בדיון הקודם על גביע הליגה, 23 מכם טענו שיש להשאיר אותו במתכונות הנוכחית, 16 טענו שיש לשפר אותו ורק שבעה מעוניינים בביטולו. ולדיון החדש: ילד מזדקן ילד מתקלקל לומד את הפרנציפ רק אחרי שהוא נופל. אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון היום פורסם על מעברו הקרוב של ג'רמיין פנאנט מליברפול לפורטסמות', עניין שכנראה ייסגר בימים הקרובים. פנאנט מסיים קדנציה בליברפול שהתחילה עם ציפיות גבוהות והסתיימה בקול ענות חלושה. במילים אחרות, פנאנט הוא פני הדור שלו. הכוונה היא לדור שפרץ בין השנים 2001 ל-2004, וכולל מספר שחקנים שבתחילת דרכם הוכתרו ככישרונות גדולים על ידי העיתונות האנגלית אבל כיום ניתן לראות שלא מיצו את הפוטנציאל שהיה בהם. לפני שנגיע אל הכלל נזכיר את היוצא מן הכלל-ויין רוני, היחיד מבני הדור הזה שקיים את ההבטחה והפך לשחקן מוביל בכדורגל העולמי. וכעת נגיע אל השאר. יש לציין שמרבית מכוכבי הדור הזה לא נכשלו טוטאלית ולא נעלמו, אבל רובם הפכו לשחקני פרמיירליג ממוצעים ורחוקים ממקום קבןע בנבחרת אנגליה. ג'יימס מילנר לדוגמא, הקשר המוכשר מלידס שבשנים האחרונות נודד הלוך ושוב בין ניוקאסל ואסטון וילה. בתחילת דרכו נראה כמו הסנסציה הבאה של אנגליה, והיום-קשר נחמד שכנראה כבר לא יותיר חותם רציני. או שותפו ללידס לשעבר, ג'ונתן וודגייט שהגיע כבר לריאל מדריד ועקב בעיית פציעות חזר למרכז הטבלה של הפרמיירליג במידלסברו ובטוטנהאם. ג'רמיין דפו הוא לבטח לא שחקן כושל, אבל כבר קשה לראות אותו מגיע לקבוצה גדולה. פה ושם הוא מופיע בנבחרת, פה ושם הוא מראה ניצוצות מהכישרון שלו, אבל הוא מתקשה לשמור על יציבות. ישנם גם שני יוצאי מחלקת הנוער של ארסנל-ג'רמיין פנאנט ודיוויד בנטלי, שעקב בעיות אופי ואישיות גורשו על ידי ונגר במהרה. שניהם הצליחו בקבוצות קטנות יותר, ברמינגהאם ובלקבורן, אבל כשחזרו לבמה הגדולה בליברפול וטוטנהאם שוב נעלמו. בנטלי עדיין לא יכול להיות מוגדר ככישלון בטוטנהאם, אבל עד עתה הוא מאכזב מאוד. לכן, כאשר מסתכלים על הרכב נבחרת אנגליה, רואים שהוא רובו ככולו מורכב משחקנים שפרצו לפני הדור הנ"ל (טרי, פרדיננד, למפארד, ג'רארד) או אחריו (וולקוט, אגבונלהור, רייט פיליפס). רק רוני ולפעמים דפו נמצאים שם, מה שממחיש את התמונה העצובה של הדור המוכשר. השאלה לדיון-למה עוד דור שהיה אמור להוביל את הכדורגל האנגלי נמצא רחוק מאותה מטרה? בגלל הלחץ של התקשורת שהמליכה אותם לפני שעשו דבר? בגלל סיבות שונות כמו פציעות או אופי בעייתי? או שמראש הם לא היו שווים הרבה והציפיות היו לשווא?
חשוב לציין שהוא מאכזב בגלל שלא מעט משחקים הוא שיחק out of position בגלל שלנון מתחיל לקיים אט אט והופך לאחד הקיצוניים (בטח בצד ימין) הטובים בליגה. ועדיין, אם היה לו (בנטלי) אופי יותר חזק הוא היה מצליח יותר. הוא פשוט עדיין ילד בנשמה ולכן הוא לא מצליח לפרוץ בקבוצות מעבר לרמה של בלקבורן ולהתקדם ככדורגלן. (אבל זה עדיין לא ימנע מאיתנו לזכור את הגול שלו השנה בדרבי מול ארסנל.. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/cool.Xxx ) לחץ? לא. לא היו שווים מהתחלה? בולשיט. פציעות ואופי? - נו טוב.. יש אנשים שכישרון יש בשפע אבל שיקול דעת או בגרות אמיתית אין.
זהו נושא מאוד מעניין, ואני מסכים עם המסקנה הכללית. יחד עם זאת, אני חושב שיש לזכור שרייט-פיליפס הוא לא תוצר של הדור הצעיר הנוכחי, אלא תוצר של הדור של פנאנט, וניתן לטעון שגם הוא לא הצליח יתר על המידה ונאלץ לחזור לקבוצתו הבינונית (לפחות נכון להיום) הקודמת לאחר כישלון בקבוצה גדולה. הוא אומנם הצליח לקבע את עצמו כשחקן סגל בנבחרת אנגליה, אך אין זה לאו דווקא משליך על קריירת המועדון שלו. בנוגע לשאלה עצמה שהעלית קשה להחליט, שכן מדובר במקרים אינדיבידואלים ולא כלליים. אני מעריך שלכל אחד הייתה סיבה המסויימת, או לחילופין, שלל סיבות, לנסיקתו ולנפילתו. זה בהחלט חבל לעיתים שאותם שחקנים לא מצליחים לפרוץ כפי שרבים קיוו, אך אולי הציפיות עצמן היו גבוהות מדי, והשחקנים הללו היו רחוקים מלהיות מוכנים לרמות הללו מבחינות מגוונות.
קבוצתו אומנם עשוייה להיות לא בינונית, אך במידה והיא אכן תתפתח ותגדל האם יש להניח שרייט פיליפס ימשיך להיות בוודאות חלק מרכזי ממנה?
אני מצטער, אך פירשתי את דבריך בצורה שונה. עתה, הבנתי למה התכוונת... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx
3 שנים זה דור? ונראה שהזכרת רק את השחקנים שענו על התאוריה שלך, ומאלו שלא פשוט התעלמת. ג'ו קול וקאריק(נושא כינוייך) פרצו גם הם באותם שנים, והגיעו להרכב הנבחרת. ככה שהכביכול "דור" הזה כבר מיוצג לא רע בכלל במדי האריות. לקחת כמה שחקנים שלא הגיעו לגדולות, ואם תשאל אותי גם מעולם לא ציפו מהם, ובנית סביבם תאוריה. במילים אחרות: rubbish.
