מחלב ממש ממש לא אכפת לי. עזב אותנו בשבי להקצה של הספסל של ברצלונה. בשביל הנרי, לעומת זאת, אני מאושר. כ"כ מגיע לו.
עזב לקבוצה עם שאיפות קצת יותר מארסנל ולקבוצה שמשלמת כנראה יותר נורמלי מאשר ארסנל , מגיע גם לו לזכות, אני שמח בשבילו.
אם לזבל כמו סילי-בסטרה משלמים 60,000 בשבוע ולחלב לא משלמים יותר מ-30,000, אז לא מגיע לנו שיהיו לנו כוכבים כמו חלב אלא עגלונים כמו דנילסון.
אויש רודס לא נמאס מההודעות המוקלטות? חלאס כבר. אני גם כן שמח הלילה, בעיקר בשביל הנרי, אבל גם בגלל פרגוסון וכמובן רונאלדו האפס. אפשר גם להוסיף את חלב שמקבל את עונשו על ההתנהגות המבישה שלו כלפי הקבוצה ונרקב על הספסל של בארסה. הבנתי שבעונה הבאה הוא בבאיירן, מהר מאד הם יבינו עם מי יש להם עסק, שחקן שלא מסוגל לשים גול ממטר.
באמת שאין לי בעיה עם שמחה לאיד ואפילו אני (מאוד) מעודד אותה. אבל איך אתה מסוגל לכתוב פה על שמחה לאיד, בתור אוהד של קבוצה שנתנה עונה כ"כ מסכנה בעוד אנחנו אוספים תארים על ימין ועל שמאל וממש "במקרה" אתם הייתם המפגש הכפול הכי קל שלנו בצ'מפיונס בשלב הנוק-אאוט? אה כן, רק אתה יודע. בחתימה שלך יש "1" ו- "3" לקבוצה שמתחת (קבוצת חוץ), אומר לך משהו? רמז: לא, זו לא התוצאה מהמפגש מול שמעון המציל בשבוע שעבר בטורניר המטקות.
באמת שלא הבנתי מה הקשר בין המשפט הראשון בהודעה שלך למשפט השני. מה הקשר בין השמחה שלי לאיד, על כך שיונייטד הפסידה, לבין ההישגים של הקבוצה שלי? איך אמרת - "רק אתה יודע". אולי זה התיסכול מדבר, קשה באמת לשחק כשהשופט לא עולה עם חולצה של יונייטד.
מעניין גם מה דניס היה אומר על אוהד ארסנל שחוגג בזמן שהאל ובולטון כובשות נגד הקבוצה שלו... העיקר שחידשת את הממברשיפ.
והנה מופיע לו באתר של ארסנל האישור לכך שוולקוט זומן ל-U-21: http://www.arsenal.com/news/news-archive/w...-under-21-squad אני מאד מקווה שקאפלו ישחרר את וולקוט. לא יכול להיות שוולקוט ישחק גם בצעירה וגם בבוגרת ולא ייתן לשרירים שלו לנוח קצת לפני העונה הבאה, כי זה מתכון ודאי לפציעה. אני חושב שהמשחקים של הצעירה יותר חשובים מהבוגרת. גם גיבס אגב זומן לנבחרת הצעירה.
אני נורא שמח בזכייתה של בארסה אתמול בשביל הנרי, שהוא השחקן שהכי הערצתי אי פעם בכדורגל, ולא נראה לי שאעריץ עוד שחקן כמותו, נפל בחלקי מזל לאהוד שחקן כזה שיש לו כל תואר אפשרי.
יאללה, זמן סיכומים! אני חושב שדיברתי פה מספיק על כל הדברים מסביב, ולכן אתייחס רק לעסק המקצועי שלנו השנה, ולהלן: 1. שחקן העונה - האמת, יש שניים וקשה מאוד להחליט. אלמוניה נתן עונה אדירה, ואן פרסי היה פשוט מבריק ברוב העונה, וללא ספק בתקופות הכי קשות שלנו העונה(עוד לפני ארשבין ובתקופת הפציעות), רובין סחב אותנו על הגב. רק להיזכר למשל בשער השוויון הנדיר שלו מול אברטון בתוספת הזמן, או המשחק בKFC, הצמד בברידג' ובאמת, רובין נתן עונה נהדרת והוא בהחלט בחירה ראוייה. הוא לא סטאר בסדר גודל של תיירי הנרי והוא גם לא יהיה, אבל עם עוד טיפה יציבות וריכוז, הוא בהחלט יכול להיות אחד החלוצים הבכירים באירופה. יש לו את הכישרון, והלוואי שימשיך ככה בעונה הבאה. רק לשמור עליו. 2. תגלית העונה- טוב, ג'ק ווילשיר הבחירה שלי. כן, הוא לא שיחק יותר מדי בקבוצה הבוגרת, אבל בכל הזדמנות שהיה אפשר לראות אותו, היה אפשר להתרשם איזה כישרון נדיר הוא. אם זה בגביע הליגה, בפרי-סיזן, רק לפני כמה ימים מול ליברפול ובקיצור- הסיכויים שווילשיר לא יהיה כוכב בסדר גודל עולמי הם קטנים, השאלה זה מתי. עוד שחקן ששווה פה אזכור, זה אלכס סונג. אם כי צריך לציין, שאני עדיין בספק אם הוא באמת מספיק טוב כרגע לפחות, בשביל ארסנל, אבל הוא בהחלט הפתיע וכל הכבוד לו. נתן עונה טובה. 3. השחקן המשתפר של העונה - טוב, מנואל אלמוניה הוא הבחירה המתבקשת. אם לא שחקן העונה, אז זה...לא שאני חושב שאלמוניה היה רע בעונה שעברה, אבל הוא באמת שידרג את עצמו העונה. בשנה הבאה יש לו מבחן אמיתי, האם הוא גם יוכל לשמור על היכולת הזאת לאורך זמן. 4. 4. השחקן המאכזב של העונה - http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx אוקיי, לא סתם זאת הולכת להיות הקטגוריה הכי ארוכה. טוב, ממה להתחיל? נתחיל מהחלק האחורי, עמדת המגן השמאלי, ג'אל קלישי- אם בעונה שעברה, היה בהחלט אפשר לדבר עליו ובצדק גם, כאחד המגנים הטובים באירופה, נתן עונה פשוט אדירה- אז ללא ספק העונה, ירידה דרסטית ביכולת שלו. גיבס מאיים מאחור, אבל אני לא חושב שהמקום של קלישי, כרגע לפחות, בסכנה כלשהיא. הוא שחקן צעיר והוא כבר הוכיח בעבר שהוא מגן פנטסטי, כך שאין לי ספק שהוא יחזור לעצמו. דנילסון- הבחור הברזילאי הזה, שהגיע עם נתונים מרשימים מאוד מהעבר שלו בנבחרות הנוער ובברזיל, השנה הזאת הייתה אמורה להיות שנת הפריצה שלו, מה קרה במקום זה? ההפך המוחלט. דנילסון לא הוכיח את עצמו ורחוק מזה. התקופה הכי קשה שלנו העונה, עם איזה 4 פעמים 0-0 רצוף, הייתה שנתנו את המושכות לדנילסון, דיאבי ואבואה בקישור- פה נפלנו ואלה שחקנים לא ברמה של הרכב של ארסנל, דיאבי בכלל לא ברמה גם של הסגל. אלה המאכזבים המרכזיים, אליהם אפשר להוסיף את ססק פאברגס, עמנואל אדבאיור ומיקאל סילבסטרה- השניים הראשונים, הציגו יכולת רחוקה מאוד ממה שהם הציגו בעונה שעברה, יש סיבות מקלות, ססק עבר קיץ קשה ואת הפציעה הארוכה ביותר בקריירה שלו, זה לא פשוט לשחקן בגילו. ואדבאיור? סבל מקישור עקר מאוד והגיע למעט מאוד מצבים, בוודאי לעומת מה שהורגל בעונה שעברה. וגם הוא עבר פציעה. ועדיין בשורה התחתונה- שניהם בהחלט היו מאכזבים. וסילבסטרה? אני לא ציפיתי ממנו לגדולות, ועדיין לא ציפיתי שהוא יהיה כ"כ גרוע. לבחור אחד מתוך כל אלה נראה לי די בלתי אפשרי, המאכזבת הגדולה היא ארסנל מודל 2008/09 5. משחק העונה - טוב, אז ללא ספק המשחק מול מנצ'סטר יונייטד היה האיכותי ביותר, והניצחון אולי המתוק ביותר העונה יחד עם הניצחון על צ'לסי. זה היה משחק שהגענו בו עם הגב אל הקיר, אנרדוגים בצורה מוחלטת ובמשחק בית, ונתנו שמה הצגה פנטסטית. משחק פשוט גדול. כמובן שגם ה4-4 של אנדריי ארשבין שווה אזכור, זה היה המשחק הדרמטי ביותר העונה. 6. שער העונה - אממ, השערים ששווים אזכור: הבומבה של ה2-2 של ארשבין באנפילד, ארשבין מול בלקבורן, אדוארדו מול קארדיף, סמיר נאסרי מול מנצ'סטר יונייטד, רובין ואן פרסי מול אברטון, קרלוס ולה מול שפילד יונייטד, אבל מעל הכל זה כמובן אדבאיור בויאריאל. אין יותר מדי מה להרחיב, ביצוע מושלם לאחד מהמאכזבים העונה. 7. הרגע של העונה -טוב, אז אחרי עונה מאכזבת כזאת, זה נראה לי פשוט צבוע לבחור רגע שמח לקטגוריה הזאת, אז אבחר בדקות שלאחר ה2-0 של מנצ'סטר יונייטד, במשחק שהיה לא מזמן באיימירטס בליגת האלופות. הלם, ייאוש, שפל, הפרצוף של ונגר, הקהל- פשוט דקות קשות מאוד והיה ברור גם באותם דקות, שהנה מסתיימת לה עוד עונה ללא תואר. אבל באיזו צורה זה קורה, כואב וקשה. הרגע החיובי? אנדריי ארשבין, כי אם ככה הוא נראה בחצי שנה הראשונה שלו באנגליה ובלונדון, לא יכול לחכות לראות אותו כבר בעונה הבאה.
מבחינתי רגע העונה זה דווקא לראות את השער הרביעי של ארשבין ולהבין - טוב, רגע, בעצם, מה זה... זה מה שאמרתי אחרי זה, פתאום הבנתי מה יש לנו בידיים. מדהים.
