זה התחיל כבר בסוף העונה שעברה. בינתיים ערוץ הספורט קונה דברים אקראיים ואת כולם - אליפות אירופה בכדוריד, הפועל ירושלים ביורוקאפ - שם ב-5+ לייב. בעלי הערוצים הוותיקים יכולים לחלום על תוכן חדש. מהם רק יקחו תכנים ישנים כדי לממן תכנים לערוץ החדש. המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל דילג פתאום לערוץ 10. וניצן חן? הוא סיים את עבודתו עם איזה מסמך שאף אחד לא הבין שבעקבותיו ערוץ הספורט עושה מה שבא לו. לגבי וייץ ולוין, תחשוב על זה כך - אם זה היה שכנר, הוא כבר היה דורש להרחיק את פרדיננד ורוני, הדרמה קווין.
רמי וייץ חושב שהוא בערוץ הספורט: "אולי ההחמצה החשובה בקריירה של רוני!" "פרגוסון משחרר עוד כמה קללות בסקוטית.."
מלר לקראת המשחק הערב: http://www.sport5.co.il/HTML/articles/Article.252.72884.html לא מסכים עם רוב הנקודות של מלר: 1. איך אני שונא את האם הזה. "אם שחקן X לא היה בקבוצה Y, קבוצה זו לא הייתה מתמודדת על האליפות ובלה בלה בלה". יש למלר במה להיאחז כשהוא טוען זאת - אבל איזו ערובה יש לו (ולפרשנים רבים שטוענים את אותו הדבר) שללא רוני יונייטד היתה נופלת מהרגלים? "התמזל מזלן" של ארסנל וצ'לסי שטענת ה-"ללא שחקן X.." הועמדה למבחן לתקופה מסוימת (ואני יכול לטעון שללא דרוגבה לתקופה של יותר משני משחקים צ'לסי נאבקת אי שם על מקומות 3-4) ועברה בהצלחה. ובמידה ורוני היה מושבת לפציעות תכופות חלילה, כמו ססק, מי מבטיח שהמבחן היה נכשל? 2. קלישאת ארסנל הקבוצה המהנה ביותר באנגליה לטעמי לא נכונה העונה בניגוד לשנים קודמות. הגדולה של התותחנים העונה, לטעמי, שהם יעילים והם מתמודדים עם מצבת פצועים ארוכה היטב ומצליחים גם עם כדורגל לא סוחף ביחס לסטנדרטים שלהם לעמוד במצב נהדר.
שוב ושוב מתברר שהקטע הזה עם קבוצה של שחקן אחד - בין אם הדבר נאמר בבירור או ברמיזה - רחוק מלהיות מציאותי. סילחו לי, לא היינו אמורים להיות הקבוצה של שחקן אחד בשם כריסטיאנו רונאלדו בשנתיים האחרונות? ואחרי שהשחקן האחד הזה עוזב, אופס, פתאום מתברר שאנחנו שוב קבוצה של שחקן אחד, רק שהוא בכלל היה אצלנו גם בשנים האחרונות. אפשר גם להתייחס לכך שליברפול בעונה שעברה, למרות שג'רארד וטורס החמיצו לא מעט משחקים, נתנה את עונת הליגה הטובה ביותר שלה מזה זמן רב. כן, אתה כנראה צריך את השחקנים הגדולים כדי לזכות בתארים, בסופו של דבר אף קבוצה בעולם לא יכולה להסתדר בלעדיהם, אבל כדורגל הוא משחק הרבה יותר מורכב מכך.
אם הייתי צריך לדרג את קבוצות ההתקפה הסקסיות ביותר העונה הייתי הולך על: ארסנל, צ'לסי, סיטי. לדעתי ארסנל היא קבוצת ההתקפה הטבעית ביותר באנגליה. משחק המסירות, התנועה לעומק, השטף, כשזה מתחבר הם קבוצה שלאוהד הנייטרלי מאוד קל לחבב. צ'לסי כוחנית יותר, ויש לה כל כך הרבה כישרון בקישור הקדמי ומעלה שלהרבה קבוצות קשה מאוד לעצור אותה (ולראיה ריבוי המשחקים החד צדדים של הכחולים השנה). סיטי יותר מוכשרת מיונייטד למשל בכל מה שקשור לשחקני התקפה איכותיים אך היא טרם הצליחה לשמור על יציבות בכל הנוגע לשטף. לצד משחקי התקפה משובחים לעתים היא פשוט נתקעת וחלק נכבד המשחקים שלה מבוססים על הברקות אינדיבידואליות.
ניר לוין הזה חולה נפש, מצא לו את מי להאשים- ססק פאברגס, האיש היחיד ששם זין ויכולת בקבוצה הזאת. אלוהים יודע איפה היינו בלי ססק, והטמבל עוד חופר עליו כ"אשם" בחוצפתו.
נשארים עם כתבות מוואלה אבל יורדים ברמה, ענבל מנור ממשיך לככב עם נבחרת המחזור המהוללת. איכשהו, וויין רוני לא קיבל את הכבוד להיכנס לנבחרת אחרי משחק נפלא באמירייטס. אני לא יודע אם הוא צפה באמת במשחק או לא, אבל גם הלן קלר הייתה בוחרת ראשון בוויין רוני לרשימה מסוג זה. עוד בכותרות: "קרלוס קוויאר (אסטון וילה) באנקר במרכז ההגנה" אם הכותב היה צופה במשחק אחד של וילה העונה, ואולי אם היה בודק את ההרכב ומבחין שקולינס ודאן עלו בהרכב (בהתחשב בהשערה שהוא יודע ששניהם בלמים), ודאי היה מבין שקוויאר המצויין, משחק כבר עונה שלמה כמגן ימני. האם תהיה נבחרת מחזור שתעבור בשלום?
לא העובדה שרוני לא בנבחרת המחזור לאחר משחק שגרר תשבוחות בכל התקשורת והקולגות גרמה לי לגבש את דעתי על ענבל מנור כעיתונאי, אלא עצם הטור השבועי הזה - נבחרת המחזור. הם יש עיתונאי שמצליח לצפות אפילו במחצית ממשחקי המחזור בליגות הבכירות בעולם? וודאי שלא וזאת טיפשות לקבוע על-סמך כך נבחרת מחזור (יומרה טיפשית מלכתחילה).
הגיליון החדש של 4-4-2 מוקדש כולו לחלוצים, ובנוסף לראיונות עם רוני וטורס מופיע שם דירוג של 50 החלוצים הטובים ביותר בכדורגל הבריטי מאז מלחמת העולם השנייה. הקריטריונים לדירוג היו גולים, תארים, יכולת במשחקים גדולים, משחק קבוצתי וה"וואו פקטור"-עד כמה מרגש היה לצפות בחלוץ. הנה הוא לפניכם: 1. קני דלגליש 2. אריק קאנטונה 3. תיירי הנרי 4. ג'ימי גריבס 5. ג'ון צ'ארלס 6. סטן מורטנסן 7. איאן ראש 8. ויין רוני 9. דניס לאו 10. הנריק לארסון 11. דניס ברגקאמפ 12. נט לופטהאוס 13. דידייה דרוגבה 14. ג'קי מלבורן 15. ג'ף הרסט 16. גארי ליניקר 17. אלן שירר 18. טומי לאוטון 19. מארק יוז 20. קווין קיגן 21. לורי ריילי 22. טומי טיילור 23. ג'יאנפרנקו זולה 24. רוג'ר האנט 25. בובי סמית' 26. סטיב צ'אלמרס 27. רוד ואן ניסטלרוי 28. ווילף מאניון 29. פרננדו טורס 30. טדי שרינגהאם 31. ג'ון טושאק 32. טרבור פרנסיס 33. מייקל אואן 34. פרנסיס לי 35. בריאן קלאף 36. בילי לידל 37. דוייט יורק 38. איאן רייט 39. אלי מקויסט 40. דון ריבי 41. רובי פאולר 42. ג'ו ג'ורדן 43. ריי קרופורד 44. אנדי גריי 45. אלן קלארק 46. ג'ק רולי 47. אנדי קול 48. ג'ון אולדרידג' 49. טרבור פורד 50. דאגי ריד תגובתכם-מוצדק? מי אוברייטד? מי אנדרייטד? מי היה צריך להיות שם ונשכח (*שיעול*סולשיאר*שיעול*)?
לדעתי טומי טיילור נכנס לעשיריה הראשונה. בכל מקרה אם הוא היה נשאר בחיים הוא לוודאי היה מסיים גם בחמישיה. עריכה: איפה בובי צ'רלטון וג'ורג בסט, פדיחה.
אלן שירר צריך להיות הרבה, הרבה יותר גבוה ממקום 17. כנראה הייתה חסרה לו איזה אליפות בניוקאסל כדי שהוא ידורג בעשירייה הראשונה. אליפות עם בלקבורן כן הייתה לו, ודרוגבה למשל, עם כמה תארים יותר אבל תרומה פחותה בהרבה, עוקף אותו.