התלבטתי בין גיגס והנרי. כל השאר, שכבודם במקומם מונח-או שלא זכו במספיק תארים, או שלא הצטיינו מספיק שנים, או שנפלו בין הכיסאות והם פשוט פחות גדולים מהשניים הנ"ל. נימוקים בעד הנרי: שחקן טוב יותר מגיגס, הנהיג את ארסנל בעוד גיגס לא היה המנהיג הגדול ביונייטד בעשור הזה, כבש בצרורות גם בשנים יותר חלשות שלו, כמעט כל שער שלו הוא מועמד לגיטימי לכל פרסי פיפ"א. נימוקים בעד גיגס: סמל, אגדה, שיאן ההופעות והאליפויות, שחקן יותר הגון מהנרי, וגם הוא יודע לשחק כדורגל לא רע. בסופו של דבר הלכתי עם הלב ובחרתי בגיגס.
אני בוחר ברונאלדו גם במודע וגם בתת מודע.ללא מיצמוץ. הוא מכונת הכדורגל המושלמת ביותר ששיחקה בעשור הזה באנגליה. אין לי שום עניין לדון או לקחת בחשבון את אישיותו כשאני בוחר את שחקן העשור(וכאוהד יונייטד, אני מודע לה היטב).השגיו,למרות השינאה העצומה וחסרת התקדים בה הוא נתקל בכל מגרש חוץ, רק מעצימות אותו יותר. ואם רוני שכח(והם חברים עד היום) אז מה לי ולזה בכלל?
כי זאת דוגמא מצויינת להתנהלות. אם היינו בטניס, אז רונאלדו היה ללא ספק שחקן העשור. אבל ממה שבדקתי בפעם האחרונה, כדורגל זה קבוצה, ויש לבחור בשחקן שהכי סימל את הקבוצה, שהכי נקשר לאוהדים, ששיחק את הכדורגל הכי מהנה שהיה. הרי שחקן כמו רונאלדו כל שנה צץ מישהו אחר. אבל כמו גיגס? טרי? ג'רארד? פעם בעשור.
בדיוק מהסיבה הזו ראוי פול סקולס להיות ברשימה במקום פירס (מה הקשר בינו לרשימה?!שחקן נהדר, אבל בחייאת), ואז גם סקולסי יצטרף למשוואה שיצרת. נכון שבשנה וחצי האחרונות גיגסי רק משתבח בעוד סקולסי בקו ירידה, אבל צריך לזכור שהג'ינג'י היה מדהים בעונת האליפות של 2003, למשל.
אני חושב שאתה טועה. שחקן כמו רונאלדו צץ לעיתים מאד מאד רחוקות. גם בסיכומי שחקן העשור בעולם הוא יככב בחמישיה הראשונה(ותחושתי, גם במשאל העשור הבא) מה טניס מה? רונאלדו בישל בקבוצה, כבש לקבוצה, הקבוצה עבדה גם בשבילו, לא רואה שום בעיה. שחקנים אחרים פרחו כי תמיד שמרו עליו שניים ושלושה שחקנים. היה חלק אינטגראלי מקבוצה מנצחת,היה היהלום שבכתר והפרצוף הכי מזוהה איתה בשלוש השנים האלה. בקשר לאהבה אישית? אלו כבר קריטריונים אחרים לגמרי.מבחינתי,סולשיאר נמצא ברשימה הזאת לפני כמה אחרים... ורוני אמור להיות שם מכל הסיבות שבעולם.. בסט, סקולסי היה מדהים גם ב-2000 ו-2001 (הקשר הטוב ביותר בליגה באותן שנים ללא תחרות). זה שהוא לא ברשימה-נשגב מבינתי הצנועה.
אם הייתי צריך לבחור את השחקן הגדול בהיסטוריה של הפרמייר ליג, הייתי הולך בוודאות על גיגס. כשאתה מודד קרוב ל-20 שנה, אין פה שום שאלה. אבל כששואלים על עשור ספציפי צריך לבחון מי השפיע עליו הכי הרבה, לא מי הכי גדול בכלליות או מי היה הכי גדול בעונה אחת. ועם כל הכבוד, קשר לאוהדים, סמל בקבוצה וכן הלאה, ממש לא רלוונטי.
איפה ווס בראון איפה?! :aaarofl: בתור אוהד ליברפול, זאת הנחמה היחידה שנשארה לי... אבל על גיגס אין לי מילה רעה להגיד. חוץ מהעובדה שהוא משחק אצלכם.
הנרי שכתב את המונח 'חלוץ' כמו שרונאלדו 'שכתב' את המונח קיצוני. לאחד היו שתי אליפויות בעשור הזה, לאחר היו שלוש. שניהם היו דומיננטיים, שניהם שלטו במשחקים והפחידו הגנות יותר מכל שחקן אחר של היריבות. האמת? לא בא לי לבחור ביניהם כי אני פשוט לא מעריך את הסקרים האלה. אני פשוט לא חושב שיש תשובה ברורה כשצריך לבחור בין שניהם.
אין מה להיות מופתע. שחקן גדול שגם זיכה אותנו בכמה צ'אנטים נהדרים (http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx ), אבל ליד גיגס, הנרי, רונאלדו ושאר הרשימה המכובדת הזאת, הוא אי שם בשוליים. עם כל הכבוד לתרומה שלו לניוקאסל (שבסופו של דבר לא הניבה להם תואר). אחד השחקנים הגדולים בעשור (למרות שאת התקופה היותר יפה שלו לטעמי עשה בעשור הקודם עם האליפות הגדולה של בלקבורן), לא יותר מזה.
אני היחיד שהצביע פאדי? השחקן הגדול ביותר שיצא לי לראות בימי חיי. כמו קין בשביל יונייטד רק עם קלאס, עם ראיית משחק, אגרסיביות ואלגנטיות, והכי מנהיג שיש. לא סתם פרגוסון קרקר סביבו וזה לא היה קיץ בעשור האחרון בלי "ויירה עובר ליונייטד/ריאל". true Arsenal legend
פטריק ויירה הוא לדעתי הקשר האחורי הטוב ביותר בכל הזמנים. התלבטתי אם לבחור בו או בהנרי, אך לבסוף בחרתי בהנרי הרבה בזכות ההשפעה על הפריימרליג בכלל ועל ארסנל בפרט. הרבה מעבר ליכולת הנדירה שלו כחלוץ, הנרי הוא יחצן. הנרי הוא מסוג השחקנים שהרבה מאוהדי קבוצות אחרות מלבד ארסנל או ברצלונה, יקדישו בשבילו זמן מסך על מנת לראות עוד טאץ' קליל לחיבורי הקורות. כנ"ל לגבי רונאלדו.
