חמשת השערים ששינו ועיצבו לכם את החיים

הנושא בפורום 'פורום כדורגל אנגלי' פורסם ע"י THE STRETFORD END, ‏10/7/08.

  1. Ryan Giggs11 Member

    הצטרף ב:
    ‏9/4/08
    הודעות:
    1,923
    לייקים שהתקבלו:
    54
    אני רק בן 16 ואוהד יונייטד צעיר יחסית לשאר פה ולכן אני אציג 3 גולים(מתנצל מראש שרק 3 גולים ולא 5, פשוט שלושת הגולים האלה ישר קפצו לי לראש) ששינו ועיצבו לי את החיים כאוהד יונייטד.

    1.ראיין גיגס.
    חצי גמר, יונייטד-ארסנל השנה 99,אמנם אני צעיר אך אני זוכר הרבה מאד מהשנה הזאת ובמיוחד את התקופה של סוף אותה שנה.
    המשחק נכנס להארכה לאחר לא מעט דפיקות לב(דפיקות לב בדמות עצירת הפנדל של שמייקל), אני ואבא שלי, שממנו קיבלתי את כל אהבתי ליונייטד, יושבים בסלון ולפתע בחור בשם ראיין גיגס חוטף את הכדור במרכז המגרש ובריצה שלא תשכח לעולם מבקיע את שער הניצחון, פעם ראשונה שירדו לי דמעות מכדורגל, התחושה היא פשוט אושר עילאי.

    השער-http://www.youtube.com/watch?v=hrOyedpeZnk

    2.הגול השני שלי הוא בעצם שני גולים שהם גול אחד.
    המעמד הוא גמר ליגת האלופות, השנה היא כמובן 99, הגביע האנגלי והאליפות כבר ביד, רחוקים 90 דקות מהיסטוריה, הגרמנים מובילים 1-0, ואז מגיע הרגע הקסום, אותו רגע שממנו ידעתי שאני ומנצ'סטר יונייטד זו חתונה קטולית, משהו שלא ניתן להסביר, הגרמנים מרחיקים, בקהאם ניגש לבעוט את הקרן והסוף כבר ידוע.
    בכל פעם שאני רואה את הקטע הזה, בכל פעם שאני נזכר בשדר האנגלי אומר מנצ'סטר יונייטד אר ריצ' דה פרומיסד לנד מתחילות הצמרמורת בגוף לעבור, תחושה שאי אפשר לתאר.

    הגולים-http://www.youtube.com/watch?v=2f6QG1gcy9o&feature=related

    3.דייויד בקהאם.
    אנגליה מול יוון במוקדמות מונדיאל 2002, חייבים רק תיקו בבית מול יוון, רק תיקו.
    היוונים מובילים 2-1 ובדקה ה92 עבירה, בקהאם ניגש לבעוט, השחקן שאז כל כך אהבתי ניגש לבעוט ובבעיטה שרק דייויד בקהאם יודע לבעוט מעלה את אנגליה למונדיאל, כמה שיחרור יצא לאחר הגול הזה.
    חבל רק שהודחנו אז מול ברזיל(משחק שבשביל לראות אותו נאלצתי להבריז מהבית ספר).

    הגול-http://www.youtube.com/watch?v=bz5A8oGlgDQ

    דרך אגב,THE STRETFORD END,
    מאד נהניתי לקרוא את ההודעה שלך, כיף לקרוא הודעה של מישהו שחי ונושם יונייטד מגיל כל כך קטן.
     
  2. spurs229 Member

    הצטרף ב:
    ‏19/4/06
    הודעות:
    5,840
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני אכתוב רק ארבעה גולים בלי דירוג ברשותכם: ספרס-לסטר, אפריל 1999. המשחק הראשון שלי בליין. ווקר משוח בג'ל בשער, גי'נולה מקרקס את ההגנה של לסטר מקדימה, ואז חוטפים גול, ועוד אחד. נגמר 2-0 להם, אפילו שהיינו הרבה יותר טובים. ללא ספק חוויה מכוננת לאוהד טוטנהאם.

    אייאקס-נאק, אוגוסט 2004. אני יושב ביציע המכובדים בארנה, נהנה ממשחק נחמד, עד הגול המדהים הזה. זלאטן לוקח את הכדור, עובר את כל ההגנה כולל השוער בתנועות הטעייה קטנטנות ושם את זה ברשת. שחקן גדול.

    ישראל- רוסיה, נובמבר 2007. המשחק שהיה אמור לקבוע אם רוסיה תעלה ליורו (כי מי חשב שאנגליה תפסיד לנבחרת שכבר עלתה מזמן??). הרוסים במוטיביציית שיא, לנו אין על מה לשחק. עומר גולן מבקיע גול בתוספת הזמן, כל איצטידון רמת-גן באוויר. אנשים קופצים אחד על השני, אז מה אם הפרס על הניצחון הוא כלום? ישראל שוב מוכיחה שהיא אלופת העולם במשחקים חסרי חשיבות. (תקציר)

    ספרס-ארסנל, מתישהו השנה. חצי גמר גביע הליגה כמובן, התוצאה ידועה לכולם ואין צורך לדבר על המשחק יותר מדי. הגול החשוב מבחינתי הוא הרביעי שהבקיע לנון. עד הגול הזה פשוט לא האמנתי שננצח את ארסנל, כל כך הרבה זמן זה לא קרה! ה 4-0 היה מבחינתי סוף הסיפור, הגושפנקא הרשמית לניצחון, זה הגול שהחזיר לי את האמונה. תקציר
     
    נערך לאחרונה ב: ‏10/7/08
  3. Gass12 Member

    הצטרף ב:
    ‏8/4/07
    הודעות:
    7,339
    לייקים שהתקבלו:
    468
    מין:
    זכר
    וואלה מה אגיד לך סטרטפורד אנד? בתחילת דרכי באייסוקר לא החזקתי ממך הרבה בתור כותב
    נראיתה לי מתנשא וחובב שדות של תותים .כי שלחת את כולם למכור אותם.זכורה לי אפילו תקרית קטנה
    ביננו כששלחתי אותך למדוד עם סרגל מידה בחוף מציצים למי יש גדול יותר. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx

    אני חייב להודות.. טעיתי בך!!
    אני רוצה לפרגן לך מכל הלב.. שיחקת אותה ביג טיים. שתבין ...זה לא השערים שרובם הגדול זכורים לי
    באופן אישי.אלא צורת ההגשה . אני חייתי איתך את כל החוויות שחווית תוך כדי הסיפור שלך.הענקת
    לקוראים ואני בתוכם בדיוק את אותה התחושה כפי שספר טוב מעניק לך. מעורבות רגשית והזדהות
    טוטאלית . כל מה שנותר עכשיו כמו ברוח התקופה של האייטיז ..להצמיד לזה את פס הקול הנפלא של הסרט "איים אבודים"(ממליץ בחום למי שטרם צפה) ויש לנו אחלה סרט
    שאפו על כתיבה יפה.. קולחת מרגשת ומרתקת http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx
     
  4. A. Arshavin Member

    הצטרף ב:
    ‏26/4/07
    הודעות:
    4,938
    לייקים שהתקבלו:
    0
    1. סול קמפבל. ארסנל-ברצלונה, גמר ליגת האלופות, 2006.

    קצת הקדמה, באותה תקופה, תמיד כל החבר'ה היו באים אליי לראות את המשחקים החשובים (פיינל-פור, גמר ליגת האלופות, ישראל במוקדמות א.אירופה\מונדיאל וכד'...) כל אחד היה מביא משהו (גרעינים\נקנקיות\לחמניות\בשר\שתייה קלה....) והיינו רואים את המשחקים ביחד כולם.
    בכל מקרה, אני הייתי אוהד ארסנל היחיד באותו המשחק, כיוון שכל חבריי אהדו את ברצלונה. יינס להמאן קיבל אדום, היינו ב-10 שחקנים, אני הייתי בדאון רציני, הנרי לא שם כדורים שגם סבתא שלי חייבת להכניס לשער. הרגשה חרא!
    פתאום אבואה פורץ על הקו הימני, וספק מוכשל בידי פויול ספק צולל. כדור חופשי. הנרי מחכה כמה דקות, מסתכל,מכוון ומרים....פתאום ראינו את הכדור ברשת, איזה אושר זה היה מבחינתי, פשוט משהו שרק אוהדי ספורט יכולים לחוות.
    מבט מהיציע על השער


    2. תיירי הנרי. ארסנל-טוטנהאם, הדרבי האחרון בהייבורי, 2006.

    בתור מתנת בר מצווה, חבר עם קשרים טובים מאוד באנגליה הצליח להשיג לנו כרטיס במחיר המחירון, ומכיוון שהוא בעל דירה בלונדון אז גם הוצאות המלון נחסכו מאיתנו.
    אני ואבא שלי הגענו להייבורי כ-שעתיים וחצי לפני הזמן, ומי שהיה במשחק בחו"ל ובאנגליה בפרט יודע איזה קרנבל יש באיזור האצטדיון. דוכנים, מזכרות, אוכל, שירים. ה-כ-ל.
    מבעוד מועד (יום לפני המשחק) התחדשתי בחולצה של רובר פירס, והגעתי איתה למשחק. ישבנו בנורת' באנק (מאחורי השער) באגדי.
    המשחק היה מאוד מתסכל, מצד אחד, אחרי ששחקן ארסנל שכב במרכז המגרש פצוע, התרנגולות כבשו במתפרצת, מהצד השני ואן פרסי והנרי מחטיאים בלי הפסקה מול השער, כשזכורה לי במיוחד החמצה של רובין מול שער ריק. כל המשחק היו שני אוהדים שישבו לידינו, שקיללו ללא הרף את השופט ושחקני טוטנהאם, חוויה מדהימה לשמוע אותם!
    כשכל התסכול מגיע לשמיים אדבאיור מצליח לעבור שני שחקנים על הקו השמאלי, להעביר להנרי רוחב, כשהנרי כובש. את הרגע שהכדור נכנס לשער לא ראיתי, מכיוון שכל היציע כבר היה על הרגליים, אבל לא אשכח את ההרגשה המהימה הזאת שזכיתי לראות שער בהייבורי. התחבקנו עם זרים לחלוטין, עודדנו, שרנו ומה לא.


    אלו השערים העולים לי לראש בינתיים, ואני גם צריך לארוז ולצאת לאנשהו, אמשיך בהזדמנות.
     
  5. Rudess Member

    הצטרף ב:
    ‏22/8/04
    הודעות:
    19,296
    לייקים שהתקבלו:
    0
    5 שערים ללא סדר:

    1. הגול של של הנרי בשנת 2004 ארסנל ליברפול (4:2 לנו), כאשר עבר חצי קבוצה של ליברפול והתחיל קאמבק ענק באותו המשחק.

    2. הגול של הנרי נגד טוטנהאם כשרץ חצי מגרש ועבר כמעט את כל התרנגולים האפשריים עד לשער שהבקיע.

    3. הגול של ברגקאמפ נגד ניוקאסל בסט. ג'יימס פארק.

    4. כל גול במשחק הכי גדול של ארסנל שיצא לי לראות בחיי במגרש, 5:3 על בורו (אבו זה היה המחזור הראשון של אותה העונה).

    5. הגול של אלן סמית' שמביא לנו את גביע מחזיקות גביע, הגול של סנדרלנד בגמר הגביע הדרמטי מול יונייטד, הגול של צ'רלי ג'ורג' בגמר הגביע מול ליברפול ב-71. הגול של פארלור מול ולנסיה. עוד כמה שערים של הנרי מול יונייטד: אחד בסיבוב מהאוויר לרשת של בארטז, תותח מ-30 מטר לחיבורים של קארול, ושנה שעברה כמובן הצמד הדרמטי ב'אמירויות'. הגול מהאוויר של אדבאיור בוייט הארט ליין, הגול של וילטורד באולד טראפורד.

    הגול שגרם לי להתחיל לאהוד את ארסנל, הוא הגול של מייקל תומאס באנפילד. תודה לך מייקל!
     
    נערך לאחרונה ב: ‏10/7/08
  6. King Kenny Member

    הצטרף ב:
    ‏21/4/06
    הודעות:
    5,153
    לייקים שהתקבלו:
    0
    טוב, הנה 5 גולים ששינו את חיי:
    -שני הגולים בבלומפילד נגד צ'לסי במסע האירופי המדהים של 2001/2002.
    הגול שבא קודם היה הגול של גרשון. דקה 87 והתוצאה עדיין מאופסת, הכדור בצד ימין של המגרש קרוב לרחבה אצל בן לוז, בן לוז מביא מסירה גדולה לאילן בכר לתוך הרחבה ובכר מנסה לתת מסירת רוחב, המגן של צ'לסי (אני לא זוכר מי זה היה) נותן לגליץ' בשביל לעצור את הכדור והכדור נוגע לו ביד, פנדל להפועל. גרשון ניגש לבעוט את הכדור ונותן טיל לחיבורים השמאליים (שמאלה של השוער) באחד הפנדלים היותר מפחידים שראיתי בחיים שלי.
    הגול השני היה של קלצ'נקו. הדקה היא 94, התוצאה 1-0 להפועל, אני כילד בכיתה ב' חשבתי שזהו ניצחנו את צ'לסי, עשינו את שלנו. הכדור היה אצל אבוקסיס, הוא נמצא יחסית בצד ימין של המגרש במרחק של בערך 15 מטר מהשער, הוא נותן הרמה גדולה לקלצ'נקו שניתר כמו שרק הוא יודע (איזה ניתורים היו לבחור הנמוך הזה) ומ-6 מטר נוגח לקורה ופנימה. ניצחנו 2-0 את צ'לסי משני גולים שבאו לקראת סוף המשחק שכבר אני ורוב אוהדי הפועל אני מניח חשבנו שנגמר כבר, זה היה בלתי יאומן.

    -עוד פעם שני גולים, הפעם של מגמר הצ'מפיונס ליג 2005, של סטיבי ג'י ושל אלונסו, אחד התחיל את הקאמבק והשני סיים אותו, שמיצר שהיה באמצע היה בשבילי פחות משמעותי. אחרי שפיגרנו ב3-0 כמובן שבאו המחשבות שהילדים בבי"ס מחר יצחקו עלי אבל אז בא הקאמבק המופלא.
    הגול של ג'רארד היה יותר מיוחד בשבילי מהגול של אלונסו, הנגיחה פנימה בסדר, אבל איך שהוא עודד את השחקנים להמשיך, זה לא נגמר, ללא ספק האיש של אותו משחק.
    הגול של אלונסו, פנדל לנו, זה יכול להיות 3-3, אבל אלונסו מחטיא את זה אבל רץ לריבאונד ומבקיע את ה3-3.המשחק שהוכיח לי, שזה לא נגמר עד שזה נגמר בכדורגל.

    -הגול של ג'רארד בגמר ה-FA CUP ב-2006.
    אחרי שחזרנו מ2-0 ל2-2, הגיע הגול של ווסטהאם מהצד (לא זוכר של מי), גול שבא בתור הרמה ולא בעיטה לשער. דקה 90, שוב פעם חושבים שנגמר הסיפור עבורינו. ריסה מרים מהצד, הכדור מורחק בנגיחה מההגנה של ווסטהאם למרחק של כ-25 מטרים ואז בא סטיבי ג'י ונותן טיל מדהים לפינה הימנית של השוער.

    -הגול של ריסה בעונה שעברה נגד צ'לסי בחצי גמר הצמפיונס ליג.
    היה 1-0 לנו ולא היה נראה שצ'לסי יצליחו להשוות, והם באמת לא הגיעו לכלום, ופתאום משום מקום בדקה -90 מסירת רוחב הגיע בדיוק אל ריסה 4 מטר מהשער והדביל במקום להרחיק עם הרגל התכופף לנגיחה ונגח את זה לתוך השער של ריינה. הגול שבגללו לא היינו בגמר הצ'מפיונס ליג נגד החלאות.

    -הגול של פטריץ' נגד אנגליה במשחק שהשאיר את אנגליה לצפות ביורו מהבית.
    אחרי שחזרנו מ2-0 ל2-2 (מצב שבו היינו עולים ליורו) בא הגול של פטריץ' בדקה ה-77 שגרם לזה שראינו יורו בלי אנגליה.

    נ.ב-יופי של רעיון לדיון סטרטפורד, כל הכבוד.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏10/7/08
  7. ארצ'י באנקר Member

    הצטרף ב:
    ‏9/10/05
    הודעות:
    1,501
    לייקים שהתקבלו:
    0
    את הגולים הגדולים\המרגשים של יונייטד בטח הזכירו או יזכירו ולכן אזכיר כאן
    רק גול אחד של קבוצת הקודש.
    1. גמר הגביע של 79 יונייטד נגד התותחנים, הייתי ילד ואני מניח שאת המשחק לא ראיתי
    בשידור חי אלא רק את התקציר באדיבות רוממה.
    ארסנל הובילו 2-0 עד לדקות הסיום ואז תוך דקה יונייטד הבקיע פעמיים, רק כדי לספוג את השלישי
    בוומבלי בתוספת הזמן. זה המשחק הראשון שזכור לי בתודעה כאוהד יונייטד והשיוויון הזמני יזכר לעד.

    2.משה סלקטר נוגח לשער של רמת עמידר במחזור הסיום בשנת 83 ומעניק אליפות היסטורית למכבי חיפה
    ותודה למשה סיני.

    3. הגול של מראדונה נגד אנגליה במונדיאל 86
    באותו משחק הובהרו כמה דברים
    א. מראדונה שחקן ענק
    ב. מראדונה ספורטאי אפס ( יד האלוהים)
    ג. אנגליה הפסידה בגלל רמאי, בגלל שופט דוקים ובגלל המסורת של הפייר פליי שלה.
    אין עוד נבחרת בכירה בעולם שהיתה מקבלת גול כזה (הגול השני).
    נסו לדמיין את מראדונה עובר כך שחקנים איטלקים, אחרי שניה הוא היה חוטף רגל קטנה( כזאת שלא מחייבת צהוב) מועד, ולא היינו מדברים על הגול הזה.
    המגנים האנגלים הלכו על הכדור בלי לנסות להכשיל והתוצאה ידועה.
    גם מראדונה בכבודו ובעצמו התבטא לאחרונה על השער הזה והילל את הפייר פליי האנגלי.

    4.מחזור סיום בליגה האנגלית בעונת 88-89 ליברפול השנואה מוליכה בהפרש של שלוש נקודות
    על ארסנל השנואה פחות. ארסנל חייבת לנצח 2-0 באנפילד כדי לחגוג.
    הדקה התשעים חלפה והתוצאה 1-0 לארסנל ... ההמשך יהיה כתוב בספר הזהב של הליגה האנגלית.

    5. שער הניצחון של בית"ר י"ם נגד הפועל בית שאן בקרית אליעזר ( משחק השרוכים)
    בדקה ה94 ע"י פישונט.
    מאז למעט שמירת אמונים פה ושם למכבי חיפה, מת אצלי הכדורגל הישראלי.
     
  8. Stretford Ender Member

    הצטרף ב:
    ‏4/6/06
    הודעות:
    3,290
    לייקים שהתקבלו:
    24
    אני גם אעשה את זה בצורה שונה קצת, כי אני לא יכול בדיוק לדרג.

    הגול היפה - ריאן גיגס נגד ארסנל, חצי גמר הגביע האנגלי 1999. מעבר לעובדה שהגול הזה בלתי נשכח בגלל המעמד והחשיבות, מעבר לזה שזה נראה כבר נוראי מבחינתנו אחרי ההרחקה של קינו והתפללנו שיגיע לפנדלים, הגול הזה הוא פשוט קלאסה. גם אם היה במשחק נגד חובבנים - גול כזה זוכרים ולו רק בזכות יופיו.
    http://youtube.com/watch?v=u1r3bGm9YzQ

    הגול החשוב - אני משער שרובכם כבר ניחשתם את הבחירה שלי כאן. גמר ליגת האלופות 1999. לות'ר מתיאוס יורד מהמגרש לאחר ששיתק את ההתקפה של יונייטד לאורך כל המשחק ומקבל תשואות מהקהל הגרמני. אבל מסתבר שזה היה קצת מוקדם מדי. קרן של בקהאם, הגרמנים מרחיקים רע, גיגס עם הבעיטה החלשה ושרינגהאם ממשיך אותה פנימה!
    שתי דקות לאחר מכן - קרן נוספת ליונייטד והגרמנים משקשקים. בקהאם מרים שרינגהאם נוגח וסולשייר מקרוב דוחף את הרגל ומרים את הכדור לחיבור של קאן חסר האונים ושולח את קופור להתייפח על הרצפה.
    הקאמבק הגדול ביותר בהיסטוריית הכדורגל.
    http://youtube.com/watch?v=uGmE6XcnBxc

    הגול הכואב - קשה לי לבחור בגול מעונה מושלמת כזו לגול העצוב אבל באמת שלאחר הגול הזה נכנסתי לדיכאון. לא רוצה לפרט יותר מדי. 50 שנה לאחר אסון מינכן, שיטי מתארחים אצלינו וואסל מבקיע שער שהתברר אח"כ כשער ניצחון. אמנם זכינו באליפות ולגול הזה אין משמעות מבחינת הטבלה אבל עדיין - פשוט כואב.

    הגול המרגש - עונת 2006-2007 לא יכלה להיראות יותר טוב מבחינתנו בליגה. הבקענו בצרורות, השערים התחלקו בין כל השחקנים, והקבוצה תיפקדה כמו מנוע. שחקן אחד היה חלק משמעותי בקבוצה הזו למרות פציעות חוזרות ולמרות שציפו ממנו להיות חסר משמעות. אולה גונאר סולשייאר. שערים שלו שאני זוכר במיוחד הם הצמד מול ניוקאסל ביום כיפור של תחילת העונה. צמד של המלך הנורווגי מביא את הניצחון 2-0. בהחלט שווה לוותר על הצום בשביל דבר כזה. תגידו שאלה פוקסים, אבל אם אלוהים עוזר לך להבקיע אפילו כשאתה משחק ביום כיפור כנראה שאתה באמת משהו מיוחד.
    http://youtube.com/watch?v=JeJVntzyNKI

    הגול האישי - אין יותר מדי מה להסביר. מרץ 2006, אני מבקר באולד טראפורד פעם ראשונה. וויין רוני גונב כדור שנמסר רע ע"י אחד השחקנים של ניוקאסל ומקפיץ באמנות מעל השוער של המגפייז כדי לרשום חוויה בלתי נשכחת עבורי. אח"כ בא עוד שער שלו והוא כבר היה מרחק נגיעה משלושער לאחר אבל בעט לקורה מול שער חשוף.
    http://youtube.com/watch?v=TSlfXBBcYWM

     
  9. Jack Wilshere Member

    הצטרף ב:
    ‏15/11/07
    הודעות:
    5,112
    לייקים שהתקבלו:
    0
    1. אבי נימני נגד הפועל תל-אביב (1992) - בעודי בן 9, אבא שלי לקח אותי לראות את קבוצתו, מכבי תל-אביב, נגד הפועל בדרבי. זו הייתה תקופה קשה לאוהדי מכבי, לאחר 13 שנה ללא אליפות. באותה עונה הגיע ה'תחת', כאשר לפתע פתאום עמד לרשותו סגל מוכשר מאוד, סגל שכולל, בין היתר, את קלינגר, נימני, זוהר ומלמיליאן. אברם והקיוסקר מפ"ת (עמנואל אופיר ז"ל) ניסו להכניס רוח חיים לקבוצה. הדרבי עסקינן נערך במחזור החמישי של משחקי הליגה באותה שנה. עד אותו מחזור הקבוצה די דשדשה והשמיטה נקודות נגד קבוצות בינוניות כמו מכבי יבנה, בית"ר תל-אביב ואחרות, אך באותו משחק הכל התפרץ. דרסנו את האדומים 4-0 בתצוגת כדורגל מרשימה, שאני לא זוכר כמותה. נימני, כאמור, כבש את השער השני, לאחר מהלך כדורגל נדיר. אפשר לראות את השער בקליפ הזה.

    2. ניר קלינגר נגד מכבי חיפה (1996) - באותה עונה הסגל של מכבי חיפה היה מוכשר בהרבה מהסגל שלנו (ברקוביץ', רביבו, אלון חזן ואחרים, לעומת דריקס וקלינגר ושוהם האפורים יחסית). אילו חיפה הייתה מנצחת באותו משחק, היא הייתה מעפילה לראשות הטבלה. באוויר הייתה תחושה שזה מה שהולך לקרות. עם זאת, קשטן, כמו קשטן, העמיד קבוצה עם אופי בלתי-נדלה. קבוצה שחזרה מפיגור של 1-0 בקרית-אליעזר לניצחון גדול 3-1. קלינגר כבש את השער השני. ושלא תבינו לא נכון... זה היה אחד השערים המצחינים ביותר שיצא לי לראות. שער דרדל'ה מוזר למדי, ואף על-פי כן - השער הזה סימל, יותר מכל, את הקבוצה ההיא, מצד אחד, ואת קלינגר - מן הצד שני. שחקן אפור, נטול כישרון, שתמיד היה במקום הנכון, בזמן הנכון, שחקן עם אופי נדיר, שהצליח לחפות על יכולת יחסית מוגבלת.

    3. מייקל תומאס נגד ליברפול (26 במאי 1989) - אומנם הייתי אז בן 6, ולא ראיתי כדורגל, אך השער עיצב, במידה רבה, את זהותי כתותחן. עונה שלדעת רבים הסתיימה בצורה הדרמטית ביותר אי-פעם. עלינו ליתרון 1-0, אך אילו התוצאה הייתה נותרת בעינה ליברפול הייתה זוכה באליפות, משום הפרש שערים עדיף. בזמן הפציעות סמית' שלח כדור עומק לעבר מייקל תומאס, והלה הכניע את גרובלר. 2-0 לנו, יש אליפות! הנה קטע מהסרט המונומנטלי Fever Pitch.

    4. איאן רייט נגד טוטנהאם (6 לדצמבר 1993) - בעודי בן 10 אבי לקח אותי ללונדון לראות משחק כדורגל באנגליה בין טוטנהאם לארסנל, על אף היותו אוהד ליברפול. המשחק לא התעלה לרמה גבוהה. אנדרטון העלה את התרנגולים ליתרון 1-0 במחצית הראשונה. איאן רייט השווה במחצית השנייה. אני לא זוכר יותר מדי מאותו מהשחק, להוציא את שני השערים בקווים כלליים (בכל זאת - עברו הרבה מים בתמזה מאז), אבל זה הרגע שבו הפכתי לתותחן בכל רמח אברי, ואת הרגע הזה אנצור לעד.

    5. אלן סמית' נגד פארמה (גמר גביע למחזיקות גביע 1993/94) - באותה שנה, כאמור, התחלתי לעקוב אחר הקבוצה בדריכות. זה היה משחק טקטי מורט עצבים ומשמים מצד שתי הקבוצות. לא להאמין אבל מכבי חיפה של גיורא שפיגל הייתה קרובה מאוד להדיח את פארמה מהמפעל בשלב שמינית הגמר, אך הפסידה בפנדלים בסופו של דבר. סמית' כבש את שער הניצחון. זולה ואספרייה החמיצו מן הצד השני, ולא הצליחו להשיג עבור פארמה את השיוויון המיוחל.

    נ.ב.

    שאפו לירקן על הרעיון החביב. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏10/7/08
  10. Strawberry Fields Member

    הצטרף ב:
    ‏7/3/08
    הודעות:
    6,038
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני רואה שההודעה האישית שלי (זאת שערכתי) הרגה את הדיון אז בבקשה, תמשיכו כאילו היא מעולם לא נכתבה.
     
  11. טומי טיילור Member

    הצטרף ב:
    ‏7/12/04
    הודעות:
    342
    לייקים שהתקבלו:
    0
    שלש שערים שאמנם לא ראיתי, אבל גם בשידור החוזר זה מרגש

    הגביע האנגלי 01-02, אסטון וילה מובילה 2-0 בדקה ה-77 ובתוך חמש דקות סולישאר וואן ניסטלרוי עם צמד עושים 3-2

    http://www.youtube.com/watch?v=vMCTaKtHjjk
     
  12. eastlands Member

    הצטרף ב:
    ‏8/6/04
    הודעות:
    6,333
    לייקים שהתקבלו:
    0
    לא יודע עם גול כזה או אחר שינה או עיצב את חיי , השכונה שנשמה כדורגל ועיתון ספורט שנפל לי לידיים בגיל 8 ,היו הדברים הראשונים להשתלטות המשחק על חיי . אחר כך זה המשיך עם המגזין פנדל ,והספרים הראשונים שקראתי בחיי -חבורת איסט אנד .

    1- פול פאוור -חצי גמר הגביע האנגלי1981,סיטי-איפסוויץ בוילה פארק ,שער בדקה ה100 מעלה את סיטי לגמר האנגלי ,איפסוויץ הפסידה את האליפות לוילה והייתה פייבוריטית עלינו ,120 דקות קשות של האזנה לבי בי סי , סיטי שלי נוסעת לוומבלי ,מנצ'סטר סיטי בגמר הגביע האנגלי ,אולי החודש הכי מתוק שהיה לי בבית הספר.

    2-ישראל פוגל 1982 ,שער בדקה ה90 נגד הפועל י-ם 0-1 ,חצי שעה של קפיצות ובכי , הרגשה של ווינר לראשונה בחיי ,ידעתי שאני יהיה אלוף בסוף העונה , אמנם רק התחיל הסיבוב השני אבל הגול הזה ,נתן לי את האמונה שאנחנו חסינים מהכל ,יש אליפות !

    3- קלייב אלן - 1989 בוקסינג דיי ,לראשונה בחיי בגיל 22 אני במיין רואד ,משחק בית נגד נוריץ ,סיטי עמוק בתחתית ,ואחרי כל הריגושים של להיכנס לראשונה בחיי למיין רואד , מגיעות המחשבות המפחידות ,מתי אני אראה את סיטי לראשונה בחיי כובשת ? האם בכלל נכבוש ? מי יזכה לכבוד הזה ? קלייב אלן המתוק . אחרי 80 דקות של לחץ של סיטי ,אני מאבד את הסבלנות וצורח קלייב אלן ,קלייב אלן שיכניס אותו כבר ,אלן נכנס וכובש בדקה ה86 שער ניצחון , קיבלתי חיוך של גיבור ,החברים מסביב מסתכלים עלי כאילו אני כבשתי ,להם זה היה שער חשוב נוסף ,לי זה היה הראשון ,שער הבתולים במולדת .

    4- פול דיקוב וומבלי 99 , עברתי עונה איומה ,עד לכריסמס סיטי הייתה בחלק התחתון של הליגה השלישית ,בפברואר אבי נפטר ,ובמאי נסעתי לוומבלי ,כבר כתבתי הכל על השער ההוא ,ותמיד אני מתרגש מחדש כשאני מדבר על הדקה ההיא בוומבלי ,10 דקות שבהם בילית עם הסיטי שלי את הדקות הכי קשות בחיי כאוהד סיטי ,ולראשונה עלתה השאלה ,עופר עד לאן אתה ממשיך עם הטרגדיה הזאת ,ולפתע -אני אוהב אותם ,הם שוים הכל .

    5- בנג'אני העונה נגד החלאות , בנג'אני עם הכתף ,למעשה בהרמה של פטרוב כבר נעמדתי חצי מטר מהטושיבה 43 אינצ' שלי , נשבע לכם שאני דחפתי את הכדור פנימה , 0-2 ברפש ,הרגשה של ביטחון שלא הרגשתי כבר ממזמן , בשריקה לסיום כינסתי את כל המשפחה ,התחבקנו והודעתי להם ,שאני אוהב אותם ,בחיים שלי לא ניצחתי שם ,ולפתע זה קורה לי ,והבן שלי בסך הכל בעונתו השלישית כאוהד שרוף ,כבר זוכה לנצח שם , בבוקר הילד צעד עם אבא שלו לבית הספר ,כל כיתה ב-1 והמחנכת גלית ,ידעו שנצחנו את הדרבי ,אנחנו הגאוה של מנצ'סטר ,איזו משפחה נפלאה, תודה לך סיטי .
     
    נערך לאחרונה ב: ‏12/7/08
  13. THE STRETFORD END Member

    הצטרף ב:
    ‏11/6/04
    הודעות:
    20,005
    לייקים שהתקבלו:
    0
    איסטלנד,
    בוודאי שהיו דברים מסביב,מעבר לשערים נטו ששינו כשגדלנו,שהשפיעו על החיים כאוהד,
    אחד הנספחים ולזה התכוונתי,שערים ברגעים מכריעים,אבני דרך עם השנים,בדיוק כמו שכתבת.

    לגבי שאר הדברים אפשר לכתוב הרבה וגם זה רעיון מצויין,
    הזכרת את חבורת איסט אנד,יש לי גם כן את הספרים בבית,הם כבר מצהיבים,
    ננס,הוראס,סקיפ,דאסטי,שועל ואיך לא,שני טון,איזה שמות,איזה זכרונות,
    הייתי קורא ונותן לדמיון להשתולל חופשי,
    בדיוק כמו כשהיינו מאזינים לבי בי סי וורלד סרוויס,
    יש משהו ממכר בלהאזין או לקרוא ולדמיין מה ואיך באמת המציאות נראית
    מאשר לראות את זה באמת,
    למשל,במשך שנים כשגדלתי לא ידעתי איך נראה האולד-טראפורד מבחוץ או איך נראה היציע הדרומי
    כי הטלוויזה מצלמת משם ואף פעם לא ראינו איך זה נראה,
    או כמו הסטרטפורד אנד שהיה בו חלק פתוח ותמיד הייתי מתקרב למסך הטלוויזיה ומנסה כאילו להציץ
    דרכו החוצה,הדמיון חגג ולא הייתי מחליף את השנים הללו בעד שום דבר,גם לא בעד שידורים ישירים
    של כל משחק כמו שיש כיום(להוציא כמובן לגדול שם וללכת למשחקים מגיל ילדות).
    אני באמת לא מקנא בדורות שהגיעו אחרינו,שרואים כל משחק,שנוסעים למשחקים בלי בעיות,
    אני חושב שהם מפסידים את הנסתר הזה שהיה לנו,המחשבה של,מה יש מאחורי האוקינוס הגדול.

    אפרופו חברות האיסט אנד,סדרת ספרים נוספת שהייתי קורא וגם הם מעלים אבק באחד הארונות
    הם הספורטאים הצעירים,רפי,אלון,רננה,שועה,איזה זכרונות.

    אגב ,לפני שבועיים קראתי שהמגאזין shoot סיים את דרכו,
    עידן האינטרנט,העיתונים היומיים הרחבים הרבה יותר מבעבר,הטלוויזיה שנמצאת בכל מקום,
    כל אלה שמו קץ לתרבות של המאגזינים מהסוג הזה,
    shoot,match,בתור ילדים ביום שידענו אחי ואני שהגליון אמור להגיע לחנות,היינו יוצאים בבוקר לבית ספר
    אבל אחרי חצי שעה חוזרים אחרי שההורים היו הולכים לעבודה,אח שלי היה נוסע על האופניים עד למרכז העיר להביא את זה,אני הייתי מחכה בקוצר רוח,כשהוא היה מגיע כמובן שלו היתה הזכות הראשונה לקרוא
    אבל עוד לפני הייתי מבקש את העיתון רק לכמה שניות,להריח את הדפים,לראות כמה מהתמונות.

    כשאני אומר לאנשים "רגילים",לבחורות,שהכדורגל,יונייטד זו דרך חיים,שזו דת,שזה הרבה מעבר למשחק,
    קשה להם להבין ולי להסביר במילים את התחושות.

    דרך תוצאות משחקים למשל אני זוכר מאורעות ותאריכים מהעבר,
    הזכרת את העונה שאביך נפטר,אני בטוח שאתה זוכר במדוייק נגד מי שיחקתם באותו השבוע ומה היתה התוצאה ואיך היה מהלך המשחק בעוד שלאנשים אחרים,שאין להם את הדבר הזה,בשבוע כזה טראומתי
    ועצוב הם לא היו חושבים בכלל או שזה היה מעניין אותם,תוצאה של משחק כדורגל.

    יותר מאוחר או מחר אני אכתוב על המקרה ההזוי ביותר שקרה לי בחיים שמשלב את יונייטד ולצערי,מוות של חבר טוב שגדלתי איתו.

    קדימה חברים,אני בטוח שלכל אחד יש מה להוסיף גם מנקודת המבט הזו.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏12/7/08
  14. קינג לדלי Member

    הצטרף ב:
    ‏13/2/05
    הודעות:
    17,726
    לייקים שהתקבלו:
    0
    הקטע של לדמיין ולחלום על שער שיבוא זה משהו שכבר לא יהיה לנו וכל כך טוב שהיה.
    תמיד בבי.בי.סי לא שידרו רק כדורגל ותמיד שהיו עוברים לשדר חמש דקות של מרוץ סוסים הייתי מדמיין איך בסוף השידור יעברו לליין ואיך נכבוש.
    הייתי אוהב לצאת לאוטו של אבא שלי (אז לא היה לי רישיון כמובן) ולהאזין שעתיים מחמש ועד שבע.
    רק לשמוע את פאדי פיני גדול שדרי האולפן מאז ומעולם היה מעביר בי צמרמורת.

    לגבי שבועוני MATSH+SHOOT אם אצל סטרטפורד היו נוסעים באופניים לעיר כדי להביא אחד אז אני ועופר היינו צריכים להגיע לקניון איילון (אז הקניון הראשון והיחיד בארץ)מכפר סבא.
    אני זוכר שעופר עבר בשוק של שיכון עליה וצעק לי שהוא ראה בחנות שיש פוסטר של טוטנהאם.
    הייתי בערך בן 14.
    לקחתי שני אוטובוסים לבד עד למרכז בני ברק ומשם חתכתי ברגל עד קניון איילון.
    קניתי עיתון ידיעות ובתוכו שמתי לי גליון מהודר של השבועונים האהובים...
    עד היום יש במחסן בעליה שבועונים ישנים כאלה.

    זאת הייתה תקופת התמימות.לא שידורים בטלויזיה ולא בטיח.
    אם הצלחנו להתאהב כל כך בלא נודע זה רק מראה לכולם איזה שרופים אנחנו על הכדורגל האנגלי ועל הקבוצות שלנו.
    מה שמדהים הוא שאני עופר וסטרטפורד "סבלנו" בדיוק מאותה המחלה ומאותם הסימפטומים ובכלל לא הכרנו אחד את השני(הכרתי את עופר שטחית מהילדות כי הוא גר שני רחובות ממני,אבל לעומק רק בגיל 14 או 15).
    ביום הראשון שקלטנו איך כל אחד משפריץ מאותו סיפור של השני נפלנו אחד לזרועותיו של השני...
    כמובן בדרך לחיבוק איסטלנדס צרח לסטרטפורד שגארי נוויל מכוער וסטרטפורד שלח אותו לסטוקפורט...

    לא סתם מכנים אותנו שלושת האריות.
    סטרטפורד איכזב אותי שלא בא איתנו לגביע העולם בגרמניה.
    אני מקווה להגשים את החלום של לנסוע שלושתנו לגביע עולם או אליפות אירופה עם הצבא האנגלי.
    עם ההרכב הזה אנחנו מביאים תואר או מאושפזים בשלוותא בחדר עם מיטת קומותיים (סטרטפורד אתה על הריצפה ! עופר אני למעלה),חיבור ללויין. חשמל לא צריך,מספיק שעופר בסביבה...
     
  15. eastlands Member

    הצטרף ב:
    ‏8/6/04
    הודעות:
    6,333
    לייקים שהתקבלו:
    0
    רובי- הוא עוד מאשים אותנו שנסנו לבוכום במקום להשאר בפוגי , אתה מבין זה היה טיול נהדר של פעם בחיים ,כשרק ההפסד כמו תמיד מונע מלהפוך לטיול חלומי , אך אך -גיי שפאציר ,מאנשאפט ,שמות שמות .

    אגב נבחרת ,נזכרתי בעוד שער הרגע,שער של אורגזמה ,גארי לינקר משוה נגד גרמניה ל1-1 ברומא ,בחצי גמר הגביע העולמי , גארי השתלט על כדור גבוהה (הרמה סתמית של פארקר האפס) בימין ,ובעט מהר בשמאל לפינה -שער! התחלתי לרוץ ולא עצרתי (צפיתי עם רובי במשחק בחדר שלי שהיה בחצר בית הורי )
    רצתי לפחות 200 מטר ,ואז הבנתי שצריך לחזור ,ונשאר עוד 9 דקות , אנגליה שלי קרובה לגמר גביע עולמי ,כמעט ,כמעט ,הכדור של וודל פגע בקורה הפנימית ,אבל לא נכנס .