שמעתי את כל האלבומים המוקדמים שלהם... אני מכוון יותר להמלצות בכיוון האירופאי (בעיקר הסקנדינבי), שם המטאל מאד פופולארי ובטוח יש מאסטרפיס אחד או שניים. משהו בכיוון של avantasia אם אתה מכיר.
הרווחת הייתי מטאליסט עוד לפני שאני זוכר את עצמי אז הנה ההמלצות מחולקות לפי נושאים מטאל מסורתי : black sabbath - black sabbath black sabbath - paranoid deep purple - machine head Judas priest - british steel Judas priest - screaming for vengeance Judas priest - Painkiller Iron Maiden - number of the beast Iron Maiden - Powerslave Motorhead - Ace of Spades Motley Crue - DR. feelgood ת'ראש מטאל: Metallica שלושת האלבומים הראשונים Megadeth- Rust in peace Megadeth - Killing is my buisness and buisness is good Slayer - Reign in blood Sepultura - Arise Sepultura - Roots Pantera - Vulgar display of power (לא בדיוק ת'ראש אבל לא נכנס לקטנות) אני מאמין שעל הסגנונות הקצוניים death\black תוותר? מטאל מלודי/סקנדינבי: in flames - whoracle in flames - come clarity Dark Tranquillity - the gallery dismember -Like an Ever Flowing Stream entombed - wolverine blues מטאל כמו nightwish וכל שאר הדברים הסימפוניים אין לי הרבה מה להמליץ כי אני לא שומע...אבל תנסה את hammerfall מטאל מודרני מה שנקרא NWOAHM (למרות שטכנית זה לא בדיוק מטאל אבל זה מה שפופולרי בימינו) Mastodon - Blood mountain Lamb of god - ashes of the wake Lamb of god - Wrath Machine head - The blackening All that remains - the fall of ideals SOAD - Toxicty זה פחות או יותר אלבומים מרכזיים בזרמים מרכזיים...אם אתה רוצה דברים יותר ספציפים (ואובסקוריים ) ולהקות שלא יצא לך למצוא בויקיפדיה וזרמים שלא רואים הרבה חשיפה (כמו sludge ) תפנה אליי בפרטית
אני ממשיך לגלות את המוזיקה בקצב האיטי שלי... הפעם: Arctic Monkeys אני אשמח אם מישהו ייתן לי איזה טופ 10 שלו שאני לא אלך לאיבוד.
האלבום הראשון שלהם מאסטרפיס. את השאר אני לא מכיר טוב אבל אני משוכנע שאם תשמע את הראשון במלואו לא תלך לאיבוד ותאהב מאוד, מה גם שהוא די מיינסטרים וקונצנזוס.בנוסף לשני השירים האחרונים שטורס כתב when the sun goes down ענק
תגידו יש איזה אתר שכמו imdb נותן לאנשים לתת ציונים לשירים/אלבומים/אמנים? אני בהחלט חושב שיש מקום לכזה.
תודה לשניכם. נסיעה של שעתיים וחצי הספיקה לי בשביל להתאהב בלהקה, http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
הייתי במצב שלך לפני חודש בערך... אני הייתי מציע לך ללכת על OK Computer בהתחלה, על אף היותו אחד מאלבומי המיינסטרים של שנות התשעים, הוא כל כך יצירתי ומקורי ומעורר השראה ופשוט כיף לשמוע. לטעמי זה האלבום הכי טוב של הלהקה, הכי טוב של הניינטיז (וכן, אני מודע להשלכות של מילים כאלה) ובין הטובים כל הזמנים. אם תשווה בפרמטרים אז הוא לא נופל מכמה מהאלבומים היותר טובים בהיסטוריה. ומדבר חובב פינק פלויד/ביטלס מושבע. אז כן, אוקיי קומפיוטר על שלל שיריו עם דגש על Airbag, Climbing up the walls, Exit music בנוסף לשירים המסורתיים (=הלהיטים הגדולים) של האלבום שהם Paranoid Android, Karma Police ו-No Surprises. ועצה שלי, תקשיב למילים, ת'ום יורק (הסולן) הוא בין המשוררים הגדולים שידע עולם הרוק. ותנסה להבין את הקונספט של האלבום. אחריי אוקיי קומפיוטר לך בסדר הבא, אני אתן לך גם את השירים שאני יותר חיבבתי באלבומים: The Bends- Planet Telex, The Bends, High and Dry, Fake Plastic Trees, Just, My Iron Lung, Street Spirit. Hail to the Thief- 2+2=5, Where I End And You Begin, There There, A Wolf At The Door. Kid A- מאסטרפיס שקצת יותר קשה לעיכול מהשניים הקודמים שצריך לשמוע מההתחלה עד הסוף. Amnesiac- Pyramid Song, Knives Out, Morning Bell, In Rainbows- All I Need, House of Cards, Videotape, Bangers and Mash ואם אתה פרפקציוניסט אז תנסה גם את Pablo Honey, למרות שלמרבית הדעות הוא החלש ביותר של הלהקה וגם לא טוב לטעמי.
לגבי OK Computer כל מילה בסלע. הוא אלבום שלאחר חרישה ארוכה ומעמיקה ירד לי ממנו קצת אבל אני מוצא את עצמי חוזר אליו פעם בשבועיים-שלוש לפחות. גאוני, כביר וכמה שהוא מיינסטריימי ואני סולד מהמיינסטרים הוא מושלם. paranoid android הוא יצירת מופת שכמה שיפארו אותה זה לא יספיק. KID A הוא אלבום ששמעתי בהרבה מקומות שנחשב קשה לעיכול ופחות קליט אבל באופן אישי התאהבתי בו מהשנייה הראשונה ומהלימון. יש שם כמה שירים שאני כל-כך מזדהה איתם ובכלל אני מאוד מעריך ואוהב את השינוי שהלהקה עשתה אחרי OK Computer ונטשה את המיינסטרים. אמנז'יאק מאוד לא קליט, אבל אחרי כמה ההאזנות גיליתי אותו כאלבום נהדר ואנדרייטד, ולטעמי טוב פי כמה וכמה מהאלבום האחרון שיזכר בעיקר בשל התקדים העסקי. לגבי פאבלו הני, סביר, מאוד בוסרי ודי בריטפופי. מזכיר לי את הראשון של בלר אבל יש שם כמה שירים טובים מאוד. You, how do you, stop whispering. טוב נו, גם קריפ
