צ'לסי היום בגביע הליגה והיא תפתח בהרכב שני אפשר להגיד משחק די קל אמור להיות לצ'לסי אבל באמת שאני לא מתרגש מהמשחק הזה כי זה המפעל הכי פחות חשוב ולפעמים הוא סתם גורם לעומס אז עדיף לשחק במפעל הזה רק בהרכב שני בשביל לא להעמיס על השחקנים הבכירים נקווה לתצוגה טובה של הכחולים והכי חשוב שג'ואי חזר מפציעה ארוכה חביב האהודים ! come on chelsea
ועדיין, קווינס פארק, דרבי מקומי שמאוד חשוב לאוהדים. יהיה טוב, וגם משחק כזה צריך לדעת לקחת ברצינות. חלק משמירה על האופי של המועדון שקצת נעלם.
אני מאמין שאת ההיסטוריה של צ'לסי אתה מכיר טוב ממני ולמרות קוי דימיון כלשהן בין התקופות, עדיין, בתקופה של אברמוביץ' בו הכסף היה בלתי הגיוני, הגיעו שכירי חרב מכל רחבי אירופה, מאמנים הוחלפו כמו גרביים (לא משנה אם זכו במשהו או לא) ובלי ג'ון טרי אין שום דבר בצ'לסי שמייצג משהו שהוא שונה וייחודי רק לה. בתקופת בייטס הכסף היה הרבה פחות משמעותי בכדורגל וגם שיחקתם בליגה אחרת ולתקופות התחרויות היו הרבה יותר הארדקור מאשר תקופת ליגת האלופות העליזה ועמוסת השמנת של אברמוביץ'. וחוצמזה, בייטס הוא לא זה שהקים את צ'לסי והיא הייתה שם הרבה לפניו.. אני מאמין שיש אוהדי לצ'לסי גם מלפנות שנות ה80...
ברור הרי שאתה צודק. אבל, בתור אחד שהתחיל לאהוד את צ'לסי כשבייטס היה על הכסא, זאת הצ'לסי שאני מכיר. במידה והייתי מדבר על האווירה והמסורת של צ'לסי לפני קן, אז שחקנים כמו דסאיי לדוגמא, לא היו דורכים בגשר. הקבוצה הכי גזענית באנגליה כבר לא קיימת, אז אין פה שום בעיה לדבר על עידן בייטס בשנות ה90 וזהו. אין יותר בריטיש אליינס, לא הדהנטרס ברחובות, אז המצב טוב, ולא לשם הכוונה לחזור. וגם לפני אברמוביץ', על מי נשענו אז? על זרים, ונעזוב לרגע את סטיב קלארק. למה מארק יוז זה בסדר ודידייה דרוגבה לא? מה ההבדל ביניהם? שכירי חרב תמיד היו בצ'לסי, גם אם זה זולה, די מטאו, גאס פויט או אפילו אמרסון ת'ומה. לא השתנה הרבה, גם אז הוצאנו הרבה כסף (15 מיליון פאונד על ג'ימי, זוכר?). לגבי המאמנים, גם אז, רוד חוליט, ויאלי ושות'...אז הם החזיקו שנתיים, היום הציפיות גבוהות יותר, וטוב שכך. אברמוביץ' הפך את שכירי החרב (שרובם כבר מסתובבים בפולהאם רוד כבר יותר מ4 שנים) לטובים יותר. זה הכל.
השאלה היא אם כל זר שדורך באנגליה ישר נקרא שכיר חרב... אבל זאת סתם שאלה שמעניינת אותי, היא לא כל כך משנה את מה שקורה בצ'לסי. ההבדל היחיד בין תקופת בייטס לבין התקופה הנוכחית היא הסכומים שהוצאו. מעבר לכך, האופי של צ'לסי רק השתנה לטובה, גם שם זאת הייתה קבוצה עם לא מעט זרים, וכך זה גם היום. ההבדל הוא שהפעם הגיעו שחקנים שהיה להם הרבה מאוד מה לתת (קרבאליו, אסיין, צ'ך, דרוגבה כמובן ועוד), מי שהגיעו אז אלו שחקנים שכבר השיגו לא מעט בקריירה שלהם (דסאיי, זולה, ויאלי, דשאן...). אין הבדל משמעותי מבחינת האנגלים/זרים בין התקופות. היום יש לנו את אשלי קול, טרי, ג'וי, למפארד אז היו קלארק, לה סו, וויז, יוז... לא כזה הבדל שהוא ביג דיל. השחקנים הנוכחים הגיעו רעבים ומוכשרים הרבה יותר (במחירים גבוהים יותר), וזה מה שעושה את ההבדל, האופי, אם השתנה, זה רק לטובה. חוצמזה, שאני רואה את דרוגבה על הדשא אני מרגיש הערצה אליו יותר מסתם שחקן זר, הלחימה שלו, הרצון, הוא באמת אוהב את צ'לסי, הוא לא שחקן בית לכן אין ציפייה ממנו שישאר גם ברגעים שאנשים רעים משתלטים על המועדון ועושים לו רק רע, לכן הוא התבטא איך שהתבטא בתקופת גרנט, כי הוא זיהה מה שאנחנו פה ראינו ודיברנו עליו, ולא רצה להיות חלק מדבר כזה. אם היה רוצה הוא כבר ממזמן לא היה בקבוצה, אבל צ'לסי זאת לא סתם קבוצה עבורו. לשחקן כזה אני לא יכול לקרוא שכיר חרב, כי הוא לא כזה, זה שאברמוביץ' שפך עליו יותר ממה שהיה צריך זה כבר בעיה של הרוסי. אין לי שום בעיה עם האופי של הקבוצה הזאת, בתקופת בייטס- זאת הקבוצה שהתחלתי לאהוב- היה את אותו הרקע בקבוצה,אותו איוש סגל פחות או יותר, בטח לא משהו שאברמוביץ' שינה או הביא איתו. שוב- ההבדל הוא רק בסכומים. שוב, אם האופי השתנה במהלך התקופה, הוא השתנה רק לטובה, נהפכנו לווינרים יותר- וזה בעיקר בגלל מוריניו ושחקן אנגלי אחד... פרנק למפארד. (וג'ון טרי זה מובן אליו, כל מילה טובה והוא במשוואה מבלי שצריך לציין).
הוצאת לי את המילים מהפה (יוני). אנשים כל הזמן נהנים לנפנף במנטרות של "כסף" ו"איבוד מסורת". אז מה אם בשנות התשעים עמדו על הקווים של הגשר שישה מאמנים שונים. כנראה שהחול והטרקטורים מאחורי השערים עשו את ההבדל. גם בשנות התשעים ברגע שהודל הצטרף התחילו לשפוך טונות של כסף. תמיד היינו בין שלוש הקבוצות הראשונות בקטגוריה של הוצאות על רכש. אבל עכשיו זה כסף של איזה רוסי מטונף וזה 20 מיליון לעומת ה-12 של בייטס, אז ברור, איבדנו כל שמץ של זהות. תמיד היו לנו זרים בהרכב. והרבה. תמיד ידענו לשמור על הדם האנגלי. למעט ג'ודי מוריס שהחזיק הרבה זמן (וכמעט תמיד היה חלש) אף שחקן בית לא שמר על המקום שלו לאורך זמן. על איזה שינוי לעזאזל אתה מדבר?
ועדיין, יש איזשהו שינוי. היריבות עם פולהאם, מילוול וקווינס פארק קצת התמוגגה, ובמקומה עלו קבוצות כמו ארסנל, טוטנהאם והיונייטד. זה השינוי היחיד, זה ושאסור לעשן ולשתות בגשר.
כמובן שהוא שיושב בישראל מרגיש פחות מזה שיש לו מנוי שנתי איך הדברים משתנים. מההיכרות שלי עם אוהדי כדורגל בממלכה(ותסמוך עליי שיש לי כאלה גם אוהד צ'לסי) יש הרבה אוהדים שכואב להם האברמוביצ'יזם בכדורגל האנגלי והם מתביישים בצ'לסי כנושאת הדגל. המאמנים שפוטרו בעידן בייטס לא היו מצליחנים. בייטס היה דעתן כמו אברמוביץ' אבל אף פעם צ'לסי לא עמדה בטופ האירופאי בעידן שלו. בקושי בקושי בטופ האנגלי. אתה זוכר תקופות לפני שנות ה90? או שבעינייך צ'לסי של בייטס היא רק זו ששילמה 12 מיליון (אגב, להגיד 20 מיליון במקום 12 זה ניסיון לגמד את ההתעצמות הכלכלית בתקופת אברמוביץ' למרות שברור לכולם שההבדלים הם הרבה יותר גדולים). צ'לסי לא תמיד הייתה הקבוצה שקונה וקונה, ואני מתפלא שזה מה שאתה זוכר ממנה ושרק לזה יש לך להשוות את אברמוביץ'. אם אתם טוענים שהזהות לא השתנתה אתם בעצם טוענים שתמיד הייתם קבוצה של שכירי חרב, המציאות היא כמובן רחוקה מזה וזה רק הזיכרון הקצר מאוד או הניסיון להוכיח איזושהי נקודה שמדבר כאן. אם היה קורא כאן אוהד מבוגר יותר של צ'לסי אני בטוח שהיה לו כואב לראות שככה אוהדי הקבוצה רואים את קבוצתם. כי זה אומר שדור האוהדים הבא אחריכם של צ'לסי ידע אפילו פחות על ההיסטוריה של המועדון( ואני מדבר על כזו שהיא לפני שנות ה90 העליזות).
יש הבדל בין לדקלם היסטוריה ובין להכיר היסטוריה. מה לעשות, לא הכרתי את צ'לסי הגדולה של שנות החמישים וגם לא את האימפריות של שנות השבעים. אפילו את הקבוצות העלובות שדישדשו בין הישרדות הירואית לירידות מביכות לא זכיתי לראות. לא בחרתי בזה, זה בחר בי. אני מכיר את צ'לסי של שנות התשעים. ויחד עם העובדה שאני מתעב את אברמוביץ' עצמו, את שיטת הניהול שלו - הניסיון להפוך אותו לאיזה סוג של פורץ דרך, היא מגוחכת. הכסף הגדול היה שם לפניו, גם הכסף הממש ממש ממש גדול. להזכירך, את חואן ורון אברמוביץ' הכל יכול רכש בחצי מחיר ממה ששולם עליו בקושי שנה קודם. הכסף החזיק ובנה את צ'לסי לפני אברמוביץ' ועבור אוהדי הקבוצה האמיתיים, זה אף פעם לא היה הנושא המרכזי - אלא מה הביאו בעזרת הכסף הזה ואיזה קבוצות העמידו. אז אני נורא שמח שאתה דואג למסורת ולהיסטוריה אבל לבוא ולדבר על דברים שאף אחד לא ראה בפרמיירליג כבר 20 שנה זה קצת מוגזם.
בועז, לולא בייטס היינו עכשיו משחקים נגד נוטס קאונטי. אני מכיר את ההיסטוריה הקודמת של צ'לסי בלי להסתכל בגוגל, ולדקלם לך אותה על רגל אחת. אבל שוב, לא זאת הקבוצה שאהדתי. אני לא הכרתי את פט נבין, את בורוטה, וגם לא הייתי אוהד הקבוצה שפראנק סינקלייר היה שחקן העונה. כמו שקירק אמר, זה בחר בי. התחלתי לאהוד אותם ב94, כשפיקוק היה הסקורר שלה. מה לי ולטד דרייק? או דייב סקסטון? שוב, אין יותר מדי הבדל בין שנות ה90 הנפלאות לבין עידן אברמוביץ'. וגם צ'לסי היא לא זאת ששברה את השוק בנושא הזה. על ג'ימי שילמו כמו על שירר, ועל גרונקס יותר מקאנטונה וג'ינולה ביחד. אומנם צ'לסי לא תמיד הייתה קבוצה שבנויה על הרבה זרים, אבל ככה אני מכיר אותה, ככה אני אוהב אותה, ותאמין לי, שככה גם לפחות 60-70 אחוז מהחברה שיושבים בגשר אוהבים אותה. ולא, הם לא אוהדי הצלחות.
אני לא ממש דואג .. אני עצוב על מה שקרה לכדורגל ואם בעיניך אברמוביץ' לא שינה כלום אז בוא פשוט נסכים שהוא לקח את זה למימדים חסרי פרופורציה מי שילם חוזים כאלה לפני? הדוגמא עם ורון מגוחכת כי ביחד עם ורון הגיעה עוד משאית עמוסת ציוד בשווי 50 מיליון פאונד לפחות... אני חושב שהשינוי של אברמוביץ' שהוכיח שכסף אולי לא קונה הכל אבל יותר כסף כן יעשה את העבודה הוא בקנה מידה אדיר. אז נכון שהכדורגל בעצמו השתנה והתמסחר גם בלי קשר לאברמוביץ'. והיו בעלי הון לפניו, אבל פזרנות כזו שהביאה כל כך הרבה רע לכדורגל בתחום הרכש והסחר בשחקנים, שהביאה לסיפורים כמו זה עם הילד המסכן מצרפת וההשעייה שקיבלתם מאופא. המספרים חסרי הפרופורציה זה משהו של שנות האלפיים ואברמוביץ' הוא דמות ראשית בסיפור הזה. אבל לא סתם הדיון הזה עלה אלא אחרי שיוני הרגיש וכתב על זה כאן שצריך לשמור על אופי ומסורת של מועדון. אני מניח שהאופי והמסורת האלה יושבים אצלו בזיכרון כי זה משהו שבשנות ה90 כשהחל לאהוד היה נחשב חשוב. והיום, מי זו ק.פ.ר ואיפה התרגשות ממשחק מול פולהאם כשיומיים אחר כך נוסעים למשחק בצ'מפיונס ליג?
המסורת נגד ק.פ.ר או פולהאם דעכה משהו ולא רק בגלל צ'לסי, היא התקדמה בעולם וק.פ.ר לא, השאלה מה עדיף?להתרפק על ימי העבר אבל יחד עם זה להתקדם קדימה וזה אומר גם כסף גדול או לחיות עדיין דרך התמונות המאובקות שעל הקיר מימים ימימה? צ'לסי בנתה לעצמה מסורת חדשה,מודרנית ואין בזה פסול מה גם שזה לא ששכחו מה היה לפני וזה לא שמשחק נגד ק.פ.ר לא מדגדג לאף אחד, אני בטוח שלאוהדים הותיקים זה כן מרגש ואוהדים אמיתיים צעירים יותר יודעים טוב מאוד את ההיסטוריה וזה דווקא נחמד להם פתאום שהנה,יריבה גדולה מהעבר שוב חוזרת למפגש ואפילו אם הזוהר של היריבות או של המפגש שונה משהו. אז משחקים נגד ק.פ.ר זה לא מה שהיה פעם אבל יריבות נניח כמו שהתפתחה בין צ'לסי לליברפול או בליגת האלופות עם ברצלונה זה משהו שבעוד 30 שנה יישבו מול מחשב באיזה פורום על כדורגל כמה אוהדי צ'לסי ותיקים ויכתבו על הימים ההם שמוריניו נתן גליץ' על הדשא בנואו-קאמפ ואיך שטרי נגח פנימה במשחק ה 4-2 הגדול ההוא ואיזה כאב לב היה בגול של אנייסטה בדקה ה 90.
