ליגת האלופות חוזרת-פרויקט מיוחד

לומד תוך כדי תנועה


כשאוטמאר היצפלד הודיע לקברניטי באיירן מינכן שהוא מתכנן לעזוב את הקבוצה אחרי האליפות שבה זכתה הקבוצה בקיץ האחרון, בורסת השמות כללה את השמנא וסלתא שבמאמני אירופה. קשה להאמין שאוהדי הקבוצה חלמו כי מי שינחת באליאנז ארינה הוא דווקא יורגן קלינסמן, חלוץ העבר האגדי שברזומה שלו רק עבודה אחת כמאמן ראשי, וזו כמאמן נבחרת גרמניה. קלינסמן זהוב השיער הביא את גרמניה עד לחצי הגמר במונדיאל 2006, תוך כדי שהוא מציג כדורגל התקפי אך סופג המון ביקורות על ההפקרות ההגנתית הלא אופיינית לנבחרת גרמנית. בחצי הגמר אחרי קרב מתיש הפסידה לגרמניה למי שמאוחר יותר תזכה באותו גביע עולמי, נבחרת איטליה. בתוך ים הביקורות זכה המאמן גם לשבחים על הסגנון המהנה שהנחיל לנבחרת שלו והכבוד שחזר למדינה, מה שזיכה אותו באותה הוקרה מהמדינה וכבוד רב. בסוף הקמפיין המוצלח סירב קלינסמן להאריך את חוזהו בנבחרת ונתן את הבמה ליורשו ועוזר המאמן שלו, יואכים לאו.


בכל זאת, המינוי של קלינסמן כמאמן באיירן מינכן הרים לא מעט גבות בקרב התקשורת והאוהדים. אימון האימפריה הגרמנית ומכונת התארים הוא כבוד ששמור לגדולים באמת, אנשים שהוכיחו דבר או שניים בקריירת האימון שלהם ובאים משופשפים לתפקיד שהשחיקה בו היא עצומה. האם קלינסמן הקנאי לפרטיות יצליח להסתדר עם הסיקור התקשורתי המאסיבי של הקבוצה? האם האיש הרגוע שחיפש חיים שלווים בקליפורניה יצליח להתמודד בסיר הלחץ שהוא באיירן מינכן? האם המאמן שדוגל בכדורגל התקפי ושמח יצליח למצוא את האיזון ההגנתי הדרוש לו זקוקה קבוצה שמתמודד על כל התרים האפשריים? והאם מאמן שלא אימן מעולם במועדון, גדול או קטן, לא צריך עוד קצת זמן להתבשל ולהתחשל לפני שהוא מקבל את הג'וב היוקרתי ביותר בכדורגל הגרמני? הנהלת באיירן חשבה לפחות שהתפקיד תפור עליו.


ואז הגיעו להם המשחקים הראשונים. את המבורג בבית(2-2) ואת דורטמונד בחוץ(1-1) באיירן מינכן לא הצליחה לנצח. לאחר מכן באו שני משחקים נוספים בליגה עם שני נצחונות. המחזור החמישי זימן קרב איתנים כשורדר ברמן מתארחת באליאנז ארינה. המשחק נגמר בתבוסה מהדהדת 5-2, וכבר עלו הקולות הסקפטיים והציניים לגבי יכולות האימון של חלוץ העבר. הפסד להאנובר במחזור הבא ואיבוד שתי נקודות מול בוכום בבית במחזור שלאחר מכן הכניסו את הקבוצה הבווארית רשמית למשבר. בנקודה הזו היו להנהלת הקבוצה שתי אפשרויות: לפטר את המאמן הלא מנוסה או להמשיך ולהאמין בו ובאופי של הקבוצה. הם בחרו באפשרות השנייה. מפה והלאה, הקבוצה לא הפסידה ולו משחק אחד בזירה המקומית, ותוך כדי ניצול החולשה של רוב יריבותיה לצמרת הצליחה להישאר בתמונת האליפות כשהיריבה העיקרית היא הופנהיים הצנועה. הקבוצה של קלינסמן התבגרה יחד איתו והשחקנים החלו לשחק עבור המאמן הצעיר. האמוציות שאיתן קלינסמן מנהל את משחקיו נגעו ללב שחקניו וללב האוהדים והקבוצה נראתה כיחידה אחת.


לשמינית גמר ליגת האלופות קלינסמן עלה מהמקום הראשון בבית שכלל את ליון, פיורנטינה וסטיאווה בוקרשט. אחרי היעדרות כואבת מליגת האלופות בשנה שעברה אין ספק בכלל שעבור באיירן מינכן חזרה למרכז הבמה במפעל היוקרתי ביותר באירופה היא חשובה ביותר. אחרי פתיחת עונה רעועה ותשלום שכר הלימוד של מאמנה הצעיר עושה רושם שבאיירן מינכן ויורגן קלינסמן עלו על הגל. קלינסמן יפגוש את ספורטינג ליסבון בשמינית הגמר. אם ינצח, כך מצופה ממנו, הוא יתקרב בצעד אחד נוסף אל עבר הכתר של אירופה. אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, אז אומרים. קלינסמן משתיק את המבקרים ועונה למלעיזים על הדשא. הוא מקבל את האנרגיות שלו מבאיירן מינכן, ובאיירן מינכן מקבלת את האנרגיות שלה מקלינסמן. האם הסבלנות של ההנהלה תשתלם כבר בסוך העונה הנוכחית?


http://newsimg.bbc.co.uk/media/images/41767000/Xxx/_41767336_klinsmann_getty300.Xxx
קלינסמן. מוצא את הרגליים.

 

אפקט החממה


לא פשוט להיות אוהד של ספורטינג ליסבון. החיים בצל שתי האימפריות הגדולות של הכדורגל הפורטוגלי יכולים להיות לא פעם משעממים וחסרי ריגוש. להפסיד תואר אחרי תואר לפורטו ובנפיקה ליסבון, לראות את ההצלחה של השתיים בזירות האירופאיות השונות ובכלל לשחק טוב ולהישאר רק עם המחמאות יכול לשבור את רוחה של כל קבוצה, אבל לא את ספורטינג. היום נדבר על התופעה שהיא ספורטינג ליסבון. קבוצה מכובדת מאוד בכדורגל הפורטוגלי, שמתרפקת בעיקר על תארי העבר, למרות שבשנתיים האחרונות הצליחה הקבוצה לזכות בשני גביעים מקומיים. את זאת היא עושה עם מעט מאוד כסף שמושקע ברכשים. איך בדיוק היא עושה את זה?



"בית חרושת לגידול כשרונות", "האקדמיה הטובה בעולם", "נווה מדבר בעולם שכולו כסף", כל אלו נאמרו כבר על ספורטינג ליסבון והמדיניות המרעננת שלה של השקעה אמיתית של זמן ומשאבים בגידול כוכבי העתיד. הפרויקט האדיר הזה הוכתר כבר כאחד החשובים ביותר על ידי שני מאמנים בכירים, לואיס פליפה סקולארי וחוזה פאקרמן, כשהראשון נהנה מאוד מפירותיו. הפונטציאל האדיר לא נעדר מעיני הספוסנרים, וחברת פומה קפצה על ההזדמנות לשמש כספונסרית ראשית לפרויקט המרענן הזה. הכסף שמוזרם ע"י חברת הלבשת הספורט עוזר לאקדמיה של ספורטינג להמשיך את פס ייצור הכוכבים, שהרי הקבוצה עצמה אינה אמידה בקנה מידה אירופאי.



כל נסיון לסיים את הכתבה מבלי לתת דוגמאות לחשיבות האקדמיה נכשל, אז אלו שמות:
מהשחקנים שעוד נותרו בקבוצה ומשרתים אותה נאמנה אפשר למצוא את מיגל ולוסו, ז'ואו מאוטיניו, יאניק, רוי פאטריסיו, מארקו קאניירה, אדריאן סילבה, דניאל קאריסו וברונו פרייריניה. חלק מהשמות מוכרים לכם מסגל נבחרת פורטוגל, בעוד חלק עושים חיל בנבחרות הצעירות השונות. השמות היותר נוצצים אולם ניתן למצוא בין השחקנים שעזבו את הקבוצה: כריסטיאנו רונאלדו, פיגו, נאני, פאולו פוטרה(פרש) ולואיס בואה מורטה. עוד שחקנים שליטשו את כשרונם באקדמיה של ספורטינג לפני שעברו לדברים טובים וגדולים יותר הם סימאו סמברוסה, ריקרדו קווארזמה, מיגל, הוגו ויאנה ושחקן העבר דני קרבאליו, זכור מתקופתו באייאקס.
כשאנו מסתכלים על הרשימה הגדולה הזו אין ספק מה החשיבות של האקדמיה בספורטינג לכדורגל העולמי, בן אם בעבר, בהווה או בעתיד.




אבל משהו חסר לספורטינג. המחמאות הרבות מהתקשורת וממאמני הכדורגל השונים, הצלחתם האסטורנומית של תוצרי מחלקת הנוער בעולם, הכסף שמקבלת הקבוצה עבור השחקנים הללו ופס הייצור הבלתי נגמר אמורים להפוך את ספורטינג ליסבון למעצמה של ממש ולכוח משמעותי בכדורגל האירופאי, בטח ובטח שבזירה המקומית. אלא שהחיבור הרגשי אל אותם כוכבים שצומחים במדים הירוקים הוא כנראה בעוכריה של הקבוצה, שכן כל עזיבה של שחקן כזה היא שוות ערך לעזיבה של בן משפחה. הקבוצה מתקשה להתאושש אחרי עזיבה של כוכב אחר כוכב, ועל אף השמחה שאותו שחקן הגשים את עצמו ואת חלומותיו, תחושת הפספוס היא ענקית בבירת פורטוגל. הקבוצה לא מצליחה להרים עצמה לרמות הגבוהות ביותר בין היתר כיוון שהיא לא רוצה לעמוד בדרכו של שחקן בית, לכן לעיתים נאלצת למכור במחירים לא הגיוניים יחסית לשוק רווי הכסף של היום. גם הכסף שהיא כן מקבלת לא מושקע בצורה הטובה ביותר, וההישענות על האקדמיה היא מבורכת אך לעיתים תלותית יתר על המידה. הקבוצה מתקשה להביא רכש שיחמיא לתוצרי מחלקת הנוער, וכך נשארנו עם פרויקט אדיר שתורם הרבה מאוד לכדורגל העולמי, אך לא למי שמייצרת את כוכבי המחר.
בשמינית הגמר תפגוש ספורטינג ליסבון אימפריה גרמנית בשם באיירן מינכן, שגם היא יודעת דבר או שניים על טיפוח כשרונות מקומיים. ישכילו בספורטינג לעשות אם ינסו ללמוד משהו מההתנהלות של יריבתם. מי יודע, אולי יום אחד החלומות של שחקני מחלקת הנוער של הקבוצה יהיה להגיע לקבוצה הבוגרת, וזה הכל.


http://cache.daylife.com/imageserve/02qbgkFgjC2eP/340x.Xxx
ולוסו ומאוטיניו. שני המנהיגים של ספורטינג ליסבון, האם ישארו בקבוצה?

 

לשתי הקבוצות הכי מעוטרות בליגת האלופות העונה יש הרבה דברים במשותף. אבל הגדול שבהן הוא לא אחר מהמנג'ר של ליברפול, רפאל בניטס:


רפא בניטס

http://img124.imageshack.us/img124/2051/bnitezxo6.Xxx

רפא בניטס, ילד אפריל 1960, חלם להיות שחקן כדורגל גדול אבל לצערו לא הצליח במשימה והיה קשר דיי בינוני. בגיל 26 הוא נאלץ לפרוש עקב פציעה לא קלה. לא שלפניכן הוא היה הצלחה גדולה: במשך שבע הוא שיחק בקבוצות בריאל מדריד קסטיליה(עד גיל 21) ולאחר-מכן מצא את מקומות בליגה השנייה(פארלה) והשלישית בספרד(לינארס), שם דווקא העמיד מספרים לא רעים של 17 שערים ב-34 הופעות, אבל גם שם נפצע וסיים את הקריירה. מייד כאשר פרש הוא עבר לתחום האימון וזכה באליפות הליגה השנייה עם ריאל מדריד קסטיליה כבר בעונה הראשונה שלו(87\1986). שנתיים אחר-כך הוא שיחזר את ההישג. אחר-כך הוא אימן את הנוער של ריאל מדריד וזכה גם בשתי אליפיות ובדאבל בעונת 93\1992. בניטס חיכה לצ'אנס אמיתי, לאחר שגם שימש כמה משחקים כעוזר מאמן של ויסנטה דל-בוסקה, מאמן הקבוצה הבוגרת של ריאל מדריד, ומי שנתנה לו את הבמה הייתה ויאדוליד. אבל הרומן הקצר שהתחיל בעונת 97\1996, הסתיים לאחר פחות מעונה, שכן בניטס השיגה רק 2 נצחונות ב23 משחקים. שנה אחר-כך הוא העלה ליגה את אקסטרמדורה ונשאר אצלה עוד שנתיים. שנה אחר-כך גם את טנריפה הוא העלה ליגה.

ובסיום אותה עונה התחיל בניטס את העידן המוצלח שלו בוולנסיה, שנפרדה מהקטור קופר, איתו הפסידה פעמיים ברציפות בשני גמרים של ליגת האלופות וגם סיימה את העונה במקום החמישי. כבר במחזור הראשון של העונה הוא סגר חשבון עם ריאל מדריד שלא נתנה לו צ'אנס בבוגרים למרות ההצלחות בנוער, כאשר וולנסיה ניצחה 2-1. העטלפים ניצלו את העובדה שלא היה עליהם הלחץ של ליגת האלופות, ובעזרת הגנת ברזל שספגה רק 27 שערים, הצליחה וולנסיה לזכות באליפות לראשונה מזה 31 שנה, ובניטס היה חתום על הישג גדול זה. וולנסיה הבטיחה את האליפות ממש בישורת האחרונה עם קריסתה של ריאל מדריד בליגה בשל הרצון להצליח בליגת האלופות וגם ניצלה חוסר יציבות ושחיקה אצל דפור שעברה גם היא עונה ארוכה. וולנסיה סיימה את העונה בפער של 7 נקודות מהמקום השני. העונה השנייה של בניטס בוולנסיה הייתה קצת פחות מוצלחת. הקבוצה יצאה ממאבק האליפות דיי מהר אחרי פתיחת עונה בינונית, ולא הצליחה להתעלות נגד הגדולות. בניטס הפסיד פעמיים לריאל מדריד. בליגת האלופות הקבוצה נעצרה ברבע הגמר אחרי שהודחה על ידי אינטר. לוולנסיה הגיע לעבור שלב, אבל היא נתקלה ביום מדהים של פרצ'סקו טולדו שפשוט הדף הכל. עונת 04\2003 תיזכר כאחת הגדולות בתולדות וולנסיה ללא ספק. הקבוצה זכתה באליפות מרשימה, הפעם גם עם כדורגל מצויין, כאשר היא מבקיעה 71 שערים, ומציגה את ויסנטה רודריגז, שחקן העונה בליגה הספרדית באותה שנה. מיסטה, שהובא שנתיים לפניכן על ידי בניטס ולפניכן היה חלוץ בינוני, הבקיע 24 שערים והיה גם הוא מרכיב חשוב באליפות של וולנסיה, עם העונה הטובה ביותר בקריירה שלו. 12 מחזורים לסוף העונה, וולנסיה כבר פיגרה בפער של 8 נקודות מריאל מדריד, אבל היא לא וויתרה וסדרה של תוצאות טובות לקראת הסיום, עזרו לה לעקוף את ריאל מדריד המידרדרת ולא לתת לברצלונה המשתפרת לעבור אותה. חוץ ממכבי חיפה, אותה בעטה וולנסיה החוצה אחרי שבמשחק הראשון במאסטייה דווקא התוצאה הייתה מאופסת, וולנסיה עברה גם את בשיקטאש, רומא, בורדו, ויאריאל ובגמר וולנסיה ניצחה את מארסיי משערים של ויסנטה ומיסטה.

וולנסיה כמובן רצתה להמשיך את התקשורת והציעה לבניטס חוזה חדש. אבל אז הגיעה הצעה מפתה מליברפול. בניטס, אחד שלא מביע רגשות בפומבי, כינס מסיבת עיתונאים מיוחדת, אותה כל אוהד וולנסיה זוכר כאילו זה היה אתמול(ב14 ביוני 2004) ואפילו הוא לא יכל לעצור את הדמעות. זה היה חזק ממנו. האוהדים בכו בייחד איתו. הפרידה הייתה קשה, אבל זה היה גם סימן של התחלה חדשה. רפא יצא להרפתקאה חדשה בפריימרליג.


בניטס מול ריאל מדריד:
סה"כ נערכו 8 מפגשים: 2 נצחונות, תיקו ו5 הפסדים;
בליגה נערכו שישה משחקים: 2 נצחונות, תיקו ו3 הפסדים;
בגביע המלך נערכו שני משחקים, כאשר הקבוצות נפגשו ברבע הגמר גביע המלך בעונת 04\2003:
ריאל מדריד השיגה ניצחון כפול - 3-0 בברנבאו במשחק הראשון מצמד של ראול, ובגומלין 2-1.

בניטס לעולם לא הצליח לנצח את ריאל מדריד בברנבאו, אבל עשה זאת פעמיים במאסטייה עם וולנסיה.

רשימת המפגשים:

וולנסיה - ריאל מדריד 0:1; (עונת 02\2001 - ליגה ספרדית);
ריאל מדריד - וולנסיה 1:2; (עונת 02\2001 - ליגה ספרדית);
ריאל מדריד - וולנסיה 1:4; (עונת 03\2002 - ליגה ספרדית);
וולנסיה - ריאל מדריד 2:1; (עונת 03\2002 - ליגה ספרדית);
וולנסיה - ריאל מדריד 0:2; (עונת 04\2003 - ליגה ספרדית);
ריאל מדריד - וולנסיה 1:1; (עונת 043\2003 - ליגה ספרדית);
ריאל מדריד - וולנסיה 0:3; (עונת 04\2003 - גביע המלך);
וולנסיה - ריאל מדריד 2:1; (עונת 04\2003 - גביע המלך);


(קרדיט לדור - Raulito)

 

עונת 2000/2001

5.4.2001, חצי גמר גביע אופ"א, משחק ראשון:
ברצלונה-ליברפול, קמפ נואו, 0:0

ברצלונה: ריינה; בארוז'אן, דה בור, פויול, קוקו; אוברמארס, גוארדיולה, גברי, ל.אנריקה; ריבאלדו, קלייברט.
ליברפול: ווסטרבלד; הסקי, הופיה, קראגר, הנשוז, מרקוס באבל; המאן, מרפי(שמיצר 59'), ג'רארד; ברגר(מק'אליסטר 83'), אואן(פאולר 73').

ליברפול וברצלונה של אותה עונה היו דומות מאוד. שתיהן כבר איבדו עניין בליגה, כאשר ברצלונה הייתה 10 נק' מיריבתה השנואה ריאל מדריד 10 מחזורים לסיום, וליברפול לפני המפגש הזה בחצי גמר גביע אופ"א כבר הייתה 17 נק' מאחורי היריבה השנואה שלה – מנצ'סטר יונייטד, אותה האדומים דווקא ניצחו כשבוע לפני המשחק נגד ברצלונה בתוצאה 2:0. ההבדל הגדול בין הקבוצות היה שליברפול עוד הספיקה לקחת תואר כחודשיים לפני המפגש החם הזה, כאשר היא גברה בפנדלים על ברמינגהאם בגמר גביע הליגה. אז עם התנופה מהנצחון על היריבה הגדולה, ועם תואר אחד כבר באמתחתה, הגיעה ליברפול לקמפ נואו כדי להתמודד עם יריבתם הקטלונית אל מול 90,832 צופים.

אבל המשחק לא ענה על הציפיות. הוייה העלה מערך מוזר של 5-4-1 כאשר אמיל הסקי החלוץ עלה בעמדת המגן השמאלי, והמנג'ר הצרפתי הורה לשחקניו לשחק אחורה. כ20 דקות בתוך המשחק ריבאלדו סידר ללואיס אנריקה כדור טוב והספרדי בעט החוצה, וזה בעצם סיכם מחצית ראשונה משעממת מאוד. בחצי השני נסיונות של צמד ההולנדים פיליפ קוקו ופטריק קלוייברט לא הטרידו את ווסטרבלד שעמד אז בשערה של ליברפול, כאשר רק בעיטה של צ'אבי סחטה מהשוער ההולנדי הצלה, וגם אז זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. למרות הכניסה של שמיצר ופאולר ההתקפיים ליברפול לא הצליחה(או בעצם לא ניסתה) להפחיד את ריינה(אותו ריינה שעומד בשערה של ליברפול כיום). האדומים ממרסיסייד הוציאו תיקו נטול שערים בספרד, והפכו לפייבוריטים לקראת הגומלין.

19.4.2001, חצי גמר גביע אופ"א, משחק שני:
ליברפול-ברצלונה, אנפילד, 0:1

ליברפול: ווסטרבלד; קראגר, הופיה, הנשוז, מ. באבל; המאן, מק'אליסטר, ג'רארד(78'), שמיצר(פאולר 80'); הסקי, אואן(ברגר 62').
ברצלונה: ריינה; רייזיגר, דה בור, פויול, קוקו; אוברמארס, גוארדיולה, פטי, ל.אנריקה; ריבאלדו, קלייברט.

במשחק השני הסיפור היה שונה לגמרי. הוייה עלה עם 4-4-2, כאשר במרכז השדה יהלום עם המאן במרכז, ג'רארד בימין, מק'אליסטר בשמאל ושמיצר כקשר התקפי, ואמיל הסקי חזר לעמדה הרגילה שלו בחוד ההתקפה לצד מייקל אואן.

מהרגע הראשון ראו שמדובר משחק אחר לגמרי, בעיקר בגלל העובדה ששתי הקבוצות היו חייבות שער כדי לעלות ללא הארכה. למרות התחלה טובה של ליברפול, דווקא הספרדים כמעט היכו ראשונים, כאשר ריבאלדו שלח בעיטה אדירה מ32 מטרים שסחטה מווסטרבלד הצלה וירטואוזית. כמה דקות לאחר מכן גם ההזדמנויות של ליברפול הגיעו, כאשר קרן נהדרת של גארי מק'אליסטר הותיק מצאה את הראש של סמי הופיה, אך גם הבלם הקשוח לא הצליח להכניע את ריינה. כמה דקות לאחר מכן גם מייקל אואן הגיע למצב טוב אך ריינה הציל גם את הבעיטה של החלוץ הצעיר. לאחר מכן בעיטת עקב חכמה של קלייברט ההולנדי לא הצליחה לבלבל את חברו לנבחרת ווסטבלד, וכ33 דק' מתחילת המשחק לואיס אנריקה הגיע למצב הטוב ביותר עד אז – אך הכדור שהוא בעט רק שפשף את הקורה של של שוערה ההולנדי של ליברפול. קרוב לסיום המחצית הראשונה, טענה לפאול בתוך הרחבה על סטיבן ג'רארד זכתה להתעלמות מוחלטת של השופט, אולם דקה אחת לסיום המחצית השופט השוייצרי החליט 'להחזיר' לליברפול כאשר פטריק קלייברט נגע ביד לאחר קרן של מק'אליסטר. הקשר הסקוטי גם הלך לבעוט את הפנדל, ובקור רוח נפלא שלח את ריינה לצד אחד ובעט לפינה השנייה – וזה 1:0 לליברפול בהפסקה.

המחצית השנייה דמתה הרבה יותר למשחק הראשון, כאשר ליברפול שוב הסתגרה וברצלונה ניסתה לתקוף אך ללא הועיל. האדומים עוברים לגמר, ושם הם הולכים לפגוש קבוצה ספרדית שונה לגמרי – דפורטיבו אלאבס.

http://news.bbc.co.uk/olmedia/1285000/images/_1286378_mcallister_pen300.Xxx
מק'אליסטר כובש את הפנדל שמעלה את ליברפול לגמר

16.5.2001, גמר גביע אופ"א:
ליברפול-דפורטיבו אלאבס, ווסטפאלן סטדיון(דורטמונד), 4:5

ליברפול: ווסטרבלד; קראגר, הופיה, הנשוז(שמיצר 56'), באבל; המאן, מק'אליסטר, מרפי, ג'רארד; הסקי(פאולר 64'), אואן(ברגר 79').
אלאבס: הררה; קונטרה, קארמונה, טלז, אגן(איבן אלונסו 23'); גלי, קרויף, טומיץ', דסיו; אסטודילו(פאבלו 46'), מורנו(מוסלין 65').

בשלב זה של העונה כבר היה ברור שזאת עונה מיוחדת לליברפול. למרות עונה חלשה מאוד בליגה בה סיימו האדומים רק במקום ה3, הקבוצה של ז'ראר הוייה זכתה גם בגביע האנגלי, בנוסף לגביע הליגה בו זכו כבר בפברואר, אחרי משחק גמר בלתי נשכח נגד ארסנל. במשך 83 דק' ארסנל שלטה לחלוטין ואף הובילה 1:0, אך ברגעים המכריעים מייקל אואן הראה למה הגיע לו להבחר לשחקן השנה כמה חודשים לאחר מכן, כשהחלוץ הסקאוזר כבש צמד ב5 דק' כדי להפוך את ליברפול לשנייה בהסטוריה שזוכה בשני הגביעים המקומיים באותה עונה.

ומנגד עמדה אלאבס האלמונית. הספרדים באותה תקופה היו רק במקום ה9 בליגה, מה שרק העצים את ההישג המדהים שעשתה הקבוצה הזו באותה עונה. התקשורת אמנם סימנה את ליברפול כפייבוריטית ברורה, אך הקבוצה הקטנה מחבל הבאקסים הראתה לכולם מה היא שווה בשלבים שלפני כן. בשמינית הגמר גברה אלאבס על אינטר הגדולה, לאחר 3:3 באיטליה ו2:0 קליל ב'אסטדיו מנדיזורוזה', מגרשם הביתי. ברבע הגמר היא נפגשה עם סינדרלה ספרדית אחרת, ראיו וייקאנו, וניצחה במפגש הראשון בתוצאה 3:0 – מה שהספיק למרות הפסד 2-1 בגומלין. אבל ה-מפגש הגדול ביותר של אלאבס (למעט כמובן הגמר עצמו), היה בחצי הגמר נגד קייזרסלאוטרן הגרמנית. שחקני דפורטיבו פשוט רמסו את הגרמנים, עם 5:1 בבית ו- 4:1 בחוץ, וסיימו את חצי הגמר הזה עם מאזן מדהים של 9:2 בשני המשחקים, מה שהראה להוייה וליברפול שאין להם במה לזלזל ויותר מכך, שאלאבס הגיעה לגמר הזה בזכות יכולת נהדרת ולא במזל.

אך פתיחת המשחק הראתה תמונה אחרת לגמרי. ליברפול פתחה בטירוף ורק 3 דק' מהפתיחה, כדור חופשי של אומן המצבים הנייחים, גארי מק'אליסטר, מצא את מרקוס באבל הגרמני בתוך הרחבה, והמגן הימני הנהדר לא התבלבל ושלח את הכדור לפינה הקרובה. 1:0 ואלאבס נראית המומה. לא פחות מ13 דקות לאחר מכן, כדור טועה של קארמונה הגיע להמאן קרוב לקו החצי. הגרמני לקח את הכדור קדימה ומסר למייקל אואן כ30 מטרים מהשער. החלוץ האנגלי ראה את סטיבן ג'רארד שועט את לתוך הרחבה ומסר לו כדור עומק ענק, וג'רארד שלאחר מכן יהפוך לקפטן ולשחקן הכי משמעותי של ליברפול בשנות ה2000 לא התחכם ושלח כדור שטוח ועוצמתי שמרטין הררה לא הצליח לעצור, וזה כבר 2:0 למעצמה האנגלית אחרי פחות מ20 דקות.

אבל אלאבס לא אמרה נואש, ופחות מ11 דקות לאחר השער הנהדר של ג'רארד, הרמה מצוינת של קונטרה מצאה את ראשו של איבן אלונסו המחליף שנגח מצוין לפינה הרחוקה של ווסטרבלד, וזה 2:1 – והכל נראה פתוח. אבל אז מייקל אואן שוב הוכיח כמה הוא היה חשוב לסקאוזרים, וכדור עומק שטוח על 45 מטר של דיטמאר המאן מצא את החלוץ שגדל בליברפול, הררה החליט לצאת בפזיזות, ולאחר שאואן עבר אותו בזריזות בלתי נלאית השוער הארגנטיני החליט להפיל אותו בתוך ברחבה, ולהעניק פנדל שיכול לסגור את הסיפור – או לפחות כך חשבנו אז. ומי אם לא גארי מק'אליסטר הנהדר הלך לקחת את כדור העונשין. הסקוטי שוב הוכיח שיש לו ביצי ברזל ושלח את הפנדל היישר לרשת, וזה 3:1 לליברפול במחצית.

ליברפול עלתה למגרש לאחר ההפסקה במחשבה שהסיפור גמור, אך אלאבס עלתה למחצית השנייה עם רק מטרה אחת מול עינייהם: לחזור למשחק וכמה שיותר מהר, אבל כנראה שגם הם לא חשבו שזה יקרה כל כך מהר. רק דקה לאחר פתיחת המחצית, המגן הרומני קונטרה שוב סיפק הרמה פנטסטית לתוך הרחבה, והפעם הכדור שלו מצא את חאבי מורנו המצוין – והחלוץ הספרדי קבר את הנגיחה והחזיר את אלאבס מהמתים. ולמורנו לקחו רק 4 דקות כדי להבקיע את שערו השני במשחק, כשכדור חופשי שעובר דרך החומה נחת בדיוק בפינה השמאלית של שערו של ווסטרבלד, וזה 3:3 מדהים. כבר בדקה ה50 היה ברור לכולם שזה הוא גמר שייחרט עמוק במוחם של כל אוהדי הכדורגל בעולם.

הוייה הגיב מהר עם החילוף הראשון שלו במשחק, כאשר הצרפתי הוציא את סטפן הנשוז הבלם והכניס את ולאדימיר שמיצר הקשר ההתקפי, כשג'רארד ירד אחורה לעמדת המגן הימני כדי לספק תמיכה התקפית מההגנה. החילוף הזה לא עזר הרבה להתקפת ליברפול, ובדקה ה64 הוייה החליט לעשות עוד שינוי, ורובי פאולר עולה במקום אמיל הסקי הצעיר. בו זמנית גם אלאבס עושה חילוף מפתיע ומוציאה את מורנו בשביל מגנו מוסלין. החילוף של הוייה התברר כבינגו, כש6 דק' לאחר מכן פאולר הפנטסטי קיבל כדור נהדר ממק'אליסטר במרכז השדה, עבר שלושה שחקנים ושלח כדור מדויק לפינה הימנית של השער – וזה 4:3 לליברפול.

ושוב, אלאבס לא אמרה את מילתה האחרונה. בדקות שאחרי הגול של פאולר הספרדים לחצו את השער של ליברפול ללא הועיל. אבל בדקה ה89 השוויון המיוחל הגיע, וקרן שהגיעה היישר לראשו של יורדי קרויף שהתרומם מצוין הפכה ל4:4 מדהים, והמשחק הולך להארכה שכללה את שער הזהב שהיה נהוג אז.

בהארכה היו המון מצבים לשתי הקבוצות, אבל רק בדקה ה117 הגיעה ההכרעה. פריצה מהירה של שמיצר באגף שמאל גרמה לאנטוניו קארמונה לזרוק אותו לארץ עם פאול שיותר דומה לראגבי מאשר לכדורגל, והקפטן הספרדי של אלאבס יורד מהמגרש בחשיבה שהוא הציל שער בטוח של ליברפול. אבל הוא עשה בדיוק ההפך, כשכדור חופשי של מי אם לא גארי מק'אליסטר עולה נהדר לתוך הרחבה, ובמפתיע מי שמכניס את הכדור הפעם הוא דלפי גלי, קשרה של אלאבס. שער הזהב נכבש, וליברפול זוכה בתום גמר בלתי נשכח של גביע אופ"א.

http://news.bbc.co.uk/olmedia/1480000/images/_1484251_liverpool300.Xxx
הופיה ופאולר מניפים את הגביע ההסטורי

עונת 2001/2002

20.11.2001, שלב הבתים השני של ליגת האלופות, סיבוב ראשון:
ליברפול-ברצלונה, אנפילד, 3:1

ליברפול: דודק; ריסה, הופיה, הנשוז, קראגר; שמיצר(ליטמאנן 79'), מק'אליסטר(ברגר 68'), ג'רארד, מרפי; הסקי(פאולר 66'), אואן.
ברצלונה: בונאנו; פרנצ'סקו קוקו, אנדרסון, דה בור, כריסטאנבל; צ'אבי, גברי, פיליפ קוקו, ל.אנריקה; ריבאלדו, קלייברט.

ליברפול הגיעה למשחק הזה כשמאחוריה קמפיין טוב בשלב הבתים הראשון, אותו סיימה אותו ללא הפסד, ועם 13 מחזורים שעברו בליגה האנגלית ורק 2 נק' מלידס המובילה. עם רק הפסד אחד באנפילד מתחילת העונה, הסקאוזרים הגיעו למשחק עם בטחון גבוה, בעוד שהקטלונים באו לאצטדיון האגדי במטרה לנקום על ההדחה רק 7 חודשים קודם לכן מחצי גמר גביע אופ"א.

עם שריקת הפתיחה היה נראה כי ברצלונה עם הראש עוד בהפסד ההוא, כשאמיל הסקי הגיע לשני מצבים נהדרים אך החמיץ ברשלנות. בדקה ה26 הגיע השער הראשון, כאשר 'קילר פאס' של ולדימיר שמיצר מצאה את מייקל אואן ברחבה, והחלוץ המחונן בעט חזק מתחת לגופו של בונאנו, והעלה את האדומים ליתרון מוקדם. האנגלי הבינלאומי כבש באותו שער בפעם ה14 באותה עונה לאחר רק 20 משחקים בכל המסגרות. אחרי השער של אואן, לבארסה לקח זמן להתעשת, אבל כשזה קרה – היה קשה לעצור אותם. התקפה קבוצתית נהדרת שבסיומה מארק אוברמארס המחליף שלח כדור לריבאלדו, ולקוסם הברזילאי נדרשה רק נגיעה אחת בשביל להקפיץ את הכדור מעל הנשוז והופיה המבולבלים היישר לרגלו של פטריק קלייברט, שלא פישל ובוולה נהדר שם את השוויון שהחזיר את ברצלונה למשחק. לאחר המחצית הייתה רק קבוצה אחת במגרש, ושערים של רושמבאק ואוברמארס חתמו נצחון גדול של ברצלונה באנפילד.

http://news.bbc.co.uk/olmedia/1660000/images/_1664518_owen300.Xxx
אואן כובש את השער הראשון במשחק, שהפך לאחר מכן לשער ניחומים בלבד לליברפול

13.3.2002, שלב הבתים השני של ליגת האלופות, סיבוב שני:
ברצלונה-ליברפול, קמפ נואו, 0:0

ברצלונה: בונאנו; פרנצ'סקו קוקו, דה בור, פויול, כריסטאנבל; ל. אנריקה, מוטה, פיליפ קוקו, ריבאלדו; סאביולה, קלייברט.
ליברפול: דודק; צ'אבייר, הופיה, הנשוז, קראגר; ריסה, מרפי, המאן, ג'רארד(בארמבי 80'); ליטמאנן(שמיצר 70'); הסקי(בארוש 74').

אחרי ההפסד הצורם באנפילד, ליברפול ידעה שהפסד מוציא אותם מתמונת העלייה לשלב הנוקאאוט הראשון של ליגת האלופות, וללא מייקל אואן הפצוע, האדומים הגיעו לקמפ נואו לא מלא כאשר רק 75,000 צופים הגיעו למשחק, כנראה בגלל שקבוצתם כבר הייתה בטוחה בשלב הבא עד אז. בליגה המצב של ברצלונה הדרדר והקטלונים כבר היו 8 נק' מהמובילה ולנסיה (אותה אימן אחד – רפאל בניטז, עליו גם נשמע הרבה בהמשך), וגם בליברפול המצב בליגה היה לא מזהיר כאשר הם היו רחוקים כבר 5 נק' ממנצ'סטר יונייטד, רק 9 מחזורים לסיום.

אז עם מערך של 4-5-1 עם הסקי הכבד לבד בחוד ההתקפה, פתחה ליברפול את המשחק ברגל ימין, עם שליטה מוחלטת במרכז השדה וסגירה מהירה על ריבאלדו ואוברמארס בכל פעם שהשניים נגעו בכדור. סטיבן ג'רארד הגיע לשני המצבים הקורצים ביותר, כאשר בדקה החמישית הוא שלח וולה ליד הקורה ו18 דק' אחר כך נגיחה שלו עברה מעט מעל המשקוף. מאז המצבים לא הגיעו ובשלבים המאוחרים יותר של המשחק ברצלונה השתלטה על המשחק, כאשר כריטאנבל שלח פצצה לקורה לקראת הסיום ובעצם סיכם את המשחק עם המצב המסוכן ביותר מתחילתו. ליברפול שוב מוציאה תיקו מאופס בספרד, ומשאירה לעצמה סיכויים להמשיך לשלב הבא. במשחק לאחר מכן הסקאוזרים ניצחו את רומא 2:0 שנתן להם את הכרטיס לשלב הנוקאאוט הראשון, בו נצחון 1:0 במשחק הראשון על לברקוזן לא עזר והפסד חוץ בתוצאה 4:2 הדיח את ליברפול מאירופה. אותה עונה, אגב, הייתה הפעם האחרונה בה ליברפול סיימה במקום השני בליגה, כאשר ארסנל האלופה סיימה עם 7 נק' ממנה.

http://news.bbc.co.uk/olmedia/1865000/images/_1868466_eheskey300.Xxx
אמיל הסקי נלחם עם שני בלמי ברצלונה

עונת 2002/2003

17.9.2002, שלב הבתים הראשון של ליגת האלופות, סיבוב ראשון:
ולנסיה-ליברפול, מסטאייה, 0:2

ולנסיה: קאניזארס; קורו טורס, אז'אלה, פלגרינו, קארבוני; אלבלדה, רופטה, בראחה, ויסנטה, איימאר; קארו.
ליברפול: דודק; טראורה, קראגר, הופיה, דייאו; ריסה, מרפי, המאן, ג'רארד; דיוף, הסקי.

ליברפול של הוייה מגיעה למחזור הראשון של שלב הבתים הראשון של ליגת האלופות, אל אחד המגרשים הכי קשים באירופה באותה תקופה – המסטאייה, השייך לאלופת ספרד בפעם הראשונה מזה 31 שנים, ולנסיה. על האליפות ההסטורית הזו חתום קוסם אחד, רפא בניטז, אחד המנג'רים המפתיעים ביותר באירופה אז. שתי הקבוצות הגיעו ללא הפסדים באף מסגרת עד אותו משחק, אך ליברפול הייתה אנדרדוגית ברורה אל מול אחת הקבוצות הכי חזקות באירופה.

והנחיתות של הסקאוזרים לא הייתה רק על הנייר. לאחר רק 19 דק', בהן ולנסיה הפגינה משחק מסירות פנטסטי ושליטה אבסולוטית במשחק, הגיע השער הראשון מרגליו של אולי הכשרון הגדול ביותר בעולם אז, פאבלו איימאר הארגנטינאי. בראחה ואלבלדה החליפו מסירות על קצה הרחבה האנגלית, כשלבסוף בראחה שיחרר כדור עומק לאיימאר, שלא התקשה לסיים ולקבוע 1:0 קליל לולנסיה. לאחר עוד 20 דק' עם רק קבוצה אחת על המגרש, הגיע גם השער השני, כאשר הפעם בראחה כבש בעצמו. הקשר הספרדי רץ ממרכז המגרש ללא הפרעה, ושלח בעיטה נהדרת 18 מטרים מהשער שהכניעה את דודק בפעם השנייה באותו ערב – וזה כבר 2:0 לאלופת ספרד, 7 דק' לפני סיום המחצית.

עם תחילת המחצית השנייה הכניס ז'ראר הוייה את מייקל אואן כנסיון נואש לחזור משחק, אך למעט בעיטה חזקה של דני מרפי ונגיחה של ברונו שיירו, ששתיהן לא הטרידו את קאניזארס יותר מדי, ליברפול לא הצליחה לאיים בצורה רצינית על שערה של ולנסיה. בדקה ה78 דיטמאר המאן הגרמני ספג צהוב שני ואדום, מה שבעצם סגר את המשחק וגם קבע את תוצאת הסיום המוצדק, 2:0 לולנסיה.

http://news.bbc.co.uk/media/images/38261000/Xxx/_38261247_newreds300.Xxx
ולנסיה חוגגת את הראשון במשחק שהיה כולו של הספרדים

30.10.2002, שלב הבתים הראשון של ליגת האלופות, סיבוב שני:
ליברפול-ולנסיה, אנפילד, 1:0

ליברפול: דודק; ריסה, טראורה, הופיה, קראגר; דייאו, ג'רארד, המאן, מרפי; הסקי, אואן.
ולנסיה: קאניזארס; קורו טורס, מרצ'נה, פלגרינו, קארבוני; רופטה, אלבלדה, בראחה, גונזאלס, איימאר; קארו.

במשחק הזה יחסי הכוחות נראו מעט שונים. ליברפול פתחה פער של 4 נק' בפסגת הפרמיירליג, ולא הפסידה מאז אותו הפסד במסטאייה, מה שנתן לה הרבה יותר בטחון לקראת המשחק השני מול ולנסיה, שכאמור נתנה להם שיעור בכדורגל במשחק הראשון בין שתי הקבוצות.

אך במשחק עצמו יחסי הכוחות נראו בדיוק אותו דבר, כאשר שוב ולנסיה שלטה לחלוטין במשחק, אך הפעם הגיעה לפחות מצבים. דווקא ליברפול הייתה זו שקרובה לעקוץ, כאשר שתי הזדמנויות של שני שחקני הבית, סטיבן ג'רארד ומייקל אואן, לא גרמו לקאניזארס לעבוד יותר מדי והשוער הספרדי לא התקשה במשך כל המשחק. גם דודק מן הצד השני נראה טוב, אך לאחר כמה הצלות טובות ו34 דק' סולידיות הפולני נכנע לבעיטה של רופטה שקיבלה הסטה מסמי הופיה, והשער הזה בעצם קבע את תוצאת הסיום – 1:0 והוייה שוב לא מצליח לנצח את בניטז. ליברפול בעקבות ההפסד ירדה לגביע אופ"א, בו היא הודחה בסיבוב החמישי ע"י סלטיק.

http://news.bbc.co.uk/media/images/38405000/Xxx/_38405941_valencia300.Xxx
קארו והופיה נלחמים על כדור באנפילד

עונת 2004/2005

19.10.2004, שלב הבתים של ליגת האלופות, סיבוב ראשון:
ליברפול-דפורטיבו לה קורוניה, אנפילד, 0:0

ליברפול: קירקלנד; טראורה, קראגר, הופיה, חוסמי; ריסה, המאן, אלונסו, ל. גרסיה; סיסה, בארוש.
לה קורוניה: מולינה; קאפדווילה, אנדראדה, סזאר, פאבלו; ויקטור, מאורו סילבה, דושר, ואלרון; לוקה, פנדיאני.

לאחר עונה רעה בגביע אופ"א, אותו קוסם שלקח את ולנסיה לאליפות ראשונה אחרי 31 שנים וניצח את ליברפול פעמיים שתי עונות לפני כן – רפא בניטז – נחת בליברפול, במטרה אחת: להחזיר את המועדון העצום לקדמת הבמה האירופית.

לאחר צמד נצחונות על שטורם גראץ במוקדמות, ליברפול ניצחה את מונאקו באנפילד בתוצאה 2:0, אך מיד לאחר מכן הפסידה בחוץ 1:0 לאולימפיאקוס ונכנסה לבעיה כבר במחזור השני של שלב הבתים. המטרה הבאה הייתה נצחון ביתי על לה קורוניה, שכבר מזמן איבדה את כוחה והפכה באותה עונה לקבוצת מרכז טבלה בספרד. אבל הספרדים ידעו נגד איזו קבוצה הם עומדים וליתר דיוק – נגד איזה מנג'ר הם עומדים. דפורטיבו הסתגרה מהרגע הראשון, וגם נסיונות מצוינים בניצוחם של צ'אבי אלונסו ולואיס גרסיה לא הצליחו לפרוץ את הבונקר של היריבה מהלה ליגה.

http://soccernet-assets.espn.go.com/images/draynor/baros_al_g.Xxx
מילאן בארוש לא הצליח להגיע למצבים אל מול הבונקר הספרדי

3.11.2004, שלב הבתים של ליגת האלופות, סיבוב שני:
דפורטיבו לה קורוניה-ליברפול, הריאזור, 1:0

לה קורוניה: מולינה; הקטור, אנדראדה, סזאר, רומרו; ויקטור, דושר, סרחיו, ואלרון; לוקה, פנדיאני.
ליברפול: קירקלנד; טראורה, קראגר, הופיה, חוסמי; ריסה, המאן, בישקאן, גרסיה, קיואל; בארוש.

עם קבוצה פצועה וחבולה, ובעיקר שוב ללא הקפטן סטיבן ג'רארד, יצא בניטז חזרה לספרד במטרה להוכיח לכולם שהתקופה המצוינת בולנסיה לא הייתה מקרית, וזה בדיוק מה שהוא עשה. עם המון חיסורים אך גם הרבה לחימה והקרבה, ליברפול נתנה הופעה טובה בדרך לנצחון חוץ ראשון בשלב הבתים.

מילאן בארוש היה קרוב מאוד לקחת את ההובלה עבור ליברפול כשרק 30 שניות מהפתיחה הוא הגיע ל1 על 1 עם מולינה, אך הצ'כי בחר באופציה הלא נכונה וניסה לעבור את הספרדי הותיק – אך זה קרא את בארוש וזינק טוב לכדור לפני שהספיק לעבורו. אך רק 13 דק' אחר כך, מהלך נהדר של איגור בישקאן שסידר לריסה כדור מצוין לאגף שמאל, הפך לשער של ליברפול כשהבלם הפורטוגלי חורחה אנדראדה הסיט את הכדור לרשתו שלו. לאחר השער המשחק נרגע, ולמעט מתפרצות מסוכנות מאוד של האדומים לא היו יותר מדי מצבים. למרות נצחון זה, ליברפול כידוע נקלעה למצב בו היא חייבת לנצח ב2 שערים את אולימפיאקוס במחזור האחרון, ושער היסטורי של מי אם לא סטיבן ג'רארד בדקה ה94 נתן לליברפול את הכרטיס לשמינית הגמר, ממנו הסקאוזרים המשיכו כזכור לגמר מדהים, בו חזרה מ3:0 במחצית ל3:3 ובסוף ניצחה בפנדלים את מילאן, וזכתה בליגת האלופות בפעם החמישית בתולדותיה.

http://soccernet-assets.espn.go.com/images/ph.1/Baros_CB.Xxx
גם במפגש השני החלוץ הצ'כי נכשל ולא הצליח להבקיע, אך אנדראדה סידר לליברפול 1:0 חשוב בספרד

עונת 2005/2006

13.9.2005, שלב הבתים של ליגת האלופות, סיבוב ראשון:
ריאל בטיס-ליברפול, מנואל רואיז דה לופרה, 2:1

ליברפול: ריינה; טראורה, קראגר, הופיה, חוסמי; זנדן, אלונסו, סיסוקו, ל.גרסיה; סינמה-פונגול, קראוץ'.
בטיס: דובלאס; מלי, חואניטו, ריבאס, אוסקר לופז; ארזו, פרננדו, אסונסאו, חואקין; וארלה, אוליביירה.

כשנה לאחר הנצחון בריאזור של לה קורוניה, רפא בניטז וליברפול חזרו לאדמת ספרד, שוב נגד יריבה נחותה ממנה, ושוב עם פציעות רבות.
עם חוד כמעט מאולתר של בניטז, ליברפול עלתה בטירוף למשחק ורק 87 שניות לקח לה כדי להשיג את השער הראשון, כשפלורנט סינמה-פונגול ראה כדור ארוך של ג'יימי קראגר נוחת בדיוק על ראשו של פיטר קראוץ', שהשכיל להוריד כדור נהדר לצרפתי הצעיר שלא התקשה והקפיץ בחכמה מעל מעל אנטוניו דובלאס. לא הרבה זמן אחר כך, דג'ימי טראורה נתן תיקול מצוין שהוציא את האדומים למתפרצת, בה שילוב מסירות נהדר של קראוץ' וזנדן השאיר את גרסיה מול דובלאס, והקיצוני הספרדי לא התבלבל ושלח כדור שטוח לפינה, וזה 2:0 אחרי 13 דק' בלבד.

לאחר השער של גרסיה ליברפול החליטה לשחק יותר לאט, וגם נענשה על כך 5 דק' מתחילת המחצית השנייה, כאשר דאני המחליף סידר לגרסיה ארזו מצב מצוין, וארזו בעט את הכדור לרשתו של ריינה. לאחר מכן המשחק התנהל במחצית המגרש של ליברפול, אך הספרדים לא הצליחו להכניע את בן ארצם שעומד כמובן גם כיום בשערה של ליברפול, ובניטז יוצא עם עוד נצחון, השני מתוך שני משחקים על אדמת ספרד מאז שהגיע לליברפול.

http://soccernet-assets.espn.go.com/design05/images/sw/livjoaquin_mikehewitt.Xxx
חואקין נלחם עם טראורה וסיסוקו על הכדור, ללא הצלחה

23.11.2005, שלב הבתים של ליגת האלופות, סיבוב שני:
ליברפול-ריאל בטיס, אנפילד, 0:0

ליברפול: ריינה; ריסה, קראגר, הופיה, פינאן; זנדן, המאן, סיסוקו, ג'רארד; מוריינטס, קראוץ'.
בטיס: דובלאס; מלי, חואניטו, ריבאס, אוסקר לופז; אסונסאו, ריברה, ארזו, חואקין; סיסקו, פרננדו.

ליברפול עלתה למגרש בידיעה שתיקו מספיק לה בשביל לעלות לשלב הבא, וכך היה – למרות שליטה אבסולוטית של הסקאוזרים ומצבים אינסופיים שהוחמצו ברשלנות פעם אחר פעם ע"י צמד החלוצים קראוץ' ומוריינטס. למרות שג'רארד היה פשוט בשיאו, עם משחק פשוט מופלא, הרשת של דובלאס לא זזה אפילו פעם אחת במהלך המשחק אך התיקו נתן לליברפול את הכרטיס המיוחל לשלב הבא, אולי גם בגלל ההעדרויות של צ'אבי אלונסו ולואיס גרסיה, בעונה זו כבר שחקני הרכב חשובים בליברפול.

ושוב, זה לא שליברפול לא ניסתה. ההזדמנויות הגיעו בשפע, כשהטובה שבהן הייתה של פיטר קראוץ', כשהחלוץ האנגלי שלח בעיטה נהדרת שנעצרה בבירור בידו של המגן ריבאס. גם נסיונות חוזרים של מוריינטס וגם בעיטה אחת מרחוק של ג'רארד לא הצליחו להכניע את דובלאס, אך המטרה הושגה וליברפול הייתה בשלב הבא, בו פגשה את בנפיקה שבמפתיע זרקה את האלופה המכהנת של ליגת האלופות דאז כבר בשמינית הגמר.

http://soccernet-assets.espn.go.com/design05/images/domr/stevengerrard275_rk_g.Xxx
גם משחק נהדר של הקפטן לא הצליח לפרוץ את הגנת בטיס

עונת 2006/2007

21.2.2007, שמינית גמר ליגת האלופות, משחק ראשון:
ברצלונה-ליברפול, קמפ נואו, 2:1

ברצלונה: ואלדס; זמברוטה, פויול, מרקז, בלטי; מוטה, צ'אבי, דקו; רונאלדיניו, מסי, סאביולה.
ליברפול: ריינה; ארבלואה, אגר, קראגר, פינאן; ריסה, אלונסו, סיסוקו, ג'רארד; קויט, בלאמי.

כמעט בדיוק 5 שנים לאחר התיקו המאופס בקמפ נואו בשלב הבתים של עונת 2001/02, חוזרת ליברפול ל-'זירת הפשע', אבל הפעם הסיפור היה אחר, אחר לגמרי. ליברפול הגיעה כאנדרדוגית ברורה. מה זה ברורה. ברצלונה עם שתי אליפויות ספרד רצופות באמתחתיה, עם אחת הקבוצות הסוחפות והמבריקות ביותר שראתה אירופה מזה שנים, הגיעה כאלופה המכהנת של ליגת האלופות עם בטחון בשמיים. וכשאנשים הסתכלו על ההרכב של בניטז, הוא כרגיל גרם לכולם להרים גבה. רכש שהגיע בינואר בתמורה לסכום זעום של 2 מיליון יורו, אלבארו ארבלואה הספרדי האלמוני, פותח בפעם הראשונה בליברפול בהרכב, ועוד בעמדת המגן השמאלי – אל מול מסי הפנטסטי, שרק עונה לפני כן עשה את פריצתו הגדולה. אבל בניטז שוב השתיק את כל הביקורות, כשארבלואה פשוט שיתק לחלוטין את מסי המוכשר, וריסה, שהיה צפוי לפתוח בעמדת המגן השמאלי, עשה חסד בקישור ואף כבש את שער הנצחון. כל הכותרות לפני המשחק גם עסקו בריסה, שדיווחים אמרו שהוא וקרייג בלאמי התקוטטו ואף היו מעורבים בעניין מקלות גולף. אך גם הוולשי המשוגע וגם ריסה הראו שגם אם היה משהו, זה ממש לא הפריע להם, וליברפול ניצחה בתוצאה מדהימה את ברצלונה בקמפ נואו שלה.

אך בתחילת המשחק היה נראה כי כל התחזיות מתגשמות. כדורגל סוחף של ברצלונה, ומהר מאוד ריינה הוציא כדור מהרשת, כאשר קרוס מצוין של ג'יאנלוקה זמברוטה נחת על רכתו של דקו שנגח לפינה הרחוקה, וזה 1:0 לברצלונה אחרי 14 דק'. אך משם והלאה השליטה הייתה כולה של ליברפול. והתגמול הגיע קרוב לסיום המחצית, כשהרמה נהדרת של סטיב פינאן מוצאת את בלאמי בתוך הרחבה, הוולשי נוגח היישר לידיו של ואלדס ש... נמצא כמעט מטר בתוך השער שלו. הכדור בוודאות עובר את הקו, בלאמי חוגג עם תנועה של הנפת מקל גולף כמחאה על הדיווחים עליו ועל ריסה, וליברפול משווה ל1:1 2 דקות לסיום המחצית.

השירה של הYOULL NEVER WALK ALONE המפורסם נשמעת חזק וברור למרות עדיפות מספרית עצומה של אוהדי ברצלונה, והקבוצות יוצאות מחדר ההלבשה, כששוב ליברפול נראית יותר נחושה. ההרגשה הייתה שהאדומים מחפשים לשמור על התוצאה הטובה ולהעביר את ההכרעה לאנפילד החם והביתי. אך במפתיע מתפרצת נהדרת של ליברפול, מגיעה לקרייג בלאמי, אך הפעם החלוץ הבינלאומי שולח כדור רוחב היישר לחברו לקבוצה ולקטטה, ג'ון ארנה ריסה, שבבעיטה נדירה ברגל ימין שולח את הכדור חזק וחד לעבר הרשת, וזה 2:1 מדהים לליברפול שמציב אותה במצב מצוין לקראת הגומלין באנפילד.

http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2007/02_02/bellamy2202_228x153.Xxx
בלאמי חוגג את הראשון בנצחון שהדהים את כל אירופה

6.3.2007, שמינית גמר ליגת האלופות, משחק שני:
ליברפול-ברצלונה, אנפילד, 1:0

ליברפול: ריינה; ארבלואה, אגר, קראגר, פינאן; ריסה, אלונסו, סיסוקו, ג'רארד; קויט, בלאמי.
ברצלונה: ואלדס; תוראם, פויול, אולגר; מרקז, דקו, צ'אבי, אינייסטה; רונאלדיניו, מסי, אטו.

אחרי הנצחון המפתיע של האדומים במפגש הראשון, רייקארד עלה עם הרכב התקפי ביותר במטרה להשיג שער כמה שיותר מהר, אך בניטז העלה את אותו הרכב שניצח בקמפ נואו – והשחקנים שוב לא איכזבו. הגנה נהדרת במשך 75 דק', החזיקה 4 שחקני קישור ו3 שחקני התקפה של ברצלונה על 0 שערים, עד שאיידור גודיונסן שנכנס במקום ליליאן תוראם והכניע את פפה ריינה, מה שגם לסיום המשחק להיות אפילו עוד יותר מותח. אך הווינרים של בניטז החזיקו מעמד, וגם נצחון של ברצלונה באנגליה לא עזר, ליברפול עלתה לשלב הבא והגיעה גם בשנה ההיא עד הגמר, שם היא שוב נפגשה עם מילאן – אך הפעם הפסידה 2:1 במשחק שקול לגמרי.

http://img243.imageshack.us/img243/8946/83421332wn3.Xxx
ליברפול חוגגת עלייה אחרי עוד ערב קסום באנפילד

עונת 2008/2009

22.10.2008, שלב הבתים של ליגת האלופות, סיבוב ראשון:
אתלטיקו מדריד-ליברפול, ויסנטה קלדרון, 1:1

אתלטיקו מדריד: לאו פרנקו; א.לופז, דומינגז, פראה, סייטרידיס; סימאו, קמאצ'ו, מאניש, ל.גרסיה; פורלאן, סינמה-פונגול.
ליברפול: ריינה; דוסנה, אגר, קראגר, ארבלואה; ריירה, מסצ'ראנו, אלונסו, בניון; ג'רארד; קין.

לאחר עונה אחת שקטה ללא מפגשים עם יריבות ספרדיות, ליברפול הוגרלה בבית יחד עם איינדהובן, מארסיי ואתלטיקו מדריד. במחזור השלישי הסקאוזרים קיבלו את המפגש מחודש עם שני אקסים, לואיס גרסיה ופלורנט סינמה-פונגול, בויסנטה קלדרון של אתלטיקו. פרננדו טורס, שגדל במועדון, נאלץ להשאר באנגליה בעקבות פציעה טורדנית בשריר ההאמסטרינג, ועם רובי קין המושמץ בחוד, ליברפול פתחה המשחק.

אחרי רבע שעה רגועה לחלוטין, סטיבן ג'רארד בתפקיד הקשר ההתקפי מאחורי קין, שולח לאירי כדור עומק שטוח נהדר, והחלוץ כובש בקור רוח, 1:0 לליברפול אחרי רק 14 דק'. במשך המחצית המצבים לא הגיעו, ורק נגיחה מסוכנת אחורה של ארבלואה שכמעט ונחטפת ע"י פורלאן גורמת לליברפול לעצור את נשמתה בדיוק ל3 שניות. מחצית שנייה בשליטה של הסקאוזרים נפתחת עם פסילת שער חוקי של יוסי בניון בטענה לנבדל, שלא היה. 2 דק' לאחר מכן גם אתלטיקו מקופחת, כשפורלאן עומד חופשי ומאושר מול ריינה, אך הקוון מרים את הדגל, כשפורלאן היה בערך מטר מאחורי קו ההגנה. אחרי דקות ארוכות עם הזדמנויות לשני הצדדים, מגיע השוויון המיוחל של אתלטיקו כשסימאו סברוסה שולח כדור חד וחזק לפינה הימנית של השער, וחותם את תוצאת המשחק.

http://newsimg.bbc.co.uk/media/images/45134000/Xxx/_45134430_5185225e-16ba-4de3-a5eb-247480934fe6.Xxx
רובי קין כובש בויסנטה קלדרון

4.11.2008, שלב הבתים של ליגת האלופות, סיבוב שני:
ליברפול-אתלטיקו מדריד, אנפילד, 1:1

ליברפול: ריינה; אאורליו, אגר, קראגר, ארבלואה; ריירה, מסצ'ראנו, אלונסו, קויט; ג'רארד; קין.
אתלטיקו מדריד: לאו פרנקו; א.לופז, פרניה, הייטינחה, פראה; מקסי רודריגז, אסונסאו, מאניש, ראול גרסיה, סימאו; פורלאן.

כשבועיים לאחר המפגש בקלדרון, ליברפול ואתלטיקו נפגשות שוב – בתקווה למצוא הכרעה. 37 דקות בשליטה נהדרת של ליברפול מסתיימות דווקא עם שער ספרדי – או יותר נכון ארגנטינאי – כאשר מקסי רודריגז מסיים בצורה מצוינת מתפרצת של אתלטיקו מדריד, ושולח את קבוצתו להפסקה עם יתרון לא מוצדק. אך עם על אי-צדק אנחנו כבר מדברים, שכן אין יותר אי צדק מהשוויון של ליברפול, כאשר ג'רארד נופל בתוך הרחבה כשאף אחד לא נוגע בו – ומקבל פנדל. הקפטן הסקאוזר מבקיע בפעם המי-יודע-כמה שער קריטי בדקה ה95, ומסיים גם את המשחק הזה ב1:1.

http://images.icnetwork.co.uk/upl/liverpoolpost/oct2008/1/3/BD3B4162-EBE8-6451-AA50E8B9A48B16A2.Xxx
ג'רארד חוגג את כיבוש הפנדל המפוקפק



בסופו של דבר שתי הקבוצות עלו לשמינית הגמר, כשליברפול פוגשת עוד פעם יריבה ממדריד – כשהפעם זו ריאל. עם הסטטיסטיקה הנהדרת של בניטז בספרד, 3 נצחונות ותיקו, מגיעה ליברפול עם הרבה אמונה כדי להוציא תוצאה טובה בברנבאו. יהיה חם.

 

ולאחר שראינו את הסטטיסטיקה המאוד מעניינת של הסקאוזרים נגד יריבות ספרדיות, הגיע הזמן להתבונן גם על הצלחתה של ריאל מדריד נגד יריבות אנגליות:


עונת 00\1999

ריאל מדריד - מנצ'סטר יונייטד 0:0
רבע גמר ליגת האלופות, משחק ראשון;

אף אחד לא השאיר סיכוי לריאל מדריד במפגש מול אלופת אירופה, ששנה לפניכן זכתה בטרבל. ריאל לא הרשימה לכל אורך הדרך בליגת האלופות והבטיחה את המקום ברבע הגמר רק במחזור האחרון בשלב הבתים, בעזרת של של ראול בקפור נגד רוזנבורג. גם בליגה ריאל מדריד קירטעה ובגלל התוצאות הרעות ויסנטה דל-בוסקה חזר לעמוד על הקווים בברנבאו. יונייטד לעומת זאת דילגה בקלילות מעל שלב הבתים השני והשיגה את המקום הראשון אחרי ארבעה נצחונות רצופים, כולל 3-0 נהדר על וולנסיה שהגיעה לגמר באותה עונה.

הקהל בברנבאו דחף ונתן הכל למען הקבוצה, שאולי בדקות הראשונות קצת חששה, אבל אחר-כך התחילה לתקוף. מקמנמן, שמשחק נגד יונייטד הוא לא סתם עוד משחק עבורו, בתור שחקן ששיחק בליברפול, היה אחד מהטובים במגרש ובדקה התשיעית כמעט כבש, אבל מרק בוסניץ, שגילה יכולת גבוהה למשך כל הערב, הציל. מקמנמן הזין את סאביו וראול בכדורים טובים, אבל גם הם לא יכלו מול השוער הבוסני. אבל גם מהצד השני ראינו תצוגת שוערות טובה. קסיאס שהיה בן 18, התמודד יפה מאוד עם ההגבהות של בקהאם מצד ימין, וגם הדף יפה נגיחה של יורק. יונייטד הייתה מסוכנת גם היא עם התקפות מתפרצות מהירות, למרות שרדונדו סידר את חבריו למגרש וריאל הציגה אמצע קשיח. תשע דקות לסיום ביזבז מקמנמן מצב טוב והמשחק נגמר בתיקו, תוצאה דיי טובה עבור יונייטד, כך לפחות חשבו שם.

http://news.bbc.co.uk/olmedia/700000/images/_701872_yorke_keeper300.Xxx

ריאל מדריד - ההרכב שפתח: קסיאס; סאלגדו, קאמפו, קראנקה, קרלוס; הלגרה, רדונדו, סאביו, מקמנמן; ראול ומוריינטס
מנצ'סטר יונייטד - ההרכב שפתח: בוסניץ'; גארי נוויל, סתאם, ברג, אירווין; קין, סקולס, בקהאם, גיגס; יורק וקול.



מנצ'סטר יונייטד - ריאל מדריד 3:2
גומלין רבע גמר ליגת האלופות

יונייטד פתחה את המשחק ברוגע עם העברת הכדור לקיצוניים – בקהאם וגיגס, שניהלו מאבק עיקש מול סאלגדו וקרלוס. הלגרה, הפתיע את יונייטד באופן מסויים, כאשר בייחד עם רדונדו הציגו הגנה הירואית. אפילו קראנקה ואיבן קאמפו התעלו על עצמם. קרלוס, שתמך בהתקפה המון גם במשחק הקודם, מצא את מוריינטס בדקה ה-13 אבל הוא ביזבז את המצב. שמונה דקות אחר-כך כבש רוי קין שער עצמי בנגיחה והכניס את האולד - טראפורד להלם. יונייטד לא מצאה את שער השיוויון עד סיום המחצית. חמש דקות מפתיחת המחצית השנייה שוב עקצה ריאל מדריד. ראול קיבל את הכדור בצד ימין, התקדם ללא הפרעה ובעט מדוייק לפינה. שתי דקות אחר-כך הגיע המהלך של המשחק. רדונדנו עשה תרגיל ענק בעקב על נוויל, ומסר כדור רוחב לראול שהגיע מאחור. ראול לא התבלבל והעלה את ריאל ליתרון חלומי של 3-0. יונייטד הייתה אובדת עצות, אבל כמה דקות אחר-כך המצבים התחילו להגיע. בדקה ה-64 בקהאם הזכיר לקהל שגם הוא כאן. בקהאם ניער בקלות שני שחקנים ובעט נהדר לחיבורים. יונייטד המשיכה ללחוץ. סולשאר שנכנס כמחליף לא הצליח להושיע, ורק בדקה ה-88 הגיע השער השני, מרגלי פול סקולס. אלופת אירופה הודחה על ידי אלופת אירופה שבדרך.

http://img15.imageshack.us/img15/8438/2000su5.Xxx

ריאל מדריד - ההרכב שפתח: קסיאס; סאלגדו, קראנקה, קאמפו, קרלוס; הלגרה, רדונדו, סאביו, מקמנמן; ראול ומוריינטס
מנצ'סטר יונייטד - הרכב שפתח: ואן דר חאו; נוויל, סתאם, ברג, ארווין; קין, סקולס, בקהאם, גיגס; קול ויורק



עונת 01\2000

לידס יונייטד - ריאל מדריד 2:0
המחזור הראשון בשלב הבתים השני

לאחר שדילגו על שלב הבתים הראשון דיי בקלות, התארחה ריאל באלנד רואד אצל לידס, כבר במחזור הראשון של שלב הבתים השני. המשחק היה קצב, מהיר ועם מצבים לשני הכיוונים, אבל עד לדקה ה-67 לא נכבשו שערים, בין השאר גם בגלל יכולת טובה של השוערים הצעירים – פול רובינסון בצד אחד ואיקר קסיאס בצד השני. קפטן ריאל מדריד, פרננדו היירו, קפץ עלה גבוה מאוד להגבהה של פיגו וכבש את הראשון. השער השני הגיע שתי דקות אחר-כך. מקמנמן מסר לגוטי שסידר מצב מצויין לראול(שהיה נראה בעמדת נבדל) והספרדי לא התבלבל וסגר את סיפור המשחק.

ריאל מדריד - לידס יונייטד 2:3
המחזור החמישי בשלב הבתים השני

המשחק השני נגד לידס היה הרבה פחות משמעותי לריאל מדריד, שהבטיחה את העפלתה מהמקום הראשון כבר לפניכן, כאשר השיגה 10 נקודות מארבעת המחזורים הראשונים. ריאל ניצחה 3-2 וחיסלה את הסיכויים של לידס לסיים במקום הראשון בבית, והאנגלים אכן העפילו לשלב רבע הגמר מהמקום השני. לואיס פיגו הציג משחק מעולה עם שני בישולים ושער. לידס הייתה זו שכבשה ראשונה, מרגלי אלן סמית(בישול של וידוקה), אחרי שהקוון לא הרים את הדגל במפתיע. שתי דקות אחר-כך השוותה ריאל מדריד, כאשר ראול כבש לאחר הרמה של פיגו. לידס פיספסה הזדמנות גדולה לעלות ליתרון ופיגו העניש עם שער לאחר-מכן, ארבע דקות לסיום המחצית הראשונה. לידס לא וויתרה והשוותה בדקה ה-54, אבל ראול אמר את המילה האחרונה עם שער ניצחון בנגיחה לאחר עוד בישול של פיגו.


עונת 03\2002

ריאל מדריד - מנצ'סטר יונייטד 1:3
המשחר הראשון בשלב רבע גמר ליגת האלופות

'המשחק הזה יכול להיות גם הגמר, כמה חבל שבשלב כזה ניאלץ להיפרד מאחת מהן', אמרו לא מעט חובבי כדורגל כאשר שמעו על ההגרלה שזימנה קרב בין יונייטד שסיימה במקום הראשון בבית, לבין ריאל שסיימה שנייה אחרי שהבטיחה את העלייה במחזור האחרון של שלב הבתים השני, עם ניצחון 1-0 ברוסיה על לוקומוטיב משער של ראול. יונייטד הייתה בקרב על האליפות עם ארסנל, וריאל התמודדה עם סוסיאדד וגם היא הייתה במקום השני. הקבוצה של פרגוסון חלמה להגיע לגמר, שנערך באיצטדיונה הביתי.

עד המשחק הזה הציגה ריאל מדריד ניצוצות פה ושם, אבל לא יותר. אבל כבר מהפתיחה היה אפשר לחוש בהצגה גדולה. פיגו, זידאן וראול – שלושתם הציגו כדורגל פנטסטי. רק רונאלדו לא היה שותף בחגיגה ואפילו הרס לפעמים. כשהוחלף, הקהל בברנבאו שרק לו בוז. אם נגיד את האמת, יונייטד הייתה חסרת אונים. האנגלים התקשו לעצור את הנעת הכדור הפנטסטית של ריאל, מרגל לרגל, למרות ששיחקו עם שלושה קשרים במרכז, כאשר קרלוס מבלה כרגיל, יותר בחצי של יונייטד מאשר בחלק האחורי. בדקה ה-12 הגיע הראשון של ריאל מדריד: זידאן מסר שמאלה לפיגו, שניסה להרים, אבל מצא את החיבורים של בארטז המנומנם. בדקה ה-28 ריאל הכפילה את היתרון – מקללה חילץ נפלא כדור ליד הרחבה של יונייטד, זידאן מסר לראול שעשה חצי סיבוב מהיר על המקום והתעלם מפרדיננד ובעט לרשת. ריאל המשיכה לשלוט ולהגיע למצבים, כאשר גם יונייטד מסכנת מידי פעם, בעיקר מצד דרך רוד ואן ניסטלרוי, שעשה חיים קשים לסאלגדו. קסיאס הדף פעם אחת כדור נפלא שלו בחצי מספרת. ארבע דקות מפתיחת המחצית השנייה הברנבאו כבר התחיל לשאוג באמת: ריאל יצאה מהר מאוד קדימה. פיגו קיבל את הכדור בצד ימין, השתעשע עם הכדור ומסר לראול שעמד על רחבת ה-16 ובעט כדור שטוח נהדר לרשת של בארטז, התשיעי שלו בליגת האלופות באותה עונה. האופורייה החזיקה מעמד שלוש דקות בלבד – גיגס בעט לשער, קסיאס הדף וואן ניסטלרוי דחק את השער שהשאיר ליונייטד סיכוי תיאורטי לקראת הגומלין. בקהאם איים על השער בדקה ה-58 אבל הכדור היה לא מספיק טוב. בדקה ה-74 ואן ניסטלרוי בעט כדור שטוח וחזק, אבל קסיאס היה מוכן. אין ספק שריאל הורידה את הרגל מהגז אבל כן יכלה לכבוש את הרביעי בהתקפות מתפרצות.

לאחר המשחק זכורה בעיקר ההתבטאות של אלכס פרגוסון, שפירגן לראול. "לריאל מדריד יש הרבה כוכבים גדולים", אמר הסקוטי, "אבל הכוכב האמיתי שלה הוא ראול, השחקן הטוב בעולם כיום". פרגוסון לא התבייש לומר אחר-כך את שעל ליבו:"אני מקווה שהוא לא יישחק נגדינו בגומלין, נבקש מאנשי הביטחון לא להכניס אותו".

http://news.bbc.co.uk/media/images/39070000/Xxx/_39070549_raulap300.Xxx

ריאל מדריד: קסיאס; סאלגדו, היירו, הלגרה, קרלוס; מקללה, קונססאו, פיגו, זידאן; ראול ורונאלדו(גוטי, 83)
מנצ'סטר יונייטד: בארטז; נוויל (סולשיאר, 87), פרדיננד, בראון, סילבסטרה (אושה, 58); באט, קין, סקולס, בקהאם, גיגס; ואן ניסטלרוי



מנצ'סטר יונייטד - ריאל מדריד 3:4
גומלין רבע גמר ליגת האלופות

התפילות של פרגוסון נענו ואכן ראול עבר ניתוח אפנדציט ולא היה כשיר לגומלין. דל-בוסקה שינה את המערך ושילב את גוטי בקישור, דבר שהתברר כמוצלח במיוחד. יונייטד בהחלט האמינה לפני המשחק שתוצאה של 2-0 היא אפשרית, הרי ההגנה של ריאל מדריד אף פעם לא הייתה הגנה חזקה מידי. אבל ביונייטד שכחו שיהיה להם מאוד קשה לשתק את ההתקפה הספרדית, הטובה באירופה באותם ימים.
עד אותו משחק רונאלדו קיבל המון ביקורות וגם שריקות בוז מהאוהדים, למרות העובדה שבליגה סיפק את הסחורה והבקיע הרבה שערים. באולד-טראפורד, כבר כבש שלושער, אפילו אוהדי יונייטד מחאו לו כפיים כאשר יצא. אבל המשחק ייזכר בעיקר עקב ספסולו של דיוויד בקהאם והסכסוך המתוקשר עם פרגוסון שהוציא עליו את העצבים בשל ההדחה מול ארסנל בגביע, ובעקבות כך בסיום אותה עונה עזב האנגלי לריאל מדריד. ריאל מדריד הובילה שלוש פעמים אבל הפסידה. אין ספק שמדובר באחד מהקלאסיקות הגדולות של ליגת האלופות.

בדקה ה-12 התחילה ריאל מדריד לעבוד וכבשה את השער הראשון, בידיוק כמו במשחק הקודם. זידאן מסר לגוטי שרץ בקו מחצית המגרש, וזה שלח כדור עומק לרונאלדו, שלצידו רץ פרדיננד. רונאלדו לא חשב יותר מידי ובעט חזק ושטוח לרשת, כאשר בארטז נימנם ולא בידיוק סגר את הפינה. שתי דקות להפסקה יונייטד התאוששה משער של ואן ניסטלרוי, אחרי התקפה נפלאה שהתחילה בגיגס, המשיכה בכדור עומק לאושה שעלה להתקפה סוף-סוף, ונמשכה בדחיקה של ההולנדי מול שער ריק. בדקה ה-50 הגיע שער אדיר של ריאל מדריד עם משחק קבוצתי מדהים. ריאל הניעה את הכדור בסבלנות, מרגל לרגל, ורוברטו קרלוס מסר לזידאן, רץ לעומק ויישר כדור רוחב לרונאלדו, שכבש כמובן(ולפניכן פיגו בכלל כמעט כבש אבל ההקפצה שלו מצאה את המשקוף). השער החזיק מעמד בידיוק שתי דקות, אז כבש הלגרה שער עצמי עם העקב בין הרגליים של קסיאס, אחרי כדור רוחב של וורון. פיגו כמעט כבש לאחר הקפצה מעל בארטז. בדקה ה-58 שוב רונאלדו מעלה את ריאל ליתרון בבעיטה לחיבורים. חמש דקות אחר-כך האולד טראפורד עמד על הרגליים כאשר בקהאם נכנס לשחק סוף סוף, ואין ספק שהוא הביא את המפנה במשחק של יונייטד. בדקה ה-71 הוא כבש שער יפה בבעיטה חופשית. שש דקות לסיום הוא כבש שוב. הפעם אחרי טעות קשה של היירו. ואן ניסטלרוי מסר כדור רוחב מצד שמאל, והיירו הרחיק הפוך לכיוון השער של קסיאס, ובקהאם דחק מקרוב והעלה את יונייטד ליתרון ראשון במשחק. יונייטד הייתה זקוקה לשני שערים נוספים כדי להדיח את ריאל, אבל הם לא הגיעו, ויונייטד הצטערה על אינספור ההחמצות שלה במהלך המשחק. ואן ניסטלרוי אומנם כבש שער אחד נכשל בארבע פעמים נוספות מול קסיאס.

http://news.bbc.co.uk/media/images/39132000/Xxx/_39132281_ronmaccaemp.Xxx

ריאל מדריד: קסיאס; סאלגדו, היירו, הלגרה, קרלוס; מקללה, מקמנמן(פורטיו, 69), פיגו(פאבון, 88), זידאן, גוטי; רונאלדו(סולארי, 67)
מנצ'סטר יונייטד: בארטז; אושה, פרדיננד, בראון, סילבסטרה(פיל נוויל, 73); קין(פורצ'ן, 82), באט, וורון(בקהאם, 63), גיגס, סולשאר וואן ניסטלרוי



עונת 06\2005

ריאל מדריד - ארסנל 1:0
המשחק הראשון בשלב שמינית גמר ליגת האלופות

הגרלת ליגת האלופות, שבישרה - 'ארסנל', בהחלט שימחה לא מעט אוהדים. ארסנל הייתה במצב לא טוב בפריימרליג כשהיא מחוץ לרביעייה המובילה, וריאל אומנם גם סיימה את הסיפור בליגה, אבל התחילה במגמת שיפור. למשחק הראשון בברנבאו היא הגיעה לאחר שישה נצחונות ליגה רצופים, שהמתיקו את הגלולה על ההדחה האכזרית בגביע המלך נגד סראגוסה(4-0 בגומלין בברנבאו לא כיפר על התבוסה הנוראית לפניכן בסראגוסה – 6-1), אך עוד דבר העסיק את התקשורת – ההתבטאות של רונאלדו ערב לקראת המשחק, כשאמר:"לעולם לא הרגשתי בברנבאו כמו בבית".

בניגוד לציפיות המוקדמות, ארסנל עמדה יפה מאוד על המגרש למרות רשימת פצועים ארוכה, והקשתה על ריאל, שפתחה בהרכב מאוד התקפי שכלל חמישה שחקנים בעלי אופי התקפי מובהק, להגיע למצבים. בדקה השמינית נפצע ג'ונתן וודגייט והוחלף באלברו מחייה. בקהאם הוא היחיד שאיים על השער במחצית הראשונה והוא החמיץ מצב לא רע מול יינס להאמן. שתי דקות מפתיחת המחצית השנייה והברנבאו נכנס להלם - הנרי השאיר את האוהדים עם פה פעור, לאחר שחטף כדור לרונאלדו, ניער אותו והתעלל גם בגוטי וראמוס, ובעט נהדר לרשת. ראול ובפטיסטה שנכנסו כמחליפים לא הועילו, וארסנל הניעה את הכדור בשקט עד לסיום המשחק. לאחר המשחק בישרו כותרות המארקה:"1-0 ותודה לאיקר".

http://estaticos.archivo.marca.com/primeras/06/02/g0222.Xxx

ריאל מדריד: קסיאס; סיסיניו, ראמוס, וודגייט(מחייה, 8), קרלוס; גראבסן(בפטיסטה, 75), בקהאם, גוטי, זידאן, רוביניו(ראול, 60); רונאלדו
ארסנל: להאמן; אבואה, סנדרוס, טורה, פלאמיני; ג'ילברטו סילבה, פברגאס(סונג, 92), ליונברג, רייס(דיאבי, 79), חלב(פירס, 75); הנרי

ארסנל - ריאל מדריד 0:0
גומלין שמינית גמר ליגת האלופות

שבועיים אחר-כך הגיעה ריאל מדריד לגומלין עם נשיא חדש – פרננדו מרטין אלבארז. ההפסד למאיורקה בחוץ, ארבעה ימים לאחר האכזבה הגדולה נגד ארסנל, כנראה היה הקש ששבר את גב הגמל עבור פלורנטינו פרז, שהודיע שהוא פורש.

בדקות הראשונות היה נראה שהשחקנים מצליחים להשאיר את הכל מאחוריהם, כאשר בדקה השנייה רונאלדו נגח טוב ולהאמן הדף. אחרי כדור הקרן הפציץ רוברטו קרלוס ליציע. ארסנל חזרה למשחק לאט לאט, ורייס התעורר אחרי תקופה לא טובה, וכמעט כבש, אבל סאלגדו גלש והציל ברגע האחרון. אחר-כך רייס בעט למשקוף אחרי מסירה של הנרי. במחצית השנייה הגיע המצב המסוכן ביותר במשחק ללא ספק – בקהאם הוריד כדור ארוך לראול עם הראש, והקפטן שחזר מפציעה ארוכה שבועיים לפניכן, בעט נהדר לקורה. הוא עט על ריבאונד אבל להאמן הציל בצורה לא ייאמנת. ההחמצה כנראה גמרה את האמונה עבור שחקני ריאל, שעברה להעיף כדורים לרחבה, בעיקר מצד בקהאם. הנרי הוציא את ארסנל קדימה פעם אחר פעם ורק במזל הכדור לא נכנס. השיא הגיע בדקה האחרונה, אחרי שקסיאס עלה לרחבה כשהייתה קרן לטובת ריאל, ארסנל יצאה קדימה מהר מאוד ורוברטו קרלוס הציל כדור ממש על קו השער, אחרי ספרינט של כל המגרש. בתקשורת הספרדית ביקרו קשות את לופז קארו שפתח עם רוביניו עלה ספסל והכניס אותו רק בדקה ה-84. רוביניו הצליח לייצר מצב בעיטה לקאסנו שנכנס במקום ראול, אך הבעיטה הייתה חלשה. אוהדי ארסנל בטח זוכרים את התצוגה המדהימה של אבואה בעמדת המגן למשך שני המשחקים. רונאלדו סיים את העונה האירופית שלו עם אפס אחד גדול, כאשר שיחק רק בצמד המשחקים נגד ארסנל. את השאר הוא החמיץ בגלל פציעה כמובן.

http://img356.imageshack.us/img356/6720/arsrealmad26qb.Xxx

ריאל מדריד: קסיאס; סאלגדו(רוביניו, 84), ראמוס, בראבו, קרלוס; גראבסן(בפטיסטה, 67), גוטי, בקהאם, זידאן; ראול(קאסנו, 73) ורונאלדו
ארסנל: להאמן; אבואה, סנדרוס, טורה, פלאמיני; ג'ילברטו סילבה, פברגאס, ליונברג, רייס(פירס, 67), חלב(ברגקאמפ, 87); הנרי

(קרדיט לדור - Raulito)

 

המשחק בין ויאריאל ופנאתנייקוס הוא המפגש הכי פחות אופנתי בשמינית הגמר. אין שם שמות גדולים, ההסטוריה של הקבוצות צנועה, ובכל זאת אחת מהן תגיע לרבע הגמר. זהו זמן טוב להיזכר בכמה שעשו את זה קודם, הקבוצות המפתיעות והסיפורים המרעישים של ליגת האלופות לדורותיה:

פנאתנייקוס 1995/1996
הקבוצות היווניות לא רשמו הישגים יוצאי דופן בליגת האלופות, אבל למרות שבליגה היוונית אולימפיאקוס שולטת ללא עוררין, דווקא פנאתנייקוס הייתה זו שהגיעה הכי רחוק. בסיבוב המוקדמות פנא עברה את היידוק ספליט אחרי 0-0 בבית ו1-1 בחוץ, בזכות שערי חוץ.

בשלב הבתים ההגרלה זימנה לה את נאנט, פורטו ודימנו קייב. כשהקבוצה התכוננה למפגש עם דינמו במחזור הפתיחה, נודע לאופ"א שהאוקראינים ניסו לשחד את השופט לופז נייטו, ולכן הושעו והוחלפו ע"י אלבורג. פנא סיימה את הבית במקום הראשון עם 11 נק', ועלתה לרבע הגמר.

רבע הגמר הפגיש את פנאתנייקוס עם הפתעה נוספת, לגיה ורשה. המשחק הראשון בפולין הסתיים בתיקו מאופס, ובאתונה היוונים דרסו 3-0 בדרך לעלייה לחצי הגמר מול אלופת אירופה המכהנת, אייאקס.

במשחק האירופי האחרון שנערך באצטדיון ה"דה מיר" האגדי באמסטרדם, פנאתנייקוס קילקלה את הערב עם ניצחון 1-0 שקירב אותה לגמר ברומא. לצערה הרב, היא כנראה הגיעה זחוחה מדי לגומלין באתונה ואייאקס הביסה אותה 3-0 ועלתה לגמר בו הפסידה ליובנטוס.

מונאקו 1997/1998
לא הרבה ספרו את מונאקו בתחילת עונת 97/98. השם המוכר ביותר שלה היה פביאן בארטז שזכה עם מארסיי הגדולה בתואר ב-93, אבל מלבדו שאר הסגל היה אלמוני לאוהד הממוצע. אלא שבריביירה תיכננו לאירופה הפתעה קטנה-שני חלוצים צעירים, מוכשרים, בוגרי אקדמיית קליפורטיין, שמשכו אותה עד לחצי הגמר. לראשון קוראים דוד טרזגה, לשני-תיירי הנרי.

מונאקו עלתה לשלב הבתים אוטומטית כאלופת צרפת, והוגרלה לבית 6 עם באייר לברקוזן, ספורטינג ליסבון ולירסה הבלגית. מונאקו עלתה בסטייל מהמקום הראשון, כולל נצחונות גדולים 4-0 על לברקוזן ו5-1 על הבלגים.

ברבע הגמר הנסיכות הקטנה הוגרלה מול השם החם של אירופה, מנצ'סטר יונייטד. לא רבים חשבו שיש ליונייטד מה לדאוג, גם אחרי שהמשחק באצטדיון לואי השני הסתיים בתיקו מאופס. שש דקות בתוך הגומלין באולד טראפורד טרזגה עשה לעצמו את השם הגדול וירה כדור חזק ומדויק לרשת של פיטר שמייכל שעמד קפוא במקומו. שוויון של סולשיאר לא עזר ליונייטד, 1-1 ומונאקו עולה לחצי.

בחצי הגמר המשוכה כבר הייתה גבוהה מדי-יובנטוס. בדלה אלפי יובה נתנה משחק נפלא בכיכובו של דל פיירו וניצחה 4-1, מה שהכריע את המפגש. בגומלין מונאקו נתנה עוד מתנה לאוהדיה עם ניצחון 3-2, וסיימה את דרכה המפתיעה עם הרבה כבוד.

דינמו קייב 1998/1999
קשה לקרוא לזה הפתעה גמורה, כי בעונה לפני כן דינמו קייב הגיעה לרבע הגמר שם הפסידה ליובנטוס, והדהימה את אירופה עם נצחונות 4-0 ו3-0 על ברצלונה בשלב הבתים. בעונת 98/99 דינמו של ואלרי לובאנובסקי האגדי עשתה צעד אחד נוסף קדימה.

בסיבוב המוקדמות דינמו קייב עברה את בארי טאון הויילסית המסכנה, עם 8-0 בבית ו2-1 סולידי בחוץ. בסיבוב המוקדמות השני זה הלך קשה יותר-דינמו הפסידה 1-0 בבית לספרטה פראג, ניצחה 1-0 בפראג ועברה את הצ'כים בפנדלים.

דינמו הוגרלה לבית 5 עם לאנס, ארסנל ופנאתנייקוס, ועלתה מהמקום הראשון כאשר אנדריי שבצ'נקו וסרגיי רברוב, החלוצים הצעירים, כובשים שלושה שערים כל אחד. שבצ'נקו כידוע ניצל את אותה עונה כדי לככב במילאן, רברוב עבר מאוחר יותר לטוטנהאם ונכשל כישלון חרוץ.

ברבע הגמר דינמו קיבלה את אלופת אירופה המכהנת, ריאל מדריד. היא כמובן הגיעה מעמדת אנדרדוג מובהקת, אבל הצליחה לצאת מהסנטיאגו ברנביאו עם 1-1 מכובד. בגומלין דינמו השלימה את ההפתעה הגדולה עם ניצחון 2-0 באולימפסקי, ועלתה לחצי הגמר מול באיירן מינכן.

חצי הגמר הראשון, בקייב, התנהל לפי חלומותיו הורודים ביותר של לובאנובסקי. שבצ'נקו כבש צמד, השחקנים שטפו את המגרש ודינמו הובילה 3-1 בדקה ה-78. אלא ששערים מאוחרים של אפנברג ויאנקר השוו את התוצאה, באיירן הגיעה עם מורל גבוה לגומלין במינכן וניצחה 1-0 משער של באסלר.

דינמו קייב הודחה, ומאז לא הצליחה לחזור לאותם שלבים.

לידס יונייטד 2000/2001
אילולא בראדפורד סיטי, כל זה לא היה קורה. הקבוצה הקטנה, שכיום נמצאת בליגה הרביעית באנגליה, הייתה זו שניצחה את ליברפול 1-0 בואלי פרייד במחזור הסיום של עונת 99/00 בפרמיירליג והעלתה את לידס לליגת האלופות על חשבונה. לידס של דיוויד אולירי לקחה את הצ'אנס בשתי ידיים.

בסיבוב המוקדמות השלישי לידס התגברה על מינכן 1860 עם ניצחון כפול, 2-1 באלנד רואד ו1-0 באצטדיון האולימפי במינכן. בשלב הבתים הראשון לידס הוגרלה לבית ח', בית המוות, עם ברצלונה, מילאן ובשיקטש.

לידס לא ממש הרשימה, אבל ניצחון 1-0 על מילאן, 6-0 מוחץ על בשיקטש והתפרקות מוחלטת של בארסה העלו אותה מהמקום השני. המזל הרע המשיך לרדוף את המייטי וייטס, שגם בשלב הבתים השני הוגרלו לבית המוות, עם ריאל מדריד, לאציו ואנדרלכט. לידס הפסידה פעמיים לריאל, אבל ניצחון כפול על הבלגים ו1-0 מפתיע באולימפיקו העלו אותה גם כן מהמקום השני, על חשבונה של לאציו.

רבע הגמר הביא עימו את אחד המשחקים הגדולים של לידס בתולדותיה-ניצחון 3-0 מוחץ באלנד רואד על אלופת ספרד, דפורטיבו לה קורוניה, משערים של איאן הארט, אלן סמית' וריו פרדיננד. הפסד 2-0 בריאזור לא שינה כלום, ולידס המשיכה לחצי הגמר מול ולנסיה.

המשחק הראשון באלנד רואד הסתיים בתיקו מאופס, ולידס נסעה בפעם הרביעית באותה עונה לספרד אופטימית. האוטימיות התנפצה במסטאייה, ולנסיה ניצחה 3-0 ולידס נשארה עם המחמאות. כיום, כשהיא מדשדשת במרכז הטבלה של הליגה השלישית, גם זה משהו.

באייר לברקוזן 2001/2002
עונת 01/02 הייתה העונה הגדולה ביותר בתולדות באייר לברקוזן, אבל גם הכואבת ביותר. הקבוצה הגרמנית הצנועה הלכה רחוק בכל החזיתות, אך לא זכתה בדבר. היא איבדה את האליפות לדורטמונד במחזורי הסיום, היא הפסידה בגמר הגביע הגרמני, וגם בליגת האלופות היא הלכה הכי רחוק שיש אבל לא נגעה בגביע. רבים מכוכביה באותה עונה עדיין מכבכבים בצמרת האירופית, ובראשם מיכאל באלאק, זה רוברטו, לוסיו ודימיטאר ברבאטוב.

המסע הארוך של לברקוזן לגמר בגלזגו החל בסיבוב המוקדמות השלישי עם ניצחון גדול על הכוכב האדום בלגרד, הצהרת כוונות לא רעה. בשלב הבתים הראשון באייר הוגרלה לבית קשה עם ברצלונה, ליון ופנרבחצ'ה, ועלתה מהמקום השני כשרגע השיא היה ניצחון 2-1 על בארסה בביי-ארינה.

גם בשלב הבתים השני קיבלה לברקוזן בית קשה עם לה קורוניה, ארסנל ויובנטוס. באייר נראתה רע מאוד במשחקי החוץ וטוב מאוד במשחקי הבית, והבטיחה את עלייתה. במחזור האחרון היא ניצחה 3-1 את לה קורוניה בריאזור ועלתה למקום הראשון, במשחק שבו נטען ששחקני דפור רצו להפסיד כדי לקבל הגרלה קלה מהמקום השני (זה לא עזר להם-הם קיבלו את מנצ'סטר יונייטד והודחו).

ברבע הגמר לברקוזן שיחקה מול ליברפול ונוצחה 1-0 באנפילד משער של הופייה. היא הייתה צריכה הופעה יוצאת דופן ובגומלין, וזה מה שהיא עשתה. 4-2 גדול על ז'ראר הוייה ושחקניו, עם צמד של באלאק ושערים של לוסיו וברבאטוב, העלה את הגרמנים לחצי הגמר.

בחצי הגמר חיכתה להם מנצ'סטר יונייטד, בלי דיוויד בקהאם שנפצע ע"י אלדו דושר ברבע הגמר אבל עם רוד ואן ניסטלרוי, מלך השערים האירופי באותה עונה. המאמן קלאוס טופמולר הלך על משחק התקפי ומשוחרר, וזה הצליח לו עם תיקו 2-2 באולד טראפורד שהעביר את ההכרעה לביי-ארינה. בגומלין רוי קין העלה את יונייטד ליתרון מהיר, אבל אוליבר נויביל השווה ולברקוזן עלתה לגמר ההסטורי בזכות שערי חוץ.

בגמר, באצטדיון האמפדן פארק בגלזגו, לברקוזן פגשה את ריאל מדריד, שבאותה עונה חגגה 100 שנים להיווסדה לרצה לחגוג עם גביע אירופי תשיעי. היא נראתה בדרך לכך עם שער מוקדם של ראול, אך כעבור כמה דקות לוסיו השווה בנגיחה. לקראת סיום המחצית הראשונה זינאדין זידאן כבר את שער הוולה המפורסם והחזיר את ריאל ליתרון, ובמחצית השנייה יום גדול של איקר קסיאס השאיר את התוצאה בעינה. הגביע למדריד, העונה הגדולה של לברקוזן מסתיימת בידיים ריקות.


פורטו 2003/2004
היחידה מבין הקבוצות בכתבה שהלכה עד הסוף ויצאה עם הגביע הקדוש. בעונת 02/03 פורטו זכתה בגביע אופ"א אחרי ניצחון 3-2 על סלטיק בגמר, אבל לעונה החדשה בליגת האלופות היא הגיעה ללא ציפיות גבוהות.

היא הוגרלה לבית 6 עם ריאל מדריד, מארסיי ופרטיזן בלגרד, וסיימה במקום השני אחרי ריאל. עם סיום שלב הבתים סיים את תפקידו גם האצטדיון של הקבוצה, האסטדיו זה אנטאס, ואצטדיון הדרגאו נפתח במקומו.

בשמינית הגמר פורטו עשתה את ההפתעה הגדולה ביותר כשעברה את מנצ'סטר יונייטד בדקה ה-90 של המשחק השני באולד טראפורד והפכה בין לילה את מאמנה האלמוני ז'וזה מוריניו לסופרסטאר. למרות זאת, עדיין היא נותרה אנדרדוג להמשך הדרך אבל ההגרלה האירה לה פנים ונתנה לה יריבה נוחה יחסית ברבע הגמר-ליון.

פורטו עברה את ליון בלי הרבה בעיות-2-0 בדרגאו משערים של דקו וקראבליו, ו2-2 בצרפת, אבל הבשורות הגדולות היו משאר רבעי הגמר. ארסנל, מילאן וריאל מדריד, שלוש הפייבוריטיות לזכייה, הודחו ע"י צ'לסי, דפורטיבו לה קורוניה ומונאקו. פתאום לפורטו יש סיכוי של ממש לזכייה.

חצאי הגמר מול דפורטיבו היו עלובים ומשעממים. המשחק בדרגאו הסתיים בתיקו מאופס, ובריאזור פנדל של דרליי קבע 1-0 ושלח את פורטו לגמר באצטדיון בגלזנקירשן, שם חיכתה לה מונאקו.

ב-26 במאי עלו פורטו ומונאקו לגמר הכי הזוי ומפתיע בתולדות ליגת האלופות, ואחרי פתיחה שקולה המשחק הפך ללא כוחות. קרלוס אלברטו עם הראשון, דקו עם השני ואניצ'ייב עם השלישי, גביע אירופה לפורטו.

מונאקו 2003/2004
אולי הסינדרלה הכי כיפית לצפייה והכי מהנה בכתבה. בניגוד למונאקו של 98 שהתבססה על צעירים מוכשרים כמו הנרי וטרזגה, מונאקו של 2004 הייתה תמהיל מוזר של צרפתים צעירים כמו פטריס אברה ולודוביק ז'יולי, שחקנים אפורים שמעולם לא הגיעו לגדולה כמו דאדו פרשו, ופרננדו מוריינטס אחד, שרונאלדו לקח לו את המקום בריאל מדריד והיה נחוש לנקום.

מונאקו הוגרלה לבית 3 עם דפורטיבו לה קורוניה, פ.ס.וו איינדהובן ואא"ק אתונה. היא עלתה מהמקום הראשון והייתה מעורבת באחד מגדולי המשחקים המפעל בכל הזמנים-הניצחון הכביר 8-3 על דפורטיבו באצטדיון לואי השני, כאשר פרשו כובש רביעייה.

בשמינית הגמר חיכתה לנסיכות לוקומוטיב מוסקבה. במשחק הראשון במוסקבה לוקומוטיב נראתה בדרך הבטוחה לרבע הגמר עם יתרון 2-0, אבל שער מצמק של מוריינטס העביר את ההכרעה לגומלין. בגומלין פרשו החמיץ פנדל, אבל כבש את שער הניצחון שהעלה את מונאקו שלב.

ברבע הגמר חיכו להם הגלאקטיקוס של ריאל מדריד, שלפני אותו מפגש נראו דורסים ומאיימים ואחריו החלו בהידרדרות עצומה. סבסטיאן סקילאצ'י העלה את מונאקו ליתרון בברנביאו, אבל במחצית השנייה ריאל דרסה את המגרש ושערים של הלגרה, פיגו, זידאן ורונאלדו העלו אותה ל4-1. מוריינטס כבש שער מצמק במגרש בו בילה את מיטב שנותיו, אבל זה לא עזר. הסיפור נראה גמור.

בגומלין, הסיפור נראה עוד יותר גמור כשראול העלה את ריאל ליתרון. ז'יולי השווה לפני ההפסקה ונתן למונאקו תקווה, תקווה שהתממשה: מוריינטס ושוב ז'יולי כבשו במחצית השנייה, מונאקו ניצחה 3-1 ועשתה את הבלתי ייאמן.

בחצי הגמר חיכתה למונאקו משוכה קשה נוספת-צ'לסי. במשחק הראשון שערים מאוחרים של מוריינטס ונודה הביאו לניצחון ביתי 3-1 של דידייה דשאן וחניכיו, אך בגומלין בסטאמפורד ברידג' צ'לסי השיגה במהרה את יתרון ה2-0 שלו הייתה זקוקה, מרגלי גרונקיאר ולמפארד. אך לא זה מה ששבר את מונאקו-הוגו איברה צימק, מי אם לא מוריינטס השווה ומונאקו בגמר הסטורי.

כאמור, בגמר פורטו הייתה כבר יותר מדי עבורם, אבל הקבוצה הכיפית של דשאן מעונת 03/04 תיחקק בספר דברי הימים של ליגת האלופות.

ויאריאל 2005/2006
בעונת 2004/2005 ולנסיה ודפורטיבו לה קורוניה, שתי קבוצות שעלו לגדולה בתחילת העשור הנוכחי, ירדו מגדולתן וזה איפשר לויאריאל המפתיעה של מנואל פלגריני להגיע לליגת האלופות.

כבר במוקדמות ויאריאל קיבלה הגרלה קשה-אברטון, אבל הצוללת הצהובה ניצחה 2-1 גם בגודיסון פארק וגם באל מדריגל ועלתה לשלב הבתים.

ויאריאל הוגרלה לבית ד' עם מנצ'סטר יונייטד, בנפיקה ליסבון וליל, בית שהתאפיין במשחקים דלי שערים. ויאריאל ניצחה רק בשני משחקים, אבל ניצלה את הקריסה של יונייטד כדי לעלות מהמקום הראשון.

בשמינית הגמר ויאריאל פגשה את גלאזגו ריינג'רס, וסיימה איתה פעמיים בתיקו: 2-2 באיברוקס ו1-1 במדריגל, שהעלו אותה לרבע, שם היא פגשה את אינטר.

בסאן סירו, דייגו פורלאן כבש בדקה הראשונה אבל אדריאנו ואובפמי מרטינס כבשו ואינטר ניצחה 2-1. במשחק הגומלין, שער ניצחון של ארובארנה העלה את ויאריאל לחצי הגמר, כבר בעונתה הראשונה בליגת האלופות.

בחצי הגמר ויאריאל פגשה את ארסנל, והייתה שותפה למשחק האירופי האחרון בהייבורי, בו ניצחה ארסנל 1-0 משער של קולו טורה. בגומלין ויאריאל שלטה, ובדקה ה-90 קיבלה פנדל-אך חואן רומן ריקלמה, הכוכב הגדול שלה באותה עונה, בעט את הפנדל היישר לידיו של יינס להמן. ויאריאל נשארת עם המחמאות, ארסנל בגמר.

אז כשהשעון יראה חצות בתום שני המשחקים, אחת מהקבוצות תמשיך במסע הקסם לסיפור מהאגדות, והשנייה תחזור להיות לכלוכית.


נכתב ע"י אורי(Michael Carrick).

 

אין נביא בעירו


פאנאתינייקוס שוב צולחת את שלב הבתים בליגת האלופות, במה שתחילה נראה היה כקרב על מקום שלישי. עם הנק טן קאטה כמאמן, יש יאמרו אחד הטקטיקנים הגדולים בדורו, הירוקים מיוון העפילו על חשבון ורדר ברמן ואנורתוסיס, כשבדרך הם מנצחים את ורדר ברמן ואת אינטר בביתן. אותם נצחונות נתנו לקבוצה את המקום הראשון בבית, מה שמאוחר יותר יתברר כקריטי לאחר שההגרלה זימנה לה את ויאריאל, בעוד שאינטר קיבלה מהמקום השני את אלופת אירופה מנצ'סטר יונייטד.
בליגה לעומת זאת, רק נס של ממש יוכל לעזור לפאנא לזכות באליפות שכן יריבתה המושבעת אולימפיאקוס מובילה עליה ב-14 נקודות כשבקופה נשארו 24 נק'. וזה בעצם הסיפור האמיתי של מועדון הכדורגל פאנאתינייקוס.


19 זכיות בליגה היוונית לעומת 36 של אולימפיאקוס. 16 זכיות בגביע היווני לעומת 23 זכיות של אולימפיאקוס. אין בכלל ספק מי היא הקבוצה הבכירה ביוון, בייחוד בשנים האחרונות. אז איך קבוצה עם גב כלכלי נרחב מאוד כמו של פאנא, עם בסיס אוהדים ענק ופאנאטי ועם מסורת אירופאית כ"כ מכובדת מרשה לעצמה להגיע למצב בו היא זוכה באליפות אחת בלבד מתוך 13 האליפויות האחרונות, כשכל היתר הולכות ללא אחרת מאשר היריבה המושבעת אולימפיאקוס. הרי אין דבר שאוהדי פאנא שונאים יותר מלראות את אולימפיאקוס מצליחה באיזשהו מפעל. לכן כשזה מגיע למפעלים האירופאים הם לא דואגים, כיוון שרק פעם אחת הצליחה אולימפיאקוס להגיע לרבע גמר תחרות אירופאית, וגם זה היה בגביע אופ"א.


עונת 2003-2004 הייתה אחת הגדולות בהיסטוריה של המועדון. דאבל היסטורי בסוף עונה מותחת עם כדורגל התקפי ביותר שמשאיר את היריבה המושבעת בלי אף תואר, התסריט המושלם עבור קברניטי המועדון. מי שעומד בראש אותה מערכת מוצלחת הוא לא אחר מאשר יצחק שום, המאמן הישראלי שמגיע על גב קמפיין מצוין של קבוצתו מכבי חיפה בליגת האלופות. גודל ההישג מעולם לא הובן פה בארץ, ומעולם לא שוחזר שם ביוון. שום עוזב את הקבוצה בתום אותה עונה בעקבות חילוקי דיעות עם המנהל הטכני זאייץ', שיהפוך להיות המאמן הכושל מאוד של הקבוצה. אוהדי הקבוצה עדיין זוכרים את שום וההישג המדהים שלו, ומתגעגעים.

http://www.uefa.com/multimediafiles/photo/footballeurope/footballeurope/345161_mediumsquare.Xxx
יצחק שום. הישג היסטורי.

עם אותה עונה חרוטה עמוק בזכרון האוהדים, הקבוצה לא מצליחה להשיג אליפות או גביע מאז, וצריכה לראות את אולימפיאקוס משגשגת. בזירה האירופאית הקבוצה תמיד הייתה טובה יותר, כשהיא מגיעה לגמרים, חצאי גמר, רבעי גמר ועוד ועוד. המגמה שמסתמנת לה היא שדווקא בעונה ההיסטורית ההיא הקבוצה לא עושה שום דבר באירופה, בעוד שבעונות מוצלחות כמו השנה אין הצלחה מקומית. זה תואם כמובן גם את הישגיה של אולימפיאקוס, שהיא השליטה של הזירה המקומית אך באירופה מתקשה לתרגם את הדומיננטיות להצלחות. האם למרות הכסף הגדול שמתגלגל לו ביוון אין הוא משנה את העובדה שמדובר במדינה ים תיכונית עם מנטאליות ים תיכונית, דומה מאוד לשלנו פה גם קשה מאוד להצליח בשתי הזירות? או שאולי עוד לא הגיע לו המאמן וסגל השחקנים המתאימים בכדי לקחת את פאנאתינייקוס רחוק גם באירופה וגם בליגה? לא ברור. דבר אחד אנחנו כן יודעים- פאנאתינייקוס לא תזכה השנה באליפות. ויאריאל, היזהרי!


http://www.fanfootball.co.uk/images/henk-ten-cate.Xxx
האנק טן קאטה. ימשיך במסע האירופאי הקסום?

 

השכונה חוגגת - תקופת אברמוביץ' בצ'לסי

"אצא לי השוקה... מועדון קטן אקנה לי..."
מילות השיר הזה כנראה התנגנו בראשו של רומאן אברמוביץ' כשהחליט לקנות את צ'לסי ביוני 2003. מיד לאחר הרכישה, אברמוביץ' נתן לראניירי, מנג'ר הקבוצה, צ'ק פתוח להחתים שחקנים, למרות שלכל אורך העונה נשמעו שמועות על חוסר האמון של הבעלים במנג'ר האיטלקי ושמות של מחליפים אפשריים. אברמוביץ' בטח שלא עזר לצינון השמועות בכך שנפגש עם סוון גוראן אריקסון, אז מאמן נבחרת אנגליה, ימים ספורים לאחר ההשתלטות על המועדון.
ראניירי לא היסס להשתמש במשאבים של הבוס החדש והוציא כ-120 מליון פאונד על רכש. הכסף הגדול הביא את צ'לסי למיקום שיא בפרמיירליג – מקום שני, ולחצי גמר ליגת האלופות. החצי גמר הכחולים הודחו דווקא נגד מונאקו המפתיעה. במשחק הראשון השווה קרספו ל1-1 ודברים נראו טוב כשאחד משחקני מונאקו הורחק אבל הצרפתים הצליחו להפתיע עם שני שערים מאוחרים. במשחק השני צ'לסי כבר הובילה 2-0 אבל מונאקו הצליחה להשוות והבטיחה את מקומה בגמר נגד פורטו ומאמן צ'לסי העתידי – מוריניו.
ראניירי ראה ביקורת רבה על ניהול המשחק שלו כשבמשחק הראשון לא הצליח לנצל את היתרון המספרי ובין השאר עשה ניסויים הזויים כמו הורדת סקוט פארקר לעמדת המגן הימני, העברת גלן ג'ונסון למרכז ההגנה והעברת ג'ימי פלוייד האסלבנק לאגף.
אפשר שצמד המשחקים האלה וההדחה מהמפעל שאברמוביץ' כ"כ רצה לכבוש גזרו את דינו של ראניירי, אבל לאור השמועות כבר מתחילת העונה הסבירות לכך היא לא גבוהה. צ'לסי ואברמוביץ' נפרדו מראניירי וקיבלו בזרועות פתוחות את השם החם באירופה – ז'וזה מוריניו. הפורטוגלי כאמור בדיוק זכה עם פורטו בליגת האלופות ומי שיכול לעשות זאת עם קבוצה חסרת משאבים כמו פורטו בוודאי יוכל לשחזר את ההצלחה עם כיס עמוק כמו תחתית האוקיינוס, חשב אברמוביץ'.
http://images.mirror.co.uk/upl/m3/jul2008/0/1/E43AFA26-BBCC-38F2-F93342DF3C3E9E47.Xxx
חיוכים של אופטימיות. מוריניו ואברמוביץ' בימים יפים

תקופת מוריניו החלה טוב. בעזרת הכסף של הרוסי והניהול הנהדר של הפורטוגלי נבנתה קבוצה חזקה שהטילה את אימתה בכל אירופה. אנחנו לא נתרכז בעונה הזו, אלא רק נזכיר את התוצאות: 95 נק' בליגה שהביאו כמובן אליפות, הגנה ששברה את שיא הספיגות, והדחה בחצי גמר הצ'מפיונס ליג לליברפול לאחר שהקבוצה עברה את ברצלונה ובאיירן מינכן בשלבי הנוקאאוט המוקדמים יותר.
ולמרות העונה הנהדרת, כבר בקיץ ההוא התחלנו לראות סימנים ראשונים של הניהול השכונתי שאותו יביא הבוס הרוסי לצ'לסי. הדוגמא הראשונה היא צירופו של פרנק ארנסן לצוות המקצועי. לכל אורך התקופה המשותפת של אברמוביץ' וצ'לסי נראה שהייתה מאחורי הקלעים מלחמה על סמכות. מוריניו התנגד למינוי של ארנסן כראש מחלקת הסקאוטינג, אך למרות זאת אברמוביץ' הראה לפורטוגלי שהוא הבוס הגדול ומינה את הדני לתפקיד. גם הדרך שבה זה נעשה לא מוסיפה כבוד לצורת הניהול של הרוסי. ארנסן הושעה מטוטנהאם, שם עבד, מכיוון שהביע את רצונו לעבור ליריבה העירונית, צ'לסי, אחרי שזו פנתה אליו לכאורה בצורה לא חוקית. ה"לכאורה" הפך לאמת כאשר פורסמו צילומים של ארנסן על סיפון אחת מיאכטות הפאר של אברמוביץ' לקראת סוף יוני. יומיים לאחר מכן הגיעו המועדונים להסדר, שקבע שצ'לסי תשלם לטוטנהאם פיצויים של חמישה מליון פאונד עבור ארנסן, ובכך הפך אותו אברמוביץ' לסקאוט היקר בעולם, וכל זה כאמור למרות התנגדותו של מוריניו למינוי.
הקיץ הזה היה גם התחלתו של פרשת שבצ'נקו. לפי השמועות הייתה מחלוקת בין מוריניו ואברמוביץ' בנוגע לנחיצותו של האוקראיני בקבוצה. למרות זאת, כבר בקיץ הזה התקשורת דיווחה על הצעה של 35 מליון פאונד והרנן קרספו עבור שבצ'נקו. שבצ'נקו עצמו אמר שהעיקביות והעקשנות בהצעותיו של אברמוביץ' היו חלק מכריע בהעברתו שנה לאחר מכן.
בעונה הבאה הפכה צ'לסי למועדון הלונדוני הראשון מאז שנות השלושים שזוכה באליפות שנתיים רצופות. אבל בליגת האלופות המזל לא חייך אליה והיא קיבלה שוב את ברצלונה בשמינית הגמר. הפעם הלונדונים לא הצליחו לעבור את הקטלונים שהמשיכו לזכייה במפעל, ואברמוביץ' שוב נשאר מאוכזב.
חלון העברות של יולי 2006 המשיך לא לאכזב, כרגיל אצל צ'לסי. באלאק הוחתם על חוזה נדיב לאחר שסיים חוזה בבאיירן. שבצ'נקו שלא עבר בקיץ הקודם כן הגיע. אבל כל השנה צצו בעיתונות דיווחים שהתחזקו לגבי כך שמוריניו לא רצה את השניים והם רכישה של אברמוביץ'. אם נסתכל על התבנית ברכישותיו של מוריניו נראה שאמנם הוא אף פעם לא קנה בזול, אבל עד לעונה זו הוא לא הביא שחקן אחד מקבוצות שהיו בטופ האירופאי. פתאום בקיץ הזה נחתו בקבוצה שבצ'נקו, באלאק וגם אשלי קול בעסקת חליפין עבור גאלאס. אברמוביץ' המשיך כמובן לרדוף במרץ אחרי המטרה המיוחלת – ליגת האלופות. ועם שני שחקנים בעלי רקורד מוכח במפעל הוא ציפה להשיג אותה.
אבל בהתאם להחלטות הלא מקצועיות ירדה היכולת על המגרש, וצ'לסי הפסידה את האליפות למנצ'סטר יונייטד לאחר שבילתה את רוב העונה במקום השני. למרות זאת, אי אפשר לקרוא לעונה הזו כישלון. הכחולים זכו בגביע האנגלי, לאחר ניצחון על אותה יונייטד בהארכה. באמצע העונה הקבוצה זכתה בגביע הליגה לאחר ניצחון על ארסנל, ועד שהודחה ע"י ליברפול בדו קרב פנדלים בחצי גמר ליגת האלופות שמרה על סיכוי ריאלי לזכייה בכל ארבעת התארים.
הרגשת האכזבה שעטפה את המועדון לאחר סיום העונה עם הגביע האנגלי וגביע הליגה "בלבד" רק דירבנה את אברמוביץ' לעוד החלטות חסרות בסיס או הגיון מקצועי. ביולי 2007 התמנה אברהם גרנט, חבר קרוב של אברמוביץ', לתפקיד "דירקטור אוף פוטבול". שוב, כמו במקרה ארנסן, הוסיף אברמוביץ' עוד אדם לצוות המקצועי למרות התנגדות מצד מוריניו. הפעם בצורה יותר בוטה ממנה אברמוביץ' מישהו הקרוב אליו לתפקיד בכיר ושוב מנסה להוריד מסמכותו של מוריניו. גרנט עצמו עדיין לא בטוח איזה תפקיד מקצועי ביצע באותה תקופה. התוצאה – הקרע בין מוריניו לאברמוביץ' הורחב.
http://southpawandshaolin.com/album/images/abramovich-trophy-205_jpg.Xxx
קוצר פירות ראשונים - אברמוביץ' עם גביע הפרמיירליג.

ביחס ישיר להגיון מאחורי ההחלטות של אברמוביץ' התדרדרה גם היכולת, וצ'לסי פתחה את עונת 07-08 באופן חלש עם הפסד לאסטון וילה ותיקואים עם בלקבורן רוברס ורוזנבורג בבית. ב-20 בספטמבר הגיעה ההודעה המפתיעה – מוריניו הולך הביתה. אחרי 185 משחקים, מתוכם 131 ניצחונות ו-18 הפסדים בלבד, ללא הפסד ביתי אחד בליגה, עם חמישה תארים בשלוש עונותיו ועוד המון שיאים – המנג'ר המצליח בתולדות צ'לסי "עוזב ע"פ הסכמה הדדית". המהלך הזה מסמן יותר מכל את הניהול השכונתי של אברמוביץ' ויפיל לחץ עצום על כתפיו של כל מאמן שיאמן תחתיו בעתיד. בחירת המאמן המחליף גם לא הוסיפה לרוסי יותר מדי קרדיט. במקום למנות מאמן מנוסה ומוכח, בעל שם באירופה, הוא קידם את חברו, ה"דירקטור אוף פוטבול", אברהם גרנט כמובן, לתפקיד המנג'ר. גרנט הוחתם על חוזה עד סוף העונה ולאחר רצף של תוצאות מוצלחות קיבל חוזה לארבע שנים.
גרנט בעזרת שני עוזרי מאמניו, סטיב קלארק והנק טן קאטה הצליח להשתלט על השחקנים הממורמרים לאחר עזיבתו של מוריניו למרות שמועות לכל אורך העונה על חוסר שביעות רצון מהמנג'ר החדש ורצון של שחקנים מסויימים, בראשם דידייה דרוגבה, לנטוש את הספינה.
הוא לא הביא שינוי מיוחד והקבוצה המשיכה לשחק כדורגל דומה לזה של מוריניו. צ'לסי בילתה את רוב העונה במקום השלישי, אך לקראת סוף העונה עקפה את ארסנל והצליחה להדביק את המוליכה יונייטד. גרנט נפגש עם פרגוסון בשנית לאחר שבמשחקו הראשון הפסיד 2-0 ליונייטד וצ'לסי הצליחה לנצח את השדים האדומים 2-1 בסטמפורד ברידג' במשחק שהיה יכול לסגור את סיפור האליפות לטובת יונייטד. המתח נשאר עד המחזור האחרון, אך יונייטד לא קרסה תחת הלחץ והבטיחה את האליפות בניצחון. צ'לסי בכל מקרה סיימה בתיקו במחזור האחרון, אך גם ניצחון לא היה משנה כלום עבורה.
בכל מקרה, התחרות המקומי לא הייתה הסיפור הגדול של צ'לסי השנה. גמר ליגת האלופות היה במוסקווה, סמל חזק עבור אברמוביץ' שזאת השנה שלו. הוא רצה להביא את הצעצוע שלו הביתה ולהשוויץ בפני כולם. "אתם תסעו לרוסיה בודאות" אמר הבוס הרוסי לשחקנים "אני רק לא יודע אם זה למוסקווה או לסיביר".
ואכן, הקבוצה הצליחה להגיע לגמר לאחר שגברה על ליברפול בשחזור של חצי הגמר מהשנה הקודמת.
בגמר פגש גרנט את פרגוסון בפעם השלישית. לאחר מחצית ראשונה חלשה ממנה ירדה צ'לסי בפיגור מינימלי של 1-0, הצליחה הקבוצה להשתלט על המשחק ולהשוות, אך כידוע, בדו קרב הפנדלים החליק ג'ון טרי והחמיץ את הבעיטה שהייתה יכולה להביא את הגביע ללונדון. את גזר הדין חרץ אנלקה, באופן סמלי הרכש היחיד של גרנט בינואר (היחיד ששיחק בקבוצה הראשונה), שהחטיא את הבעיטה ושלח את הגביע כמה מאות קילומטרים צפונה.
לא ברור אם זו הסבלנות הקצרה של אברמוביץ' והציפייה להצלחה מיידית, ההכרה שלו בעובדה שגרנט הוא לא האיש שיצעיד את צ'לסי קדימה, או התכנית המקורית, אך בכל מקרה גרנט פוטר בסוף העונה למרות החוזה הגדול שחתם עליו בדצמבר.
http://www.bbc.co.uk/blogs/euro2008/terrygetty438.Xxx
ג'ון טרי מחליק ברגע האמת ומונע מאברמוביץ' את הגשמת חלום הצ'מפיונס ליג בביתו.

את תפקיד המנג'ר קיבל לואיס פליפה סקולארי. סקולארי לא אימן לפני כן אף פעם מועדון באירופה, אך הוביל את ברזיל לזכייה במונדיאל 2002, ואת פורטוגל לחצי גמר 2006, וגמר יורו 2004. הרוסי שכאמור עדיין לא השיג את מבוקשו – ליגת האלופות, כנראה ראה בכך קבלות מספיקות, הרי בשורה התחתונה הוא מחפש מאמן שיזכה בטורניר נוק-אאוט.
מהלכיו הראשונים של סקולארי היו הבאתם של דקו ובוסינגווה לקבוצה. האחרון בינתיים מתגלה כהחתמה נהדרת. דקו פתח מצויין אך דעך לאחר פציעה לא קלה.
הקבוצה לא הראתה כדורגל טוב עד עכשיו העונה, כשהמערך של סקולארי שמנסה לשלב את דקו, למפארד ובאלאק נכשל. סבלנותו של אברמוביץ' החלה לפקוע והנה אנחנו מתקרבים לאחרונה בסדרת ההחלטות ה"מחושבות" של הבוס. סקולארי מפוטר לאחר רצף משחקים רעים בתשעה בפברואר 2009.
אם נתעלם לרגע מכך שמאמן צריך זמן כדי להתאקלם ולהחדיר את המשחק שלו לקבוצה, נשאל את השאלה למה בפברואר? אברמוביץ' שוב מפגין ראייה קצרת טווח באופן קיצוני. סביר להניח שלא רק התוצאות בחודש האחרון הן הגורם לפיטורים של סקולארי ובכל זאת, אברמוביץ' בחר לתת לסקולארי להישאר בתפקיד בינואר, להביא את ריקארדו קווארסמה בהשאלה, ואז הנחית את הגרזן המונף.
במקום לתת למאמן החדש את האפשרות לבנות את הקבוצה לפי ראות עיניו, הוא נותן לו את המפתחות ואומר לו "זה מה שיש, work your magic" בלי הזדמנות לערוך שינויים בסגל.
למזלו של אברמוביץ', הוא מצא את המאמן הנכון למצב הזה. חוס הידינק, מאמן נבחרת רוסיה הוחתם עד סוף העונה. החיסרון בהידינק הוא שהוא עדיין ימשיך בתפקידו כמאמן הנבחרת הרוסית, אבל מאמן שהצליח להפיק הרבה מסגלים של רוסיה, דרום קוריאה ואוסטרליה, וכמובן לא נשכח את הקבוצה הנהדרת שבנה בPSV, בטח שיוכל להפיק לא מעט מהסגל הנהדר של צ'לסי, ובטח בתחרות נוק-אאוט כמו שהוא אוהב.
אז הידינק פה, זמנו קצוב (או שלא?) והדבר היחיד שבטוח הוא שאפשר לסמוך על אברמוביץ' לעשות את הדבר הלא נכון כשיגיע הזמן.
http://images.mirror.co.uk/upl/m4/feb2009/1/7/600EF578-9FA0-F7D9-A58814D98823D0BD.Xxx
אברמוביץ' להידינק: "work your magic"

 

הטריאד

כי הכל מתחיל ונגמר בהנהלה.

בקבוצה גדולה כמו יובנטוס,הכי גדולה ומפוארת באיטליה,כזו שזכתה בלמעלה מ50 תארים גם מקומיים וגם אירופאיים ובינלאומיים יש כמה דברים שנשענים עליהם,אחד מהם זה מסורת.
ואני לא מתכוון רק למסורת של גידול של שחקנים כאלה ואחרים,ואפילו לא על מסורת של שיאים או שחקנים מסויימים,גם לא על התחייבות לצורת משחק מסויימת ואפילו לא על המסורת של האוהדים,כל אלה קיימים ביובה,אבל לא עליהם מדובר כמשזכירים את השילוש. מדובר על מסורת ניהולית,זו שבמשך 12 שנה הביאה ליובנטוס לא פחות מ7 אליפויות,4 גמרי אלופות,מתוכם זכיה אחת,גביע איטלקי,4 סופרקאפ איטלקי,סופרקאפ אירופי,1 גביע ביניבשתי ואפילו גביע אינטרטוטו אחד.ללא ספק אחת מהתקופות הכי מוצלחות בהיסטוריית המועדון שכללה 2 קדנציות של מרצ'לו ליפי,אחת של קאפלו ,באמצע קצת אנצ'לוטי,תחתם עברו השחקנים הטובים ביותר של איטליה וגם אלה שבסופו של דבר הובילו אותה לזכייה ב2006 והיו שלד הנבחרת.כל זה,כל הפאר שמתואר לעיל היה אפשרי בגלל המסורת הניהולית,שמתחילה עוד עם משפחת אניילי.

משפחת אניילי,בעיקר ג'יאני אניילי האגדי,מחזיקים ביובנטוס מאז אחרי מלחמת העולם השניה,בזמנים בהם דווקא יובנטוס לא שלטה בליגה האיטלקית,ג'יאני אניילי היה קשור מאוד מאוד ליובנטוס והיה אחד מהגורמים הכי משפיעים בהצלחתה אחרי זה,המסירות והדאגה שלו,והתחלת המסורת הניהולית היא זו שהביאה להצלחה האדירה.ג'יאני אניילי עומד בראש קבוצת אניילי שהיא מהחזקות באיטליה,מבעלי פיאט לצורך העניין.והוא מחזיק ביובנטוס,כאחד שנולד ליד טורינו ודווקא בא ממקום של אהדה וגאווה מקומית היא הפטרון של יובה אחד האנשים המשפיעים בתולודותיה,הוא זה שהמציא לאלכס את הכינוי שלו והוא אחראי להבאת השלישייה הראשונה.
http://www.skylife.it/mediabin/08-%20Web/00-%20Portale/03-%20SKY%20Sport/02-%20Immagini/0706_giugno/28-06-07/bettega_moggi_giraudo--350_200.Xxx
ה'טריאד'(Triad),ג'יראודו,מוג'י ובטגה מימין לשמאל

הראשון לבוא היה אנטוניו ג'יראודו אליו נגיע אחר כך,השני היה לוצ'יאנו מוג'י שהפך ממנהל תחנת רכבת בטוסקנה לאחד מהאנשים החזקים בכדורגל האיטלקי,השלישי הוא רוברטו בטגה,חלוץ העבר של יובה שהוחזר לתפקיד ניהולי.אנטוניו היה המנהל,היו"ר,רוברטו היה סגנו ולוצ'יאנו היה המנהל הספורטיבי וחבר בההנלה,אחד מתפקידיו היה אחראי הרכש.כשהגיעו השלושה ליובה אף אחד עוד לא חשב על קאלצ'ופולי וסקנדלים,גם לזה עוד נגיע.
איך כל זה מתקשר למסורת ניהולית? עם שחקן עבר 2 מנהלים מבריקים ופטרון שהוא האוהד הכי שרוף ומסור השלישיה לא יכלה להכשל,מרצ'לו ליפי מונה למאמן ולקח לו בדיוק שנה כדי להביא את יובנטוס לאליפות ולזכייה בליגת האלופות,יובנטוס מנצחת את דורטומונד ומגיעה לגמר אחרי זה שנתיים ברצף כשהיא מפסידה פעם לדורטמונד ופעם לריאל מדריד ,גם שנה אחרי זה הייתה יובה דומיננטית במפעל אך נעצרה בחצי על ידי מנצ'סטר שזכתה בטרבל באותה עונה,אך מספיק היה לראות את פניו של גרי נוויל ששמע שיובה עלתה כידי להבין באיזו קבוצה היה מדובר.
יובנטוס המשיכה לשלוט באיטליה והביאה את זינדין זידאן,הפכה אותו לשם ודבר ומכרה אותו בשיא של כל הזמנים.כדי להבין כמה מוג'י היה גדול ואשף בקניית שחקנים זידאן הוא הדוגמה המושלמת,כשהוא נקנה בסכום מצחיק של 3 מיליון יורו ונמכר,כאמור בשיא של 66 מיליון יורו,רווח של 63 מיליון.
כולם חשבו שמוג'י השתגע,איך הוא מוכר את השחקן הטוב בעולם? אבל מוג'י ידע מה הוא עושה,בכסף הזה הוא הביא את ג'יג'י בופון,פאבל נדבד ורבים אחרים,אך הם השניים הבולטים.אחד היה הכדורגלן הטוב באירופה בשיאו והשני עד היום נחשב לשוער מהטובים בעולם ועל ידי כמה אפילו לטוב בכל הזמנים.
בשנת 2003 זה שהתחיל הכל נפטר,ג'יאני אניילי הולך לעולמו ומשאיר אחריו קבוצה כואבת אבל מוצלחת,אחת שלא עוצרת.
מוג'י וה'טריאד' לא עוצרים ,גם לא אחרי שליפי חוזר ליובה לקדנציה פחות מוצלחת,פאביו קאפלו עולה לשלטון לוקח איתו את זבינה ואמרסון ובשניה האחרונה של חלון העברות מוג'י מעביר בסכומים מצחיקים את פאביו קנאברו וזלאטן איברהימוביץ',הראשון הפך לבלם הטוב בעולם בשנתיים שיבואו והשני היה מהכשרונות העולים באיטליה.במשך כל הזמן הזה יובנטוס נוהלה למופת מבחינה כלכלית,עד כדי כך להבין את הכוח שהיה לשילוש היה שקאפלו אמר ,לאחר התפוצצות פרשת השחיתות,שאם הם יתפטרו הוא גם הולך,אפילו לא הסתכל עם הם מושחתים באמת או לא,מה שהיה חשוב זה הכוח שלהם,בלעדיהם יובנטוס היא כלום.


ואכן זאת ההרגשה,הפרשה התפוצצה וגם אנטוניו וגם מוג'י הולכים הביתה,רוברטו בטגה,הצלע השלישית,שלא הואשם בכלום נשאר מעט במועדון בתפקיד זוטר יותר,מעט כדי לחנוך את החברה החדשים אבל גם הוא עוזב,ג'יאני אניילי הפטרון האגדי וודאי מתהפך בקברו והמשפחה שלו אפילו שוקלת לעזוב,אך נשארת כי הקבוצה יקרה מדיי למשפחה. בכל מקרה,תם לו עידן,ואחד חדש מתחיל.
הדריקטוריון של יובה,בשליטת משפחת אניילי ממנה 2 חברים ,מנהל ויו"ר,ג'יובאני קובולי ג'יילי,היו"ר וג'ון בלאן,המנהל הם ממנים את אלסיו סקו שהיה המנהל הספורטיבי,הוא נכנס לתפקיד מוג'י בעצם כשג'יילי משמש כג'יראודו ובלאן בתפקיד שהוא כמו של ג'יראודו גם בעצם.
את החוסר נסיון ועמוד השדרה היה ניתן לראות מעט,שחקנים שגדלו במועדון כמו ג'יאנלוקה זמברוטה רוצים לעזוב,יש חוסר ודאות ובטחון,וקשה לדעת מה היה קורה לולא אלסנדרו דל-פיירו הפציר שהוא נשאר במכתב מרגש לאוהדים,אחריו נשארו גם טרזגה בופון וקמוראנזי,אבל אל תחשבו לרגע שזה בגלל ההנהלה.
שום שם חם לא קופץ,לא ברשימת המאמנים ולא השחקנים הפנויים בשוק,זלאטן ויירה,אמרסון,קנאברו,קאפלו ,זאמבוטרה וליליאן תוראם כולם עוזבים ומשאירים את יובה,אחת הקבוצות החזקות באיטליה בליגה השניה,פגועה,אבל בעיקר בעיקר בלי עמוד שדרה,בלי שלישייה.
דידיה דשאן,שחקן העבר של הקבוצה נחלץ לעזרתה והופך למאמן,ואז אחרי שלא הצליחו להחזיק בשחקנים היקרים מחתימה ההנהלה שחקנים צעירים כמו ולארי בוז'ינוב ומחזירה הביתה כשרונות כמו רפאלה פאלדינו ומתאו פארו,גם העובדה הזו,שעשרות שחקנים מושאלים שגדלו ביובה היו בעצם מצויים לרשותה במצב שכזה היה בזכות ה'טריאד'.
עד כאן הכל טוב,השילוש החדש מדבר על יובה חדשה ורעננה שתתמוך בשחקני בית וכדורגל התקפי,באו לשנות סידרי עולם,אז באו.
http://antoniovergara.files.wordpress.com/2008/07/1984595-346x212.Xxx
סקו,בלאן,ראנירי וג'יילי,באו לשנות סידרי עולם

דידיה דשאן נזרק אפילו לפני סוף העונה בצורה מבישה כהכרת תודה על שהעלה את הקבוצה ליגה,טרזגה מספיק לאיים בעזיבה ובסוף נשאר והשמות הנוצצים עדיין לא עולים,שלושה כשרונות צעירים שקבלו זמן משחק מדשאן,קלאודיו מרקיזיו פאולו דה-צ'לייה וסבסטיאן ג'יובינקו נשלחים להשאלה וה'טריאד' החדש ממנה את קלאודיו ראנירי,ההחתמה הגדולה של הקיץ- ויצ'נזו יאקווינטה מגיע,שמועות על דייגו צצות ועל שחקנים בכל היבשת אך האוהדים בעיקר כועסים,איפה שחקני הבית שהבטיחו? איפה הצעירים? יובה מחזירה לשורותיה שחקנים שלא הצליחו כמו ניקולה לגרוטלייה ונראה כאילו הצמד קנאברו-תוראם היה איזה חלום.
יובנטוס מסיימת עונת חזרה סבירה,עם רכש לא נוצץ ויכולת פושרת בסה"כ במקום השלישי,עכשיו הם צריכים להוכיח את עצמם,גם הם וגם ראנירי.
הקיץ מגיע ויובנטוס קונה את אמאורי,החלוץ המדובר מגיע לעמדה הכי חזקה גם ככה של יובנטוס במחיר של חצי כשרון צעיר(דוידה לאנזפמה)+אנטוניו נוצ'רינו אחד מהשחקנים הכי טובים בעונה שעברה(שחקן בית) + כסף רב,דייגו לא מגיע,גם לא צ'אבי אלונסו שעליו היו שמועות,ומכל חרושת השמועות מגיע כריסטן פאולסן,האוהדים קוברים את הראש בחול ומפגינים,'איך יכול להיות שאנחנו רוצים לחזור לטופ ומביאים שחקנים כמו מלברג ופאולסן בתור רכשים חשובים לעמדות הכי קריטיות שלנו?' איך יכול להיות שמוציאים הכי הרבה כסף על העמדה הכי חזקה? ואל תשכחו שכמעט מכרו את ג'יובינקו באותה עסקה,אבל הפגנת כוח של האוהדים מונעת את זה,אין ספק מעמדת המאמן ועד אחרון האוהדים,כל מרגישים שאין על מי לסמוך למעלה,שהעברות כמו זידאן נדבד או זלאטן לא יגיעו בקרוב,החוסר בטחון ששידר השילוש החדש היה מדהים,או שפשוט היו אלה נעליים גדולות מדיי?
זה נמשך גם העונה,קלאודיו ראנירי לא מוביל את יובנטוס לעונה מזהיריה,היא אומנם מקום שני אך נראית כבר תקופה אימפוטנטית ורפויה,כמו ההנהלה,השמות של הכוכבים הכי גדולים כבר לא מקושרים ליובה כמו בעבר,ונראה כי הזרקורים של מילאן ואינטר זוהרים יותר.

ועכשיו,עכשיו זה המבחן האמיתי,גם של ראנירי אבל בעיקר של השלישייה,אם יגיעו רחוק באירופה,אם אולי ייקחו איזה תואר,אז אולי לא יפקפקו אז אולי יוכלו לעשות השוואות מפרגנות במקום הפגנות וטענות.עד אז לפחות,האוהדים ימשיכו להתרפק על זמנים טובים יותר ועל אלסנדרו דל-פיירו אחד.
אלסנדרו הוא היום זה ששומר על הסדר,הוא יותר מסתם קפטן,הוא זה ששומר על היציביות שההנהלה וראנירי לא מצליחים לשמור עליה,הוא זה שמזכיר לאוהדים למה כדאי להם לבוא למשחקים ולמה כדי לשחקנים להגיע,אחרי שגם ג'יאני אניילי הלך לעולמו וגם השלישייה המיתולוגית איננה,הוא כל מה שנשאר.

http://1.bp.blogspot.com/_wmOpVnJTKJY/RxycnGj6QPI/AAAAAAAAAHU/xK8ONEiuhmU/s320/12.Xxx
המשענת האחרונה של האוהדים,אין עוד מלבדו

נכתב ע"י עמרי (Bianconeri).

 

הקונסול הרומאי בממלכה המאוחדת:: או ימי קלאודיו ראניירי בצ'לסי

בעונת 1999-2000 צ'לסי זכתה בגביע האנגלי והגיעה לרבע גמר ליגת האלופות בהופעתה הראשונה במפעל, תחת המנג'ר ג'יאנלוקה ויאלי. בקיץ 2000 ויאלי רכש כוכבים כגון ג'ימי פלויד האסלביינק ואיידור גודיונסן, והציפיות לקראת העונה החדשה היו גבוהות. צ'לסי אף ניצחה בקלות 2-0 את מנצ'סטר יונייטד במגן הקהילה, מה שהעלה עוד יותר את הציפיות. אלא שהקבוצה לא עמדה בלחץ ובחמשת משחקיה הראשונים רשמה ניצחון אחד בלבד. זה הספיק לבעלים קן בייטס כדי לפטר את ויאלי ולמנות במקומו איטלקי אחר-קלאודיו ראניירי.

ראניירי כבר צבר לעצמו שם באירופה, כאשר זכה בגביע האיטלקי עם פיורנטינה ובגביע הספרדי עם ולנסיה, וכן אימן תחת חזוס חיל האימתני באתלטיקו מדריד. העובדה שהגיע באמצע העונה לא שירתה אותו, וכמוה גם העובדה שלא ידע אנגלית. כבר במשחקו הראשון הוא הרשים-צ'לסי מחקה פיגור 3-1 מול יונייטד באולד טראפורד והשוותה ל3-3, אבל צ'לסי סיימה רק במקום השישי והודחה בסיבוב הראשון של גביע אופ"א ע"י סנט גאלן, בשמינית גמר הגביע מול ארסנל ובשמינית גמר גביע הליגה מול ליברפול.

בעונה המלאה הראשונה של ראניירי בברידג', צ'לסי ערכה מסע רכש נרחב. עמנואל פטי ובודווין זנדן הגיעו מברצלונה, יספר גרונקיאר מאייאקס, וויליאם גאלאס ממארסיי והדובדבן שבקצפת-פרנק למפארד מווסטהאם תמורת 11 מיליון פאונד. התוצאה-עוד עונה מאכזבת וחסרת יציבות. לצד תוצאות נהדרות מול הקבוצות הגדולות-צ'לסי ניצחה 3-0 באלד טראפורד ו4-0 את ליברפול בבית-הגיעו הפסדים מבישים כמו 4-2 ביתי לסאות'המפטון. צ'לסי עשתה קמפיינים יפים בגביעים, אבל הסוף היה מר-בחצי גמר גביע הליגה היא הובסה 5-1 ע"י טוטנהאם, ובגמר הגביע הפסידה 2-0 לארסנל.
נקודת השפל הייתה בגביע אופ"א, כאשר דרור קשטן ושחקניו האלמוניים בהפועל תל אביב הדהימו את צ'לסי והדיחו אותה בדרכם לרבע הגמר.
http://www.vole.co.il/upload/videos/11478/4.Xxx
רגע השפל של ראניירי-שמעון גרשון מנצח את צ'לסי

בעונה הבאה, 2002-2003, נשבר הדימוי החביב של ראניירי והוא התחיל לקבל ביקורת רצינית מהתקשורת האנגלית. הרכש של צ'לסי היה דל, היא שוב ספגה הדחה מביכה מגביע אופ"א נגד ויקינג הנורבגית ובגביע האנגלי היא שוב הודחה מול ארסנל, אבל בליגה הכחולים ניצלו את הכרטיס הרביעי שקיבלה אנגליה מאופ"א לליגת האלופות, ועלו למפעל הגדול ביותר. אחרי מאבק צמוד עם ליברפול הם אירחו את האדומים במחזור האחרון לקרב המכריע על הכרטיס, וניצחו 2-1.

בקיץ 2003 רומן אברמוביץ' רכש את צ'לסי. ולמרות הדיווחים שיחתים באופן מיידי שם גדול דוגמת סוון גוראן אריקסון, הוא החליט לתת אמון בראניירי. ג'ו קול, חואן סבסטיאן ורון, קלוד מקאללה וסטארים נוספים הגיעו לברידג', והציפיות היו בשמיים. צ'לסי פתחה היטב את העונה, אבל בתקופת חג המולד החלה לגמגם ובפעם הרביעית ברציפות הודחה ע"י ארסנל מהגביע. ארסנל גם ניצחה אותה בקרב על האליפות, אלא שהנקמה הגיעה במהרה-ברבע גמר ליגת האלופות צ'לסי ניצחה 2-1 בהייבורי ורשמה עלייה הסטורית לחצי הגמר.
http://news.bbc.co.uk/media/images/40012000/Xxx/_40012733_bridge_cele300.Xxx
רגע השיא של ראניירי-עלייה לחצי גמר ליגת האלופות

אלא שאחרי אותו רגע צ'לסי התפרקה. היא הפסיקה לנצח בליגה ובחצי הגמר הודחה ע"י מונאקו, קבוצה נחותה ממנה על הנייר. אחרי שנה של ספקולציות, האמון של רומן בראניירי נגמר ובסיום העונה הוא פוטר וחזר לולנסיה. מוריניו הגיע במקומו והשכיח את העבודה הלא רעה שלו בקבוצה. אחרי קדנציה כושלת בולנסיה הוא נח שנתיים עד שנקרא להציל את פארמה מירידה ב-2007, כשהצליח בכך עבר ליובנטוס וכעת הוא רוצה לנקום באברמוביץ'. קשה להגיד שהאוליגרך טעה כשפיטר אותו והביא את מוריניו, אבל ראניירי בהחלט ירצה להוכיח שאולי הגיע לו עוד זמן בלונדון.

נכתב ע"י אורי (Michael Carrick).

 

כמה יפים היו אותם ימים


מועדון הכדורגל פורטו ידע עליות ומורדות בהיסטוריה שלו. היסטוריה מפוארת מאוד יש לומר, במיוחד במפעלים אירופאיים. הזכייה הראשונה של פורטו בגביע האלופות הייתה ב-1986/1987, הישג היסטורי עבור הכחולים. המאבקים בזירה המקומית מעולם לא היו גדולים מדי, כשרק בנפיקה וספורטינג ליסבון מצליחות להוות יריב ראוי לפורטו בליגה. לכן כאשר הקבוצה מינתה את ז'וזה מוריניו ב-2002 אחרי שלזה עבר ביריבה המרה בנפיקה, המטרה הייתה ברורה: להחזיר את גורם ההרתעה לקבוצה עם תארים מקומיים אחרי בצורת של שלוש שנים, תוך כדי הצלחה אירופאית שתחזיר את הקבוצה לימים יפים יותר. ואכן בעונת 02/03 הצליח המאמן הכריזמטי להוליך את הקבוצה לזכייה בגביע אופ"א תוך כדי שהוא לוקח גם את שני התארים המקומיים בפורטוגל, ומשלים טרבל מדהים. הישג נדיר והשאלה הייתה חייבת להישאל: היש לאן להתקדם מפה?


הצחקתם את 'המיוחד'. עונה לאחר מכן הקבוצה מסמנת לעצמה כמובן לקחת את האליפות המקומית, אבל גם להתקדם כמה שיותר בליגת האלופות בנסיון לתקוע יתד בתחרות החשובה ביותר באירופה. מסמנת, ומצליחה. אחרי הדחתה של מנצ'סטר יונייטד בשמינית הגמר בשניות הסיום, גם דפורטיביו וליון נכנעות לאלופת פורטוגל שעושה את כל הדרך אל הגמר. יריבה מפתיעה מאוד בגמר באותה שנה היא מונאקו, גם היא סינדרלה באותה תחרות. מוריניו כלל לא ממצמץ אל מול האתגר, ושולח את הצרפתים שבורי לב הביתה עם 3 כדורים ברשת, כשפורטו מנצחת 3-0. היסטוריה, היסטריה ואושר עילאי עבור הפורטוגלים, שחווים עלייה מטאורית תחת המאמן הכ"כ מוכשר. הוא כבר השיג את כל שיכל בקבוצה, והכסף הגדול של רומן אברמוביץ' וצ'לסי עשה את שלו. מוריניו עוזב את פורטו בסוף אותה עונה. סוף של עידן.


מאז ועד היום יעברו שם ארבעה מאמנים שונים, אבל אף אחד לא משחזר את ההצלחה המדהימה, אפילו לא מתקרב. בליגה כמובן 3 אליפויות מתוך ה-4 האחרונות, כשבנפיקה נחלשת מאוד וספורטינג ליסבון לא מצליחה להשתוות תקציבית. חסואלדו פריירה מאמן הקבוצה בשנתיים וחצי האחרונות מצליח להגיע לשמינית הגמר של ליגת האלופות פעמיים וגם זוכה באליפות פורטוגל פעמיים, אבל שם זה נגמר. יש לו הזדמנות פז השנה לעבור לרבע הגמר. בליגה הוא מוביל בנקודה על בנפיקה אחרי 18 מחזורים, אחרי פתיחת עונה לא טובה. את המקום הראשון בבית בליגת האלופות הוא השיג על חשבון ארסנל המאכזבת, מה שזיכה אותו בפגישה עם אתלטיקו מדריד שעוברת עונה רעה מאוד.


הקללה של כל מאמן שיגיע לפורטו תהיה המורשת שהותיר אחריו ז'וזה מוריניו. אותו מוריניו שמאז לא הצליח לזכות בליגת האלופות עם הכסף הגדול של צ'לסי, הפך לשם נרדף לתארים בפורטוגל. הבן אדם שהרגיז כ"כ הרבה אוהדים, גם את אוהדי קבוצתו, הביא שני גביעי אירופה לפורטו. ההנהלה ממהרת להכריז שאף מאמן לא ימדד לפי הסטנדרטים ההם, שאלו היו 2 עונות נדירות עם הרבה מזל, ואכן פריירה מקבל קרדיט על אף כשלונות בזירה האירופאית. אבל כולם יודעים, גם הוא, שהאוהדים שזכו בליגת האלופות רוצים להגיע שוב למעמדים האלו. הם אולי לא שורקים בוז, לא מוציאים מטפחות לבנות ואפילו לא מקללים, אבל דבר אחד בטוח-
השם ז'וזה מוריניו מרחף באסטדיו דרגאו. הוא לא נאמר בקול רם, אפילו לא נלחש, אבל אם תהיו בשקט בשקט, ביום חורפי גשום עם אצטדיון מלא, תוכלו לשמוע את קול המורשת שהשאיר 'המיוחד'. האוהדים מחכים, האם זו השנה?


http://en.ce.cn/sports/otf/200711/28/W020071128591061783715.Xxx
הוא לא יחזור, האם ההישג ההיסטורי דווקא כן?