בחרתי באבי רצון. גם דומה לחזיר, נשמע כמו חזיר, עם השכלה של חזיר או בקיצור - חזירצון. מה שאני מאוד לא אוהב אצלו, יותר מכל החסרונות אצל השאר, זה שהוא לא יכול להתנתק מאהבתו הגדולה לכדורגל האיטלקי, בכל משחק שאותו הוא יפרשן או יביע עליו דעה הוא תמיד יעשה השוואה לביצה האיטלקית. הוא ימשיך ויטען שהסרייה א' היא הליגה הכי טובה בעולם, אני ממליץ לו ללכת לאופטיקאית שתבדוק אותו ובהקדם האפשרי.
תחרות קשה . רצון כבר לא לגיטימי , בשנות ה80 רציתי להרוג אותו , אז הכדורגל האיטלקי השתלט עלינו גם בגלל האסון בהייסל ,רצון היה בילתי נסבל וממש אויב האומה ,אבל היום רצון ממש גוסס . החליף את רצון בשנאה נדב יעקבי ללא ספק ,כן הוא חי את המשחק והוא ידען ,אבל הוא לא יפסיד הזדמנות להכניס לנו , מעבר לצרחות הוא גם לוקה בהבנת המשחק וטוב שאיווניר קיבל את התפקיד ללמד אותו גם את חוקי המשחק. פרשן אהוב- ג ר ט ל הגדול מכולם ! השדר היחיד בעולם שסיים שידור ב "לילה טוב צופים שובו על משכבכם בשלום "
:aaarofl: גרטל הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שרותקתי למסך באולימפיאדה ובאליפות העולם בשחייה. כל שידור שלו אני נקרע מצחוק, כל-כך בומבסטי. וכמובן, חתום על הציטוט המצחיק ביותר.
אופירה אסייג לוקחת באופן מוחץ את הסקר הזה. אני יודע שהיא בחורה מגעילה, אבל האמת אני לא רואה/שומע/קורא בכלל דברים שלה או שקשורים אלייה, בניגוד לשאר. כך שאני באופן אישי הצבעתי לאיציק זוהר, מה שמעצבן אצלו זה בעיקר ההתנשאות והשחצנות שלו למרות שהוא לא מבין כלום. טמבל. כמובן שהאהוב זה מלר.
הלכתי לרגע לחדר, הטלוויזיה דלוקה על ערוץ הספורט, אני שומע עוד חידה שאפשר לפתור אותה תוך 4 שניות בויקיפדיה, והפעם היו לא פחות מ-4 נותני חסות לפרס הזכייה. אשכרה 30 שניות הם לקחו, ב-ז-י-ו-ן.
בתזמון מושלם לסקר שלנו שבו איציק זוהר מככב, היום באולפן זאת היתה אולי תצוגת הפרשנות הגרועה ביותר ששמעתי רבים. המצב של הכדורגל הישראלי טוב יותר מזו של ההונגרי מכיוון שתור הזהב שלהם חלף בשנות ה-50 ושלנו ב-70. בהתחלה חשבתי שזה היה בצחוק, אבל מסתבר שלו. וכמובן ההשוואה הפאתטית בין מנדייטה לג'רארד. הבן-אדם הזה מביך.
שמעתם את החללית הסינית בבארסה-אינטר? עד שהוא כמעט סיים משחק בלי שטויות. דקה 92: "מהחדר בבית החולים שבו ואלדס נולד אפשר לראות את הקאמפ נואו"
הסיפור על באלוטלי היה יותר הזוי. איבדתי אותו בערך בשלב שבו הוא סיפר על שבט גנאי של רוצחים שהתחבאו במחסן בסיציליה. או משהו כזה...
חחח ועוד איך,איך שהוא מונה שמה למנהל מקצועי או מה שזה לא יהיה היה צפוי שהוא יהיה מאמן פומפי וזה רק עיניין של זמן.
אתמול ארבל והחללית משדרים את בארסה ובקושי חצי מילה על קשר האמצע הטוב בעולם (לטעמי) צ'אבי. עד שהגיעה עוד מסירה נדירה לאלבס ומשם הרמה ושער וגם חצי מילה על צ'אבי לא הייתה. הצופה המבין עומד בהלם מקריאת המשחק וראיית המשחק של צ'אבי והם מדברים על ההרמה של אלבס. תשכפלו את איווניר.
אשתף אתכם במחקר אקדמאי על נושאים שאתם, או אנחנו פה, חולשים עליו בכל יום. נדמה לי שיעניין, לפחות חלק כאן, לראות זאת מזווית אחרת, המבט החוקר-למדני. ------------------------------------------------------------- הרטוריקה הריגושית של פרשני כדורגל בישראל אורלי קיים וחיים קאופמן מבוא מטרות. מטרתו של מחקר זה היא לעמוד על האמצעים הרטוריים הריגושיים המשמשים בלשונם של פרשני הכדורגל במאמרים המופיעים בעיתונות הכתובה. ייבדקו אמצעי השכנוע הריגושיים הבולטים ביותר בטקסט. נדון במהותם, בהתנהגותם ובמעמדם כאמצעי שכנוע בטקסט. במחקר זה יחשפו האמצעים הרטוריים הריגושיים האופייניים לפרשני הכדורגל, תחשף תפוצתם בטקסט ויתקיים דיון בצד התפקודי- תקשורתי של אמצעים אלה, על מנת ליצור פרופיל מייצג של פרשני הכדורגל מבחינה בלשנית-רטורית, דהיינו, על המבנה הרטורי של הטקסט ועל האמצעים הרטוריים השלובים בו. שיטת המחקר. כאמור, עניינו של מחקר זה להציג תיאור מלא ככל האפשר של האמצעים הרטוריים הריגושיים המשמשים בלשונם של פרשני הכדורגל במאמרים המופיעים בעיתונות הכתובה. בדקנו אמצעי שכנוע ריגושיים ב- 13 מאמרים שונים, שהתפרסמו בפרק זמן קצר (חורף (2002 , ושעסקו בשני נושאים בלבד: מכבי חיפה בגביע אירופה לאלופות ונבחרת ישראל במשחקה נגד מלטה. בחרנו להתמקד בארבעה פרשני כדורגל, המייצגים את שלושת העיתונים המרכזיים במדינת ישראל, כפי שנבהיר להלן: שגיא כהן (מעריב); שלמה שרף (ידיעות אחרונות); .( אבי רצון ורונן דורפן (הארץ פרשנים אלו שונים בתכלית באופן פרשנותם ובצורת התבטאותם, ובמידה רבה הם מהווים מדגם מייצג לכאורה של 'סוגי הפרשנים' הקיימים בעידן הפוסט מודרניסטי, שבו פרשנות הכדורגל אינה עוד תחום עיסוק של מקצוענים, אלא תחום שדרים בו בכפיפה אחד אנשי מקצוע לצד ( אינטלקטואלים שלא צמחו בשדה הכדורגל (מאמנים, שחקנים וכדומה) (אוריאלי ואח' , 2001 דרך הניתוח. קראנו כל מאמר ומאמר ודלינו את האמצעים הרטוריים הריגושיים המצויים בו. נמצאו אמצעים רטוריים רבים מאוד ומגוונים. מיינו את האמצעים על- פי תבחינים רטוריים ידועים (קיים, 2000 ), והחלטנו לדון רק באמצעים הרטוריים שבאו לידי ביטוי בשכיחות גבוהה. לכל אחד מהאמצעים יוחד פרק נפרד, ובו הוצג הרקע התיאורטי של הנושא הדיון, הובא ניתוח הממצאים שעלו מתוך החומר ודיון בהם, בסוף המחקר הובא סיכום כללי והוצגו המסקנות העולות ממנו. ראוי לציין, כי מפאת קוצר היריעה, במחקר זה לא נעשה ניתוח השוואתי בין הפרשנים, אלא הממצאים הוצגו כמכלול של אמצעים המצויים אצל פרשני הכדורגל שנבדקו. להלן רקע קצר אודות פרשני הכדורגל שנבדקו במאמר זה: שגיא כהן (מעריב): אינטלקטואל (ד"ר לפילוסופיה של ההיסטוריה), בעל ידע עיוני נרחב על המשחק, פרשנותו מתאפיינת בגישה אסטרטגית כלפי המשחק. הוא נוטה לראות בכדורגל משחק מורכב המצריך לעיתים הבנה עמוקה, מעבר לנראה בהסתכלות שטחית (מערכים, מבנה טקטי, תוכנית משחק וכדומה). לקורא את פרשנותו נדמה לעיתים כי מדובר במעין משחק שחמט, לכל משחק יש מערכים תמונות ורבדים רבים. ניתן לומר, כי התייחסותו למשחק פילוסופית, ויש בה תובנות תרבותיות הקשורות לא פעם לחינוך, תרבות וכדומה. שלמה שרף (ידיעות אחרונות): מאמן ותיק, שבין היתר היה מאמן נבחרת ישראל. איש שטח, ידוע בבוטות ובישירות, אינו מאמין בפילוסופיות ואסטרטגיות מתוחכמות, אלא בהצבה נכונה של שחקנים במגרש. שרף מאמין שההתפתחויות במשחק הכדורגל הן לא אחת מקריות ('השפיץ של הנעל'), כאשר כושרם של השחקנים ואופן תפקודם הם הגורמים הדומיננטיים בהכרעת משחק ולא בהכרח 'טקטיקות מורכבות'. תפיסתו של שרף באה לידי ביטוי גם בלשונו: הוא כותב בלשון פשוטה, בלתי מתוחכמת ומובנת לכל רבדי האוכלוסיה. אבי רצון (הארץ): ממעצבי עיתונות הספורט בארץ, בעיקר משום שהיה עורך מדור הספורט בעיתון 'חדשות', שהיה חדשני בגישתו כלפי סיקור ארועי הספורט. אבי רצון היה גם פרשן ספורט של ערוץ 1, הוא מפורסם בגישתו הפרובוקטיבית והבוטה, ואין הוא חושש להביע בכנות יוצאת דופן גם דברים בלתי פופולריים, המעוררת לא אחת אנטגוניזם. כתיבתו מתאפיינת בידענות ונחרצות, הגובלים לעיתים ביומרה. נציין, כי רצון ערך את מדור הספורט של הארץ. רונן דורפן (הארץ): היה במשך שנים רבות עיתונאי במוסף של 'ידיעות אחרונות', ושימש גם כעורך של המוסף המורחב של 'הארץ' בימי א'. דורפן בעל ידע רב בתחומי הספורט השונים, ובענף הכדורגל בפרט. ידענותו באה לידי ביטוי גם בסדרות של כתבות בתחומי הספורט השונים, שהתפרסמו במוסף השבועי של ידיעות אחרונות (תולדות הכדורגל, האולימפיאדות וכדומה). כתיבתו של דורפן קולחת ובהירה, תוך שילוב של עובדות יבשות לצד ניתוח פרשני. דורפן משלב בכתיבתו תובנות, ואין בה אלמנטים פרובוקטיביים בולטים. לנדאו ( 1988 ) מחלקת את העיסוק הבלשני ברטוריקה לשני תחומים מרכזיים: 1. רטוריקה סגנונית / ריגושית , הפונה אל הרגש, וכוללת אמצעי שכנוע מתחום המילון, הסמאנטיקה והתחביר. 2. רטוריקה טיעונית, הפונה אל ההגיון, וכוללת אמצעי שכנוע לוגיים ופסבדו-לוגיים, שמרביתם מתחום חקר השיח. חוקרי הרטוריקה מבחינים בין שני מצבים של שכנוע: השכנוע, המתבסס על פנייה אל ההיגיון באמצעים לוגיים שונים; והשידול, המתבסס על פנייה אל הרגש באמצעים שונים. לנדאו מציינת, כי ההבדל בין השכנוע לשידול מתבטא, בין היתר, בכך שבשכנוע, המוען מעוניין לשכנע באמת שבטיעוניו, כפי שהיא נקבעת על-ידי השכל, ואילו בשידול המוען מעוניין בהסכמת קהל השומעים לעמדתו. עוד מציינת לנדאו, כי המאפיין העיקרי של הרטוריקה הריגושית הוא שהיא בדרך-כלל לא מעלה טענות, אלא מעניקה לטקסט אופי סגנוני- ריגושי כלשהו, וגורמת לנמען הנאה מדרך ההבעה הלשונית. בעוד שתכליתה של הרטוריקה הטיעונית היא להעלות טענות באמצעים הפונים בעיקרם אל ההיגיון ולא אל הרגש (מובן שחלוקה זו אינה מוחלטת, ויש אמצעים רטוריים, הכוללים בתוכם את שני הדברים גם יחד). הבדל נוסף בין הרטוריקה הריגושית לרטוריקה הטיעונית נעוץ, בכך שהרטוריקה הסגנונית בודקת מילים וצירופיהן בעיקר, ורק לעיתים משפטים, ואילו הרטוריקה הטיעונית בודקת משפטים ויחידות הגדולות מן המשפט. אמצעים רטוריים ריגושיים: כאמור, מטרתם של האמצעים הריגושיים היא לעורר אצל המאזין מצב-רוח מסוים, שיביא לידי הסכמה באמצעות דרכים הפונות אל הרגש. על חשיבותם של האמצעים הריגושיים בשכנוע כבר עמדו חוקרים שונים: יוז' ודיוהמל מביאים מדבריו של סוקרטס, שטען, שאפשר לשכנע קהל על-ידי כך שמעוררים אצלו את הרגשות גם מבלי להציג סיבות לוגיות. בריינט טוען, שלא די בבחירת טיעונים ונימוקים ויצירת מבנה נאום משכנע בכדי להשפיע על השומעים. אין להתעלם מפניות רגשיות וצרכים רגשיים של המאזין. במסגרת דיון ב"רטוריקה המניבה פרות", מציינת, כי השכנוע הוא אירוע נרגש ומרוגש, ולכן כה מעניין ומעורר, וכי בבסיסו של השכנוע מצוי מאבק, שניכרים בו יחדיו מאמצים שכליים ורגשיים מרובים. פרלמן( 1984 ) טוען, שהצגת טיעונים משכנעים, בלא הצגת ראיות מדעיות להם, מטרתם לשדל את דעת המאזינים ולהביא להסכמתם השכלית והרגשית לתזות המוצגות על- ידי הנואם, ולכוון את מחשבתם, לעורר את הרגשות או לשככן. לנדאו (שם) מוסיפה על דברי פרלמן וכותבת, כי גם אותם אמצעים סגנוניים, שנמצאו נטולי ערך רטורי, עשויים למלא תפקיד חשוב בשכנוע, דווקא בשל ההנאה האסתטית והריגוש שהם מעוררים בנמען, ומביאה מדברי הפסיכולוגים, שסבורים, .( כי גם זו היא אחת משיטות השכנוע האפקטיביות ( שורצולד, 1978 פיינגולד ( 1990 ) סבור, כי לא בכל מקרה האמצעים הריגושיים משרתים מגמה רטורית מודעת וטיעון רטורי מכוון, אבל בדיעבד הם מפעילים על הקורא מערכת של גירויים ואמצעי שכנוע ברמה זו או אחרת של אפקטיביות. הוא מוסיף, כי הקורא, שנסחף אחר החוויה האסתטית ה"טהורה", אינו מודע לכך, שבסיום תהליך הקריאה הוא מוצא עצמו בעמדה פוליטית או אידיאולוגית שונה מזו שנקט בה בראשית הקריאה. ואכן בלשונם של פרשני הכדורגל אנו מוצאים שימוש ניכר באמצעי הבעה שונים, המושתתים על פנייה אל הרגש, לשם שכנוע. נראה כי האמצעים הריגושיים מצאו להם מקום של כבוד במאמרי פרשני הכדורגל, שכפי שנציג להלן מרבים בשימושים פיגורטיביים, במגבירים, בקלישאות ובשימוש בלשון בוטה. ------------------------------------------------------------- זה כמובן רק החלק המבואי של המחקר, אם מישהו יתעניין גם במחקר עצמו אעלה כאן את הקובץ.
