תמונות מדהימות מהולנד, ראיתי אותם גם במהלך היום, וזה מרגש ומצמרר, מגיע לבחורים כל הכבוד ואת כל ההערכה שהם מקבלים מהחברים בבית, כיף היה לראות את הבחורים קופצים ורוקדים, כיף לדעת שלמרות האכזבה בסיום, הכל נלקח בפרופורציות, וכולם מקבלים את כל הכבוד שמגיע להם. כל הכבוד.
צהריים טובים. שלושה ימים אחרי אותו ערב ארור. אני מודה, עדיין קשה לי לכתוב פוסט. לא רשמתי כאן אחרי המשחק ורק הצצתי מדי פעם כדי לראות מה אתם רושמים פה. את האמת, עדיין כואב לי. לאט לאט הכאב עובר ואנחנו ממשיכים, אבל עדיין, התחושה בגרון ובבטן מסרבת לעבור. ראשית, חייבים להודות. לא ייאמן, אני ממונדיאל 98 מלווה את הנבחרת הזאת בכל משחק, בין עם מוקדמות ובין עם טורניר, ויש לנו סוף סוף נבחרת עם מנטליות ואופי. כן, כמעט ולא נקלט, אבל אם תשימו את האחדות, האופי ומנטליות של הנבחרת הזאת בנבחרות אחרות (שלא נדבר על אלו בשנות ה-70) ויש לנו לפחות תואר אחד בארון. אבל אם ואם ואם... אי אפשר לבכות על זה. נגד ברזיל ב-98 זה היא מאכזב ומבאס, נגד איטליה ב-2000 זאת הייתה סיכה לתוך הלב, ב-2002 לא עלינו, 2004 חצי גמר עם כדורגל נוראי וסך הכל קיבלנו את זה - ב2006 התביישנו במה שראינו ו-2008 חזרנו למנטליות הבעייתית. הטורניר הזה יזכר, לבטח, ככואב ביותר. נכון שצורת ההדחה נגד איטליה ביורו ההוא הייתה נוראית יותר (בנקודות), אבל המעמד העצום של גמר גביע העולם נותן נוק אאוט לכל שאר ההדחות. בצד המקצועי, כמובן, כמו רבים וטובים אני חושב שהעליהום על הולנד הוא מוגזם ואני מדבר בעיקר על חבר'ה שמדברים מהעולם. בארץ אין כבר מה לדבר פשוט מאכילים אותך בכפית במה שרוצים. פעם זה היה יונייטד... היום זה ספרד וברצלונה. נו שויין, לא מתייחס. מלבד העבירה המכוערת, פרועה ומטומטמת של דה יונג (שהיה חייב לקבל אדום, ואם אפשר אז לצמיתות מהנבחרת) לא הייתה שום עבירה יוצאת דופן. הצלילות והבכי של הספרדים היו אחד הדברים המכוערים, המעצבנים וגורמים לסלידה מהנבחרת הבאמת פנטסטית ומוכשרת הזאת. מלבד צ'אבי אלונסו, שאחרי כל עבירה קם וחידש את המשחק, כל ספרדי שנפל לווה בחמשה חברים שמתנפלים על השופט, בין אם צלל ובין אם ליטפו אותו. הולנד באה אגרסיבית, אבל לבטח לא באה לפרק. כמובן, צריך גם לומר את האמת. ספרד נבחרת טובה ומוכשרת מאיתנו בשתי דרגות לפחות. דווקא בגלל זה צריך להעריך את הבחורים שהשאירו את הכל על המגרש. לא יכולתי לבקש יותר בצד הזה, פשוט אי אפשר. לא ראיתי את המשחק בשידור חוזר אלה מדי פעמים קטעים. רוני סיפר לי כבר שבהתקפה של השער, מעבר לטעות שיפוט השעוריירתית שלא נתנה קרן אחרי הכדור חופשי של סניידר, הספרדים איבדו את השליטה בכדור כבר 4 פעמים. בכל מקרה, שהחמצן כמעט לא מגיע לשום איבר, אני לא מאשים אף אחד. לא מעוניין לדבר על שיפוט, שונא לדבר על זה, אני רק אומר שהספרדים לחצו המון על השופט (לגיטימי כנראה..) והוא פשוט איבד כל שליטה במשחק. אין לי טענות לאדום של ג'וני בוי, למרות שכמובן אנייסטה עשה מזה מטעמים, אבל הצלילות של הספרדים, הכרטיסים שהוא שלף רק להולנדים (איך אנייסטה לא קיבל צהוב ?!) והנורא מכל - הכדור החופשי של סניידר בדקה ה-116 שפגע בחומה הספרדית לנגד עיניו של השופט שהורה על כדור שוער, השפיעו על המשחק. שוב, בפעם השלישית, ספרד נבחרת איכותיות יותר וניצחה בצדק וכל הכבוד לה על הזכייה, אבל השיפוט, שהיה רע מאוד לשני הצדדים, השפיע בעיקר לרעה על ההולנדים. לגבי הטורניר בכללותו - כאוהדי אייאקס שרואים כל שבוע את קבוצתם, לא ממש הופתענו לראות שסוארז מככב במונדיאל (מכל הזוויות), גם לא ממש הופתעתי מה"גילוי" (גילוי...אלה שלא מוציאם את הראש מאנגליה/ספרד) של ואן דר ויל שהתאושש ממחצית קטסטרופלית נגד ברזיל ונתן טורניר מצויין. ואן מרוויק בחר אותו אחרי הרבע גמר לשחקן המצטיין. שנשאל למה, הוא ענה שאחרי המחצית הראשונה הכל כך רעה, שרוביניו פשוט חגג עליו, לעשות את הסוויץ' המנטלי בראש, ולעלות למחצית שנייה פנטסטית (והמשך טורניר מצויין ), זה פשוט גדולה של שחקן, במיוחד בגיל הזה. אבל סטקי... אני רעדתי. מודה ומתוודה, דווקא למרות העונה המצויינת באייאקס ידעתי שמדובר בהימור גדול. ראיתי את היציאות החלשות ואיזה השמטה או שתיים (במיוחד עם הכדור המוזר הזה..) שגומרות לנו את הטורניר, אבל לא רק שהוא לא גמר, הוא שמר אותנו בחיים עד השנייה האחרונה. ההצלה שלו לפברגאס מדהימה (שימו לב לרגליים שלו), הרבה יותר גדולה, לדעתי, מהצלה של קסיאס לרובן. סניידר למי שכבר קטל משום מה במשחק הגמר, נתן את המסירה הכי גדולה של הטורניר, ונתן כדור מדהים לרובן שחתך את כל ספרד והעמיד אותו באחד על אחד. ככה שלמרות שבאמת לא היה במיטבו בגמר, הוא את הכדור שלו נתן. חבל שזה לא נגמר ברשת. על רובן, אני לא ארחיב, שחקן אדיר, החמיץ את הכדור הטוב ביותר שלנו אבל זה קורה, אין מה לעשות, חלק מהעניין. סטקי, ואן דר ויל, הייטניחה, מתייאסן, ג'יו, דה יונג, ואן בומל, סניידר, קוייט, ואן פרסי, רובן, אייליה, אפאלי, הצייד, אוייר (!!!!), דמי ושאר החבורה - תודה ענקית על חודש בלתי נשכח. הולנד כולה כבר הוכיחה שבשבילה אתם הגיבורים האמייתים, גם בלי הפסלון מזהב. את החודש הזה לא אשכח לעולם. אגב, לגבי קרוייף, אני אהיה בוטה - האפס המאופס שכבר מזמן נשרף אצלנו (עוד מהבלאגן עם אייאקס..) פשוט לא רצה שהולנד תזכה גם אם היא הייתה מציגה טוטאל פוטבול ו8-0 כל משחק. ככה זה שאתה חושב רק על עצמך, אסור שמישהו יעבור אותו, אפילו שגם אם הולנד הייתה זוכה אף אחד לא היה לוקח לו את הטייטל של השחקן ההולנדי הגדול מכולם. אבל ככה זה שאתה פחדן. איפה הוא ואיפה נייסקנס, שנסע לדרום אפריקה, דיבר עם השחקים, ייעץ קצת לואן מרוויק, אמר מפורשת שכל מה שצריך הוא כאן. קומאן, שנסע גם הוא, נתן לאמצעי התקשורת ראיונות בהולנדית, אנגלית וספרדית - תמך, ייעץ, עמד לרשות ואן מרוויק והצוות בכל מה שביקשו. איפה הוא ואיפה קרוייף, שהתפלל לניצחון ספרדי. זהו חבר'ה, בהתחלה, מודה, חשבתי שאני עם כדורגל סיימתי לזמן הקרוב, ושיקח לי זמן להתאושש. אבל כבר כמה ימים אחר כך, והנה, יש רעב, נו, יום שישי הגרלת מוקדמות האלופות - את מי אייאקס תקבל? עוד מעט דיון חדש להולנדי, עונה חדשה... אני גם אגיד פה תודה ענקית לכל אוהדי הולנד באייסוקר ובאי הדיון שהיה תענוג להתדיין איתם ולקרוא הודעות. אלה הנצחיים ואלה שתפסו טרמפ אחרי ההדחה האנגלית ( http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx ). שי הגדול מכולם, לירן האדיר, משה, עידו, עומר ושאר החבר'ה, היה תענוג לקרוא ולהיות חלק מהדיון של הנבחרת בטורניר הזה. עם רוני אני סוגר דברים בטלפון. החשבונות שלנו החודש יגיעו לאיזור השש ספרות.... כולכם מוזמנים, כמו תמיד, להמשיך ולדון על הנבחרת במוקדמות היורו בדיון ההולנדי המחודש שיפתח לעונה הקרובה (אחראיות שלי, של שי ושאר הכוכבים של הדיון http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx ) כמו גם כמובן על הליגה ההולנדית ושאר הירקות בממלכה הכתומה. נתראה.
לא בא לי להרוס שמחות, אבל חוץ מהמשחק הראשון לא כזה התרשמתי מואן דר ויל, היה לו 2 קשרים שרק עשו הגנה, זאת הייתה ההזדמנות שלא לתקוף ולאיים. לפי הסטטיסטיקה שראיתי, 2 כדורי רוחב לרחבה כל הטורניר, אפילו ג'יו תרם יותר.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx אני נכלל בהגדרה הזו כנראה. נהניתי לתפוס טרמפ על גבכם, לפחות עד ההפסד בגמר... האמת היא שזה לא בדיוק "טרמפ" רגיל כי אהבת הכדורגל הראשונה והגדולה ביותר שלי הייתה בכתום (דניס ברגקאמפ ביורו 92'), עוד לפני שבכלל ידעתי מי זו ארסנל אפילו. אני מצטרף בכל מקרה לדברי השבח של "הרצליה עד המוות", היה כיף גדול לדון עם ההולנדים שגם החכימו אותי לא מעט, ואני אשמח לקפוץ לבקר גם בדיון ההולנדי, אם יש מקום גם בשבילי http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/cool.Xxx
