שני איטלקים זכו אתמול במדלייץ ארד באולימפיאדת החורף בונקובר: ארמין זוגאלר בלוז' ליחידים (מזחלות אני חושב). אלסנדרו פיטין בסקי נורדי משולב. כל הכבוד! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx
אולימפיאדת החורף בוונקובר הסתיימה עם מדליית זהב אחת, מדליית כסף אחת ושלוש מדליות ארד למשלחת האיטלקית: מדליית זהב: ג'יוליאנו ראצולי- סקי אלפיני (סלאלום גברים) http://www.uploadfileyou.com/files/x48kbadevnshv9inqds9.Xxx מדליית כסף: פייטרו פילר קוטרר- סקי למרחקים (15 ק"מ גברים) http://www.uploadfileyou.com/files/19z85lc2kipivxfluy5n.Xxx מדליות ארד: אריאנה פונטאנה- החלקה מהירה (500 מטר נשים) http://www.uploadfileyou.com/files/yxynn4iqh8oes2222vz6.Xxx ארמין זוגלר- לוז' (גברים יחיד) http://www.uploadfileyou.com/files/jqspiogbn40gbnendlsy.Xxx אלסנדרו פיטין- נורדי משולב (10 ק"מ גברים יחיד) http://www.uploadfileyou.com/files/6fd0137z9ef7dvwzvw78.Xxx
הרבה ביקורות נשמעו בתקשורת האיטלקית, ונשיא ההתאחדות האולימפית {CONI} ג'אני פטרוצ'י, אמר שהוא היה נותן למשלחת הזאת 5.5 כציון מתוך 10.
בצדק, המשלחת האיטלקית לא הניבה תוצאות טובות מספיק וחמש מדליות זה בכלל לא מספק למעצמת ספורט, בעוד שמדינות חמות יחסית כמו קוריאה הדרומית והולנד הגיעו להישגים מרשימים יותר.
ספורט אולימפי צריך מעל לכל כסף. אם אין כסף להשקיע לא יהיו תוצאות (זה לא כדורגל שכשרון יכול לצמוח מהרחובות). לאיטליה אין כסף להשקיע בספורט מספר אחד שלה, הכדורגל, אני מניח שגם המתקנים וההשקעה בכלל בספורט האולמפי נמוכה אף בהרבה יותר.
ממה שידוע לי בהולנד אמור להיות יותר קר מאשר באיטליה, ובדרום קוראה יש הרים גבוהים כמו באיטליה בשביל לעשות סקי.
אני ממליץ בחום לכולם פה לצפות בתכנית striscia la notizia (התכנית בה באלוטלי לבש את החולצה של מילאן) בערוץ האיטלקי canale 5 (בהוט- 156, יס- 129). התכנית משודרת בכל ימות השבוע בשעה 21:30.
בקשר לכל הביקורות שמצויינות בסיקור על מילאן בדיון המחזור ה- 36 על ברלוסקוני, יש על כך כתבה מקיפה במהדורת הסופשבוע של ישראל היום מאת עדי שוורץ, אני אתן קטעים נבחרים לאלו שלא עלה ברשותם לקרוא את הכתבה. הכתבה עוסקת על מה שגורם ברלוסקוני לאיטליה, בסרט התיעודי "וידיאוקרטיה" בבימויו של הבמאי האיטלקי- שבדי אריק גנדיני. מתוךהכתבה: "הסרט הוא שיעור חובה בדמוקרטיה ובטלוויזיה, שכן איטליה היא חברה מכובדת באיחוד האירופי. אך כשצופים בסרט של גנדיני, איטליה נראית הרבה יותר כמו רפובליקת בננות לטינו- אמריקאנית או דיקטטורה אפריקנית חשוכה". גנדיני: "אותי פחות מעניינת השחיתות ויותר התופעה התרבותית שנקראת 'ברלוסקוניזם'. זו ממש מהפכה תרבותית שמתחוללת באיטליה, וזה חמור יותר מכל דבר אחר שהוא עשה. זה לדעתי מה ששינה את איטליה בצורה העמוקה ביותר בשנים האחרונות, וזו האידיאלוגיה של ברלוסקוני שתמציתה- 'חשוב רק על עצמך ותעשה חיים'. במציאות האיטלקית של היום, המראה החיצוני והתדמית חשובים מהמהות. אם אתה יודע לחייך, להתלבש יפה ולהופיע בטלוויזיה, נסלח לך". הסרט מנסה לחשוף את אחורי הקלעים של עולם הטלוויזיה האיטלקי ואת הכוחות שמניעים אותו. הוא בנוי יותר בצורה של רשמים ותמונות ופחות כתחקיר עיתונאי מקובל. גנדיני מציג בסרט גלריה של דמויות ומצבים, כולם בקו התפר שבין הטלוויזיה והתקשורת להון ולפוליטיקה. גנדיני: "אפשר לטעון שאין שום דבר רע בכך שבטלוויזיה מוכרים אשליות, אפשר גם לשאול מה הבעיה עם זה שבטלוויזיה רואים הרבה ציצים. זה כיף, זה נחמד, זה יפה, אף אחד לא מת מזה. אז מה הבעיה? הבעיה היא שאיטליה נעשת אט אט למדינה מטומטמת. זה לא רק ברלוסקוני האיש, אלא התרבות שהוא יצר סביבו". פיאמה נירנשטיין, חברת פרלמנט איטלקייה- יהודיה: "הסיבה לכך שברלוסקוני מותקף ומושמץ כל כך היא שהוא נגס בכוחם הפוליטי של אגפים אחרים בחברה האיטלקית. ברלוסקוני הציל את איטליה מהשמרנות ומהצביעות שלה", לא צריך לחפש יותר מדי כדי להבין למה האיטלקים אוהבים את ברלוסקוני. הוא אחד מהם. הוא לא צבוע, והוא אומר להם בדיוק מה שהוא חושב. אבל הוא לקח את הכוח מהקומוניסטים ומהקתולים, ועל זה הם לא יסלחו לו אף פעם. זה הסיפור האמיתי ולא שום 'וידיאוקרטיה'. http://www.atmo.se/dynamicContent/videocracy_poster_600.Xxx "וידיאוקרטיה" יוצג ב- 9 במאי בסינמטק תל אביב במסגרת פסטיבל 'דוקאביב'.
