ויירה הגיע בגיל מוקדם מאוד לארסנל ובעצם גדל והתחנך על הברכיים של טוני אדאמס בכל הנוגע למנהיגות והארסנליות,ללא ספק הפך לאחד כזה,העביר גם בירושה לפאבריגאס אבל זו חלק מהבעיה של ארסנל,פחות מדי פאבריגאסים ויותר מדי רוזיצקי למינהם, ברגעי האמת הם נעלמים. ברמת החיבור לקהל, אני שם לב שוולקוט תמיד מקבל את הכי הרבה אהבה מהקהל בשעת חילוף,בכל זאת,מישהו משלהם.
וולקוט מקבל הרבה תשואות גם בגלל אופי השחקן שהוא. ילד פלא כזה שהגיע בהמון כסף וכולם מצפים לראות אותו נכנס כחילוף (תמיד גם הקהל תולה בחילוף שלו תקוות). אני אישית חושב שוולקוט לא תורם שום דבר לארסנל, ובטח שלא הוא הלב האנגלי האנגלי שאנחנו מחפשים. אני מבטיח לך בצורה הכי אובייקטיבית שיש שורמאלן לא אהוב פחות מת'יאו.
גל, מסכים איתך. לא יודע לומר לך שאני מעדיף חד-משמעית את אברה על פני קאשלי, אבל הדוגמא של אברה ממחישה את מה שרציתי לומר. סטרטפורד, שוב אתה צודק. הקבוצה הזו לא מספיק מאוזנת, וכבר כמה עונות שאני אומר את זה.. לונגר הפתרונים. ת'יאו זו דוגמא טובה לשחקן שמהדק את הקשר בין האוהדים לקבוצה, אבל לא מעבר לכך. הצד המנטלי שלו הרבה פחות טוב מהצד המקצועי. הוא לא מנהיג, והוא לא מסוג השחקנים שירקו דם בשביל הקבוצה. עדיין משוכנע שהוא בחר במקצוע הלא נכון. הוא יכול היה להיות אצן יותר טוב מכדורגלן. ואם מדברים על שחקנים שירקו דם למען הקבוצה, שחקנים עם אופי, אז ווילשר הוא כזה ולדעתי הוא יהיה סמל בארסנל. מעולם לא הייתי בטוח כל-כך לגבי שום דבר אחר.
חיכיתי שתגיע לג'קי. באמת שזה היה עניין של זמן http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx. ווילשייר מבחינתי קרוץ מהחומר של true Arsenal legend ובאמת שזה יותר שאלה של מתי מאשר אם. ד"א, אני מסכים עם כל מילה שרשמת פה בדיון הזה. הגיע הזמן אחרי שלוש שנים של דיונים שנסכים על משהו, לא? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx
וולקוט סבל לא מעט מפציעות ועוד פציעות שגרמו לו לשבת בחוץ ולא להתפתח כשחקן ובמיוחד בכל הנוגע לחוכמת ונסיון המשחק,לכן הוא עדיין נופל לבורות או מוגבל מבחינת התרומה. פוטנציאל גדול ובעיקר בגלל המהירות אבל יש לו גם כדורגל. לוקה בעיקר בקבלת החלטות נכונה וזה שוב מתקשר לחוסר הדקות ובגלל הפציעות. אולי לא מתאים לסגנון שונגר מכוון אליו,בנוי לקבוצה עם כדורגל ישיר יותר, יונייטד למשל תפורה עליו יותר מבחינת הסגנון שלו. אוברמארס היה שחקן מהיר גם כן אבל כשהגיע לארסנל היה מושלם יותר מבחינת השחקן שהוא ולכן השתלב עם הסגנון ושילב את היכולות שלו גם יחד.
סטרטפורד, אם יש משהו שנמאס לי לשמוע זה התירוצים לגבי וולקוט. footballing brain זה משהו שבחור בן 21 כבר צריך לסגל לעצמו. המצב הנוכחי מדאיג, ואני בכל הזדמנות אפשרית טוען שלדעתי לא יצא מת'יאו שחקן גדול. בסה"כ הוא ג'וקר שיכול לעלות מהספסל ולשנות מומנטום, ומוטב שכך ישאר. ולפני שיאיר יכתוב את זה בעצמו, אני אציין שג'ק ווילשייר לדוג', כבר בגיל 12 היה עם יותר הבנת משחק מוולקוט. ההבדל ביניהם הוא שמיים בארץ ברמת קבלת ההחלטות. ד"א, העיסוק החסר פרופורציות בנושא קבלת ההחלטות של וולקוט בטח לא עוזר לו. הוא לחוץ וחושב פעמיים לפני כל מהלך, ודברים נכונים בכדורגל בד"כ מגיעים מאינסטינקטים ולא מחשיבה. במצב שהוא נמצא בו קשה מאוד לתפקד, אבל, זה עדיין לא תירוץ לטיפשות שהוא מפגין לפעמים.
אין ספק שהפציעות פגעו בו בצורה משמעותית, אבל העובדה שהוא לא הראה שום התקדמות רצינית במשך תקופה די ארוכה גורמת לך לתהות.. לונגר יש רקורד מוכח ואני נותן לו את הקרדיט כמובן, אבל יש לי את הספקות שלי לגביו. לגבי הסגנון. כבר כתבתי כאן שלדעתי הוא פחות מתאים לקבוצה כמו ארסנל, ואני מסכים איתך שיותר מתאים לכם, כיוון שהגישה שלכם למשחק יותר ישירה (ולצערי יותר יעילה). צודק לגבי אוברמרס. הוא אכן הגיע בשיא הקרירה ובגיל מתקדם (בגיל 25). הלוואי וולקוט יהיה אוברמרס.
The_Arsenal footballing brain זה משהו שנרכש עם הזמן והנסיון, לרונאלדו לקח 3 עונות בכדי לחדד את מוח הכדורגל שלו, לנאני חיכנו שנתיים גם כן עד שמשהו שם בראש הפשיר והם שיחקו הרבה כדורגל בזמן הזה,וולקוט הרבה הרבה פחות.
רונאלדו ונאני הם שחקני שמתבססים על טכניקה. מה שיש להם ברגליים הוא פשוט מדהים ושווה את ההמתנה ואת שכר הלימוד. במקרה של וולקוט, שחוץ ממהירות אין לו הרבה למכור, אני לא יודע אם זה שווה., כך שאני לא מסכים עם הדוגמא שלך במאת האחוזים. מה שמאפיין את ארסנל כל השנים זו חוכמת משחק. מה שמאפיין את ארסנל הנוכיחת זה שחקנים טיפשים (ובאמת שאין לי כח למנות את כולם). התוצאות בהתאם.
אני לא חושב שאפשר לומר בצורה גורפת שמה שמאפיין את ארסנל הנוכחית היא שחקנים טיפשיים.. פברגאס טיפש? ארשבין טיפש? ואן פרסי טיפש? שלושתם גאונים, לא פחות. יש כמה שחקנים פחות חכמים בסגל, זה נכון, אבל הבעיה שלנו לא מסתכמת בנקודה הזו. אני מסכים עם הטענה שלוקח לשחקן זמן עד שמוח הכדורגל שלו משתפשף, אבל זה גם עד גבול מסוים ותלוי בנקודת המוצא של השחקן. יש דברים שאי-אפשר ללמד. זה או שיש לך את זה או שאין לך את זה.
באמת טור מבריק, מעניין וכתוב היטב. גם כותב הטור מפנה את עיקר האש והאשמה אל עבר ההנהלה הכושלת, רודפת הבצע והקמצנית במצב של ארסנל. אמרתי שוב ושוב שוונגר לא חף מטעויות, אבל עיקר החטא ועיקר האשמה היא בהנהלה בראשות היל-ווד. חיזוק הקשר בין האוהדים לקבוצה זה מאסט, וההתנהלות של ההנהלה בנושא הזה עלובה. אני מקווה שיחול שינוי גדול בגישה בקיץ הקרוב. עריכה: בסט, קראת את הטור? הוא אומר די אחד לאחד את מה שאני אומר, רק בצורה יותר מפורטת ויותר ידענית.
עזוב יאיר. כשאתה משחק בהרכב עם שחקנים כמו דיאבי, וולקוט, דנילסון, ואבואה (כקשר) אתה לא יכול לכפות עליהם את שיטת המשחק של ארסנל. זה מלאכותי וזה נידון לכישלון מראש. שחקנים מבריקים יש לנו ולא מעט (לטעמי, עדיין יותר מכל קבוהצ אחרת בפרמייר ליג), אך לפעמים מספיק פרח אחד נבול כדי להרוס זר.
עוד סיכום מעניין ומדוייק לכישלון העונה בטימטוק: http://www.teamtalk.com/arsenal/6103661/Fr...nger-s-strategy כולל את הסיבות לכישלון וגם בדיוק מה הן העמדות שנדרש בהן חיזוק- שוער, בלם (או שניים), קשר אחורי כגיבוי ומרוואן צ'מאח.
הפתרון לבעיית השוערים נמצא http://www.nigoalkeeping.com/images/EmmaByrnew.Xxx אמה ביירן, השוערת של קבוצת הנשים של ארסנל. אין בעיה כי גם ככה בארסנל משחקות כמה כוסיות בהרכב הראשון http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx מעניין מי יפתח נגד סיטי בשער... הייתי נותן למאנונה לפתוח. הוא אומנם לא הוכיח את עצמו לאורך זמן, אך לזכותו ייאמר שהוא השוער היחיד שהביא נקודות במו-ידיו העונה (בקוטג'). אני באמת כבר לא יודע מי משלושת השוערים הבכירים אצלנו פחות גרוע... אולי גם גארי פייטון (מאמן השוערים) צריך לשלם על כך את המחיר. רענון בצוות המקצועי בטח לא יזיק במצבנו. ואם כבר בשוערים עסקינן, אז הנה כתבה נחמדה על מי שבאמת יש לו פוטנציאל להיות שוער גדול אצלנו.
