גם בשכם 2044 נחשוב על המועמדים הצעירים שיהיו פוטנציאל לצ'רנוביל 2048, אחרי הכשלון של ניסים זאבי בהתעמלות אומנותית גברים ושל גילה רם ויוספה ארליך בכדורעף חופים לנשים...
איזה נאחס עשיתי. אריק אכזב, אבל לא לשכוח שהוא הפסיד לאלוף אירופה ולאלוף העולם. בדיעבד אני מבין שהציפיות מאריק היו גדולות מדי, הוא לא מה שהיה לפני 4 שנים (באופן טבעי ככל ש"מזדקנים" ככה יורדים ביכולת), והוא עם פציעה קטנה.
אריק איכזב, על זה אין ויכוח, אבל אי אפשר שלא להעריך אותו, הבן אדם לא פחד לתת לנו תקווה, הציפיות ממנו היו בשמיים, הכותרות לפני הקרבות שלו היו גרנדיוזות, הוא הרגיש שהוא סוחב עליו אומה שלמה וזה לא פשוט, הוא פשוט לא עמד תחת הלחץ העצום ואי אפשר לבוא אליו בטענות, התגובות שלו אחרי המשחק היו מהלב, היו אמיתיות, הוא הודה שהוא לא הצליח לתת הכל, הוא לקח את זה קשה. איפה ההתנהגות שלו ואיפה ההתנהגות של שחר פאר, אריק זאבי מלך. ומה עכשיו.. קלגנוב... אברבוך... אולי נס.
משוגע בירוק, פשוט מגעיל הציניות הזאת שלך כלפי הספורטאים שלנו. מעניין איפה תהיה שיבואו המדליות בלונדון..
עידכון: אלון מנדל קבע שיא ישראל ב-100 מ' פרפר, 52:99 שנ', שיפור של 62 מאיות לשיאו הקודם. מנדל סיים 2 במקצה שלו, ובמקום ה-36 הכללי, ולא העפיל לחצי הגמר. מנדל אמר אחרי המשחה: "אני מאוד מרוצה מהתוצאה, אני כבר מתחיל להתקרב לרמה העולמית. אני שמח שהצלחתי לסיים את התחרות עבור הנבחרת עם שיא טוב, אחרי שגל נבו החל אותה עבורנו מצוין. בוודאי שהנוכחות של אחותי מאיה עזרה לי, וגם שחייני הנבחרת עזרו במה שהם יכלו". מנדל שהיה אמור לצאת עם רכב מיוחד היישר מבריכת השחייה לשדה התעופה, עוכב בשל בדיקת סמים שנאלץ לעבור. מנדל ישוב הלילה לישראל, וישתתף מחר בהלווית אביו.
הביזיון הוא עצם העובדה שאנשים מעזים להשתמש במלה הזאת. ראיתי קודם את מהדורת הערב של ערוץ 10 ובפתיח הכריזו שהמשלחת הישראלית בבייג'ין היא ביזיון. כמובן שזה שהם הכריזו ש"מנדל שבר שיא ישראלי וסיים שני במקצה" (מה משנה המקצה? איזה מקום הוא בכללי?) באותו פתיח או שבהמשך הם הראו יפני נופל מהטבעות והכריזו שוב ושוב שהוא סיני וכמה שזה נחמד לפעמים לראות גם את הסינים נכשלים במשהו, זה בסדר. הם הרי מקצוענים. אנשים הסתכלו על המשלחת וראו מדליות בלי סוף, אבל זה לא כך. גל וקליגר בסך הכל לקחו ארד באליפויות העולם האחרונות, שזה טוב והופך אותם מועמדים למדליה, אבל רחוק מוודאי. רם וארליך, עם כל ההילולה בשנים האחרונות, הגיעו רק פעמיים לארבע האחרונות בגראנד סלאם, וזאבי בירידה גדולה וזה היה ברור. פעם הוא היה באמת טופ דוג ומישהו שתמיד שווה מדליה, עכשיו זה לא כך. זה לא ביזיון, זו ישראל, עם המספר המוגבל של הכישרונות והתקציבים המוגבלים לפיתוחם. האמריקאים יכולים להביא שחיינית שנכשלת טוטלית כמו קייטי הוף, ולא לשים לב כי יש להם עוד טונות של שחיינים שהם לא פוטנציאל למדליה, אלא מדליה בטוחה. בישראל יש לך פוטנציאל פה ופוטנציאל שם, לא יותר. זה לא מצב נהדר, אבל זה מה שיש לישראל, ומי שציפה ליותר, הבעיה היא שלו. יש עדיין סיכוי שהאולימפיאדה הזו תסתיים עם מדליה, אולי באיזה פוקס מטורף עם שתיים, אבל זהו, זה מה שישראל שווה. ומי שחושב שבלונדון 2012 המצב יהיה שונה הוזה כנראה. בכלל לא בטוח שבעוד ארבע שנים יקותיאל ומילס שמשום מה מסומנים עכשיו כפוטנציאל להישגים כבירים עוד יהיו בסביבה, מי יודע.
מסכים עם אמיר כמעט בהכל, אבל לא בשורה האחרונה. נכון שלונדון עוד רחוקה, אבל יש לנו עוד הרבה ספורטאים טובים שיכולים להגיע לשם ולהביא גם הישגים. מדליות זה לא הכל באולימפיאדה. 40 שנה לא הבאנו מדליות, ואחרי 4 אולימפיאדות רצופות עם מדלייה, התאבון שלנו פתאום נפתח. בוא נקווה שנמשיך את המסורת גם בבייג'ינג..
שלומי, המדליות זה כן הכל. לא באופן גורף, כמובן, ולכן ההופעה בבריכה נחשבת להצלחה כי מראש לא היה אפילו מה לדבר על גמר. אבל בסופו של דבר במשך שנים ישראל חיפשה את המדליה הראשונה, ואחרי שהיא חזרה מארבע אולימפיאדות רצופות עם מדליה אחת לפחות, אז זה הפך למינימום לגיטימי והגיוני לחלוטין. ואם זה לא יקרה הפעם, זה לא יהיה ביזיון, אבל כישלון כן. לחזור בלי מדליה זה לחזור בידיים ריקות, נקודה. בקשר ללונדון, זה יהיה אותו דבר. תהיה משלחת בת עשרות ספורטאים, אנשים יפתחו ציפיות גבוהות והתוצאות יהיו פחות או יותר אותו דבר. יהיו הישגים, יהיו כישלונות, יהיה מעט מאוד מדליות, אם בכלל. אבל לא צריך לטפח ציפיות ענק, זה לא ריאלי.
באולימפיאדת אתונה רק 74 מדינות מתוך 202 זכו לפחות במדליה אחת, ואנחנו היינו אפילו עם 2. תחשוב ש-127 מדינות חזרו בלי כלום, אולי רובן קטנות אבל גם ישראל לא בדיוק מעצמה אולימפית. כרגע בבייג'ינג יש 51 מדינות שזכו במדליה אחת לפחות, וזה מתוך 205. הבולטות שלא השיגו מדליה עדיין הן פולין ויוון, שבהחלט נחשבות למועמדות הרבה יותר בכירות מישראל. אני מסכים איתך שלחזור בלי מדלייה זה באמת יהיה אכזבה, אבל אני לא אוהב את המילה כישלון. בוא נקווה שלא נצטרך להתעסק בביקורות הללו אחרי האולימפיאדה. לגבי לונדון, אני לא אומר שיהיו עשרות מדליות, אבל אני מאמין שיהיו יותר הישגים ונראה התקדמות גם בענפים הנחשבים כמו שחייה ואתלטיקה.
אין לי מילים לתאר את האכזבה שלי היום מהג'ודו. הייתי בטוח שהיום הזה הוא המדליה הבטוחה שלנו, האמנתי מאד באיש הנפלא הזה למרות שבראיונות הוא שידר לחץ שהיה נראה לי שישפיע עליו (רשמתי על כך לפני יומיים). אבל אין ספק שלא הגיע לו אפילו ארד היום דרך בית התנחומים, בכל שלושת הקרבות הוא היה איטי, פאסיבי, עייף, לא הצליח לו שום תרגיל. נראה שהפציעות והגיל עשו את שלהם בין אם נרצה ובין אם לא. אני לא מאשים את אריק, כנראה שהציפיות ממנו יצאו מכל פרופורציה. לצערי הקרב הזה הוא כנראה האחרון שלו. אז אני אנצל את הבמה להודות לספורטאי אדיר, איש ענק, דוגמא ומופת לכל ספורטאי בארץ - גם במחויבות למקצוע, במחויבות למדינה וגם מבחינת אופי - תודה, אריק. צוברי נשאר התקווה הכי ריאלית למדליה כשגם בוסקילה וקורנצקי בתמונה למדליית ארד. אני לא יודע אם מישהו מהם יסיים עם מדליה, אני רק יכול לומר דבר אחד: אם נחזור מהאולימפיאדה הזאת ללא מדליה הרי שהספורט הישראלי הלך חזרה כמה צעדים אחורה. להזכירכם זכינו לפחות במדליה אחת בכל אולמפיאדה מאז ברצלונה 1992.
לא משנה איך תהפכו את זה... במידה ולא נביא אף לא מדליה אחת זה יהיה כישלון מוחלט. מה עם גיא סטריק? כבר היו תחרויות קליעה?
בשחייה יכול להיות, באתלטיקה אני לא רואה את הכישרונות הגדולים, אבל אולי זה עוד יקרה. ישראל היא באמת לא מעצמה עולמית בספורט, אבל לישראל כן יש כמה ענפים שבהם היא מביאה הישגים בקביעות בתחרויות שונות, וכשמגיעים לאולימפיאדה וסדרה של ספורטאים לא מצליחים למקסם את יכולתם דווקא בתחרות גדולה הרי שזה הכישלון, בדיוק כמו שהשחיינים נחשבים הצלחה לא בגלל שהם רשמו הישגים גדולים, אלא בגלל שהם הצליחו להגיע לשיא בזמן. נכון שהרבה מדינות לא משיגות מדליות, אבל יש באולימפיאדה הרבה יותר מדינות כמו איי שלמה או אנגולה מאשר ארצות הברית וסין. הספורט הישראלי, שהוא דרעק מוחלט בענף הפופולרי בעולם כמו כדורגל אבל מצליח לייצר כישרונות והצלחות בכמה ענפים אולימפיים, בהחלט צריך להיות שווה מדליה-שתיים באולימפיאדה, וזה עדיין יכול לקרות גם בבייג'ין. ועם זאת, הביקורת מוגזמת. לא כל כך הביקורת, כי אם הצורה. ביזיון זו מלה מגעילה.
זו באמת הבעייה, אבל זה גם נובע מהציפיות ומהלחץ שמופעל על הספורטאים הבכירים שלנו באולימפיאדה. הרי ביננו, מי עוקב אחרי רב הספורטאים שלנו בתחרויות השונות ? רובנו רק שומעים על ההישגים ואומרים 'וואלה כל הכבוד'. ואז שמגיעה האולימפיאדה כולם מצפים מהם לשחזר את ההישגים הללו, אבל שוכחים שאולימפיאדה זה באמת אירוע מיוחד ושונה מכל האליפויות עולם ואירופה בהם הם משיגים את ההישגים היפים. השחיינים באו בלי לחץ מיוחד, ורק על מנת לשפר שיאים אישיים וישראלים, ועשו זאת בענק. לעומת זאת, זאבי, גל וקליגר, ואנדיוני היו מועמדים בכירים למדלייה, וכולם ציפו מהם לזה. אני יודע שיגידו ' ספורטאים אמיתיים צריכים להתמודד עם לחץ', וזה נכון, אבל הלחץ שהופעל עליהם היה מכל מהמדינה בעצם, וזה כנראה גדול עליהם. וגם יש כל מיני סיבות שהם לא בדיוק הגיעו בשיא הכושר/מוכנות לאולימפיאדה, וזה גם משפיע. אתה מגדיר זאת ככישלון, אני כאכזבה..
אוקיי, הגיע הזמן לסכם את היום של הישראלים, לכל מי שבמקרה לא היה פה כל היום: * אריק זאבי ניצח בקרב הראשון שלו ב'יוקו' את פרדריק דמונפוקו (צרפת), אבל הפסיד בקרב השני ביוקו להנק גרול (הולנד, 1 בעולם). זאבי נשר לבית התנחומים, אבל הפסיד גם שם כבר בקרב הראשון ללוצ'יאנו קוראה (ברזיל, 6 בעולם) ביוקו, וסיים את דרכו באולימפיאדה. * גל נבו סיים במקום ה-13 בחצי הגמר ל-200 מ' מעורב, בזמן של 2:00.43 דק'. נבו סיים במקום ה-7 במקצה שלו, ולא העפיל לגמר. אלון מנדל קבע שיא ישראל ב-100 מ' פרפר, 52:99 שנ', שיפור של 62 מאיות לשיאו הקודם. מנדל סיים 2 במקצה שלו, ובמקום ה-36 הכללי, ולא העפיל לחצי הגמר. * כל השיוטים של היום נדחו עקב היעדר רוחות ותנאי ראות מעט לקויים. ** יום כואב ומאכזב של אריק זאבי, אבל ההופעה המכובדת של נבו בחצי גמר המעורב והשיא הישראלי של מנדל, אולי קצת ממתיקים את הגלולה. בקרוב אעלה את תוכנית הישראלים למחר.
