איך התחלתם לאהוד את הקבוצה שלכם באנגליה? האם גם שאר המשפחה אוהדת את שאר הקבוצה? באיזה שנה התחלתם לאהוד אותה ולמה? http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_bigsmurf.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_jokercolor.Xxx
אני אהוד את מנצ'סטר יונייטד מ96-97 משהו כזה מאז אריק קנטונה זה התחיל בגלל שהיא הייתה במקום הראשון ומאז זה סיפור אהבה אמיתי אחים שלי אוהדים את ארסנל וצ'לסי כל אחד
בגלל שהם היו היחידים ששמעתי עליהם אז התחלתי לאהוד אותם....זה התחיל שהם זכו באליפות[אני אפילו לא בטוח איזה שנה..נראה לי 96] מגול של קנטונה ובשירים ושערים דיברו על זה ואז התחלתי להתעניין ולעקוב אחריהם.
צ'לסי משני סיבות האחת שאבא שלי עבד במערב לונדון ותמיד שביקרתי אותו הלכתי למשחקים של צ'לסי והשנייה היא ג'יאפרנקו זולה השחקן הכי מבריק שנחת בפריימר ליג. המשפחה שלי לא סובלת כדורגל http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx
http://images.one.co.il/images/flags/flag-5.Xxx אז ככה, הסיפור שלי שונה מהרבה אוהדי יוניטד. אני התחלתי לאהוד את יוניטד דווקא בתקופה שהיא לא הובילה את הטבלה. אני התחלתי לאהוד את היוניטד בעונה שתזכר באיבוד האליפות של ניוקסאל ובקמאבק מדהים של היוניטד. אמצע העונה, אני בתור ילד אוהב להתווכח עם ההורים, ואת הצבע האדום (הפועל באר שבע), רואה משחק של ניוקסאל - ליברפול עם אבי. במשך כל המשחק השדרים מדברים על זה שניוקסאל הולכת לזכות באליפות, ושאין שום סיכוי בעולם שהיוניטד תצליח להדביק את ניוקסאל ולזכות באליפות. כמובן שאני בוחר להיות עם האדומים באותו משחק, אבל אבא שלי ממהר לומר שניוקסאל הולכים לנצח את המשחק, ולקחת את האליפות. אני כילד, הייתי חייב להתוכח, ואמרתי שהם לא לוקחים את המשחק, ושגם את האליפות הם לא יקחו. אבא שלי התערב איתי על 10 שקלים, אז סכום נחמד בשביל ילד. ומאותה עונה, אני אוהד יוניטד. זכור לי כילד החיפוש בכל מקום על פיסות מידע בנוגע ליוניטד, על המעקב הקרוב באותה עונה, ועל השמחה חסרת המעצורים כשהיוניטד עשו את הקאמבק ולקחו אליפות. אבא שלי אגב, גם אוהד של היוניטד. והעובדה שיכלתי לחגוג איתו אליפות מדהימה, שאף אחד לא ציפה שהיוניטד תקח, הייתה פרט חשוב לזה שאני היום אוהד יוניטד. מאז ועד היום, גדלתי עם היוניטד, וככל שהזמן עובר ברור לי, שהאהבה הזאת לא תגמר לעולם. http://www.manutd.com/pix/header/crest.Xxx
אני אוהד ניוקאסל מאז גיל 8 עונת 94-95. נסעתי שנה לאנגליה ובהתחלה לא הכרתי ממש תכדורגל וסתם הסתכלתי במשחקים בלי לדעת כלום כי גם לא ידעתי ממש אנגלית.. כשהתחלתי יותר להכיר קבוצות עדיין לא אהדתי אף קבוצה אבל במשחק אחד נראה זה היה לסטר-ניוקאסל כשרואל פוקס כבש צמד וניוקאסל ניצחה "התאהבתי" בקבוצה ואני אהד אותם מאז ומשנה לשנה אני אוהב אותם יותר.
אני הייתי "חובב" של מאן יו, דהיינו נהניתי לצפות בהם ותמכתי בהם בימי קאנטונה ולאחר מכן בבקהאם שהיה שחקן אהוב עליי מאוד (ועודנו, למרות שהפך לגלקטיקו משוקץ), כשבמקביל אהבתי לצפות בטוטנהאם האגדית של קולדרווד, פופסקו, דומיטרסקו, אנדרטון (בימים טובים יותר), ארמסטרונג, שרי וכמובן יורגן קלינסמן המלך, ויותר מאוחר של ז'ינולה, קמפבל ופרדיננד. עד לגיל 13, כשתכננתי עם קרוב לונדוני שלי את הטיול שנערך שנה לאחר מכן ללונדון כמובן, והוא סיפר לי שנלך למשחק של טוטנהאם. התחלתי יותר ויותר להתעניין בקבוצה הזו, כשהשיא היה כמובן הנוכחות במשחק. האותה עונה גם לקחנו את גביע הליגה, כך שבכלל הייתי בעננים. זהו פחות או יותר.
אני קטין http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx ובכלל, כדורגל הגיע אצלי רק בגיל 9 אחרי מונדיאל 98 את מנצ'סטר התחלתי לאהוד אחרי המשחק הראשון שלהם שראיתי ה1-1 באולד-טרפורד מול יובנטוס בחצי גמר ליגת האלופות.
ארסנל- מהסיבה הפשוטה שזו הקבוצה הראשונה שהכרתי ונקשרתי אליה. איך היכרתי אותה? זה כבר סיפור ארוך. אני זוכר שקנו לי לפלייסטשן משחק כדורגל משנת 96\97, אז הייתי בן 7-8, והתחלתי לשחק בלי לדעת לקרוא אנגלית ובלי לדעת עם מי ואיפה אני משחק. שיחקתי הרבה זמן במשחק, עד ששאלתי מישהו איך קוראים לקבוצה שאני משחק איתה והוא אמר לי שזוהי ארסנל. האמת שזה נשמע הגיוני גם היום כי תמיד ארסנל נמצאת בראש הרשימות של הקבוצות, ובגלל זה כמובן שקרה לי לא פעם שגם בחרתי את אסטון וילה בלי ממש לשים לב. בקבוצה היה שחקן שלא ידעתי את שמו, אבל הוא היה הכי מהיר, והשחקן הבולט של הקבוצה. כמה שבועות אחרי שהתחלתי לשחק נפגשתי עם המשפחה שלי באיזשהו אירוע, ודודים שלי שאלו אותי איזו קבוצה אני אוהד, אז עניתי ארסנל. הם שאלו אותי גם אם אני יודע מי משחק בארסנל, לא ידעתי לענות להם. אז אחד מהם אמר (ואני מצטט במדוייק כי זוכר את זה טוב) : "ההולנדי, דניס ברגקאמפ". ככה הבנתי שאותו שחקן טוב שהתלהבתי ממנו הוא בעצם דניס ברגקאמפ האגדי. מאז התחלתי להיקשר אל המועדון, במיוחד אחרי הדאבל ב-98 שלא היה לי עליו מושג עד שראיתי מודעה בעיתון בנושא. רק אחרי משהו כמו שנתיים אחרי שהכרתי את הקבוצה נהפכתי אוהד נורמלי שלהם, כמו שאני היום בערך. ועד היום השחקן המועדף עליי ביותר במועדון הוא ברגקאמפ, כשתמיד ייזכר כאחת הסיבות העיקריות (אומנם לא בצורה ישירה) לאהבה שנוצרה אצלי למועדון. סיפור מגניב אני חושב. אני תמיד נהנתי לספר אותו. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
כשגרתי בלונדון,הלכתי למשחק של ווטפורד בויקארג' רואד מול ניוקאסל במיסגרת הליגה השניה,זה היה בעונת 91/92 ניוקאסל אז שיחקה כדורגל מצויין ומתקפי מאז הלב שלי איתם,ראיתי די הרבה משחקים שלהם כשהם שיחקו בלונדון,כמעט על שנה אני רואה לפחות משחק אחד בלונדון בגלל שאני נוסע די הרבה לשם. להיות אוהד ניוקאסל זה דבר קשה ומתסכל,אבל זה מחלה.
אני אוהד צ'לסי בגלל רוד חוליט. הולנדים בשבילי זה הכל ונהייתי אוהד צ'לסי בגלל שרוד חוליט היה המאמן-שחקן שלהם ולאט לאט האהבה שלי אליהם גדלה וגדלה ועד לפני שנתיים הייתי רושם לי כל מחזור כמה כמה נגמר, מי כבש ובאיזה דקות והייתי מקליט את התקצירים של צ'לסי. אני חולה על הקבוצה הזאת.
איך הופכים להיות אוהדי לידס? הכל מתחיל בעונת 91-92. אני, ילד קטן בן 5 וחצי, שההורים שלו הכריחו אותו ללמוד לקרוא כבר בגן, קורא רק את מדור הספורט. לא יודע למה, לא יודע איך. גורל. באותו זמן, מתחיל גם לראות כדורגל ירושלמי, בית"ר בליגה הארצית של אז (עם משחק העלייה ההיסטורי מול טבריה ז"ל) והפועל ירושלים בשנותיה היפות האחרונות (לצערי). מתחיל לעקוב אחרי כל הטבלאות, חישובים, ושומע שיש קבוצה חדשה ומסעירה באנגליה, עם שחקן צרפתי מצויין וקבוצה של אנגלים קשוחים. באותו זמן הקבוצה הייתה במקום ה2, אבל לאט לאט היא השתפרה וכמובן שבסוף אותה עונה לקחה אליפות. התאהבתי. לאחר מכן עברו כמה שנים שהסתכלתי רק על כדורגל ישראלי, עד גיל 10 בערך. אז נזכרתי שיש עוד כדורגל. היורו המצויין באנגליה תרם הרבה להנאה שלי, ולאחר מכן התחלתי שוב להתעניין בכדורגל מחו"ל. זה היה על אש קטנה (הייתי צופה בצ'מפיונז ולפעמים בשידורים אחרים) עד בערך גיל 13, עונת 99-00, העונה המופלאה של לידס שהסתיימה במקום ה-3 ועם הכרטיס לצ'מפיונז ליג. שידורים בקושי היו (ערוץ 24 למי שזוכר) אבל האינטרנט התחיל להיות גורם משמעותי וכיליתי את זמני בקריאת חומרים על לידס. כמובן שעונה לאחר מכן הגיע השיא, עם חצי גמר ליגת האלופות (אחרי נצחונות על אריות אירופה) ועונה מצויינת נוספת בליגה שהסתיימה במקום הרביעי המאכזב. אבל פה כבר הייתי לחלוטין לידס. ידעתי שזו הקבוצה שלי וזהו. כמובן שמאז החלה ההידרדרות, אבל לעולם לא עוזבים את הקבוצה שלך. וככה אני גם היום, לידס ת'רו אנד ת'רו.
