חחח חזק! סיימתי לפני כמה שבועות את הזהו אדם/פרימו לוי, מצמרר. ובאותה נשימה ישר אחרי, קראתי את הזר/אלבר קאמי. ספר הזוי. עם גישה פסיכולוגית שזורה במילותיו. מה שכן, אחד הפרקים היפים שאי פעם קראתי, נמצא בספר הזה.
סיימתי בזמן האחרון את הקנוניה נגד אמריקה של פיליפ רות. עם כמה שזה נשמע עוד ספר אמריקאי טיפוסי, אז זהו שלא. ספר נהדר. מומלץ ביותר.
זו בעצם סוד ההצלחה של רבי המכר בסגנון הזה או של בראון, קוביין או הרומנים הרומנטים המיועדים לנשים. הם פועלים, בדיוק כמו הטלווזיה, על תבניות מצליחות. תבנית/נוסחה שהצליחה משתמשים בה שוב ושוב, ממחזרים עד כדי שחיקה.
נכון, אבל מבחינתי הבעיה היא כשהמושג 'שחיקה' מתעוות ומה שקורה זה שמה שאני הייתי מגדיר כשחיקה בעצם מוכפל פי מיליון עד שתבנית מסוימת נשכחת, אם בכלל.
סיימתי בשבוע שעבר את הכלב היהודי, ספר מצויין, כדאי לקרוא אותו. למישהו יצא לקרוא את השני של זה שכתב את "הסיפור המוזר של הכלב בשעת הלילה"? איך הוא?
הכלב היהודי גדול. גם הספר השני של אשר קרביץ "סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'" ספר מצוין. מי שרוצה סיפורי זוועה והזיות אז אני ממליץ בחום על "געגועי לקיסינג'ר". אני מת לדעת איזו ילדות עברה על אתגר קרת.
אז אוקיי , הספרים האחרונים שלי , כולם של גבריאל גרסיה מרקס ואחד של סמי מיכאל . "זיכרונות מהזונות העצובות שלי" , ו-"כרוניקה של מוות ידוע מראש" , וויתרתי על " 100 שנים של בדידות" . "עאידה" של סמי מיכאל מאוד מהוקצע , ממליץ לכם מאוד . אה וגם "בחזרה מטואיצ'י" של יוסי גינסברג . כרגע אני בהתחלה של ,הקומדיה האלוהית" של דנטה , בתרגום של ז'בוטינסקי , מאוד קשה להבנה ולו רק בגלל שזה מורכב מקנטיקות וקנטות . ניראה לי שאוותר . אגב מישו קרא את "היהודי ממלטה"?
מאה שנים של בדידות זה ספר אדיר. בכל כך פשטות, הוא מצליח לספר לך קורות חיים של שושלת בואנדיה לאורך מאה שנים, שמרגישות לך באמת ככה (במובן הטוב). עם הריאליזם-מאגי שמתשלב כל כך יפה בעלילה, ספר פשוט מעולה.
לפי מספר מאמרים שקראתי הבנתי ששני התרגומים, זה הישן שאתה קורא וזה החדש של אריה סתיו פשוט לא מתקרבים למקור. הבנתי שבאנגלית התרגום עוד סביר, אבל גם זה מצליח להעביר את האיטלקית העתיקה של דנטה. תלמד איטלקית. ""הקומדיה האלוהית", מסעו של המשורר הפיורנטיני דנטה אליגיירי בעולם המתים, היא השירה הגדולה ביותר שנכתבה בתרבות המערב והשפיעה על דורות של משוררים, סופרים ואמנים; בספרות העברית, לעומת זאת, קשה למצוא את טביעות אצבעותיה, אולי מפני שלא זכתה עדיין לתרגום ראוי. התרגום החדש והלקוי של אריה סתיו לא ישנה את המצב הזה, כי דנטה שלו הוא משורר כמעט מונוטוני"
תתחילו באמת ללמוד, ככה תבינו שההומור שלי לא כזה אינפאנטילי. אגב, אורי, תחפש תרגום של גאיו שילוני או של שאול פורמיג'יני. הסיכוי למצוא את זה בעברית נורמלית הוא קלוש, אבל אפשר לנסות תמיד. Yoav, Nel mezzo del cammin di nostra vita...