עד כאן... מוריניו בנה קבוצה שרצה עד היום וזוכה בתארים. האיש היחיד שניסה להביא משהו חדש לשיטה של צ'לסי היה סקולארי, ולא צריך להזכיר איך זה נגמר. מה שעשה הידינק זה פשוט לחזור למקורות (2004). שבעה מתוך 11 שחקנים ששיחקו היום בהרכב הפותח של צ'לסי הביא מוריניו. עוד שניים (טרי ולמפארד) היו בקבוצה לפני, עוד שניים נרכשו טיפה אחרי שמוריניו עזב והיו מגיעים גם אם לא היה עוזב (צ'לסי עקבה הרבה זמן אחרי איבנוביץ' והיה צריך חלוץ במקום שבצ'נקו הכשלון שהגיע רק בגלל רצון פרטי של אברמוביץ'.)
איך אפשר לקבוע אם אוהדי צ'לסי בהכללה אוהבים,שונאים או לא אוהבים ולא שונאים את גרנט? ועוד לכתוב דבר מטומטם כמו 90 אחוז כן... אני בטוח שבאנגליה ובקרב האוהדים המקומיים (וכן קבלת פנים רועשת יותר או פחות)הדעות לגביו מלוות בפחות רגשות של שנאה או אהבה כמו בישראל או פה בפורום ויותר בהקשר של הערכה מקצועית יותר או פחות ובהקשר הזה אני מאמין שהיא פחותה,כי גרנט יכול לסובב עיתונאים ובמיוחד בארץ ויכול להגיד מה שהוא רוצה לתקשורת ולחזור על זה פעם ועוד פעם ועוד פעם אבל את האוהדים אי אפשר לשקר,לא את אלה שראו ורואים את צ'לסי בכל משחק. מהרשימה של המנג'רים בשנים האחרונות של צ'לסי אני בטוח שויאלי,חוליט,הודל,מוריניו,אנצ'לוטי והידינק אני חושב שכל אוהד צ'לסי היה מעדיף כל שם מהרשימה הזו על פני גרנט,רק סקולארי אולי מוערך פחות.
בואו לא נשווה בין מה שמוריניו עשה לבין מה שאנצ'לוטי עשה... אנצ'לוטי קיבל קבוצה די מוכנה, קבוצה מחוברת, קבוצה שסיימה את העונה שעברה במומנטום טוב. מוריניו למעשה בנה את הקבוצה הזאת, אלו סיטואציות שונות מאוד, שאין מה להשוות בין ההישגים של המאמנים.
סטרטפורד, ברור. הלוואי שושלת של מאמן במערב לונדון. אבל עד שדניס וויז או סטיבן קלארק לא הופכים למאמנים, מי יבוא? אוהדי צ'לסי לא אוהבים את אברם גרנט מהסיבה הפשוטה שאין מישהו שהם אוהבים יותר ממוריניו. גם אם ג'ון טרי היה מחליף את המיוחד בצורה שהתחת נכנס לתפקיד, אז היו מגנים אותו. יש אפאתיות בנושא של אברם, ובטוח אין לו מעריצים בגשר או בשד אנד בפרט. מוריניו לא בנה שום דבר למעט שיטה שהוא עוד הנחיל בפורטו, ועכשיו גם רצה בברצלונה. הכסף בנה את הקבוצה שרצה וקוטפת תארים, ובסופו של דבר מראה שברגע שגלדיאטורים מבסוטים באימונים, הם יאכלו את כולם במגרש. השאיפה היא למאמן של שחקנים, כמו מוריניו, כמו אנצ'לוטי ואפילו כמו רדנאפ. את השאר הגלדיאטורים יעשו, והם הוכיחו את זה העונה שהם פתאום שיחקו מול אהובם הגדול ביותר. אבל דוגרי? למי אכפת. פאקינג דאבל. ב-365 ימים הקרובים, הקבוצה שמחזיקה בדאבל האנגלי היא הקבוצה שלי. הקבוצה שלי מאז שקלארק נבחר לשחקן העונה, והיא תמיד תמיד תיהיה שלי, ואני הכי אוהב אותה בעולם. וכל הביקורת שלכם על איך ולמה וכמה, יכולה להכנס לי ישר לתחת. BLUE IS THE COLOUR, FOOTBALL IS THE GAME WE ALL TOGETHER, AND WINING IS OUR AIM.
