איך אתה יודע? זה היה 1-1 אם הוא לא היה יוצא בצורה כה מטופשת. גרנט בגמר נגד טונהאם ניהל את המשחק על הפרצוף, הרבה החלטות תמוהות מאוד.
Dennis Bergkamp עזוב את הוויכוח עם גרנט נכנס בזכות קשרים או לא, נגיד והוא נכנס עם קשרים-האם הוא אשם שטרי החליק? הוא בעט במקומו את הפנדל? גם בזה הוא אשם? זה כמו שאני יאשים את מוריניו שצ'לסי הפסידה בפנדלים מול ליברפול. האם גרנט גם אשם בכך שצ'ך יצא כמו טמבל? מה כל המקרים האלה קשורים בכלל לגרנט ולהאם הוא ברמה של הגדולים או לא? גם לדעתי גרנט לא ברמה של הגדולים, אבל עדיין זה לא בגלל כל מה שהזכרת, אין בכלל כל קשר.
xavi6, מילים כדורבנות. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx צ'לסי של העונה שעברה עמדה על הגבול הדק שבין הצלחה לכשלון הן בליגה האנגלית והן בליגת האלופות (הפנדל של טרי, שער השיוויון הדרמטי של הסקי בגשר), ולצערה - מצאה את עצמה בסופו של דבר בצד של הכשלון. זה יכול לקרות לכל מאמן, ואפילו גדול ככל שיהא. בכל מקרה, יהיו שיגידו שאברם לא קיבל את התפקיד בזכות, ולכן אין שום דבר פסול בכך שהוא מסיים אותו שלא בזכות. דבר אחד בטוח: הדיון הזה נטחן עד דק.
קינג קני - לא באמת התכוונתי שצ'לסי היתה מנצחת, התכוונתי לכך שכל הזמן זה "אם לא היה קורה ככה, אז גרנט היה זוכה". צ'אבי - אם אתה רוצה לשחק אותה ראש קטן עם ה"גרנט לא אשם בזה שטרי עשה ככה, וצ'ך עשה ככה", שיהיה לך לבריאות. גרנט אחראי על ההישגים של הקבוצה שלו, בטח כשהוא קיבל מכונת תארים ותקציב רכש בלתי מוגבל בינואר, אז הכי קל להגיד שבגלל ההחלקה של טרי צ'לסי לא זכתה, אבל היה שם משחק של 120 דקות, וגם היה משחק שלם בגמר הקארלינג ועונה כמעט שלמה בפרמיירשיפ (ואני אפילו לא מציין את בארנסלי), וצ'לסי לא זכתה בכלום. זו כן האחריות של גרנט. קשה לי להאמין שמוריניו היה מפסיד בכל המעמדות המכריעים האלה. Praetor - כן, איזה קטע שצ'לסי מצאה את עצמה ללא תארים בסיום העונה. ממש גזירה משמיים, לא יכול להיות שיש סיבה מסוימת לזה.
Dennis Bergkamp, נקודת המוצא שלך כלפי אברם היא שלילית, ולכן אתה מגיע למסקנה שלמוריניו או למאמן אחר בעל שיעור קומה זה לא היה קורה, אבל ההיסטוריה מוכיחה שכשאתה עומד על הגבול הדק שבין הצלחה לכשלון, היכן שאברם עמד (בליגה האנגלית, ליגת האלופות וגביע הליגה), פעם אתה בצד של המנצחים ופעם אתה בצד של המפסידים, וזה לא משנה מהי זהותו של מי שעומד על קו הגבול הזה. אם טרי לא היה מחליק, אז אברם הוא Special One. מאחר וטרי החליק, אברם הוא כלום ושום-דבר. דברים לא צריכים להיחתך כך בספורט, כמו גם בחיים, אלא צריך לבחון את הדברים מבחינה מהותית. הסיבה לכך שצ'לסי סיימה את העונה בלי תארים היא לא אברם, כי אם שחקנים מסוימים שעשו שגיאות, וזו הטענה שלנו.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx כל מילה בסלע. אם טרי לא היה מחליק גרנט אלוף אירופה, אם הסקי לא משווה גרנט אלוף אנגליה, אם גרנט לא מנהל את גמר גביע הליגה בצורה מזוויעה אז גרנט עם טראבל ביד http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx ...ואם ג'ון ארנה ריסה שם את הראש בצורה נכונה גרנט אולי לא מגיע בכלל לקבל את מדליית המפסידים במוסקבה, אם אחד מכל המשקופים של בורו בגשר היו נכנסים, או שהשופט לא שורק לפנדל על נגיעת היד של קאריק יונייטד אלופה בלי להגיע למחזור האחרון וכו' וכו'. בקיצור, את ה"אם ואם" שלכם אפשר להמשיך כל היום, אבל זה לא ילך לשום מקום, . בשורה התחתונה - ככל שתנסו להטות את זה לטובתו עם נסיבות מקלות, גרנט נכשל בלהביא תואר לצ'לסי וDennis Bergkamp צודק בכל מה שהוא אמר בדיון הזה.
וואלה. דבר ראשון, באילו מקרים ההיסטוריה מוכיחה את זה בדיוק? ודבר שני - אתה אומר שבכל גמר זהות המנצחת היא רנדומלית? שאין שום קשר להכנה מנטלית וטקטית לפני המשחק, לניסיון של המאמנים וכו'? הסיבה שמוריניו ניצח את פרגוסון בגמר הגביע האנגלי ואת ונגר בגמר הקארלינג, וזכה באליפויות בהן היריבות שלו לא דיגדגו אותו, היא שבפעמים האלה פשוט הלך לו? תעשה לי טובה. כמו שאמרתי, כשמוריניו סיים את הליגה עם 92 נקודות, הוא לא השאיר מקום לשום "אם", או כשצ'לסי הכריעה את הגמר מול יונייטד בגביע האנגלי תוף 120 דקות, היא לא הגיעה לפנדלים. הכי קל להגיד שהשחקנים אשמים, וההוא אשם, כאילו לא היתה עונה שלמה ולא היו 120 דקות שבהן קרו אלף ואחד דברים, רק ההחלקה של טרי, זו הסיבה האחת והיחידה שצ'לסי לא זכתה בליגת האלופות. לפי ההיגיון שלך אין מאמנים גדולים, כי רק השחקנים אחראים לתוצאות המשחקים. אגב, אני יכול גם להגיד שאם גיגס לא היה מחטיא מול שער ריק בגמר, טרי בכלל לא היה צריך להחליק בגמר, רק להראות לך כמה הטענות שלך לא רציניות.
הוא לא צודק ולא נעליים. העמדה שלכם לא בוגרת, מצטער... Igi, כבר הזכרתי את זה כאן, ואני אעשה זאת שוב (על אף שרצו לשחוט אותי). פרגוסון מ-1986 עד 1993 לא זכה באליפות אנגליה, והיה קרוב מאוד לעזוב את OT. לפי גישתך, היו צריכים להעזיב את פרגוסון. עכשיו תגיד לי איך אני מעז להשוות בין פרגוסון לגרנט, שכן פרגוסון הוכיח את עצמו בסקוטלנד לפני כן, אבל בטח תסכים איתי ששבע שנים זה יותר מדי זמן. הסיבה שפרגוסון לא הועזב, וכבר ציינו את זה כאן, זה שהוא עמד על הגבול הדק שבין הצלחה לכשלון בשנים הללו, ומצא את עצמו בצד של הכשלון (בליגה!). כלומר, מבחינה מהותית ניתן לומר שהוא הצליח. החוכמה היא לבחון את הדברים מבחינה מהותית. אי-אפשר לחתוך בצורה כזו דברים בחיים. אי-אפשר לחתוך עם מאמן בגלל שצ'ך יצא מהשער כמו שוטה, בגלל שטרי החליק וכולי. נו, באמת. יונייטד של העונה הייתה קבוצה אדירה. אתה לא יכול להשוות בדיעבד בין קבוצות. כן, זו הסיבה היחידה. ממש לא. אני חסיד של מאמנים, אבל כשמדובר בשחקן שמחליק באורח חד-פעמי, בשוער אדיר שנותן עונה בינונית, וכפועל יוצא מכך - הקבוצה משלמת על כך ביוקר, המאמן לא אשם. המאמן אחראי על איך שהקבוצה נראית בטווח הארוך, ולא בטווח הקצר. בטווח הארוך צ'לסי נראתה טוב (במבחן התוצאה!), וזה העיקר למעשה.
אלכס פרגוסון לקח את היונייטד כקבוצה בינונית בכדורגל האנגלי של אז, היו הרבה קבוצות שמועמדות לאליפות לפני היונייטד, אלכס פרגוסון הפך אותנו לקבוצה ענקית, אימפריה לכל דבר, אברם גרנט קיבל קבוצה עם 2 תותחי על בכל עמדה, יופי של השוואה!
בסדר... אבל ההשוואה היא לא בין טיב הקבוצות (דמגוגיה?), ובכל זאת בין 1986 ל-1993 הוא לא הצליח בליגה האנגלית, תרצה או לא. מטרת ההשוואה היא להראות שאי-אפשר לחתוך עם מאמנים בכזו קלות, בטח ובטח כשהם קרובים כחוט השערה לזכייה בתארים. אגב, גם ונגר ופרגוסון אמרו שגרנט היה צריך להמשיך.
עזבו דיבורים על החלקות ויציאות מטופשות של שוערים. העובדה היא שמוריניו היה בכל אותן סיטואציות ולא משנה מה קרה שם- תמיד אבל תמיד הוא יצא עם תואר. גרנט, שאני חש בחילה רק מלהגיד את שמו - לא זכה בכלום. אז מה עם צ'ך יצא יציאה של אידיוט- גרנט לא היה צריך לפתוח עם בלטי ואנלקה באותו משחק. אז מה עם טרי החליק- אם ריסה לא שוכח איפה הוא נמצא אז גרנט מסיים את דרכו כבר בחצי הגמר. ואם הוא טיפה יותר חכה הוא מכניס את שבצ'נקו המנוסה ולא את אנלקה שהחטיא פנדל.
כמו לדבר אל הקיר. יש לך משחק שלם, פלוס הארכה ועוד 12 פנדלים, אתה לוקח אירוע אחד מתוכו (ההחלקה של טרי), ואומר שזה האירוע היחיד שהשפיע על המשחק. אתה רוצה להגיד לי שאתה באמת לא מבין מה לא בסדר בטענה הזו שלך? עריכה : בטח שונגר ופרגוסון ירצו שגרנט ימשיך. הם גם מציירים את ההתנהלות של צ'לסי כלא נכונה, וגם מה אכפת להם שגרנט יחבל ביריבה הגדולה שלהם בליגה?
לא להמשיך ולא נעליים. השאלה היא לא תמיד מה עשה המאמן, אלא מה המועדון רוצה מעצמו. קאפלו הביא אליפות אחרי עידן של בלאגן בריאל ועדיין פוטר כדי להביא מישהו בעל סגנון שונה. השארת גרנט בצ'לסי היתה כמו להגיד " אנחנו מועדון שכונה שפועל על פי אינטרסים וגחמות אישיות והאוהדים שלנו לא מעניינים אותנו" ובוא נעזוב את זה ששחקנים לא אהבו אותו, יכול להיות ששמות כמו דקו לא היו רוצים להצטרף עם מאמן כזה ושהוא חתיכת שקרן פתולוגי. אז לא הוא לא היה צריך להמשיך גם אם הוא היה זוכה בליגת האלופות. ובטח שפרגוסון וונגר רוצים שהוא ימשיך. זה טוב להם שגרנט יהיה יריבם לצמרת. תחמנים אין רק בארץ http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue3.Xxx
יאיר, הרי בסופו של דבר אפשר להגיד על כל מאמן ש"בגלל שהשוער הנהדר היה בינוני" "בגלל החלקה לא זכו בתואר" "בגלל הפסד בלתי צפוי" "בגלל שהכלב של המאמן..." ועוד אלף ואחד תירוצים. זה בדיוק הכדורגל - ההבדל הדק שבין תארים לבין "כמעט". אברם גרנט לא היה ראוי בכלל לקבל את התפקיד, זו הייתה שערורייה לא נורמלית. הלאה - בוא נבחן את מה שהוא עשה בקבוצה - האם ראית כדורגל התקפי יותר כפי שהוא הבטיח(או נאמר לו להגיד)?אני אחסוך ממך את התשובה, האם ראית משהו שונה, משהו אחר, מצ'לסי של מוריניו מאשר צ'לסי של גרנט?אם היה שינוי - זה רק לרעה. האם ראית תארים?לא.יופי שהוא היה קרוב, אם כל אחד יציין למה הוא היה קרוב... השחקנים לא שמו עליו, בגמר גביע הליגה הוא הפסיד כשהעלה הרכב טפשי, חילופים מאוחרים והשיא היה כשג'ון טרי וסטיב קלארק העבירו את התדריך לאחר ה90 דקות(ההארכה הייתה חוסר צדק מוחלט.הספרס היו טובים בהרבה), במשחק מול היונייטד כשצ'לסי ניצחה - כדור חופשי לכחולים, באלאק ודרוגבה רבים כמו שני עארסים בשכונה על מי יבעט, אברם לא מגיב.מי כן?סטיב קלארק. איפה המילה של אברם?זה מאמן?למוריניו/ונגר/פרגי/מרטין או'ניל/ואפילו איאן דאווי, עושים את זה? אברם לא חידש כלום, הכדורגל של הקבוצה היה משעמם, צפוי, מרדים, באופן שיטתי הוא היה מעלה את ההרכבים החזקים ביותר שלו ומבצע את החילוף הראשון שלו 10 דקות לסוף(בלם במקום חלוץ, איזה יופי שזה עלה לו כ"כ הרבה פעמים באיבוד נקודות), ו"לקינוח" סיים עונה עם 0 תארים, מה שלא קרה פעם אחת בעידן מוריניו, אותו אברם אהב כל-כך להשמיץ ולזלזל. תמיד טענתי שברגע שאברם יעזוב אף אחת לא תיקח אותו, את מוריניו אינטר חטפה, איזה א-פ-ס!
עזוב... אני לא אשכנע אתכם, לצערי. אני פורש בשיא מהדיון. את מה שהיה לי לומר - אמרתי. ואגב, אריאל - אני מסכים עם כל מילה שלך. העניין הוא שאני חושב שאברם היה בגבול הדק שבין הצלחה לכשלון העונה, ופעם אחר פעם מצא את עצמו בצד של הכשלון, משום טעויות של שחקנים. זה יכול לקרות לכל מאמן. זה קרה לפרגוסון, זה קרה לונגר, זה קרה לקלף ועוד רבים וטובים. אבל כשזה קורה לאברם (ועוד בשנתו הראשונה כמאמן!), מספרים לנו שאברם לא מאמן, שהוא לא ראוי. לאברם לא היה דבר או חצי דבר עם הטעויות שגרמו לכך שצ'לסי סיימה את העונה בלי תואר, אם תרצו או לא תרצו. אם זה היה קורה למאמן עם רזומה יותר מרשים, הוא היה ממשיך בצ'לסי. ונגר ופרגוסון אמרו שאברם היה צריך להמשיך, ולא בכדי. אם בעונה הבאה הוא לא היה מביא תואר, צריך לבעוט בו, אבל הוא היה צריך ליהנות מהספק, נוכח העובדה שהוא היה קרוב מאוד השנה. מי שטוען אחרת - לא משקיף על המציאות בצורה בוגרת, לדעתי.
