קאריק, אני לא מבין, אתה מופתע מהתגובות העלובות של התקשורת פה? אני מזמן הפסקתי להתייחס לאבי רצון, יענקל'ה זיו וכל החבר'ה.
לא בקלות, אבל צריך לקחת הכל בפרופורציה. להפסיד בגמר אירופי ועוד כזה גדול כשאתה יודע מה מחכה לך בארץ אם אתה מפסיד, זאת אכזבה גדולה. אבל כמסתכלים על התמונה הכללית, עשינו עונה מדהימה, שלטנו ללא עוררין בליגה עד שליברפול התעוררו וזכינו בשלוש אליפויות רצופות. הזכירו כאן את התפקוד של רוני באגף ימין במחצית השנייה. בכלל, אני חושב שזאת היתה טעות לפתוח עם רוני שוב פעם באגף. כתבתי את זה כבר כמה פעמים כאן, בפעמים הראשונות כשפרגי העביר את רוני לאגף זה עבד נהדר. קבוצות לא ידעו איך לאכול את זה, איך שהוא בא משמאל וחותך לאמצע עם רגל ימין, אבל למדו להסתדר עם זה ורוני הפך לפחות אפקטיבי. מה גם שהוא אמר מספר פעמים שהוא מעדיף לשחק חלוץ שני. אני כן חושב שהיה מקום אתמול לשחק עם רונאלדו באגף, על סילביניו הקשיש ועם רוני באמצע.
אני לא יכול למחוק את תחושת העצבות מהפנים שלי. אך יחד עם זאת, אני גאה בקבוצה שלי כמו שלא הייתי גאה בה אף-פעם. הם עשו מעל מעבר בעונה הזאת, הם השוו את מספר האליפויות של ליברפול, שלא נאמר אליפות שלישית ברציפות, הגיעו בפעם השנייה ברציפות לגמר ליגת האלופות שבדרך עברנו קבוצות לא פשוטות בכלל. אני גאה בקבוצה שלי על המלחמה, על ההקרבה ועל-כך הרבה דברים. עכשיו ככל הנראה תחושת העצבות לא תפוג עד תחילת העונה הבאה. תמיד אחרי הפסדים אני מרגיש עצבות, אבל יודע שבשבוע לאחר מכן (ולפעמים אפילו פחות) יש משחק חדש שיעשה אותי מאושר. הפעם זה לא ככה, זה היה המשחק האחרון של העונה. מה אני הולך לעשות עד תחילת העונה הבאה?! WE'LL NEVER DIE WE'LL KEEP THE RED FLAG FLYING HIGH http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2009/05/27/article-0-051CE76B000005DC-368_468x294.Xxx
תראה, אני חושב בתואר התחלה ברסה באמת היו טובים מאיתנו והיה משהו מאוד ממוזר במשחק שלנו כאשר לא לחצנו אותם ולא שיחקנו מהר. מצד שני אני גם לא חושב שהם היו בהרבה יותר טובים מאיתנו כי לפעמים שערים נופילם על טעויות קטנות ולולא השער הזה אני לא יודע איך היה מתנהל המשחק. העניין הוא, וגם אמרתי את זה עוד לפני, שאני חושב שהשנה יונייטד היא לא זאת של השנה שעברה למרות כל התארים. נכון, יש התקפת ברזל, אבל גם למוריניו הייתה התקפת ברזל בצ'לסי. המשחק שלנו לא נראה הכי יפה שיש ובקושי הגענו למצבים יחסית ל-2 העונות הקודמות. המשחק הכי טוב שלנו השנה לדעתי היה מול ארסנל בבית ועוד אחד מול טוטנהאם. לא זכורים לי יותר מדי משחקים שהפילו אותי מהכיסא. אין מה לעשות, הגנת ברזל לוקחת אליפויות אבל בטורנירים של משחק אחד מנצחת הקבוצה שיש לה יורת שחקנם שמסוגלים לגמור משחקים בהבזק של שנייה. אין הרבה קבוצות בעולם שיש להם כאלה ובגלל זה הגענו לגמר. אבל לברצלונה יש ואטו כשקיבל כדור ראשון ברחבה ידע לעבור שני שחקני הגנה ואת ואן דר סאר ושם לגמור את המשחק. אין מה לעשות, יונייטד משחקת ברוב הזמן נגד קבוצות באנגליה ששמות מולה 2 שחקנים בקישור ונאלצה הפעם לשחק מול ברצלונה שמשחקת בקביעות עם שלישייה מרכזית ועושה את זה טוב למשך עונה שלמה ואי אפשר להלחם בזה. כשהכדור היה ברגליים שלהם היה קשה מאוד להוציא להם אותו והכדורים הארוכים לרונאלדו ורוני היו קלים מדי להגנה שלהם לבלום.
אל תשכח גם את הזכייה השלישית בהיסטוריה בגביע הליגה. שימו לב לנתון הסטטיסטי וההיסטורי המעניין:בעונות 2009,2006,92 זכינו בגביע הליגה ובאותן עונות בדיוק זכתה ברצלונה בגביע האלופות,מדהים!
הכי "קל" לקבל ולהתמודד עם הפסד ברגע הראשון ועוד כזה בגמר גביע אירופה זה כשנמצאים באיצטדיון, אבל הכי קשה זה לעשות את הדרך הארוכה הביתה אחרי אותו ההפסד,כי ברגע הראשון שאתה יוצא החוצה לאחר המשחק אתה פשוט מת להכנס למיטה שלך,לשים את השמיכה מעל הראש וללכת לישון מבלי לראות או לשמוע אף אחד. כמה אני שמח להיות עכשיו בבית,אני בדרך למקלחת ולישון כי אני פשוט סחוט מעייפות אחרי 4 טיסות ביומיים,הרבה אלכוהול,יותר מדי שמש ולחות אז תגובה קצרה לגבי המשחק, כל הכבוד לברצלונה,הם היו גדולים עלינו בכמה מידות אתמול, בכלל עונה גדולה שלהם,כדורגל מרנין שזכה בכל התארים האפשריים מבחינתם, אלופי אירופה ובצדק. אנחנו לא הופענו בכלל למשחק להוציא את הדקות הראשונות,אם היינו מגיעים למשחק אולי התוצאה היתה שונה אבל גם זה לא בטוח, קריסת מערכות טוטאלית אתמול שלנו ובמיוחד באיזור הקישור אבל מה לעשות,יש גם ימים כאלה, חבל שזה בגמר,זה אקסטרה כואב אבל לפחות זה היה נגד יריבה שהיא לא מאנגליה ומול אלופה ראוייה. אנחנו אחרי עונה ארוכה,גביע הצדקה שלנו,גביע הליגה שלנו,אליפות העולם לקבוצות שלנו והכי הכי חשוב,אלופי אנגליה 3 שנים ברציפות ובפעם ה 18 בהיסטוריה וכן,הגענו לגמר גביע אירופה פעם נוספת,פעם שנייה ברציפות וזה לא הולך ברגל, תודה לשחקנים ולאלכס פרגוסון על עונה גדולה, חג שבועות שמח,לילה טוב.
לכל האוהדים העצובים והמתוסכלים שמצויים כעת בשלבי אבל מתקדמים על ההפסד אתמול:הירגעו וחיזרו מהר למוטב! לא קרסנו כלכלית,לא התפרקנו ולא נהרגו לנו 11 כוכבים בסה''כ הפסדנו בגמר ליגת האלופות לקבוצה מצויינת. סתכלו על חצי הכוס המלאה ותגלו עונה נפלאה שהייתה לנו עם אליפות 18 במספר ורגעים יפים בליגת האלופות(עד ההפסד בגמר), עוד לא ראיתי מישהו שרשם את זה אבל אם יש אחד שהולך לירשום שמשמעות ההפסד אתמול היא סיום של תקופה אז בבקשה שיחזור בו מיד! הסגל הנוכחי הוא זה שיהיה גם בעונה הבאה(אולי עם חיזוקים קלים)ופרגי הגדול ימשיך לעמוד על הקווים ורק כשהוא ילך(לא רוצה לחשוב מתי זה יהיה)יהיה ניתן להכריז ולומר שמדובר בסיום תקופה אצל השדים האדומים! כמובן שאין שום סיכוי שנלך במסלול של אייאקס שנתנה 3 עונות חלומיות בשנים 96-94 עם שלוש אליפויות רצופות, גביע אלופות ב-95 וסגנות בשנה שאחרי ואז איבדה את כל כוכביה והתפרקה מנכנסיה והפכה להיות קבוצה זניחה וחסרת הישגים, לנו יש גב כלכלי יציב ולמזלנו בניגוד לאייאקס אנחנו חלק מליגה חזקה אשר מלאה בכסף ובספונסרים בעוד הליגה ההולנדית היא אחת החלשות ביבשת. בליגת האלופות רובצת קללה שבעבר הייתה נפוצה בגביע המחזיקות ז''ל ולקללה קוראים השנה שאחרי: משמעות הדבר היא שמאז הקמת ליגת האלופות בעונת 92-91 לא רק שאף קבוצה לא הצליחה לזכות פעמיים ברציפות בגביע אלא שגם קבוצה אלופה שכן הצליחה להעפיל לגמר גם בשנה שאחריי הזכייה נוצחה בו וכך אחרי מילאן ב-95,אייאקס ב-96,ויובנטוס ב-97 מגיע גם תורה של מנצ'סטר יונייטד קבוצתי האהובה להיכנס לרשימה הארורה שמעניין אם תצבור תאוצה ותתרחב כמו רשימת הקבוצות שזכו בגביע המחזיקות ז''ל ונוצחו בשנה שאחרי.
מזל שאין לי בעיה עם ברסה כמועדון, אחרת הייתי מודיע שעלינו לפרוש מגביע הליגה לאלתר. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
אני לא חושב כמוך. ראשית אני חושב שאנחנו קבוצה שרק משתפרת. אנחנו הרבה יותר טובים עם השנים. תראה אחרי עונת שיא כמו העונה שעברה שבה שחקנים אינדיבידואלים התעלו לרמות שיא בקריירה שלהם קשה מאוד להגיע לאותן רמות. אבל עצם העובדה ששמרנו על אותו כושר פחות או יותר. עצם העובדה שאנחנו קבוצה שכמעט לא ניתן לנצח אותה, שמשיגה בקביעות ניצחונות, שמכנים אותה הקבוצה עם הכי הרבה אופי בעולם, עם החוזק המנטלי הכי גבוה, עם ההגנה הטובה ביותר, זה אומר הכל. נכון לא היו משחקים כמו מול רומא לפני שנתיים, לא נתנו רביעיות בליגה בקביעות ובקלות כמו בעונה שעברה אבל ניצחנו, עשינו רצף של 14 משחקי ליגה ללא ספיגה, התעלנו על פציעות ארוכות של שחקני מפתח, נתנו להרבה שחקנים צעירים לפרוץ לסגל הראשון ועדיין שמרנו על מקומנו. וחבר'ה אל תשכחו שהגענו שנה שניה ברציפות לגמר ליגת אלופות ושנה שלישית ברציפות שאפשר להגיד שאנחנו בפיינל פור של האלופות בקביעות. אנחנו אחת הקבוצות הטובות ביבשת כבר כמה שנים. ואם תשאלו אותי הקבוצה הנוכחית היא אחת הגדולות שידעה הקבוצה והעתיד עוד לפנינו. מי שכמוני וכמו סטרטפורד הקפיד לראות את משחקי המילואים והנוער יודע גם מה מחכה לנו בשנים הקרובות. שחקנים כמו וולבק,ברנדי, פטרוצ'י, קאטקארט, דרינקוואטר,גיבסון, מקאיידה הם רק חלק קטן ממה שעתיד להיות העתיד.
נגמרה העונה, יקח עוד זמן לעכל את הגמר ואת האכזבה הגדולה. אז בנתיים, סיכום העונה שלי: השחקן המצטיין - בנאלי ועם זאת מוצדק לבחור בנמניה וידיץ' כמצטיין. לכן אני אבחר דווקא בוויין רוני. מעונה לעונה וואזה הופך להיות יותר קטלני ויותר אפקטיבי. אם בעונה שעברה היינו יכולים לראות מרוני הצגה ואחרי פחות שבוע נפילה גדולה ולא היו רואים אותו מספיק על המגרש, השנה הקיצוניות הזאת השתנתה ורוני הרבה יותר יציב. למרות שיש מקום לשיפור. הילד (זה ילד זה?) עוד לא בן 24, עם ניסיון של 7 שנים בפריימליג והוא מתבגר ככל שחולפות העונות. אנחנו עוד נהנה כאן מאחד הגדולים שהיו באולד טראפורד השחקן המאכזב - נאני ביי פאר. עונה שעברה נהדרת, בוודאי יחסית לעונת בכורה ואחרי שהוא מגיע מליגה שההגנות בה ברמה של גיחון. והשנה חושך. לפרגי יש עוד הרבה עבודה איתו. אפשר לציין גם את אנדרסון שהיה חלש להחריד למשך חצי עונה והתעורר בדיון בזמן, במאני טיים. השחקן המפתיע - ג'ון אושה הפתעה עצומה. השוו את העונה של האירי לעונה של בראון שנה שעברה. אני בהחלט חושב שהשוואה נכונה ומדויקת. שניהם לא מוערכים מספיק לטעמי ושניהם נתנו עונת שיא שאין לי ספק שהם לא יוכלו לשחזר (פסימי, מה אני יעשה..). המשחק הטוב ביותר - מבחינת כדורגל (אנחנו מדברים על המחצית השנייה, כן?) ה 5-2 העצום נגד טוטנהאם, ללא ספק. מבחינת ההתרגשות והצעקה שדפקתי בדקה ה-90 ה 3-2 עם השער הגדול של מקיידה. והיו עוד משחקים. ה 3-0 הנפלא על צ'לסי שהיה לדעתי המשחק שהכי מסמל את מנצ'סטר יונייטד של העונה. שער העונה - מקיידה נגד וילה. שער מדהים, סיבוב של חלוץ ענק והסיומת.. וואו המשחק הגרוע ביותר - יש כמה. המשחק נגד ליברפול היה מזעזע והתחושות אחריו היו נוראיות. גם המשחק נגד פולהאם לא נפל מההפסד לסקאזורים מבחינת הרמה של השחקנים. אבל ההפסד לליברפול לוקח בהליכה, להפסיד להם בבית ועוד בכזאת צורה, כאשר תיקו גומר את הסיפור המשחק המאכזב ביותר - הרגע הכי מאכזב של העונה מבחינתי הוא ההפסד בפנדלים לאברטון. כל-כך רציתי את הגביע ולשמור את חלום הטרבל. אכזבה גדולה
אתם והאוהדים הפנאטים שלכם http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx כנראה שלא רק בארץ "אוהדי" בארסה עולים לכולם על העצבים...
חיים זה נשמע כמו הפרסומת של "עדליון שוב הביתה" שהיינו צעירים... אני גם מצטרף לקריאה לסטרטפורד. הפגרה הגיעה,החברה משועממים,הכלבה שלך מתגעגעת. מתי כבר נראה את זיו פניך ?
לא מסיבה ולא זיקוקים תתפלאו , בסך הכל הקלה גדולה מיום מאוד מעיק ,סןף טוב הכל טוב בארצלונה ניצחה בצדק את קבוצתכם שלא הגיעה לרומא בכלל (בעצם היתה שם רק ל10 דקות ) , צלסי היתה הקבוצה היחידה העונה שהתמודדה איתם כשוים ,בכלל עושה הרושם שגראדיולה יצליח להשאיר אותם בטופ עוד כמה שנים טובות . זהו בשנה הבאה לא תתמודדו על מחומש ומשושה ,כולה מרובע עם ליברפול וצלסי בליגה ואולי עוד הפתעות וכמובן שבארסה שוב מחכה באלופות , בכלל יהיה נחמד מאוד לראות בעונה הבאה את התגובות שלכם באם יגיעו כשלונות זה בהחלט מבחן אופי לאוהדים שהתרגלו רק לזלול . זהו אתם מוזמנים להצטרף לחוף הים , בירות,שמש , נוף מדהים בעוד חודש תוכנית המשחקים וחוזרים למחלה . לא הצלחתי להבין את הרעיון של עיריית מנצסטר לערוך מצעד כבוד אם הייתם זוכים , לטרטר 50 אלף מרומא גם למנצסטר ?
התעוררתי,בא לי להקיא,הרגשה מזופטת, שבוע שעבר הסכמתי לבוא למשפחה של חבר שהזמינה אותי לארוחת חג הערב, חג שבועות יש לי פרצוף, 9 באב עכשיו,חייב להתאושש. לא יודע על מה לחשוב או לכתוב,עוד על המשחק ולמה היינו כאלה אומללים על הדשא או על הקהל הנהדר שלנו אתמול בזמן המשחק ובמיוחד,במחצית ובסיום או על הנסיעה כולה. לא בא לי לכתוב על כדורגל אז נתחיל עם הקהל, בסופו של דבר אני חושב שהיה שיוויון פחות או יותר בכמות האוהדים באיצטדיון ובעיר, לא היו שום בעיות אלימות בין מחנות האוהדים,גם בעיר או במקומות שישבתי וגם באיצטדיון עצמו, קשה שיהיה גם איזה דו קרב בשירים כי לאוהדי ברצלונה יש שיר וחצי שגם הוא כולל את המילה ברסה,ברסה,ברסה,ברסה ולא הרבה יותר, במשחק עצמו מדי פעם הם יצאו באיזו שאגת קרב,כמובן אחרי השערים וב 5 הדקות האחרונות, מעבר לזה,קהל ספרדי טיפוסי,לא משהו לכתוב עליו הביתה. הקהל של יונייטד,ישבתי די גבוה מאחורי השער,סמוך ללוח שמראה את השעה או הילוכים חוזרים, היה עידוד ואווירה הרבה יותר טובה ממוסקווה מהבחינה הזו לאורך המשחק, 2 קטעים מרגשים היו במחצית ודווקא במחצית לאחר שכולם חזרו מהפסקת פיפי,שירה הכי חזקה שיכולה להיות בכדי שהחברה בחדר ההלבשה ישמעו אותנו ויתחילו לשחק כדורגל, הקהל של ברצלונה לא הבין למה אנחנו שרים כשאין משחק על הדשא,לענות הם לא ענו לנו, לקראת סוף המשחק כשהכל כבר היה גמור וסגור,שרנו לבחורים שאנחנו אוהדים אותם ושלעולם לא נמות, כשאנייסטה הוחלף הוא קיבל מחיאות כפיים גם מהקהל שלנו,מגיע לשחקן הטוב באירופה העונה ואוהדי יונייטד כבר הראו בגרות וכבוד ליריב גם בעבר. לאחר המשחק היציע נשאר מלא ברובו,חיכנו לשחקנים שיקבלו את המדליות,עוד לפני הם ניגשו להגיד לנו תודה. חיים,לדלי, גם זה יגיע.
