הסבא היה וואפן אס אס אבל אחרי המלחמה הוא עשה את הדבר "החכם" ביותר בכדי שלא יגלו אותו, התערבב בין היהודים כשהתחזה לכזה, מי היה חושב לחפש אותו דווקא בינהם? בגלל זה הזקנה בים השתוללה מטירוף. הסבתא היתה זונה של הגרמנים בזמן המלחמה,בגלל זה היתה מרירה ורעה.
בלי קשר להודעות שמעלי, אני ממליץ לכל אוהבי סיינפלד לקרוא את הספר "סיינפלד ופילוסופיה" . מסביר עד כמה הסדרה גאונית, על איך שתוכנית על כלום זה בעצם תוכנית על הכל ועל הקשר בין כל אחת מהדמויות בסדרה לדמויות מעולם הפילוסופיה . מרתק .
"אהבות קודמות " של יהושע קנז. הנה התקציר שבכריכה: רצח מסתורי, פרשת אהבים חשאית, דירת מסתור שאיש אינו יודע מה מתרחש בה באמת - אלה הם כמה מצירי העלילות שהרומאן הזה, המתרחש כולו בתל - אביב, בנוי מהן. מקצת גורלות החיים המצוירים כאן מתקיימים זה בצד זה, ומקצתם נפגשים, נתקלים, ואף נחבטים זה בזה בכוח. בתוך כך מתחוללות דרמות קטנות וגדולות, עצב מתערבב עם צחוק, טרגדיה נושקת לגרוטסקה, וכך הולכת ונטווית פיסת נוף תל - אביבית עכשווית: סביב בית דירות, משרדים, רחובות, גינה ציבורית, ובייחוד סביב האנשים, שקורמים כאן עור וגידים, חיים ונושמים מכוח כתיבתו המדויקת, הקולעת כל - כך של הסופר. איש - איש וסגנונו החיצוני והפנימי, איש - איש והמקום שיש לו או שהוא מבקש לכבוש בחברה הסובבת אותו. החברה הזאת, החברה הישראלית של זמננו, מתגלית כאן בעיקר בבינוניותה ובעליבותה. אף על פי כן, כל תחלואיה אינם יכולים עדיין ל"לב המתגעגע לראות קצת יופי, קצת אור אחרון לפני שקיעה" - והגעגועים האלה הם החסד הגדול שהרומאן מעניק לקוראיו.
את הכלב היהודי קראתי תוך יום וחצי ביום כיפור אצל חברה שלי, זה ספר שרציתי לקרוא, אבל לא לקנות, ובדיוק היה את זה על המדף. יש שמה המון הקבלות לתנ"ך, חלקן ממש ברורות לעין, חלקן לא. האהובה עליי, וזאת כי כנראה רוב האנשים לא יזהו אותה, ואני מכיר אותה דווקא בגלל איזה שאלה בתשבץ, היא שבדף האחרון של הספר, המילה האחרונה של הספר, היא המילה "ויעל". עכשיו, אם תפתח את דברי הימים ב', תלך לעמוד האחרון של התנ"ך, ותחפש את המילה האחרונה בתנ"ך, והיא תהיה "ויעל". מגניב, לא?
בשל איזה סיבות אתם קוראים ספרים מעבר להנאה עצמה שבקריאה? הדגשתי בכוונה אתם, כדי שלא תציינו סיבות קריאה שיכולות להיות לאחרים, אלא דווקא לכם אישית, ושוב, חוץ מההנאה עצמה...
תלוי מה אני קורא. קשה לבודד את מרכיב ההנאה מהספר, כי בלעדיו, אין טעם לקריאת ספרים. (אלא ואם מדובר בספר לימודי בלבד) אבל אלמנטים נוספים שיכולים להיות גם הם תלויים בסוג הספר, עתה התחלתי את רומן רוסי של מאיר שלו, שרציתי לקרוא זמן מה, אבל בהמלצת מורת הקורס שלי בפסיכומטרי שטוענת שהוא פשוט מילון פסיכומטרי מהלך, אז התחלתי לקרוא את הספר הזה. אני מניח שהערך המוסף הוא כאן הוא ידיעת העברית ברמה גבוהה יותר. אני גם חובב ספרי היסטוריה, הספר שאני קורא במקביל באנגלית הוא האוטוביוגרפיה של מרטין לותר קינג. על המדף מחכים עוד כמה קצינים גרמנים (ואחד אמריקאי) שממתינים שאני אקרא אותם בבו העת. את הביוגרפיה של היטלר (ע"י איאן קרשו) קראתי, אני משער שזה פסגת הביוגרפיות שאפשר לכתוב (שני כרכים עבי כרס בכתב קטן עמוסי מילים ומעט תמונות). אבל זה כי אני אוהב היסטוריה. יש פה גם פילוסופים מתקדמים כמו אורי, שלבטח ייתן לך תשובה יפה. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
אני קורא כי אני נהנה מפעילות שכלית ורוחנית עמוקה, והספר (בטח לא כל ספר) הוא האמצעי הטוב - המוכח והבדוק - למתן פעילות מסוג זה. אני קורא כאדם האוהב ללמוד לשם הלימוד, אדם שצמא לידע, האוהב לחקור את מהות הדברים, להרהר בבעיות ושאלות שמגרות את התבוניות ואת המחשבה המופשטת. ברם, כמובן, ואולי אף בעיקר, אני נהנה מהקריאה עצמה. מהמילים, מהמשפטים, מהתיאורים, המליצות, ההשאלות (מטאפורות), השיחות, הדמוית, המקומות, הדקויות והפיסות המידע השוליות. אבל אציין שוב, כי יש ספרים ויש ספרים. זה עניין רחב ועמוק, הדיון בטיב ואיכות ולכן לא אכנס אליו, אבל אני סבור ובטוח שרק חלק מהספרים מספקים את כל הנפרט על ידי לעיל. "פילוסופים מתקדמים" http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/lol.Xxx
במילים פחות יפות משל אורי אבל נראה לי שהכוונה דומה - אני קורא בשביל ידע, את ההנאה אני מקבל מהידע והאתגור של מה שחשבתי שידעתי קודם...