף תרתי משמע
