כרגע הקרב (על הזימון) הוא בין קלאון ג'יימס וסוליד גרין. במי לדעתכם קאפלו יבחר? לדעתי בגרין, בגלל הפציעה של ג'יימס.
England: Robinson (Blackburn), Green (West Ham), James (Portsmouth); A Cole (Chelsea), Terry (Chelsea), Johnson (Liverpool), Bridge (Manchester City), Lescott (Manchester City), Brown (Manchester United), Ferdinand (Manchester United), Upson (West Ham); Milner (Aston Villa), Lampard (Chelsea), Beckham (Los Angeles Galaxy), Gerrard (Liverpool), Barry (Manchester City), Wright-Phillips (Manchester City), Carrick (Manchester United), Lennon (Tottenham); Agbonlahor (Aston Villa), Heskey (Aston Villa), Crouch (Tottenham), C Cole (West Ham), Rooney (Manchester United). תודה דון פאביו על המנוחה של דפו.
מבחינתי שאמיל הסקי יהיה בסגל, למי אכפת, הבעיה היא שהוא לפני קול, קראוץ' ואגבונלהור בהיררכיה... איך קרלטון קול לא פותח לפניו רק אלוהים יודע. אותה דומיננטיות באוויר, אותה עוצמה, רק טכניקה ושליטה בכדור פי כמה יותר טובה, ותנועה ללא כדור שלהסקי בחיים לא יהיה.
לסקוט ורובינסון בחוץ, גארי קייהיל וג'ו הארט בפנים: http://www.skysports.com/story/0,19528,11095_5614131,00.html
אין לי נבחרת שאני בעדה, אפילו בעד ישראל קשה לי להיות, עם אנגליה הסיפור שונה כי אני רואה על המסך את רוני ופרדיננד לצורך העניין ולא יכול שלא להיות בעדם... אבל אז גם צריך להיות נגד ג'רארד? לא יודע :\
כן זו בעיה. בעיקרון אני אוהד את צרפת עקב מוצאם של שחקני ארסנל (בעיקר הכוכבים) בשנים האחרונות. אם זה ויירה, פטי, ווילטורד, הנרי, או פירס, השחקנים האלה גרמו לי לאהוד את נבחרתם. אבל אי אפשר לומר שאני לא מחזיק אצבעות לאנגליה.
מגיע לגארי קיהייל. כמובן שלא בלם ברמה של סגל נבחרת אנגליה, אבל לאור היכולת הנהדרת שהוא מציג בבולטון ובכלל השנה האחרונה הטובה שלו -הוא ללא ספק השיג את הזימון הזה ביושר. ואם כבר בולטון, לא ברור לי איך קוויין דייויס לא מקבל את הזימון המיוחל כאשר אמיל פאקינג הסקי (הפאק היחיד של קאפלו והביקורת היחידה שלי כלפיו) בסגל. לגבי הסוגיה שהועלתה כאן, עד לפני 3 שנים הקשר שלי לאנגליה היה בגדר של רוני, ריו וגארי - יותר מכך לא התעניינתי. אפילו אודה שפזלתי בטורנירים הגדולים לעבר דרום אמריקה.. הכל השתנה כשהאנגלים הגיעו לארץ, משום מקום, דווקא בתקופה הכי גרועה של הנבחרת מאז ראש הכרוב המקורי התחברתי אליהם. אל הקהל, אל ההיסטוריה הלוזרית (עם יונייטד צריך לאזן את העניינים איכשהו, לא?) ובכלל לכדורגל האנגלי המסורתי (ולא, לא הבעט ורוץ) והקצב המסחרר. ומאז אני עם נבחרת שלושת האריות ויש לי תחושה שאני אצטער על היום שבחרתי אותם..
ברבאטוב: אהדה לאנגליה זה בדם לכל החיים, אי אפשר להפסיק. אני יהודי, ציוני וכו' מהאחוז שעושה מילואים ועדיין כשאני שומע את הקהל האנגלי שר God save the queen יש לי צביטה בלב. בקשר לכדורגל האנגלי המסורתי, נכון שבפרימייר ליג הוא כבר מזמן לא דומיננטי. ונכון שכשיטה יש לו נחיתות מול הסגנון ביבשת אבל גם בבעט ורוץ התזזיתי היה ויש קסם במיוחד כלשתי הקבוצות המתמודדות סגנון משחק דומה. הכוס הפיל אמפריות אז אותך הוא לא יפיל?
