איך התחלתם לאהוד את הקבוצה שלכם?

שני חלקים לסיפור: אחד מתחיל ביורו 1992, השני מתחיל אי שם ב-1993.

באופן עקרוני המשפחה שלי כולה אוהדת כדורגל, אבל מעולם זה לא היה כדורגל אנגלי. דוד שלי עם כדורגל גרמני, בן דוד שלי מהאוהדים השרופים בארץ של יובנטוס ומבחינתו זה רק איטליה, ורק לי מאיזושהי סיבה נכנס הג'וק של אנגליה (לא רק בכדורגל, בהכל...). בליל הסדר תמיד יש ויכוחים, זה בטוח...

בכל מקרה, תמיד ראיתי הרבה כדורגל עולמי עוד מאז שהייתי עולל, אבל התקשתי להזדהות עם נבחרת או קבוצה- עד יורו 92, כשהייתי בן 9, וראיתי לראשונה את דניס ברגקאמפ (כן, גם אני עם ברגי), וידעתי שזה השחקן שלי. כך עבר הזמן עד עונת 1992/3, בסביבות 4-5 חודשים עד שהגיע לביתי הצנוע החידוש הגדול בישראל- הכבלים. איתו הגיע גם הכדורגל האנגלי, והגיעה גם ארסנל. באותה עונה התחלתי ללוות את הליגה והתלהבתי מהעוצמה שהיו במשחקים שלנו ודווקא פחות מהסנסציה החדשה של אנגליה- מנצ'סטר יונייטד, למרות שלאליפות לא היה לנו צ'אנס מול יונייטד. בכל אופן, באותה עונה עקבתי בעניין אחרי הקמפיין שלנו בגביעים, וזכינו בגביע ובגביע הליגה- בשני גמרים מול שפילד וונסדיי. אחרי שנה גם זכינו (באופן מגעיל למדי, יש לציין) בגביע המחזיקות. בשנים האלו נכנסתי לקטע, וכאן גם התחילה המשיכה שלי לאנגליה בכלל (למרות שזה היה בכלל ברגקאמפ שהעיף את הנבחרת מהמונדיאל http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx ).

בסתיו 1995 דרכם של ברגקאמפ וארסנל השתלבו, ובו זמנית גם הייתי בפעם הראשונה בלונדון, ודווקא בשנים שהקבוצה הייתה בחוסר יציבות הפכתי ליותר פנאט. משם הכל היסטוריה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx

 

למה אני צ'לסי? ישלי מין מסורת לאהוד קבוצות לוזריות. אם זאת רומא באיטליה, הפועל י-ם בארץ (כדורסל)
וכמובן צ'לסי.

הסיפור שלי עם צ'לסי התחיל בסביבות 95 עם הגעתו של הקוסם מנאפולי, גי'אנפרנקו זולה, שכזה שחקן הולך לשחק עם מארק יוז, די מטאו, פראנק לבף, מינטו, פטרסקו וחארין http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/cool.Xxx, ויאלי וחוליט הכדורגל המלהיב
מובטח. לאחר מכן הגיעו עוד חברה עם שמות גדולים וביצועים קטנים, שהצעידו את צ'לסי להישג שאני
חושב שמבחינת צ'לסי הוא הגדול ביותר בינתיים. רבע גמר גביע האלופות, ניצחון בגשר 3-1 על ברסה
הגדולה עם הגול המדהים של טורה אנדרה פלו החלוץ עם רגלים של דוגמנית, אבל זה לא שינה הרבה
כי שבועיים אח"כ צ'לסי הגיע לקאמפ נואו וחטפה חמישייה. anyway, צ'לסי תמיד תיהיה הקבוצה
שלי, וישלי קעקוע עם השם "Gianzola" על הכתף.

אגב, המשפחה שלי כולה אוהדים של ליברפול והפועל ת"א...אחחח אשכנזים שכמוהם.

 

http://grm.m.walla.co.il/briefcase/00f3/l/e/e/d/s/1/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/r/200404091757096370/200404100356318110/1997hasselbainkhaaland.Xxx

http://grm.m.walla.co.il/briefcase/00f3/l/e/e/d/s/1/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/r/200404091757096370/200404100414061517/Leeds_utd.Xxx

הסיפור שלי עם לידס הוא קדום למדי,התחיל ב-1978,והסיבה טריוויאלית לחלוטין.בן קבוץ אנוכי ועדיין גר כאן (מה לעשות,אף אחד לא מושלם http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/rolleyes.Xxx ) ועוד בהיותי זאטוט רך בשנים ובשכל,מקפץ לי חסר דאגות בין שבילי הקבוץ וחורשותיו הירוקות,כבר אז פיתחנו בבית הילדים תשוקה לוהטת ויוקדת לשם-ושם היה מגרשי הדשא האגדיים,ירוקי העד,שנעליהם של אלילינו אז חרצו קוליסים מרשימים עליהם עם קילומטרז' עוד יותר מרשים.
לאו ודלגליש,קיגן ומרינר,אדי גריי ואלן *סניפר* קלארק ולורימר,ונורמן (נושך הרגליים) האנטר,הלב יצא אז לממלכה הקסומה ההיא שמי שגדל אז בשלהי שנות ה-70' יודע וזוכר איזו כמיהה היתה אז ואיזו צביטה בלב,ומן ערגה רומנטית שכזאת לשם,שהרי נסיעה לאנגליה אז היתה תענוג יקר ובלתי מושג כמעט,בפרט אם היית קבוצניק תפרן (והיינו).הממלכה המאוחדת היתה קסומה מתמיד,אי שם מעבר לקשת בענן,מאחורי ערפילים קסומים,מעבר לאוקיינוס,מעבר להרים,בקיצור מעבר...אז גם יצאה לפועל תכנית החלוקה,לא,לא של ארץ ישראל http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/ohmy.Xxx כל אחד ואחד בבית הילדים תפס נישה,בחר קבוצה,יצר את עתידו,כל אחד עפ"י שיקוליו הוא,נטיות לבו,אופיו המיוחד וכו'...וכך בעודני מהרהר בנושא תוך בהייה בפוסטרים של כל קבוצות הפרמייר כיום-ליגה ראשונה אז בחיפוש אחר השראה,תפסה את תשומת ליבי נהירה המונית ומאסיבית לכיוון עיר החיפושיות.גם מכרו מיליוני תקליטים,וגם מיליוני אוהדים של קיגן והחבר'ה מתרוצצים בכל פינה בעולם,נו,Let it be אמרתי,חלק מהעדר הזה אני לא אהיה ויהי מה.אה,היה גם יונייטד אחד לא נחשב אז (כבר שנים שהוא צוחק עלי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/new_2gunsfiring_v1.Xxx ).ואז בשיא המקריות שכידוע היא אף פעם לא,שמתי פעמי באחד מימי חמישי לסבא וסבתא בקבוץ לצפות במבט ספורט ז"ל יחד עם סבא (גם הוא ז"ל),וצפייה מקרית (עוד פעם מקרית... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/rolleyes.Xxx ) בתקציר משחק בין ליברפול ללידס סגר עניין סופית.
הלב התאהב.אני זוכר את המדים הלבנים הצחורים שעשו עלי רושם כביר,קו נקי ואסתטי,פשוט ולעניין,יחד עם משחק אגרסיבי שובה לב http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/new_multi.Xxx והשם,שם אצילי,מלכותי כל כך,לבן כל כך-ל י ד ס...תנסו להגיד את זה לאט,יפה אה? כמו ברבור ששט על המים עם צוואר ארוך ולבן.ירח הדבש היה מהיר ואינטנסיבי וההתאהבות טוטאלית.למדתי לאהוב את כל מה שיש,ועם כל הלב.במרוצת השנים גיליתי שכל מה שיש הוא בהרבה מקרים המקבילה שתפקידה היה להסוות את כל מה שאין,אבל באהבה כמו באהבה,זה היינו הך.וכל השאר היסטוריה,לבנה כמובן...

http://grm.m.walla.co.il/briefcase/00f3/l/e/e/d/s/1/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/@/r/200404091757096370/200404100407428339/lufc.Xxx

 

זה כסף קטן לעומת ווסט האם, עירוני ומכבי (כדורסל) ראשל"צ שמקללות את היום שהתחלתי לאהוד אותן... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx

אצלי זה פשוט עניין משפחתי, אני רק עלה קטן באילן יוחסין של פטישים.

הכל התחיל בדוד שלי, שנדבק לאחר שמוטל'ה שפילגר נסע להבחן בווסט האם המפוארת של שנות ה60', שבאותה שנה זכתה בגביע אירופה למחזיקות.

כיום אין ליל שישי אחד ללא שיחה על הנעשה באפטון פארק.

אגב, שפיגלר לא הוחתם מאחר ולא הושג לו רשיון עבודה, אבל תשומת הלב והחיבה של לא מעט ישראלים כלפי הקבוצה כבר לא הייתה ניתנת למחיקה...

 

אני התחלתי לאהוד פתאום העונה את ארסנל! בהתחלה הייתי חובב מנצ'סטר יונייטד אבל השינאה שלי אל מנצ'סטר התחילה העונה בגלל כל השטויות שפרגונסון עשה העונה.
מכר את בקאהם לגלקטיקוס.קנה את סריסטיאנו רונאלדו שיודע רק לדרבל...
הביא את קלברסזון שאצלו הוא שחקן ספסל. דג'מבה-דג'מבה המוכשר לא מקבל דקות. פרנידנד שעושה שטויות עם כל העונשים שלו.
וביינתים ארסנל מתחזקים עם רייס, וסוף סוף משתמשים בברגקאמפ. סוף סוף קבוצה. לא יודע סוף סוף גיליתי את הקבוצה האנגלית האהובה עלי. למנצ'סטר סתם היתה חיבה שלא היתה שווה כלום.

 

סוף סוף? הבנאדם חתם במועדון ב-3 ביולי 95, מאז כבש מעל למאה שערים כאשר הוא אף פעם לא נחשב לסקורר גדול. עד היום הוא שחקן הרכב קבוע בקבוצה.

 

96',דוד שלי היה המדריך של משלחת המאמנים מאקדמיית הכדורגל של ארסנל שהגיעה לארץ כדי לאמן עולים חודשים מאתיופיה,אחרי שבוע של אימונים,הם עשו איזה משחק ידידות על מגרש אספלט שממש קרוב לבית שלי,ירדתי למטה,המשחק התחיל,היה תלוי איזה דגל בצד עם הסמל של ארסנל בגדול,ועל המגרש חבורה של אתיופים רזים נגד הנערים של מכבי עכו,מה אני אגיד לכם?!משחק מהיר וטכני כזה בחיים לא ראיתי,אנשים אחרים שראו את המשחק היו המומים,ופול דייויס עומד לידי ומחלק הוראות לקבוצה שלו.
איך אפשר לא לאהוב את ארסנל אחרי זה?

 

מדהים! כולם כמוני (או ליתר דיוק אני כמוכם כי אני טרי יותר באהדתי לארסנל) אוהדים את ארסנל בראש ובראשונה בזכות דניס ברגקאמפ.

הרומן שלי עם ארסנל החל בשנת 98 כאשר שיחקתי בפעם הראשונה במשחקי כדורגל במחשב (זה מאוד מאוחר - הייתי בן 9). בפיפ"א 98 הרבתי לשחק עם ארסנל ומאוחר יותר חגגתי ללא הפסקה זכיה במונדיאל צרפת 1998 עם הולנד. גם בפיפ"א 99 נהגתי לשחק עם ארסנל ומאוחר יותר עם מילאן (וכך התחיל הרומן שלי עם הרוסונרי רק ששם מושא הערצתי היה דווקא פאולו מאלדיני - מוזר מעט כי בדרך כלל נוטים לאהוד את השחקנים המבקיעים).

למרות שעד שנת 2001 לא ראיתי מעולם משחק כדורגל מחו"ל (הייתה לי טלויזיה ממש מוגבלת עם פחות מעשרה ערוצים), וכן לא היה לי אינטרנט והייתי מגלה בעצם רק בתום העונה אם אחת מהן (ארסנל ומילאן) זכתה בתואר כלשהו.

עד אז הסתפקתי בלראות את משחקי ליגת העל (הליגה הלאומית דאז).
במשפחה שלי רואים בי פריק מסוים כי אני היחיד בכל המשפחה בכלל מתעניין בכדורגל)

 

אני התחלתי לאהוד את ניוקאסל מגיל 8 דווקא בעונה שהם הפסידו את האליפות למנצ'סטר יונייטד אחרי שהיה להם פור של 12 נקודות(נראה לי עונת 94/95...).

התחלתי לאהוב אותם בגלל שחקנים כמו ז'ינולה, גילספי, לס פרדיננד ועוד רבים.
האהבה שלי לקבוצה התחזקה עוד יותר כשבאו פאוסטינו אספרייה ואלן שירר הגדול מכולם(השחקן שאני הכי אוהב בעולם).

מקודם נאמר שלהיות אוהד ניוקאסל זה קשה ומתסכל אבל זה מחלה, מסכים איתך ב-200 אחוז.
מי יודע, אולי השנה זה יבוא בגביע אופ"א.

אבל הכי יהיה כואב לי זה אם שירר לא יקח איזה שהוא תואר עם ניוקאסל לפני שהוא פורש בתום העונה הבאה.

פשוט מגיע לשחקן האדיר הזה...

 

אני אתחיל.
כל החיים הייתי אוהד קובנטרי(מה לעשות שלאבא היה מנוי למשחקים שלהם כשהוא היה באנגליה במשך 3 שנים).
גם היום אני עוקב אחרי הקבוצה הנפלאה, אבל המשחק הראשון והיחיד שלי באנגליה עיצב את אהבתי לטוטנהאם.
טסנו לאנגליה, ואבא שלי הבטיח לי הפתעה.
ההפתעה הייתה עצומה, הוא השיג כרטיסים ליוניטד - טוטנהאם, בלונדון.
לא הייתי לי קבוצה בליגה הראשונה עד אז, אבל לאחר המשחק היה לי.
המשחק מוכר לכולם, יום השידורים הראשון של ספורט5+(שיגעתי את האמא שתקליט), איצטדיון מלא ואווירה נפלאה.
אני ממש על הדשא, יכול לגעת בשחקנים.
מחצית נפלאה של שיכרון חושים, טוטנהאם מובילה 3-0, והאוהדים של טוטנהאם עם התשוקה שלהם משחק מושכים אותי לאהוד אותם.
העובדה שטוטנהאם הפסידה בסוף 5-3 במשחק שיזכר לדורות לא שינה לי.
במחצית הראשונה הפכתי לאוהד טוטנהאם.
האוהדים הנפלאים האלה, שלא האמינו למהפך, המשיכו לשיר בלי הפסקה, ואני מוחא כפים איתם.
מאותו יום אני עם טונהאם.
בתקווה שאוכל לטוס למשחק נוסף שלהם, וגם לראות את האהבה השנייה באנגליה, קובנרי.
בבית על הקיר יש צעיף של באר שבע ולידו צעיפים של קובנטרי וטונהאם.
מאז ועד היום אני עוקב אחרי טוטנהם באדיוקת.
ככה התחלתי לאהוד את טוטנהאם.

 

וואו, מאיר - סחתיין.
לרגע כבר חשבתי שאתה מדבר על ה-4-1 האגדי של עונת 96, עם כריס ארמטרונג בשיאו.
אז הייתי אדיש, כי אהבתי את שתי הקבוצות, כנראה האסימון ירד מאוחר http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx
רק מה, לך אין התירוץ שאני זכאי לו. לך הייתה מחצית שלמה להבין למה אתה נכנס, אני נדחפתי תמים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx

 

חוליט יוז לאבף באבירו פטרסקו וייאלי די מטאו דסאי דוחי וכומבן ג'נפרקו "הקוסם" זולה
ופלו הקבוצה הכי מרגשת בהיסטוריה

 

הכי מרגשת בהיסטוריה? לא הייתי אומר. קבעה שיא כקבוצה הראשונה שעלתה ללא בריטי אחד לרפואה למגרש, ולא הציגה כדורגל מסעיר, מלבד, לדעתי - די מטאו שהיה שחקן פנטסטי. אבל הם אכן עשו כאב ראש ליונייטד, ועברו תהליך הרבה פחות מוצלח נכון לעכשיו מזה שמתחיל אברמוביץ' אבל מי יודע איך זה יסתיים אצלו.

 

ארסנל,התחלתי לאהוד אותה משנת 2000
התחלתי לראות משחקים שלה וראיתי שהיא קבוצה מאוד טובה
השנה היא הגיעה להשגים מצויינים
היא גם אלופת אנגליה אני אוהד שם את:תיירי הנרי,דניס ברקמפ ופירס.

 

אם להתייחס לליגה האנגלית, אני אוהד ליברפול משנת 92-93... לא בגלל שחקן מסויים או מנג'ר כזה או אחר... רק כי ראיתי כמה משחקים בזמנו ומאז התאהבתי בה.
כשעלו לתודעה, פטריק ברגר, אחד השחקנים האהובים עלי, מקמנמן, פאוולר, אוון... ידעתי שזה זה...
http://www.jockbio.com/Bios/Owen/Owen.Images/Owen.Bio.07.Xxx