הדיון של המלך ראול:: סופה של אגדה. ראוליטו פרש מכדורגל ומכהן כשגריר של הליגה הספרדית

הגדול מכולם

ימים קשים עוברים עלינו המדרידיסטאס. לא מדובר בעוד הפסד, גם לא בעוד תואר שאבד או בהשפלה מול ההם. עם כל אלה למדנו להתמודד. וגם כשזה באוויר כבר תקופה ארוכה ולמרות שזה בלתי נמנע, עדיין קשה לעכל ועוד יותר קשה לכתוב על זה לקראת היום שמצפה לכולנו. בתור ראוליסטה בנשמה, השתלטתח על הידיים הרועדות וכתבתי את שעל ליבי.

ימים קשים עוברים עלינו המדרידיסטאס. לא מדובר בעוד הפסד, גם לא בעוד תואר שאבד או בהשפלה מול ההם. עם כל אלה למדנו להתמודד. וגם כשזה באוויר כבר תקופה ארוכה ולמרות שזה בלתי נמנע, עדיין קשה לעכל ועוד יותר קשה לכתוב על זה לקראת היום שמצפה לכולנו. בתור ראוליסטה בנשמה, השתלטתח על הידיים הרועדות וכתבתי את שעל ליבו.

כבר חודש ימים אני בחרדה, מייד אחרי העבודה אני רץ למחשב כדי לראות אם יש חדש בגיזרת ראול. זה היה באוויר, כמאמר הקלישאה, אבל בכל-זאת אני לא מעכל. אני נזכר בכל הימים בהם אמרתי 'הכדורגל הוא אכזר', כיצד כישלונות של ריאל מדריד היו מכניסים אותי לשביזות ועצבות. עכשיו הכל מקבל פרופורצייה נכונה – עוד החלטה מטופשת של פרז לגבי סגל השחקנים, עוד הדחה מאכזבת בשמינית גמר ליגת האלופות או עוד הפסד בסופר-קלאסיקו שהפך לדבר שכיח - הכל חארטה ונחשב כאין וכאפס לעומת מה שיקרה היום. אני לא זוכר את עצמי באמת בוכה באמת מכדורגל פרט לשבוע האחרון בעונה הזו המטורפת של הפועל ת"א. הפעם אני בטוח שהדמעות יזלגו בלי הפסקה.

כשהייתי בכיתה ב', אחד מחבריי לכיתה בא עם חולצה של ראול. עד אז לא התעניינתי כל-כך בכדורגל. שאלתי אותו מי זה ראול ומה זה ריאל מדריד. החבר סיפר לי הכל ומאז אני עוקב אחריו. אני אוהד ריאל מדריד אבל גם אוהד את ראול לא פחות. "ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול", משפט עצום של אמיליו בוטארגיניו ולא יכולתי לנסח זאת באופן טוב יותר. ראול מבחינתי הוא הכדורגל העולמי והוא מסמל את כל מה שיפה בכדורגל – הרגש, הענווה, הצניעות למרות היותך כוכב-על, ההשקעה.

כבר כמה ימים חשבתי על פוסט בעקבות עזיבתו של ראול. קרוב לוודאי אתם זוכרים את החפירה המטורפת שלי על לואיס פיגו, את התמונות הרבות של זיזו שהעלתי מהמחשב שלי, את ההרגשה הרעה מעזיבתו של רובן או פיטוריו של קאפלו. כעת החלטתי לכתוב משהו מהלב. חשבתי לחפור כאילו אין מחר – לכתוב את הפרופיל של ראול מחדש, לשים על שרת את כל התמונות המיוחדות של ראול שיש לי על המחשב, ליצור פינת מולטימדיה אדירה מכל הקליפים והרגעים הגדולים של ראול שנמצאים ביוטיוב, לנבור בארכיון הקטן שיש לי במגירות בחדר ולהוציא משם כתבות נהדרות על ראול, או פשוט לפרוס רשימה אדירה עם כל הרגעים הגדולים של ראול במדי ריאל מדריד. אבל פשוט קצרה היריעה מלהכיל – אם אתחיל פרוייקט כזה הוא לעולם לא יגמר, עם כל הפרפקציוניזם שבי. מה גם שאני בכלל הרוס, שבור וגמור מהידיעה הזאת, אין לי חשק לכלום.

http://img836.imageshack.us/img836/6028/raul1.Xxx

במשך הזמן בו התחלתי להתעניין בכדורגל, בעיקר בשנים המוקדמות, היה לי מנהג לשאול אנשים מי לדעתם השחקן הטוב ביותר בעולם. כמעט ולא ענו לי את התשובה לה חיכיתי – ראול, אבל את מי זה מעניין. מבחינת המוטיבצייה(הוא בכל יום עולה למגרש כאילו זה עתה מגיעה הופעת הבכורה שלו ואין עוד שחקנים כאלה בכדורגל), ראיית המשחק, חוכמת המשחק והתנועה ללא כדור – ראול מקבל בלי ספק את הציון 10. בשאר הפרמטרים הוא אומנם היה נחות – לא היה דריבליסט כמו רונאלדו, איילה כמו הנרי, מבקיע צמד משני מצבים כמו רוד ואני יכול להמשיך. אבל ראול היה שילוב של כל-כך הרבה דברים ובכל שאר הבחינות הוא מקבל ציון 8 – היה לו בארסנל מכל דבר. ראול היה חמקמק, תכליתי ו-וירטואוז. שבוע אחרי שבוע הייתי מתמוגג מהואסילינות שלו מעל השוערים שאכלו את התרגיל הזה שוב ושוב. בנוסף אני זוכר ציטוט של רמי וויץ אחרי החמצה של יעקובו ב-2002. החלוץ של חיפה ניסה להקפיץ את הכדור מעל השוער אך לא הצליח להכניס את הרגל מתחת לכדור, והשדר אמר –" לא ככה עושים זאת, שאל את ראול".

אני בחרתי בו גם ככדורגלן העשור ואני יודע שהבחירה הייתה סובייקטיבית, האהבה לראול מעט עיוורה אותי, אולם על דבר אחד אין עוררין – מדובר לא בספורטאי העשור אלא באחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה. כפי שתמיד קראנו בכל כתבה עליו ב'שם המשחק' או במקור אחר – מעולם ראול לא נכנס ללכלכוך בין ריאל מדריד לברצלונה. ותראו לי שחקן נוסף שבא למחוא כפיים לשוער אחרי שזה הציל גול שלו. ראול הוא דוגמא למופת.

http://img709.imageshack.us/img709/8365/raul2k.Xxx

אז יבואו מאייקון, יבוא ג'רארד או אפילו יבוא מסי. נעבור סוף-סוף את שמינית גמר הצ'מפיונס המזורגג הזה. מבחינתי ריאל מדריד בלי ראול לעולם לא תיהיה אותו הדבר. הרי אם נזכה בגביע וודאי שאשמח, אך תיהיה לי צביטה אדירה בלב שראוליטו הוא לא זה שמניף אותו. אני אקח כנראה כמה ימי חופש מכדורגל כדי לנסות לעכל את העזיבה של ראול. יכול להיות שבשריקת הפתיחה תגיע ההתרגשות ואז החור העצום בלב ייסתם מעט. ואולי דווקא הכאב ייגדל – השחקנים עולים על כר הדשא בברנבאו ואין את הגראנדה קפיטן עם החולצה מספר 7 שמוביל אותם. הוא נמצא בשאלקה...

אף שחקן אחר לא יוכל לגרום לי להתרגש כל-כך משער שלו, לשאוג בקולי קולות את ה- Gol De Raul, ללכת למחרת עם החולצה שלו לבית-ספרכל מקום אחר. יכול להיות שבזמן האחרון ההתרגשות שלי עלתה כי הרחתי את הסוף, ופתאום שער של ראול זה כבר לא מובן מאליו, אך בכל-זאת. לא יהיה עוד שחקן שאני אשמור כל תמונה שלו במחשב(למעלה מ-3000), כל שער, אתרגם כל פיסת ראיון מהמארקה או ה-AS, קלף סופרגול ששמים קרוב לחזה ומטילים איתו פוג או צבע למי שמכיר...החולצה האמיתית שקנו לי מספרד בשנת המאה תישאר לנצח – זה דבר קדוש. יש לי גם עוד שתי חולצות מזויפות, ארבע בובות, אינסוף פוסטרים, שלט לחדר...

לערער על החלטתו של ראול ולהתאכזב ממנה זה אולי מעשה לא הוגן מבחינתי, אבל זו האמת. כבר כמה שנים אנחנו שומעים את המנטרה 'בעונה הבאה ראול יהפוך לשחקן ספסל'(הדיבורים הראשוניים הגיעו עם מינויו של קמאצ'ו לתפקיד אחרי עונה חלשה של ראול, וההמשך העיקרי היה עם בואו של קאפלו), וראול בצניעות האופיינית לו תמיד אמר כי טובת הקבוצה חשובה יותר ואין לו בעייה לשבת על הספסל. והנה מגיעה עונה בה לא בונים עליו כשחקן הרכב ראשון, וראול מחליט לעזוב, למרות שבמועדון רצו שיישאר ונתנו לו את האפשרות להחליט בעצמו. אני בטוח שמוריניו לא היה מתייחס לראול בבוז כפי שהיה פלגריני. זה כואב בלב שראול היה יכול להישאר והוא עזב מבחינה שלו. לו היה נזרק הייתי חושב שההנהלה היא ביזיון, אבל הייתי יודע שראול נקי במאה אחוז מהעניין הזה. ראול מבחינתי הוא אלוהים והוא אפילו אגדה חזקה יותר ממאלדיני, אבל יש משהו קסום בעניין של להעביר קריירה שלמה במועדון אחד. החוזה שלו גם ככה נגמר בעונה הבאה אז הוא היה יכול לסיים את החוזה ואולי בעונה הזאת עם מוריניו יצוץ לו בטעות איזה גביע אירופה שראול היה יכול לרשום ברזומה.

http://img210.imageshack.us/img210/899/raul3e.Xxx

אני ממש לא יודע מה עושים עכשיו. במשך כל היום העברתי את הזמן בסריקה עמוקה של יוטיוב. צפיתי בכל-כך הרבה קליפים(גם בקליפ שאני הכנתי עם 30 השערים היפים שלו בקריירה – לא חשבתי שהקליפ יהיה קליפ פרידה, אבל זו מזכרת לפחות) כדי להיזכר ברגעים היפים ולהתרגש, לוודא שלא היה אף קטע חשוב שפיספסתי או לא הכרתי במרוצת השנים, בין אם מדובר בגול מעונה נידחת ובין אם מדובר בבישול גאוני או קטע מחגיגות אליפות. אולי זה המקום לספר על כך שבצעירותי הכנתי במחשב מצגת על ראול והייתי מעדכן אותה באופן שוטף אחרי כל משחק ומשחק עם מיטב התמונות. המצגת החזיקה מעמד שלוש שנים ואז התייאשתי, אך כמובן שזה עדיין שמור לי במחשב.

יש בי דחף עצום בכל-זאת כן להזכיר כמה רגעים גדולים. בראש ובראשונה – המשחק נגד מנצ'סטר יונייטד ב-2003. ראול, יחד עם זיזו, הציג כדורגל מושלם באותו ערב. פרגוסון לא סתם אמר את מה שאמר. ראול הוכיח שילוב בין יכולת אישית לקבוצתית והוא פירק את אחת הקבוצות החזקות בעולם, אולי במשחקו הטוב ביותר בקריירה. הרגע השני הוא השלושער נגד ויאדוליד עונה אחר-כך, לפני שהתחילו הצרות. כל גול היה יותר יפה מהשני. שער נוסף שאני אקח איתי הוא הגול בקלאסיקו נגד ברצלונה כבר בדקה השנייה. זה כל-כך התאים לו להבקיע בנגיחה עם כל הלב, בטיימינג הזה, מול היריבה הזאת. ראול במיטבו אם יורשה לי לומר. אני מעדיף לעצור כאן כי באמת קצרה היריעה מלהכיל.

ואי-אפשר בלי להזכיר את הירידה הדרסטית בכושר, פתאום, בום-טראח, בלי הודעה מוקדמת. תוך שנה אחת ראול איבד ממהירותו, מהתחכום, מהביטחון. להאשים את רונאלדו בכך לטעמי זה פשוט זלזול בראול עצמו. אין לי ספק שלולא התקופה הזאת(ואני אומר זאת לא בפעם הראשונה – אני בטוח שיש משהו עם התספורת. לא מתאים לו שיער ארוך!), ראול היה מגשים את החלום ועובר את זארה. הוא כל-כך ראוי להיות מלך השערים של הליגה הספרדית מאז ומעולם, וכמה עצוב שזה כבר לא יקרה...

http://img227.imageshack.us/img227/6531/raul4.Xxx

ראול היה מקופח על-ידי הפרשנים מחוץ לספרד במשך תקופות ארוכות, אם אתם שואלים אותי. אף-פעם לא היה סביבו באז כמו שקרה אצל בקהאם, זידאן, רונאלדו ועוד, והיו תקופות שהוא היה חד-משמעית לא פחות טוב ואף יותר טוב מהם. העובדה שלא זכה בכדור הזהב היא רק אחת מהדוגמאות לכך, אבל מי שלא ידע להעריך את ראול לדעתי זו רק בעייה שלו.

כתבתי כל-כך הרבה ואני עדיין מרגיש שזה לא מספיק, שהייתי צריך להגיד יותר(גם ניסיתי לעצב תמונות בפוטושופ - רציתי לשים תמונה אבל שום תמונה לא הייתה מספיקה אז ניסיתי לאחד כמה ביחד), בטח כשמדובר על ראול. וכשמדובר על ראול, אסור לסיים את הטור\ כתבה (תקראו לזה איך שבא-לכם) באור שלילי. אני פשוט רוצה להגיד תודה על כל הרגעים הגדולים, שצריך ספר שלום כדי למנות אותם. ותודה על כך שזכיתי לראות את הגאון הזה משחק. בשבילי הוא הגדול מכולם. לא נשכח אותך לעולם ראול גונזאלס בלאנקו. ראול הוא ריאל מדריד, וריאל מדריד היא ראול.

בפעם האחרונה באמת: הקליפ שלי על ראול

 

לא צריך לקחת ללב כל שטות.

אני אזרח ישראלי, ונחשב גם "יהודי" אבל יש לי חבר מהאירידוצ'יבילי של לאציו. נו אז?

 

דור, טור מדהים. מרגש ברמות..
אין מילים שיתארו את הצמרמורת והכאב ששמעתי לראשונה על המעבר האפשרי הזה. ככל שהזמן חלף מאז ההודעה הראשונית, האמנתי שזו סתם ספקולציה וראול ישאר בסוף בריאל. האמת שלא האמנתי שהיום הזה יגיע בכלל.
בסופו של דבר כן הגיע היום הזה שבו ראול, המלך הבלתי מעורער של ריאל מדריד, עוזב את המועדון שהוא היה כ"כ מזוהה איתו.
אני אישית התחלתי לאהוד את ריאל רק בגללו, והאמת שבשנים האחרונות שהוא כמעט ולא שותף, גם האהדה שלי לריאל פחתה.
אני כמובן אמשיך לעקוב אחריו גם בשאלקה, אבל לצערי זה לא יהיה אותו הדבר.
אני לא יודע מי הקפטן של שאלקה, אבל לראות את ראול בלי הסרט על היד זה יהיה מוזר.
אני מקווה שאף אחד לא ילבש יותר את המ"ס 7 בריאל מדריד, ואני מאחל ליום שהוא יחזור לריאל בתור מאמן או כל תפקיד אחר.

בהצלחה ראול גונזאלס בלאנקו.