לא החלטתי שהוא ברמה גבוהה בגלל ששמת אותו בסמל האישי, בטח שלא. סתם הסקתי שאתה חושב שהוא כן כזה כי הוא שם. הבנתי מכמה אנשים שהוא סוג של קלאסיקת טרנטינו שצריך לראות. מה אתה חושב עליו?
זאת לא קלאסיקה בשום מובן קולנועי ואני בספק אם תמצא לסרט הגדרה שמתקרבת לזה. לי יש הערצה אזוטרית כלפיו ואני לא ממליץ לבוא בציפיות על סמך זה. אגב, זה סרט של רוברט רודריגז וטרנטינו אחראי על התסריט.
אם כבר סרט שטרנטינו כתב ולא ביים - מישהו צפה ברומן על אמת? אני מכיר רק את הסצנה המעולה של בראד פיט (פלויד) שם http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/cool.Xxx
הפעם הראשונה שראיתי את ג'יימס גנדולפיני http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wub.Xxx ומיד ידעתי שהוא הולך להיות כוכב http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx. סרט פשע נחמד בעיקר בגלל הדיאלוגים, והיה לזה פוטנציאל להגיע לסטטוס של סרטים כמו כלבי אשמורת ורוצחים מלידה אם טוני סקוט המשעמם לא היה מביים אותו. הסצנה הכי טובה היא כמובן של ווקן והופר על צבע הדם שזורם בסיציליאנים.
הקטע עם הדם של הסיציליאנים ברומן על אמת קלאסיקה אמיתית. חבל שלא עשו את הסרט אחרי ספרות זולה ככה שטרנטינו גם היה מביים אותו.
זה עתה סיימתי לצפות ביותר מתשע שעות של הסרט "שואה", שנעשה ע"י קלוד לנצמן. http://www.utoronto.ca/stmikes/kelly/images/shoah2.Xxx http://www.imdb.com/title/tt0090015/ ואני עדיין חסר מילים לגבי מה שראיתי. הדמויות שמתראיינות, חלקן מוכרות לי, חלקן מוכרות יותר, חלקן פחות. יאן קרסקי מספר, לקראת סוף הסרט, על חוויותיו כשהתהלך, כאזרח זר לחלוטין, בגטו ורשה, על כך שהוא הרגיש שזה לא אנושות. והתחיל לבכות תוך כדי. או העדויות של פיליפ מולר ורודולף ורבה (שהוא ו-וצלר היו מהבודדים שהצליחו לברוח מאושוויץ) מספרים את עדויותיהם הנוראיות. או אברהם בומבה, שהיה ספר במקצועו, וזה היה מקצועו בטרבלינקה, ושריאיון אחד עימו מצולם בתוך מספרתו בישראל, ותוך כדי שהוא מספר את סיפורו, הוא פורץ בבכי ולא מסוגל להמשיך, עד שקלוד לנצמן משכנע אותו לעשות כך. ויש עוד המון, סיפורים של ניצולים, של פולנים, של גרמנים בעצמם, מספרים לאורך יותר מתשע שעות ללנצמן את קורות השואה. נורא. היה קטע בסרט שבו ההיסטוריון ראול הילברג אומר שבתחילה, במאה ה-4, ה-5 וה-6, המיסיונרים הנוצרים אמרו ליהודים: "לא נרשה לכם לחיות בקרבנו כיהודים", והיהודים אולצו להתנצר. לאחר מכן, בימי הביניים, נאמר ליהודים "לא נרשה לכם לחיות בקרבנו", והיהודים גורשו ממולדותיהם. ולסיום, הנאצים אמרו ליהודים "לא נרשה לכם לחיות", והיהודים נרצחו. הכל היה עד כה הפיך, היהודי יכל להתנצר למראית עין, אך להמשיך לשמור על יהדותו בבית. היהודי לאחר שגורש, יכל לחזור חזרה למולדתו. אך, השלב הבא, של הנאצים, היה בלתי הפיך. יהודי לא יכל לחזור לחיות, לאחר שבעצם, נרצח.
אני בטוח המלצתי עליו כבר פעם, אבל הנה אני ממליץ עליו שוב: http://www.inqmnd.ca/blog/wp-content/uploads/2009/03/baraka.Xxx עדיף לראות אותו כמו שראוי לראות סרט, אבל אפשר גם ככה: http://www.youtube.com/view_play_list?p=ED0A6B33B87FB10E
