1. השחקן המצטיין - צ'אבי. 2. השחקן המאכזב - לוקה טוני. 3. תגלית הטורניר - ז'ירקוב. 4. הנבחרת המשעממת - יוון. 5. הנבחרת שהכי נהנת לראות בטורניר - הולנד. 6. המשחק הטוב ביותר - גרמניה-פורטוגל. 7. המשחק המשעמם ביותר - איטליה-ספרד. 8. הרגע השמח - לא היו יותר מדי, אולי ההדחה של איטליה לאחר המשחק המזעזע ברבע הגמר. 9. הרגע העצוב - כשגיליתי לראשונה את האולפן של היורו. 10. ה-11 שלכם- קסיאס, ראמוס, קולודין, פויול, ז'ירקוב, שוויינשטייגר, צ'אבי, סנה, סניידר, וייה וארשאבין.
לא הבנתי כ"כ את המשפט הראשון... ("אבל אתה לא מסכים איתי, בעצם...אתה אומר משהו אחר..."). בקשר לרומניה, הקטגוריה שדיברנו עליה הייתה "הנבחרות המהנות" ולא "הפתעות הטורניר". הם אכן השיגו הרבה מעבר למצופה מבחינת נקודות ודנמה לי שגם אני דירגתי אותם עם 0 נקודות במשחק הניחושים. אבל להכניס אותם לקבוצה המהנה בגלל זה זה כמו להכניס לאותה קטגוריה ביורו 2004, גם שם אף אחד לא ציפה שהם יעשו מה שהם עשו, זה עדיין דבר שונה מאשר להיות "הנבחרת המהנה". לגבי להמאן והגמר, לא זכור לי שראיתי איך הוא "הגיע באיחור" לכדורים שיצאו החוצה. אני זוכר דווקא שהיו לו מספר הצלות טובות ומשחק סולידי למדי. *מכוון לאמפלמן.
spurs229, אז? ולפויול ומרצ'נה הייתה עונה מביכה בסטנרדטים שלהם, וגם בסטנדרטים הרגילים של בלם טוב ושניהם התעלו על עצמם בדרך לזכיה של ספרד. אני מאמין שאין קשר ישיר בין יכולות של שחקנים במהלך העונה שקודמת לטורניר גדול לבין היכולת שלהם בטורניר עצמו, ולהפך, וקיבלנו לכך אין ספור הוכחות בטורנירים השונים בשנים האחרונות. פיטר צ'ך הוא אחד משלושת השוערים הטובים בעולם, ולצד כמה טעויות העונה, היו לו גם רגעים של גאונות צרופה (ההצלה מג'רארד בגומלין הצ'מפיונס) ואני ציפיתי ממנו לעשות את הסוויץ' ולהופיע לטורניר בכושר טוב יותר, ובשני המשחקים הראשונים הוא גם עשה את זה, עד אותה טעות בלתי מחוייבת. ולא הייתי מהמר על שחזור של העונה שהייתה לו בעתיד. הוא פשוט טוב מדי. יואב, החיבה שלי לאיטליה היא לא מהיום ולא מאתמול, כמו גם השנאה שלי לצרפת. => דה רוסי מדיח את אוכלי הצפרדעים=יש!
