הכתבה לפני חצי שעה בחדשות ערוץ 2,או 10 לא זוכר, שבתה אותי בהחלט. נער החידות ממומביי. נראה לי סרט שהוא פשוט סרט חובה! יש אותו בבתי קולנוע? מוזר לי,פעם ראשונה ששמעתי עליו. מישהו ראה?
הוא, או סיפורו המופלא של בנג'מין בטאן, אחד מהם יזכו באוסקר, אז כן שווה לראות http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
אתמול ראיתי "ספרות זולה", איכזב, חוץ מהקטעים של הדיאלוגים הנחמדים, הסצנות החותכות ושאר הדברים האלה... שום דבר לא תפס אותי. מישהו יכול להסביר לי מדוע זה נחשב לקלאסיקה? אותו דבר גם בנוגע לפורסט גאמפ, סרט די מרגש, נחמד, אבל לא יותר לדעתי. אומרים שהפשטות שלו מדהימה, לדעתי הפשטות שלו די גורעת (טום הנקס גדול כרגיל). גם על הסרט הזה לא הבנתי את המהומה. ואני יודע שאני יאכל כמה קונטרות חזקות על מה שאמרתי כאן...
אני אישית הרגשתי כמוך אחרי צפיה ראשונה בספרות זולה... אבל בצפיה השניה..לאדע...לא זכרתי כל כך על מה היה הסרט...אפשר להגיד באתי בלי ציפיות..ופשוט רק נהניתי מהדיאלוגים, אפשר להגיד שהסרט הזה הוא קצת כמו סיינפלד- סרט שרוב הדיבורים שלו על כלום, אבל זה מצחיק... אני מאמין שכל השאר אהבו אותו בגלל כל הקטע של הסטייל של הסרט, שזה אומר גם הקטע של הדיאלוגים שכרגע הזכרתי, וגם המשחק עם הזמנים בסרט...שאתה לא יודע מה קרה מתי
אני זוכר שהיה דיון לגבי העבודות של טרנטינו, שחלק מהאנשים אומרים שהוא גאון וחלק מהם אומרים שהוא הזוי. אז הדיונים הללו התייחסו לסרטים מהסוג הזה של טרנטינו?
בתור מעריץ גדול של טרנטינו נתקלתי ב2 דעות לגביו: אנשים שמעריצים אותו ואנשים שחושבים שהוא גרוע ( הזוי היא מילה עדינה) ספרות זולה זכה לבאז כ"כ גדול בזמנו בגלל האלימות שהיתה בוטה מאוד. מה הפך את הסרט לקלאסיקה? המשחק המדויק של כל השחקנים, הדיאלוגים המהירים והשנונים,הכיף שבלצטט את רובם, הסאונדטראק, הסצנות הביזאריות אך אמינות להפליא. באוגוסט אמור לצאת החדש של טרנטינו עם בראד פיט "inglorious bastards" שעוסק בחבורה של יהודים אמריקאים במלחמת העולם ה-2 שיוצאים לטבוח בנאצים. נשמע מבטיח.
ראיתי שוב את כלבי אשמורת של טרנטינו. הדיאלוגים בבית הקפה בהתחלה הם פשוט גדולים גדולים גדולים,אני רואה אותם פעם אחר פעם וכל פעם נהנה מחדש. סטיב בושמי קלאסה של שחקן.
ראיתי היום את הסרט הישראלי "איים אבודים", יופי של סרט. מצחיק, מרגש, מעניין, יופי של פסקול ובחירת שירים (פשוט קלאסיקות מצוינות אחד-אחד), ובכללי עשוי היטב. אה וכמובן, יובל שרף מדהימה!
