רותם . כל אובדן הינו כאב עצום ואובדן אב או אם ,על אחת כמה וכמה. משתתף בצערך. קבל על עצמך להצליח במשהו שאתה יודע שהיה משמח מאוד את אביך. שלא תדע דאבה עוד.
קודם כל לגבי קטע הוידאו מערוץ 10: היו שם שני קטעים שונים שהוצמדו תחת הכותרת "צילומים אחרונים מהטיסה" או משהו בסגנון. האמת היא שהסרטון הראשון (החלק בו רואים את אבא שלי מנופף למצלמה) הוא קטע שאני צילמתי באחת מהטיסות שלנו, הסרטון השני, שרואים בו את חופי הארץ היפים הוא אכן מהטיסה הארורה ההיא. כמה אבא שלי אהב את טוטנהאם? זה השתנה לפי התקופות. בתור ילד הוא היה אוהד ממש שרוף, שמע בכל סופ"ש את המשחקים ברדיו, ועשה במיוחד מנוי לעיתון כדורגל מאנגליה, ככה שהוא הכיר את כל השחקנים. לאט לאט זה קצת דעך, אבל הוא המשיך להיות אוהד מסור ועוקב. הוא סיפר שהמשחק הראשון שאני ראיתי זה גמר הגביע ב-1991, בתור תינוק בן חודשיים. ב-1997 נסענו למשחק הראשון שלנו ביחד בליין, הפסד 2-0 עלוב מול לסטר. היינו אוהדים מסורים, הכרנו את כל השחקנים, אבל לא משהו מעבר לזה. כשספרס באו לארץ לפני 3 שנים, וגם בגלל שאני כבר הייתי כמה שנים חזק בעניין, אבא שלי נדלק מחדש לגמרי. בשנתיים ומשהו שלאחר מכן היינו בשלושה משחקים של ספרס (רדינג 6-4, רומא 5-0, וליברפול 1-3), כשלמשחק האחרון הוא ממש הפך עולמות כדי שנגיע, אולי אתם זוכרים את הסיפור שכתבתי בזמנו על הכרטיסים ויוסי בניון. כמו שכתבתי בהודעה שלי שנמחקה (די חבל לי על זה, אולי למישהו יש גיבוי?), השיחה האחרונה שלנו הייתה ביום ראשון בערב, אחרי ה 9-1 מול וויגאן, ונדמה לי שבחיים לא שמעתי אותו נרגש כל כך. יכולתי ממש לשמוע את החיוך והסיפוק דרך הקול שלו. מחר בערב, כשתתחדש השבעה, כנראה שוב יהיו פה המון אנשים. ואני אנסה להתחמק איכשהו ולעשות את מה שהוא כנראה היה עושה ב-28.11 בשעה 19:30 בערב, לראות ספרס נגד אסטון וילה.
הגורל האכזרי הזה שלוקח את המובחרים שבנו משאיר אותנו פעם אחרי פעם פעורי פה. כמה שאני רוצה לנחם, אני יודע שזה בלתי אפשרי, אז אני יאחל לך ולמשפחתך קודם כל שתהיו בריאים וחזקים ושלא תדעו צער. רק הזמן יצליח חלקית לרפאות את הפצעים הנוראים הללו, רק הזמן. שתרצה משפחת אייסוקר תחכה לך פה. יהי זיכרו ברוך
רתם, נתקפתי בהלם כששמעתי. משתתף בצערך ובצער המשפחה. נסה למצוא את הכוחות כדי להתגבר ותמיד תזכור שהוא מביט עלייך מלמעלה ומחייך. יהי זכרו ברוך.