מראדונה נגד כל העולם - ארגנטינה בדרא"פ

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/1/1a/Flag_of_Argentina.Xxx/300px-Flag_of_Argentina.Xxx.Xxx ארגנטינה

http://2.bp.blogspot.com/_1vZeocbdsN8/Suiz0Z8OgfI/AAAAAAAACdU/becC1UTZIjk/S220/Asociaci%C3%B3n+Del+F%C3%BAtbol+Argentino.Xxx


ארגנטינה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 16 במאי 1901)
הניצחון הכי גדול: ארגנטינה 12 - 0 אקוואדור (מונטבידאו, אורוגוואי, 22 בינואר 1942)
ההפסד הכי גדול: צ'כוסלובקיה 6 - 1 ארגנטינה (הלסינבורג, שבדיה, 15 ביוני 1958), בוליביה 6 - 1 ארגנטינה (לה פאס, בוליביה, 1 באפריל 2009)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: חאביאר אדלמאר סאנטי, 136 הופעות.
מלך השערים: גבריאל באטיסטוטה, 56 שערים.

ארגנטינה במונדיאלים קודמים: ההיסטוריה של ארגנטינה במונדיאלים מתחילה כבר בפעם הראשונה שנערך המפעל, ב-1930, אז הפסידו האלביסלסטה ליריבתם הגדולה מהצד השני של ריו לה פלאטה, אורוגוואי בגמר של אותו מונדיאל. בהמשך דרכה במפעל הגדול של פיפ"א ארגנטינה לא כיכבה, מלבד פעמיים שלא הופיעה כלל, הודחה ארגנטינה כל פעם מחדש בסיבוב הראשון. אז דווקא על אדמת אנגליה ב-1966 הצליחה הנבחרת הארגנטינאית לעורר ציפיות, שלצערם נקטעו על ידי המארחת כבר ברבע הגמר במשחק שלא תרם ליחסים בין שתי המדינות. עד היום אבות וסבות ארגנטינאים מספרים למשפחותיהם איך פיפ"א סידרה את הגמר הרצוי על חשבונן של ארגנטינה, אורוגוואי ופורטוגל, אבל התיאוריות קונספרציות האלו זה נחמד, אך גביע יהיה עוד יותר. דווקא לאחר טורניר מוצלח יחסית נכשלה ארגנטינה להעפיל למקסיקו 1970, זאת אחרי טורניר מוקדמות חם שכמעט ולא הגיע לסיומו עקב תקריות רבות במהלכו. ב-1974 כן העפילו האלביסלסטה לטורניר הגמר, אך איכזבו. ב-1978 מגיע הרגע הגדול של הסלקסיון בטורניר שמשוחק על אדמת ארגנטינה. ססאר לואיס מנוטי מוביל את ארגנטינה לזכייה היסטורית בגביע העולם, תוך כדי הצגת כדורגל מצוין עם נבחרת נהדרת בראשות מריו קמפס והקייזר דניאל פסארלה בין היתר. לרגעים מעטים יכלו אזרחי ארגנטינה, אלו שלא היו בבתי הכלא והעינויים, לשכוח מצרות שלטון החונטה הרצחני.

http://img189.imageshack.us/img189/17/argentina1978.Xxx
הנבחרת של ססאר לואיס "הרזה" מנוטי ב-1978, זכייה היסטורית של האלביסלסטה דווקא בימים אפלים

8 שנים מאוחר יותר שוב מדינה שלמה תהייה באופוריה, הפעם בזכות דיאגו ארמנדו מראדונה שסחב את ארגנטינה של ד"ר קרלוס בילארדו, ללא אף חלוץ איכותי, לזכייה מרגשת על אדמת מקסיקו. הטורניר יזכר ברחבי העולם גם בשל צמד השערים של מראדונה מול האנגלים, כאשר כל אחד מהם יחרט בזיכרון חובבי הכדורגל מסיבות שונות. מרגע זה הסטנדרטים והציפיות של ארגנטינה השתנו, לא עוד השתתפות מכובדת, אלא תמיד מועמדת (בעיני עצמה לפחות) לזכייה. למרות הטורניר היפה והניצחון בדרך על ברזיל מבישול גאוני של מראדונה לחברו "הציפור" קאניג'יה, הגמר של איטליה 90 יזכר בעיקר בשל הדמעות של מראדונה לאחר ההפסד, כשמדינה שלמה בוכה איתו ומאשימה את השופט של אותו משחק בפנדל הבלתי נראה ששרק ובכל צרותיה. ב-94 שוב פעם מראדונה ודמעות ושוב לא היו אלו דמעות שמחה, הנבחרת המבטיחה של אלפיו באסילה תודח בשמינית אחרי שמראדונה הודח ע"י פיפ"א כבר בשלב הבתים.

http://img517.imageshack.us/img517/3892/2eckw87.Xxx
דיאגו עוד הספיק לחגוג שער לפני שלווה לבדיקות ע"י האחות החביבה

ההופעה הסבירה ב-98, שם נעצרה ארגנטינה ע"י ברחקאמפ והכתומים, לא הכינה אף אחד להשפלה בבתים בטורניר הבא, דווקא עם נבחרת ומאמן שפיתחו את הציפיות הרבות ביותר. הקהל הארגנטינאי נוטר טינה לרבים מהסגל של 2002 עד היום, בעיקר לורון שיזכה בדרא"פ להזדמנות אחרונה לכפרה. למונדיאל האחרון ארגנטינה הגיעה כבר פחות בטוחה בעצמה, לפחות ביחס לאגו הארגנטינאי, והציגה יכולת סבירה כשהיא נעצרת רק בפנדלים ע"י המארחת גרמניה. בשורה התחתונה לארגנטינה יש 14 מונדיאלים ברזומה ו-2 זכיות, אך 20 שנה כבר חלפו מאז הצליחה לעבור את רבע הגמר.


הישגים נוספים: לקחה את ליונל סקאלוני למונדיאל. מלבד זאת ארגנטינה זכתה 14 פעמים בקופה אמריקה (מקום ראשון יחד עם אורוגוואי), 2 מדליות זהב אולימפיות, פעם אחת אלופת הפאן-אמריקאנו, 6 מדליות זהב במשחקים הפאן-אמריקאנים וזכייה אחת בגביע הקונפדרציות.

איך העפילה: הנס של סאן מרטין (פאלרמו) בדקות הסיום מול פרו, בנוסף לשער מקרי של בולאטי במונטבידאו הביאו את ארגנטינה למונדיאל. טורניר מוקדמות שהחל בצורה בינונית קיבל תפנית מפתיעה לאחר ההפסד המשפיל בבית לצ'ילה, קוקו באסילה פוטר וארגנטינה רעדה כשדיאגו מראדונה מונה למאמן. בשלב זה התמונה עוד נראתה סבירה ואנשים האמינו שלמרות הכל המקום בדרום אפריקה מובטח, מראדונה התחיל בצורה סבירה אך העסק הדרדר במהירות. השיא השלילי התרחש בלה פאס, שם ארגנטינה הובסה 6-1 מול הנבחרת המקומית (שיא שלילי) במשחק שיכל להגמר אף יותר גרוע. בצמד המשחקים האחרונים הופיעו פאלרמו ובולאטי ברגעים המכריעים ודאגו לדחות את הבושה לבינתיים. שורה תחתונה: מקום 4 עם 28 נק'.

לוח המשחקים:
12 ביוני, 17:00http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/3/3e/Flag_of_Nigeria.Xxx/22px-Flag_of_Nigeria.Xxx.Xxx ניגריה - יוהנסבורג (אליס פארק)
17 ביוני, 14:30 http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/2/27/Flag_of_South_Korea.Xxx/22px-Flag_of_South_Korea.Xxx.Xxx דרום קוריאה - יוהנסבורג (סוקר סיטי)
22 ביוני, 21:30 http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/03/Flag_of_Greece.Xxx/22px-Flag_of_Greece.Xxx.Xxx יוון - פולוקוואנה/פיטרסבורג
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל


סגל השחקנים:

הרבה רעש היה סביב פרסום הסגל הארגנטינאי, לא כל כך מפתיע להתחשב בכך ש-108 שחקנים שונים נוסו על ידי הצוות המקצועי הנוכחי בשנתיים האחרונות. מראדונה ושות' חיכו עד לרגע האחרון שפיפ"א אישרה לפרסם את ה-30 ואז הטילו את הפצצה, כשהעשן התפזר שבוע אחרי, עם צמצום הסגל ל-23, זה מה שנותר: שוער צעיר ומבטיח שמגיע אחרי עונה בינונית, שני שוערים חסרי נסיון בין לאומי לגיבוי. מרכז הגנה טוב עם עומק בספסל, כשבעמדות המגנים מסתמן שארגנטינה תסבול ממחסור במגנים טבעיים (או טובים אם תרצו). במרכז הקישור ורון ומסצ'ראנו יצטרכו להזהר מכרטיסים ופציעות עקב העדר העומק, בעוד באגפים ארגנטינה מחזיקה במספר אופציות אך ללא כוכב אמיתי (די מריה יפרוץ?). בהתקפה יש לארגנטינה את אחד הקאדרים הטובים בעולם כנראה, זו גם בוודאי הסיבה שהרבה תופסים מהאלביסלסטה מועמדת לזכייה על אף היכולת החלשה. היגוואין, מסי, מיליטו וטבס כבשו כמות שערים בלתי נתפסת יחדיו (העונה), כשקון לא הרחק מאחור. ההפתעה הגדולה הייתה כמובן השארתו של גארסה (בלם, מגן ימין) בסגל, בעוד כמה שחקנים בולטים כלל לא הגיעו ל-30.

שוערים: סרחיו "צ'יקיטו" רומרו (AZ אלקמאר, הולנד), מריאנו אנדוחאר (קאטאניה, איטליה), דיאגו פוסו (קולון, ארגנטינה).

הגנה: וואלטר "הקיר" סמואל (אינטר, איטליה), ניקולאס "ניקו" אוטאמנדי (ולס סארספילד, ארגנטינה), גאבריאל "הגרינגו" היינסה (מארסיי, צרפת), מרטין "מיצ'ו" דמיצ'ליס (באיירן מינכן, גרמניה), אריאל "הסיני" גארסה (קולון, ארגנטינה), קלמנטה "השחור" רודריגס (אסטודיאנטס, ארגנטינה), ניקולאס "ניקו" בורדיסו (רומא, איטליה).

קישור: חאביאר "הבוס הקטן" מאסצ'ראנו (ליברפול, אנגליה), אנחל "האיטרייה" די מריה (בנפיקה, פורטוגל), חונאס "כלב הרוח" גוטיארס (ניוקאסל, אנגליה), חואן "המכשפונת" ורון (אסטודיאנטס, ארגנטינה), מאריו "הגרינגו" בולאטי (פיורנטינה, איטליה), חאביאר "הרזה" פאסטורה (פאלרמו, איטליה), מקסימיליאנו "החיה" רודריגס (ליברפול, אנגליה).

התקפה: ליאונל "הפרעוש" מסי (ברסלונה, ספרד), גונסאלו "המקטרונת" היגוואין (ריאל מדריד, ספרד), קרלוס "אפאצ'ה" טבס (מנצ'סטר סיטי, אנגליה), דיאגו "הנסיך" מיליטו (אינטר, איטליה), מרטין "המשוגע" פאלרמו (בוקה ג'וניורס, ארגנטינה), סרחיו "קון" אגוארו (אתלטיקו מדריד, ספרד).


האגדה על הקוים:

דיאגו ארמאנדו מראדונה - D10S

http://img41.imageshack.us/img41/71/maradona1h.Xxx

גיל: 49.
רזומה כמאמן: דפורטיבו מאנדיז'ו (1994), ראסינג קלוב (1995) נבחרת ארגנטינה (2008 - ?).
מאזן: לא משהו בקבוצות (23 מ', 3 נ', 12 ת', 8 ה'), סביר בנבחרת (20 מ', 14 נ', 6 ה').

דיאגו ארמאנדו מראדונה, אפשר לכתוב כמה ספרים ולעשות כמה סרטים על חייו, האמת שכבר נעשו לא מעט כאלו (האחרון של קוסטוריצה מומלץ), אך עדיין תמיד יהיה עוד רובד לחשוף באישיות המרתקת והצבעונית הזאת. בארגנטינה, אולי אפילו בחלקים נרחבים ממה שמכונה אמריקה הלטינית ועוד מקומות בעולם, מדובר באלוהים, לבן אדם (?) אפילו יש כנסייה בארגנטינה שמקיימת פולחן בשמו, כמו גם פולחן דתי בנאפולי. לנסות לתאר בקצרה את חייו זה בלתי אפשרי, לנסות לסכם את הקריירה המקצועית שלו כשחקן מבלי לעשות לה עוול גם בלתי אפשרי לדעתי, לתאר את המשמעות של הדמות הזאת בארגנטינה וחלקים נרחבים מאמריקה הלטינית גדול עלי גם כן. בכל זאת, האורוגוואי אדוארדו גאלאנו כן הצליח לתאר את דמותו של "אלוהים" בכמה עמודים קצרים, אני לא אטריח אתכם בכל הקטע אבל אציג את המשפטים שסוגרים את הפרק הקצר:

"אי אפשר לשלוט במרדונה שהוא פותח את פיו, יותר קשה לעצור אותו שהכדור ברגליו. אף אחד לא יכל לבלום את המהלכים שהוא שרטט על כר הדשא, את ההפתעות שהוא המציא בכל פעם מחדש, להנאתו ולהנאתם של כל אוהבי המשחק. הוא לא היה מהיר במיוחד, הוא היה כמו שור עם רגליים קצרות, אך הכדור היה תפור לרגליו והיו לו עיניים בכל גופו. הקסם שלו הדליק את המגרש, הוא יכול היה לגמור משחק בבעיטה אחת, במסירה מופלאה אחת, כשגבו אל השער וכשהוא מוקף באלפי רגליים יריבות. כשהוא יוצא לרקוד עם הכדור, איש לא יכול להפריד בינהם. בכדורגל הקפוא של סוף המאה, שתובע ניצחון ואוסר הנאה, מראדונה הוא מהיחידים שיכול להוכיח שהדמיון יכול להיות יעיל."

זה היה קטע קצר על הדמות והשחקן, אבל כמאמן? ובכן, אף אחד לא חושב שמראדונה מאמן מוצלח, המאזן הסביר מתבסס בעיקר על משחקי הידידות של הנבחרת, הוא כבר ניסה עשרות מערכים, 108 שחקנים (!!!), הושפל מול ברזיל ובוליביה, רב עם התקשורת (ראוי לציין שהתפרץ אחרי הרבה זמן של ממלכתיות) ולקח שלל החלטות תמוהות עד הזויות. אך זה עדיין מראדונה והערך הסימבולי שלו, לטובה ולרעה, גדול ממה שהנתונים מציגים. אלו שרוממו אותו בעבר כשזה היה נוח, בועטים ומשמיצים אותו כיום. אלו שראו את הצלחתו, קינאו וחיכו לנפילות הרבות שעבר בחייו, מחכים בהנאה לכישלון אפשרי בדרום אפריקה. מצד שני, אלו שהערצתם אל השחקן קיבלה מימד דתי כבר, ימשיכו להעריץ אותו גם היום. התדהמה שאחזה בארגנטינה שהאליל האנושי מונה למאמן לוותה בחגיגות מצד אחדים וביקורת צינית מצד אחרים, אבל עכשיו, אם ירצו בכך או לא, הארגנטינאים נאלצים לעמוד מאחורי דמותו של האליל השנוי במחלוקת ולקוות שהפעם, בניגוד לפעמים האחרונות, הדמעות יהיו של שמחה. אם זה אכן יקרה, והדמיון יהיה יעיל כמו שאמר גאלאנו, הארגנטינאים, כמו שלרוב קורה אצל בני האנוש, ישכחו לאלוהים הכל, לפחות עד לפעם הבאה...

שחקני מפתח:

ליאונל אנדרס מסי

http://img203.imageshack.us/img203/1039/1007865r.Xxx

התופעה ששמה "לאו מסי" היא לא תופעה מקומית ארגנטינאית, אבל בארגנטינה היא מקבלת זווית מפתיעה ביחס להערצה בשאר העולם. לא קל לגדול ככוכב התקפי צעיר ארגנטינאי, ההשוואות למראדונה מודבקות ומכבידות על כל ילדון מצליח בארגנטינה, ומסי לא זכה להימנע מכך בשל עזיבתו לקטאלוניה בגיל צעיר. לדעת רבים מדובר בשחקן הטוב בעולם כיום, לדעת השאר, להוציא בודדים, באחד מהטובים בעולם, אך באלביסלסטה זה פשוט לא בא לידי ביטוי. בגיל 18 ערך מסי הופעת בכורה בנבחרת, למונדיאל 2006 הוא צורף כשחקן מחליף ובפעם הראשונה שקיבל הזדמנות, מול סרביה כמחליף ב-20 דק' האחרונות, הוא התפוצץ על המגרש. אחרי משחק מאכזב בהרכב מול הולנד ב', שוב מסי הביא שינוי כמחליף ובנה את המהלך שהוביל לגולאסו הבלתי נשכח של מקסי רודריגס מול מקסיקו. ברבע הגמר מול גרמניה הוא כבר נשכח על הספסל. חוסה פקרמן עזב וקוקו באסילה הגיע, מסי הציג יכולת נהדרת בקופה אמריקה ועזר להביא מדליה אולימפית, אך עדיין ניגן כינור שני בנבחרת של ריקלמה. הפליימקר דעך ומסי קיבל בשעה טובה את האחריות והמפתחות של הנבחרת במהלך טורניר המוקדמות, אך פה המגמה נעצרה והגיע המשבר.

מסי, כמו כל הנבחרת הארגנטינאית, לא הצליח להציג את היכולת הנהדרת שלו מברסלונה, ועכשיו כמנהיג הנבחרת והכוכב הגדול של הכדורגל העולמי, הוא היה המטרה לחיצי הביקורת הארסיים - הזכירו את העובדה שעזב את ארגנטינה בגיל צעיר,"החולצה כבדה לו", "אכפת לו רק מהכסף בקבוצה" ועוד זעקו חלק מהאוהדים המאוכזבים. אחרים נעמדו לצידו, כמו גם מראדונה שלא מפסיק לעודד ולפרגן לו. עכשיו בשביל לגרום לכולם לשתוק סופית, כל שנותר ללאו אחרי שהשיג כל תואר אפשרי עם בארסה, אישי וקבוצתי, זה להוביל את הנבחרת לתואר. אותו גביע שמראדונה הניף לפני 24 שנה, אותו גביע מקולל שלדעת חלק יכניס אותו להיכל התהילה של הכדורגל העולמי כאחד מהגדולים בכל הזמנים, אותו גביע שמבדיל בין שחקנים מצויינים לשחקנים גדולים. ומסי? הוא רק רוצה לשחק עם הכדור שהוא כל כך אוהב...

חביאר אלחנדרו מסצ'ראנו

http://img294.imageshack.us/img294/2808/article00550a8fc0000044.Xxx

מסצ'ה יחגוג 26 בקרוב אבל זה נראה כאילו הוא תמיד היה שם בסלקסיון, זה לא מפתיע שמכירים בכך שהוא בוודאי אחד מהבודדים בעולם שערך בכורה בנבחרת הלאומית לפני שערך בכורה בבוגרים של קבוצתו. היכולת המצויינת, ובעיקר האופי הקשוח והבוגר לגילו, בנבחרות הצעירות הספיקה כדי לשכנע את הצוות המקצועי שהוא מוכן לבוגרת. שלוש שנים אח"כ מסצ'ה יזומן למונדיאל 2006 ויקבל את המפתחות לקישור האחורי, זאת למרות גילו הצעיר והזלזול בליגה הברזילאית ממנה הגיע לטורניר. הקשר הקשוח לא איכזב והיה אחת מנקודות האור של הנבחרת. מאז אם אמרת הסינקו של נבחרת ארגנטינה, למעשה אמרת מסצ'ראנו. מסצ'ראנו מונה על ידי מראדונה לקפטן בתחילת הקדנציה שלו, המאמן גם טען שארגנטינה זה מסצ'ראנו +10 (דבר שהוא אמר על עוד אבל עדיין) וההערכה למנוע הקטן לא נשארת רק שם בצוות המקצועי. בארגנטינה האוהדים סומכים על החפסיטו (הבוס הקטן) שידחוף את הנבחרת קדימה מעמדתו בלב המערך, זאת למרות העונה הבינונית שלו באנגליה. כי אצל מסצ'ה היכולת בקבוצה כלל לא רלבנטית, ברגע שהוא שם את האלביסלסטה הריאות, השרירים ובעיקר הלב, הכל פשוט גדל. על אותו לב גדול, שאיפשר לשחקן במימדים שלו להגיע לטופ בעמדה הקשוחה של הסינקו, על אותו לב בונים בארגנטינה.

חואן סבאסטיאן ורון

http://img179.imageshack.us/img179/7360/1009550.Xxx

המכשפונת כבר לא כל כך צעירה, ורון כבר בן 35 ואחרי קריירה עשירה למדי בקבוצות הגדולות בעולם. למרות מספר עצום של הופעות נבחרת לורון לא ישכחו הופעה אחת ספציפית, מול אנגליה, בהדחה הכואבת של 2002, מאז ורון הוא דמות לא רצויה מבחינת חלק נרחב מהאוהדים של הנבחרת. אחרי שלא זומן ב-06 יזכה ורון להופיע במונדיאל שלישי ואחרון בקריירה, בתקווה ליישב את ההדורים עם האוהדים. לכל מי שלא עקב אחרי הקשר המחונן מאז שעזב את אירופה, ורון פורח לעת זקנה - אליפות וגביע ליברטאדורס עם אסטודיאנטס, אותה הוא מוביל לשנים הטובות ביותר של המועדון מאז שאביו היה שחקן במועדון, שחקן השנה באמריקה פעמיים ברצף (08,09) וקאמבק בנבחרת אחרי הפסקה ארוכה. בדרום אפריקה, מראדונה יבנה על ורון כמנהל המשחק לצידו של מסצ'ראנו במרכז השדה, במידה והכל יתנהל כהלכה, האוהדים יזכו להנות מהשחקן האלגנטי והחכם שמארגן את כל המשחק סביבו. במידה ולא, ובכן, ורון ישוב להיות דמות לא רצויה בארגנטינה מחוץ למתחם האימונים של אסטודיאנטס בסיטי בל. בכל מקרה, בסגל הנוכחי של ארגנטינה ובמערך שמראדונה משתמש, ורון הוא שחקן מפתח. האחריות על החיבור בין ההתקפה להגנה נופל בעיקר עליו.


לשים לב ל...:

אנחל פאביאן די מריה

http://img27.imageshack.us/img27/8576/879941.Xxx

גיל: 22
תפקיד: קשר שמאלי
קבוצה: בנפיקה (פורטוגל)

2007 הייתה שנה חלומית לדי מריה, הקשר הצעיר תפס את מקומו בהרכב של קבוצתו רוסאריו סנטראל, נתן טורניר מצויין וקיבל זימון למונדיאליטו, שם התחיל כמחליף ונכנס להרכב לאחר פציעה של מאורו סאראטה. די מריה שיחק היטב וכבש שלושה שערים, אך כשפורסם שבנפיקה החתימה אותו תמורת כ-8 מ' יורו הרבה גבות הורמו. לדי מריה לקח זמן להתאקלם והוא נשאר אלמוני עד ליציאת סרטו של דני בויל, "נער החידות ממומביי", שדי מריה זוהה ברחוב בשוגג כדמות הראשית מהסרט. אך זה לא היה הפרסום שיספק את אנחליטו שהמשיך להשתפר וכבש את שער הניצחון בגמר האולימפיאדה בצ'יפ יפה. השנה די מריה הפך כבר לאחד השמות החמים באירופה, זאת לאחר יכולת נהדרת בבנפיקה ובחירתו לשחקן העונה בליגה, הסכומים שמדברים בהקשר של מעבר אפשרי עצומים. ראבונות, צ'יפים, השחלות, פדאלאדות וכו' הוא כבר הוכיח שהוא יודע לעשות, גם שערים חשובים ראינו ממנו, אך עדיין יש לו נטייה להעלם ברגעים מכריעים - למונדיאל הוא כמעט לא הגיע אחרי הרחקה מטופשת מול בוליביה, עכשיו הוא ירצה לגמול למראדונה על האמון ולהוכיח שהוא יותר מוירטואוז שמגיע מליגה בינונית.

סרחיו רומרו

http://img140.imageshack.us/img140/585/sergioromero.Xxx

גיל: 23
תפקיד: שוער
קבוצה: AZ אלקמאר (הולנד)

סיפורו של הקטנטן, שמתנשא דווקא לגובה מרשים, דומה לסיפורם של הרבה כשרונות צעירים מדרא"מ - AZ אלקמאר ההולנדית סיכמה עם ראסינג קלוב על רכישתו של השוער הצעיר, תמורת סכום צנוע, כשברקורד שלו 3 משחקים בלבד (לאחר מכן השלים עוד אחד). בסיום אותה עונה תפסו אנשי ראסינג את הראש אחרי שרומרו הצטיין במונדיאליטו בקנדה בו זכתה ארגנטינה, אך רומרו כבר ארז את המזוודות להולנד. השנה הראשונה בהולנד הייתה קשה, בה רומרו ראה בעיקר ספסל, אך סיומה היה מתוק כשרומרו מחליף את אוסטארי הפצוע בשלבים המכריעים של האולימפיאדה ותורם לזכייה בזהב. בעונה שלאחר מכן הציג רומרו יכולת שיא וכמעט ושבר את שיא האי ספיגה לשוער בהולנד, אך הסתפק באליפות עם AZ הצנועה במקום. העונה האחרונה הייתה פחות טובה, אך רומרו הצליח לקנות את אמונו של מראדונה לקראת סיום המוקדמות ולתפוס את מקומו כשוער הראשון. בגיל 23 רומרו, שמצטיין באחד על אחד, אינסטינקטים על קו השער ובעל משחק רגל משובח, אך לוקה במשחק הגובה, הוא כבר אחד השוערים המבטיחים בעולם ועם רקורד תארים מרשים.

http://img143.imageshack.us/img143/8943/seleccionargentinay.Xxx

ציפיות למונדיאל? הצחקתם את הארגנטינאים - יש להם את המאמן הכי זבל חלקם אומרים, הסגל לא מאוזן ובעייתי, שחקנים חארות שהחולצה כבדה להם ואין להם דם, הכוכבים הגדולים שלא זומנו, פיפ"א נגדם, מזג האויר נגדם, מסי לא מתאמץ כמו בקבוצה, נבחרת זבל ועוד...אבל מה, אנחנו הכי מוכשרים, הכי חכמים, הכי גדולים ואנחנו נקח את המונדיאל תוך כדי שטבס שר קומביה וורון רוקד טנגו לצלילי הכינור של גארסה, זאת מבלי להזכיר את היינסה ובולאטי על הפסנתר וסמואל עם המפוחית. בקיצור, זו ארגנטינה והציפיות הן להגיע עד הסוף, לא משנה עד כמה זה מחובר למציאות או לא. כולם יודעים מה הן נקודות התורפה של הסגל, מיהו המאמן ומה הן נקודות החוזק של הסגל, למה זה מספיק? תלוי את מי שואלים.

 

אחת הנבחרות המרתקות והצבעוניות ביותר בגביע העולמי ללא צל של ספק. המאמן, שזכייה שלו עם הנבחרת תוכל להיות סיפור ענק ומנגד מעניין איך יקבלו אותו האוהדים במקרה של כישלון, השחקנים הנפלאים שכן זומנו וכמובן השם 'ארגנטינה' שתמיד מושך אליו תשומת לב רבה.
לטעמי מדובר אולי בנבחרת הכי לא יציבה במונדיאל וקשה לי לראות אותה זוכה בגביע או מעפילה לגמר. לצד שחקנים נפלאים בהתקפה, ההגנה של הנבחרת כלל לא מרשימה והקישור האחורי מסתמך כולו על מסצ'ראנו שעבר עונה בינונית בליברפול, לפחות לפי-דעתי. יש גם את ורון אבל הוא משחק יותר מקדימה והוא דיי מבוגר.לו זאנטי וקמביאסו המצויינים היו מוזמנים, הנבחרת הייתה יכולה להיראות כאגוז יותר קשה לפיצוח, אבל מראדונה הלך עם הראש בקיר, וזו גם נקודת תורפה אצל המאמן שלה – כיצד הוא יתפקד ברגעים המכריעים, כאשר יהיה דרוש חילוף חכם.
השאלה עלייה כל חובב כדורגל רוצה תשובה היא כיצד תורכב התקפת הנבחרת. אני מניח שדייגו מיליטו תפס לעצמו את המקום בהרכב אחרי ההופעה הבלתי-נשכחת שלו בגמר ליגת האלופות. הייתה לו עונה מזהירה גם ככה והוא הופיע לכל משחק גדול, אבל בגמר ליגת האלופות הוא פשוט הראה למראדונה בעצם – 'גם אם חשבתה לספסל אותי – עכשיו אתה לא יכול'. מסי יהיה כמובן באנקר ושוב תצוץ השאלה אם הוא יוכל לשחזר את היכולת מברצלונה וכמובן שארגנטינה תיהיה תלויה בו. הצלע השלישית בהתקפה תיהיה קרלוס טבז לפחות לפי איך שאני קורא את הדברים, כי העונה הוא היה המצטיין במנצ'סטר סיטי. אגווארו לא הבריק מספיק העונה(נקלע לבינוניות של אתלטיקו) והיגואין סיים את השנה בקול ענות חלושה ולכן הם יהוו את האופציות מהספסל.

 

כמו שבן אמר המערך שעד השבוע כולם חשבו שמרדונה ישתמש בו הוא 4-4-2 דובלה סינקו עם ורון במרכז לצד מסצ'ראנו, כמו שהיה בניצחון על גרמניה באירופה. אבל עכשיו מדברים על האפשרות של המערך שראינו מול קנדה (עם שחקנים אחרים אולי), מה שאומר עוד שחקן התקפה על חשבונו של ורון.


ירדן, לליידי גאגו יהיה קשה לתרום משהו מכיוון שהוא לא נמצא בדרא"פ, לפחות לא על תקן שחקן. מי שהדיח את איימאר היה פאסטורה.

 

להערכתי ההופעה הטובה, יותר מאשר היכולת מדובר בביצים שהפגין בהופעת בכורה (אם לא סופרים את משחק הראווה מול קטלוניה) מול איצטדיון מלא, תחזק את מעמדו כאופציה ראויה מהספסל. כלומר מבחינת השאלה שלך, אני לא יודע אם זה קידם אותו, כי אני לא יודע איפה הוא עעמד קודם, אבל מראדונה (עושה רושם) בהחלט לוקח אותו בחשבון.

צריך לזכור שבשיטה שמראדונה שיחק מול קנדה, הילד פתח על חשבונו של מסי שלא היה כשיר.