משחק הוקרה למען ג'ורג'י בסט (שהיה על סף פשיטת רגל) שנערך בבלפסט ב-1988. בין האנשים שבאו לחלוק כבוד היו סר מאט באזבי והסקאוט ששינה לנו את החיים, בוב בישופ. חלק ראשון: http://www.youtube.com/watch?v=3jRtvP6fTwk (שימו לב לקאלם בסט הצעיר שרץ לצד האבא) חלק שני: http://www.youtube.com/watch?v=j84BKypnQZk (דקה 3:15 בסרטון, בסט בגיל 39, בעוד רגע של קסם)
חברים מצאתי אוצר אמיתי... בלינק הזה ניתן למצוא 4 קישורים ל-4 חלקים של קובץ וידאו של 100 השערים הגדולים ביותר של נבחרת אנגליה בכל הזמנים, עם שדר אנגלי והכל. אני יושב פה עכשיו מול הוידאו הזה ומתמוגג, שעה ורבע של אריות בשיאם, מג'ף הרסט עד מייקל אואן. אל תיבהלו מהערבית של האתר, אם תרדו קצת בעמוד שהבאתי תמצאו שם באנגלית 4 לינקים לרפידשייר. צריך להוריד את כל 4 החלקים ורק אז לעשות unzip.
יתכן שלא בחרתי בדיוק את המקום הנכון לספר את סיפור הזה, אבל בכל זאת בחרתי "משחקים מן העבר" בכדי לספר את חוויותיי כאוהד כדורגל בגלות הישראלית! לכל צעירי הפורום בוודאי חלק ממה שאספר ישמע חזויה כי אתם באמת נולדתם לעידן טכנולוגי שרק לפני 20 שנה לא יכולנו לחלום עליו. אני רק מקווה שלא אדמה לסבא בן מאה מספר על נפלאות העבר. המשחק האחרון שלי כ"אנגלי מן המניין" היה משחק הירידה מול לוטון במאי 83, משחק שהזכרתי במקום אחר בפורום היום, הריקוד של פלאט, המהומות, מכוניות הפוכות ושרופות Swales Out!! לא יכולתי לדמיין אז שהמשחק הבא שלי במיין רואד יהיה בעוד 5 שנים. האמת היא שהמסע המוזר שלי למזרח התיכון כבר יצא לדרך כי במאי 82 כבר עזבתי את עבודתי במטרה לטייל בעולם. יצאתי לאירופה עם חבר טוב, אוהד סיטי (כמובן). היה זה באמצע מלחמת הפאלקלנדס, ותוך כדי טרמפים ביבשת אני חושב שרשמנו את ה"מסר לעולם שלנו בכל שלט אפשרי Mike & Pete European Tour. M.C.F.C, Keep The Falklands British תוך כדי הסיבוב ביבשת הספקנו לראות את משחק העלייה של הרטה ברלין באצטדיון האולימפי הלא משופץ, ולצפות בגמר גביע אלופות שבין אסטון וילה ובאיירן מינכן בבר ב.....מינכן! כמעט הסתבכנו בגדול שחגגנו עוד ניצחון אנגלי! הדרמנו לחופי צרפת במטרה להגיע למונדיאל בספרד עם אנגליה תגיע לשלבים המתקדמים. מהר מאד פגשנו אלפי סקוטים בדרכם הביתה אחרי שכרגיל הם עפו בשלב הראשון. כמובן שגם אנגליה לא הצליחה ובמקום מערבה פנינו מזרחה לכיוון איטליה. את המשחק הבלתי נשכח בין ברזיל ואיטליה ראינו בגלידרייה בניס, כל פעם שהאיטלקים עלו ליתרון בעל הבית רץ לשולחנות וקרע את החשבון לגזרים. כל פעם שברזיל השוותה קיבלנו חשבון חדש! בסוף כמובן אכלנו בחינם. ואז לאיטליה מעטפת הדגלים והגעה לרומא ביום החצי גמר נגד פולין. היה לנו יום אחד ברומא לפני שהיינו צריכים להמשיך לברינדיסי והספינה ליוון. הרכבת יצא בול עם תחילת המשחק. פעמיים במשך הנסיעה מן החוף המערבי דרך ההרים לצד המזרחי הכרטיסן פרץ לקרון וצעק בהיסטריה, 2-0 איטליה! עברנו כפרים קטנים שהדבר היחיד שיש שם זה מעבר הרכבת. בכפר הראשון שעברנו עם סיום המשחק שני אנשים עם דגלים, בכפר הבא חמש, ואז עשר וכך זה המשיך. הגענו לעיירה גדולה בחוף המזרחי, ושם בכיכר מול תחנת הרכבת הייתה חגיגה ענקית. צוות הרכבת פשוט נטשו את הרכבת והלכו לחגוג, ואנחנו כמובן איתם. "כשאתה ברומא, תהיה רומאי"!. את ניצחון הנפלא של איטליה בגמר ראינו בבית מלון באתונה. ביוון מייק החליט לנסוע חזרה לאנגליה, היום עובד כסוהר בבית כלא בלסטר (בירת פאקיסטן באנגליה). אני עליתי על ספינה לארץ, וכך הגעתי לישראל לראשונה, לנמל חיפה בבוקר שישי, אוגוסט 1982, יום לפני פתיחת עונת 82/83. ישנתי באכסניית הנוער דרומית לחיפה, מול הים, וביום הראשון של העונה ישבתי להקשיב ב BBC World Service לשידור המשחקים. סיטי כבשו את השער הראשון של העונה כשדוויד קרוס כבש בחוץ בנוריץ אחרי 5 דקות. בסוף ניצחנו 2-1. מי היה מאמין אז שבסוף העונה נראה את הקטסטרופה מול לוטון שהזכרתי קודם. כך, שאחרי המשחק, שמח וטוב לב החלטתי להתקלח וליהנות מהדמדומים מול הים התיכון. הלכתי להתקלח ושיצאתי לא הבנתי מה קורה! חושך מצרים! למי שרגיל לדמדומים האין סופיים של אנגליה שום דבר לא הכין אותי לחסרונם במזרח התיכון. זהו להפעם, אני חייב לרוץ להוציא את הילד מן הגן. אני לא יודע אם הסיפור מעניין, זה אתם תגידו. אם כן אמשיך אחר-כך בסיפור שבו יסופר על המפגש הגורלי עם Eastlands היקר, הרגע שבו הבנתי שאני לא המשוגע היחיד בבית המשוגעים. חג שמח ותיהנו משחקי הערב.
כדי להמחיש את מה שפיטר סיפר,הנה השער שהוריד את סיטי (כבש ראדומיר אנטיץ' שעשה לאחר מכן קריירה יפה כמאמן בספרד) והריצה של דייויד פליט למגרש בסיום. http://www.youtube.com/watch?v=XyAUkaC6nsI
תמיד מרתק אותי לשמוע סיפורים מאנשים שחוו את אנגליה של יציעי העמידה... אבל הקנאה, אוי הקנאה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
וכן להמשך הסיפור. עזבתי אתכם בחופי חיפה של אוגוסט 82. את 4 החודשים הקרובים ביליתי כמתנדב בקיבוץ גבעת חיים ובטיול למצרים. חזרתי לאנגליה ב 26/12, מה שנקרא BOXING DAY, וללא ספק היום הכי מחורבן להגיע לאנגליה, אחרי כל המסיבות. כמובן שלמרות הנסיעה הארוכה שמרתי על ה'סיזן טיקט' וישר חזרתי לעניינים. הפסד 4-0 בברייטון (למה זה נשמע לי מוכר?) ופיטוריו של גיון בונד (מאמן טוב) הייתה תחילת הסוף. מחיצת שנייה של העונה הייתה זוועתית והוביל לאסון לוטון. http://www.lutonfc.com/images/history-antic.Xxx אני לארציתי לחיות באנגליה של מרגארט ט'אצ'ר, הכלבה הפשיסטית והחלטתי לבלות את הקיץ באיי יוון ולהגיע לקראת החורף לביקור "ממושך" בארץ (ביקור שבינתיים המשיכה 26 שנים) אמצע שנות השמונים היה תקופה "מדברית" מבחינת סיטי, מקום רביעי ב83/84 אחרי הפסד בבית לצ'לסי צמוד לסוף העונה. בין המתנדבים שהתאספו באותה התקופה באיילת השחר היינו כמה וכמה ממנצ'סטר, גם סיטי וגם יונייטד. היה בחור מצחיק בטירוף שזכה בכינוי "וויט'ינשאוו" (והמבין יבין). שבת אחד, בעת ההקשבה לשידור הBBC, וחשוב מאד לציין שלא הייתה שום דרך אחרת לדעת מה קורה, בשביל לבדר את עצמנו שיחקנו פריזבי עם צלחות מן החדר אוכל. וויט'ינשאוו קיבל פגיעה ישירה בראש ואיבד את ההכרה. מה עושים? בית חולים? חצי בקבוק בירה על הפרצוף וחצי בבטן והבחור גילה כישורי התאוששות מרשימים ביותר. במיוחד זכור לי, או יותר נכון לא זכור לי גמר הגביע של 1984, אברטון וואטפורד. התחלנו לשתות בשבע בערב ביום שישי, ושתינו בלי הפסקה ובלי ללכת לישון (!) עד תחילת המשחק בחמש למחרת. אני זוכר שתי דברים מן המשחק, הראשון ששרנו את ההמנון והשני את שריקת סיום המחצית. חוץ מזה כלום. הדבר הבא שאני זכרתי היה שפתחתי את עיניי בפתאומיות. הסתכלתי על השעון, השעה 9 בערב. אומנם לא זכרתי איך הגעתי לשם, ואיזה בושות עשיתי בדרך, אבל למרבה ההפתעה הרגשתי מצוין ועברו רק שעתיים מסיום המשחק. לא נורא כל-כך. קמתי ויצאתי מן הבניין וזכיתי למחיאות כפיים סוערות מכ-60 איש. "מה קרה?" שאלתי אותם, זה רק 9 בערב. נכון מאד ענו לי, אבל איזה יום היום? כך התברר לי שאיבדתי 26 שעות מחיי, 26 שעות שהתעללו בי קשות המניאקים!! http://www.evertonfc.com/assets/_files/images/imported/1050536625.Xxx שנה לאחר מכן כבר עלינו ליגה אחרי ניצחון יפה ומותח בפראטון פארק, אבל הייתה זאת עלייה לצורך ירידה. אני בינתיים המשכתי במסלול שלי והחלטתי שזה המקום שאני רוצה לגור בו. למדתי את השפה, התגיירתי (סיפור ארוך שלעצמו) ולקחתי אזרחות. ביחד עם תעודת הזהות קיבלתי תאריך גיוס. בשלב הזה הייתי כבר בן 26. בינתיים כבר הספקתי גם לזכות במזל הגדול של חיי, כשפגשתי את חברתי, הלא היא אישתי האהובה היום. בקיץ 88, לקראת הגיוס של שנינו (יש בייננו 8 שנים הבדל בגיל) נסענו למשפחה שלי באנגליה. כמו רוב הביקורים שלי, גם ביקור זה תוכנן לתחילת העונה. וכך אחרי 5 שנים חזרתי, ביחד איתה למיין רואד לראות תיקו שתיים מול וואלסאל. היא כל-כך התלהבה מכל האווירה, והצטרפה בשמחה לכל השירים למרות שלא כל-כך הבינה אותם!!. בפברואר 89 כבר התגייסתי. הייתה זאת סוף עונה סוערת באנגליה אסון הילסבורו (מה שמזכיר לי לשאול אם מישהו זוכר את השידור של אסון הייזל בערוץ הראשון, שבמשך המון זמן לא נתנו שום הסבר למה שקרה שם?). למזלי ב13/5 הייתי בבית בחופשה כאשר טרבור מורלי כבש שער שיוויון מאוחר מאד בבראדפורד והחזיר אותנו לליגה העליונה. ישבתי מחוץ לחדר והאזנתי ל BBC כמובן, עם בירה ביד, וכאשר מורלי כבש רצתי בטירוף, צרחתי, וזרקתי את הבקבוק באוויר. העוברים ושבים בוודאי לא הבינו מה קרה למטורף הזה. אבל כך היה אז. להיות אוהד של סיטי הייתה חוויה מאד בודדת. כפי שאמרתי, הקשר העיקרי היה דרך השידורים של הBBC . בשבת שידור רציני, ובאמצע השבוע SPORTS ROUNDUP. מעבר לזה, אם היה מזל אולי תזכה לתוצאה בעיתון. אסיים להפעם במשחק הסיום של עונת 88/89 המשחק המפורסם שבין ליברפול וארסנל באנפילד. בצורת נס הוחלט לשדר את המשחק בערוץ הראשון. אני, שחזרתי לחופשה מטירונות יחידה הייתי מאושר מאד, הרי שידורים ישירים היו אז דבר נדיר. החלטתי לנוח רק חמש דקות ואז לקום, לאכול, לשתות וליהנות מהמשחק. למחרת שהתעוררתי הבנתי את גודל המחדל! http://www.arsenal.com/assets/_files/images/jul_08/gun__1214917625_thomas_anfield1989.Xxx בפעם הבאה, ה5-1, המיין רואד מסאקר.
פיטר, לא שזה יכול לנחם אותך אבל גם השידור בישראל בין ליברפול לארסנל באותו יום שישי בערב היה תקציר מוקלט ולא שידור ישיר של כל המשחק. לגבי ה SPORTS ROUNDUP של הבי בי סי, רבע לאחת בלילה,לחכות ולשמוע את התוצאה של הקבוצה וזה גם כן לפעמים אחרי 10 דקות של דיבורים על קריקט,רוגבי והשד יודע מה מכל העולם,איזה הבדל לעומת היום. לפני כמה שנים טובות באחד הביקורים שלי בעיר הלכתי לשתות באיזה פאב במרכז העיר, ישבתי עם חבר ודיברנו עברית,שולחן ליד היו שלושה אנגלים ולאחר כמה דקות אחד מהם פנה והתחיל לדבר איתנו,הוא שמח לפגוש ישראלים כי הוא עצמו היה מתנדב בתחילת שנות ה 80 באיזה קיבוץ גם כן, הרבה מילים טובות היו לו על ישראל אבל הוא זכר רק כמה מילים בודדות, כששאלתי אותו במה הוא עובד כיום הוא ענה לי שנהג מונית.
אך Sports Roundup ... בצבא אנשים לא היו מבינים למה ברבע לאחת בלילה אני שומע משהו מוזר באנגלית שמתחיל במנגינה המפורסמת... עד שעה כל כך מאוחרת היינו פעם צריכים להישאר כדי לשמוע תוצאת משחק... בגלל זה עד היום אני בשוק שאני יכול לראות בשידור ישיר בטלויזיה כל משחק של טוטנהאם וכל משחק בכלל. לא להאמין אבל את תוצאת אחד המשחקים הכי חשובים שלי שמעתי בתכנית "חדשות הספורט" בעברית. אני מדבר על המשחק מול פרנסנל בחצי הגמר עם השער המפורסם של גאזה. שבוע שלם ישבתי עם מחברות כאילו אני טרי וונבלס ועשיתי את ההרכבים עם כל מיני חיצים איך אנחנו מנטרלים אותם ומנצחים. המשחק היה ביום ראשון ונגמר ממש בסמוך לתכנית הזאת. התכנית נגמרה אחרי שאני מסתובב כמו מטורף בחדר ללא הפסקה והמנגינה עלתה מבלי שהם אמרו את התוצאה ! פתאום משום מקום הקריין (בני פייסיק) בשנייה האחרונה של אות הסיום הצליח להשחיל שטוטנהאם עלתה לגמר אחרי 1-3 על פרנסנל. השתוללתי כמו מטורף ואני זוכר שאבא שלי אמר לי שבסוף זה יגמר בבית משוגעים. הוא לא היה רחוק אגב...יש עדיין תקווה.... כן,ככה היינו מקבלים תוצאות של המשחקים הכי חשובים שלנו. עולם אחר זמנים אחרים.
פיטר-"למזלי ב13/5 הייתי בבית בחופשה כאשר טרבור מורלי כבש שער שיוויון מאוחר מאד בבראדפורד והחזיר אותנו לליגה העליונה. ישבתי מחוץ לחדר והאזנתי ל BBC כמובן, עם בירה ביד, וכאשר מורלי כבש רצתי בטירוף, צרחתי, וזרקתי את הבקבוק באוויר. העוברים ושבים בוודאי לא הבינו מה קרה למטורף הזה. אבל כך היה אז. להיות אוהד של סיטי הייתה חוויה מאד בודדת. כפי שאמרתי, הקשר העיקרי היה דרך השידורים של הBBC " החוייה המאוד בודדת הזאת ליוותה אותי שנים , באשר לטרבור מורלי והעליה ב89 , הגענו למצב שאנחנו צריכים נקודה במחזור הסיום ,רק מכוון ששבוע לפני שמטנו יתרון 0-3 בבית מול בורנמות , בצורה כל כל טיפוסית לנו (שוויון 3-3 בתוספת הזמן ) , כשבורנמות השוו ל3-3 אני פשוט קרסתי ,וחיכיתי לתוצאות הסיום כדי לשמוע מה עשו פאלאס ,2 דקות ל7 השדר מקריא את תוצאות הסיום ,ורק במשחק של פאלאס בלסטר הוא אומר 2-1 לפאלאס אבל עדיין לא סופי ,בעודי מתאושש מחצי עילפון ,המתנתי ל7 ורבע (רבע שעה של פאקן חדשות בבי בי סי ) ואז הגיעה הבשורה שלסטר השוותה ל2-2 בפילברט סטריט שלהם ,את ריצת האמוק והצווחות אחר כך השכנים שלי לא שכחו לי שנים אחר כך ,וכבר אז סומנתי כאיש מוזר . לא מבין מה מוזר בלשמוע ולהקליט את המהדורה הזאת כל השנה ? כן הייתי מקליט את המהדורה כדי לבנות את הטבלה ,בשום מקום לא התפרסמה טבלה של הליגה השניה , הייתי בדיוק כמו משה קשטן יושב עם מחברת וטייפ ומכין טבלאות -שנות ה80 .
אתה כל-כך צודק על Sportsroundup כל הזמן מדברים על גולף - הו גיבס א שיט אבאוט גולף אתם זוכרים שלפעמים הקליטה לא הייתה טובה ואז, אחרי שעות המתנה היית שומע כך.... מנצ'סטר סיטי 1 ווסט ברומיץ אלביון *%$#@, ורצית להתאבד. אני זוכר במיוחד בוקר אחד ביוון בדרכי חזרה לארץ, על רציף נמל באי נידח ששמעתי שאמש סיטי נצחו בחוץ בבלאקבורן 3-2, תוצאה שהבטיח את השארותינו בליגה. רצתי בטירוף והיוונים הסתכלו עליי כאילו מי המטורף שמחפש תפקיד בגירסה החדשה של זורבה היווני. שנייה אחרי זה הגיע המחשבה השנייה.... שיט, החזרנו את יונייטד למירוץ האליפות!
