טריסטאן לפני כמה שנים במדי לה קרונייה היה אחד החלוצים הטובים באירופה, בהתחשב שזו העברה חופשית שאין בה סיכון כספי למעט משכורת,ווסטהאם יכולה להרוויח חלוץ מבוגר משהו אומנם ואולי מעבר לשיא אבל מאוד רעב והאווירה המיוחדת בליגה האנגלית בדרך כלל גורמת לשחקנים כבויים להידלק מחדש, גם אם זה יהיה לתקופה קצרה יחסית.
ברור שטריסטאן הגיע כי היינו צריכים חלוץ נוסף. מה שהתכוונתי להגיד זה שאם היה ספק אם הוא מתאים ואם להחתים אותו או לא, ההחלטה נעשתה קלה בגלל הפחד מהמסקנות שיעלו בנוגע למצב הכלכלי של המועדון אם הוא לא יוחתם.
בדרבי של הקבוצה הצעירה(u18) מול צ'לסי, הפסדנו 4-2 אבל הסיפור המעניין הרבה יותר היא הופעת הבכורה של הכישרון הצעיר רוברט האל בן ה-14. אומנם הוא עוד צעיר מאוד ובחלק גדול מהמקרים גם כשרונות מדהימים לא מצליחים להגיע לפרמייר ליג, אבל בווסטהאם מסמנים אותו ככישרון הענק הבא, לא כזה שהפך להיות נובל אלא לרשימה הבכירה יותר שכוללת את ג'ו קול,למפארד,דפו וריו פרדיננד. בכל מקרה, כבר בהופעת הבכורה בגיל 14 הבקיע שער, אחרי שעלה כמחליף בדקה ה60 בערך. כמו כן שיחק בנבחרת אנגליה הצעירה (עד גיל 16) ובישל שניים. מקווה מאוד וסומך על טוני שידע להוציא ממנו את המקסימום.
אחת ולתמיד: ווסט האם או ווסטהאם? אני פשוט רואה אנשים שרורשמים את שניהם, ואף אחד לא מתקן. באנגלית רושמים West Ham. אז אני מניח שווסט האם זה השם היותר נכון?
אומרים את השם מהר אז בעברית זה נשמע יותר כמו ווסטהאם, אני אישית מעדיף ווסט האם. לא כזה קריטי, אם הולכים לפי השם באנגלית אז ווסט האם.
ביום שבת אנחנו מארחים את פורטסמות והתחושה היא שחייבים חייבים לשבור את רצף התוצאות הנוראי. כל תוצאה מלבד ניצחון ביתי על פומפי תוסיף ללחץ בו נתון זולה. למרות התוצאות האחרונות, לא שיחקנו רע והגנה מגושמת עלתה לנו בהמון נקודות ואני מניח שזה משהו שזולה וקלארק השקיעו בו את מירב תשומת הלב השבוע. את מקומם של סירס וקוליסון הצעירים שקיבלו הזדמנויות בהרכב והרשימו צפויים לקחת בחזרה קרלטון קול(שחוזר מהרחקה) וברהאמי, שהחלים מהפציעה שלו מהר מהצפוי. נובל עדיין פצוע, כמו גם אשטון שכנראה סיים את העונה.
שלום לכולם מאנגליה,אני נמצא כבר שמונה ימים כאן יחד עם דניאל(claret&blue) מהפורום. המטרה של הטיול מבחינת שנינו הייתה כמובן משותפת- ווסט האם יונייטד. הגענו לכאן בשבוע שעבר היישר למשחק מול אברטון.קבלת הפנים שלנו הייתה 80 דקות מצויינות של קוליסון ושותפיו, אבל 10 דקות אחרונות מהגיהנום הספיקו לתוצאה שוברת לב, בדיוק בסגנון הווסט-האמי הטיפוסי. בהתחשב בעובדה שדניאל כבר היה במשחק בית של הקבוצה בשנה וחצי האחרונות, הסכמנו שהוא יתקתק את העניינים ויבנה לו"ז מעניין לכל היום. מבחינתנו, ואגב גם מבחינת 30 אלף אחרים, יום של משחק הוא טקס שלא מתחיל שעה לפני המשחק אלא עוד מהבוקר. אז התחלנו את הבוקר עם ביקור בשוק המקומי, אכלנו ארוחת בוקר מצויינת, ולצערי האיזור של אפטון פארק הוא לא בדיוק המקום הכי חדש ומעודכן בעולם, לא מעט הודים,פקיסטנים ושאר ירקות מאכלסים את האיזור, אך למרות שזה היה דבר ידוע מראש החלטנו שלפחות את המשחק הזה נחווה לגמרי. בשעה 12 וחצי התיישבנו בפאב מקומי לראות את ארסנל מול מנצ'סטר יונייטד, היה כמובן מפוצץ והזמן עבר סבבה עד לשריקת הפתיחה של המשחק שלנו מול אברטון. כרבע שעה לפני הפתיחה נכנסו פנימה, בדיוק בזמן לשיר את פוראבר בלואינג באבלס המפורסם. 25-30 אלף איש שרים את השיר וצמרמורת עוברת בגוף, שני שחקנים צעירים מהאקדמיה, סירס וקוליסון, בהרכב הפותח. קוליסון אפילו הבקיע שער מרגש ויפה. למשחק השני בבית מול פומפי, הגענו הרבה יותר מאוחר. את כל הטקס של ארוחה ופאב עם המשחק המוקדם עשינו במרכז לונדון, באיזור לסטר סקואר. למשחק יצאנו בשעה אחת וקצת וכל ההליכה מהתחנת רכבת באפטון פארק עד לאיצדיון עצמו הייתה נהדרת, עם המון אוהדים שביד אחת אוחזים בפחית בירה וביד השניה צעיף של ווסטהאם שרים שירים ומתקדמים אט אט לאיצטדיון. המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוה מדי, היו לנו שני מצבים טובים וגם לפומפי אבל סופר גרינו מנע מיודס דפו את התענוג של להבקיע מולנו. במשך השבוע שבין שני המשחקים יצא לנו לראות כל מיני משחקים בכל מיני פאבים, בינהם 2 ניצחונות של הספרס, בליגה מול סיטי ביום ראשון ובגביע ביום רביעי מול ליברפול. אני מודה שזה היה קשה לצפייה, והעובדה שרוב הפאב לבש לבן והריע לטוטנהאם בטח לא עשתה את זה נעים יותר,אבל כל החוויה של לצפות במשחק בפאב עם אנשים שזוהי האהבה הגדולה ביותר שלהם בחיים הייתה מרגשת. עוד דבר, קראתי כאן קצת בדיון התקשורת ובכלל להגיע לכאן עם כל המטענים שיש על התקשורת בארץ ולקרוא ולשמוע את הדעות כאן זה פשוט עולם והיפוכו. כאן עיתונאות זה מקצוע, כאן יש מעט מאוד "כתבי חצר" אם בכלל, ופשוט תענוג לקרוא ולשמוע. אני זוכר שקראתי את מרטין סמואל לפני ואחרי המשחק של ארסנל מול מנצ'סטר יונייטד, הוא כתב על כמה גדול ונגר , איך הוא בנה את ארסנל במו ידיו והביא אותה למה שהיא בזכות ניהול נכון ואחראי והכי חשוב, הוא קיבל את הזמן שהיה צריך כדי להגשים את החזון שלו. אחרי הניצחון מול מנצ'סטר יונייטד בשבת, הכותרת של הטור שלו היתה: " בארסנל צריכים לזכור, שניצחון על מנצ'סטר יונייטד בבית הוא לא יותר מדהים מהפסד בחוץ לסטוק" בהמשך הוא כתב על כך שהדרך של ארסנל עוד ארוכה וקשה, אולי הכי קשה מבין הרביעייה הראשונה ושאסור שהניצחון הזה יסנוור אותם. מחזור אחד עבר ומתברר שהוא צדק. היו עוד לא מעט פנינים בתקשורת אחרי משחקי הגביע באמצע השבוע: הארי רדנאפ, מייד אחרי הניצחון על ליברפול התראיין לסקיי והמראיין שאל אותו: האם אתה יודע שעכשיו השוות את השיא לפתיחה הכי טובה של מאמן בטוטנהאם במאה שנים האחרונות? רדנאפ ניסה להתחכם ואמר: "יופי, עכשיו תספר לי איפה המאמן השני שהשיא שייך לו סיים את העונה? המראיין ענה: "האמת היא שבעונה לאחר מכן הוא כבר אימן בפומפי" הארי נתן חיוך ממזרי ואמר: "כל הכבוד לו, 2 מועדונים ענקיים". גם ונגר התראיין לסקיי אחרי הניצחון של הילדים שלו על וויגאן, ואחרי רצף של מחמאות אדיר מוונגר לצעירים שלו , האווירה של הראיון הייתה נינוחה ומחוייכת, אז המראיין שאל את ונגר: " האם הסיבה שהוצאת את ווילשייר המצויין בדקה ה75 הייתה בגלל שכבר היה מאוחר והרבה מעבר לשעת השינה שלו? ונגר צחק ואמר כן, זו בדיוק הסיבה. היום אנחנו חוזרים, הטיסה בערב אז בטח נצליח לתפוס את האל מול סיטי, אחרי דיבורים על מחליפים אפשריים כמו הבן של פרגוסון או מוריניו, יוז קיבל מנדט מלא מהבעלים לנהל את הצד המקצועי של הקבוצה. אני חושב ומקווה שהאל היום הולכת להפסיד, בעיקר בגלל שדאן מורחק ואני מקווה שלא יהיה ליצן אחר שיחליט לחלק מתנות ... :aaa12: http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/drunk.Xxx :aaa12:
לא בדיוק יודע מאיפה להתחיל ואיפה לסיים, נראה לי שכיסית הכל. אני רק אגיד שלמרות שהקבוצה מוצאת דרך חדשה לאכזב אותי כל פעם, הטיול הזה היה ענק וכולי תקווה שיתאפשר לי לעשות את זה יותר. האווירה היא אחרת בלונדון וכל פעם שאני מגיע לשם אני מתפלא מחדש עד כמה אני מתרגש. רק שהקבוצה הזו תתחיל לשחק כבר!
אז מי אלה היו בבריקלאיירס ? בודהיסטים ? הייתי איתי בפאב הכי הארד קור שלנו ליד הליין ! "והוא עוד שואל מה עשיתי !"