מיהי הנבחרת האהובה עליכם ולמה נבחרת זו זוכה לאהדתכם? אני באופן אישי אוהב את נבחרת הולנד ונבחרת ספרד. את הולנד כנראה שטיפה יותר. למה אני אוהב דווקא את הנבחרות האלו? קודם כל 2 הנבחרות הן לוזריות אמיתיות, כמו שאני אוהב. ל- 2 הנבחרות יש פוטצנייל שהן אף פעם לא מראות ובאופן אישי אני מאוד אוהב את 2 המדינות האלו. את הולנד אני אוהב עוד מגיל צעיר מכל מיני טורנירים בעבר.
אני חייב לציין את ספרד? למה? כי אני "תקוע" איתם כבר מ-98 בגלל ראול ומורו... כמו שאמרתי, לזכות אני בספק אם נזכה, בשביל זה יש את צ'כיה.. אבל מקום בחצי גמר נראה לי בר השגה. ארתור, באתי בגלל ראול, נשארתי בגלל הזיעה של קאמאצ'ו.
אני לא ממש עם אף קבוצה, מצידי שלטביה יקחו, כל עוד יהיה מותח אה, ולמי שלא שם לב, ניתן להשיג דגל לחתימה שלכם של הארץ האהובה כאן (מאושר?)
קצת פרסומת סמויה לא הרגה אף אחד, אהhttp://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx? ארתור, מקדונלדס
אני אחזיק אצבעות לספרד ופורטוגל. ספרד אך ורק בגלל ראול ומורו, פורטוגל בגלל פיגו וסתם כי זאת נבחרת נחמדה.
לי אין כל כך נבחרת מועדפת,בכללי אני מעדיף את ברזיל. ביורו אני יעדיף את ספרד בגלל שהקבוצה שלי משחקת שם. הולנד החביבה וגם את צרפת בעיקר הכדורג ל הנפלא.
פה אין לי נבחרת "עדיפה". פשוט יש את ה-נבחרת. נבחרת שאני מאוהב בה בצורה שאין לכם מושג. הולנד בשבילי זה הכל בכדורגל. שתילך ישראל שתילך אפילו הפועל באר שבע. הטורניר הראשון שראיתי היה יורו 92 ושם פשוט התאהבתי בנבחרת המדהימה הזאת שכבשה את ליבי (נשמע כמו בחורה נכון...?) מאז הולנד מאכזבת אותי טורניר אחרי טורניר אחרי טורניר ולא מעט דמעות נשפכו לי בגללה. אבל באהבה צריך לדעת לתמוך גם ברגעים הקשים... בתקווה שהרגעים היפים עוד יגיעו. אני עד כדי כך שרוט עליהם שבאמת מרוב שיש לי סיוטים מפנדלים אני לא מסוגל להסתכל על דו קרב פנדלים ולא משנה מי הקבוצות, זה פשוט עושה לי רע הדבר הזה. מאז 92 אני חולה על כל הולנדי שרק יש.. אני באמת חולה על כל השחקנים (חוץ מואן ניסטלרוי שאותו פחות...) אני באמת משתדל לראות בכל סוף שבוע מה כל ההולנדים עשו בליגות הגדולות ורק שאני שומע שואן דר מיידה כבש או באינטר או סיידורף במילאן לדוגמא זה גורם לי גאווה. לא יודע אולי אני הולנדי ואני לא יודע. הולנד זאת הנבחרת והמדינה שלי לא רק ביורו, לכל החיים.
טוב אצלי זה די מסובך כל הקטע של הנבחרות... בכל זאת: התחלתי להתעניין בכדורגל באופן רציני עם פתיחת יורו 96, והמשחק הראשון שראיתי בעצם כשהתעניינתי ממש בכדורגל היה אנגליה-שוויץ. מיד החלטתי שאני אוהד את שוויץ, למרות שלא ממש הכרתי את השחקנים שמה, זה היה בעיקר בגלל שכולם אמרו שהיא נבחרת משעממת ומגעילה שמגיע לה לחטוף. מיותר לציין שאחרי כמה חודשים נטשתי את האהדה אליה, למרות שנשארה סימפטיה לנבחרת והחלטתי עכשיו לקראת היורו הקרוב להשאיר סימפטיה ואם היא לא תשחק מול נבחרת שאני אוהב אז אני אהיה בעדה. באותו יורו גם התאהבתי בצ'כיה, בעיקר בזכות קארל פובורסקי. אבל לאחר היורו הוא עבר למנצ'סטר וכמו שוויץ טיפה הבנתי יותר וגם את צ'כיה נטשתי, ובניגוד לשוויץ היום אין לי ואפילו לא טיפה מקום בלב לנבחרת הזו, ככה שממש לא אכפת לי. וכמובן הנבחרת שהכי אהבתי באותו יורו הייתה לא אחרת מאשר קרואטיה. התאהבתי בעיקר בדאבור סוקר שכבש את השער הנהדר ברבע הגמר מול הגרמנים, וממש התרגשתי בשבילו (אני זוכר את זה!). ההפסד באותו משחק גרם לי לרגשות רחמים על קרואטיה, ומאז אני אוהד אותה (וזה נותר עד היום...). במונדיאל 1998 אהדתי 3 קבוצות: 1.קרואטיה קודם כל (שנקמה בגרמנים ברבע גמר עם ה3-0 המדהים והאדיר שאני בחיים לא אשכח אותו, עם השער של רוברט יארני מקצה הרחבה, השער של גוראן ולאוביץ' שהוא הקרואטי שאני הכי אוהב (עם הנהון הראש אחרי השער), והשער של סוקר בדקה ה90. סגירת מעגל, נקמה, איך שלא תקראו לזה). 2.איטליה - זה בגנים. אני חייב לאהוד אותם. פשוט ככה. אי אפשר להסביר למה ואיך, אבל אהדתי אותם בצורה מטורפת. 3.יגוסלביה - למה? ככה. אני יודע שאי אפשר גם יגוסלביה וגם איטליה, אבל אני יכול. באמת שאני לא זוכר למה התחלתי לאהוב אותם, אבל זה פשוט ככה... סאבו מילוסביץ' וסיניסה מיכאלוביץ' הם השחקנים שהכי אהבתי. ושוב הובלנו על הגרמנים (בשלב הבתים), ושוב לא ניצחנו (הפע עם השער העצמי העלוב הזה של לא זוכר מי). בשמינית הגמר הולנד העיפו אותם בדקה ה-90, ומאותו רגע התחלתי לשנוא את הולנד, שנאה שהתחזקה עם הזמן יותר ויותר. ביורו 2000 לקחתי לחיקי 4 נבחרות: 1.איטליה - נגד הזרם. כולם צחקו עליי (בעיקר ההולנדים) לפני היורו איך אני יכול לאהוד אותם, נבחרת גרועה, אני אוכל אותה וכו'. אז אמרו. נגד הזרם זו לא מילה... כל משחק של האיטלקים גרר אחריו דפים של ביקורות על משחק מגעיל וכו, וזה הצחיק אותי כי זו הנבחרת שאהדתי וזה עצבן את כולם. שיא השיאים היה בחצי הגמר, שהולנד פשוט שלטה ללא עוררין במגרש, איטליה בקושי עברה את החצי, אבל בסופו של דבר עלתה בפנדלים כשאני צוחק וכל החברים ההולנדים שלי בהלם. זה היה שווה כל רגע. 2.יגוסלביה - המשכתי לאהוד אותה, והתבוסה הקשה להולנד הגבירה את השנאה שלי לקבוצה. גם פה אהבתי ללכת נגד הזרם, שכל העולם ואחותו התעצבנו שהם חזרו ל3-3 מול סלובניה. לא זוכר למה ואיך, אבל פשוט ההתענינות שלי בנבחרת הזו דעכה לאחר מכן, ושוב אין לי שום סנטימטים כלפיה היום. 3.אנגליה - פה התחילה האהדה הגדולה שלי לאנגליה. בעיקר בגלל שירר שכבש את השער מול גרמניה, אותו שער שהביא לאנגלים ניצחון ראשון על גרמניה מאז 1966. אבל איך האנגלים הושפלו באותו יורו... את זה אני לא אשכח. ה3-2 של פורטוגל שכבר פיגרה 2-0, וה3-2 מול רומניה שהגיע באשמה ישירה של נייג'ל מרטין, שבאופן תמוה לחלוטין פתח בהרכב ובשתי טעויות נוראיות הביא את ההפסד. אני מניח שזה פשוט התפרץ אחרי שנים של התעניינות בלתי פוסקת בליגה האנגלית ואהבה להרבה שחקנים שמה, האהדה לנבחרת אנגליה הייתה בלתי נמנעת. 4.בלגיה - ציינתי כבר משהו על נגד הזרם? אמנם הם אירחו את היורו, אבל אני לא זוכר מישהו אחד שלא שמח כשהם נשארו בבית אחרי ה0-2 מטורקיה. מה לעשות שכולם אמרו מגיע להם, הכדורגל הכי משעמם בעולם וכו'. אבל העובדות אומרות שבלגיה כבר 6 מונדיאלים רצופים נצאת, מה שעוד יותר מעצבן את כל המבקרים והשונאים. ואני פשוט הנבחרת הזאת... הגיע מונדיאל 2002, והנבחרות האהודות עליי הפעם היו: 1.קרואטיה - כמובן. חזרנו למפעל גדול, אבל הפעם באמת שהיינו עלובים. גם פה היה נגד הזרם, כשכולם התעצבנו שהם ניצחו ברמאות גדולה את איטליה (ניצחון מדהים!!! איך קפצתי ואיך שמחתי...). מה לעשות שבאמת קרואטיה לא הייתה משהו, וכנראה גם לא תחזור להיות. אבל עדיין אני אוהב אותם, ובארון יש לי חולצה של נבחרת קרואטיה... 2.איטליה - המשכתי לאהוד אותם, אבל פה הפסקתי. לא יכולתי לסלוח להם על זה שהם אמנם הפסידו לקרואטיה, אבל בגללם קרואטיה לא עלתה. חטפתי עליהם כזו קריזה שבחיים לא חטפתי, ומאז אני לא אוהד אותם (באמת, לא צוחק). סנטימנטים? טיפה, ממש טיפה. 3.אנגליה - אין לי הרבה מה לפרט.... פשוט ככה. 4.ערב הסעודית - אני פשוט הנבחרת הזאת!!! בעיקר בגלל המאמן, ריפאק (נאסר) אל-ג'והאר. זה אותו מאמן שטען שנבחרתו היא הפייבוריטית לזכייה בתואר, ולאחר ה8-0 מגרמניה אמר שהוא מאמין שהתבוסה לא תפריע לחניכיו בדרך לתואר. כל הזמן הוא רק התרברב ואמר שהם הכי טובים, ופשוט התאהבתי בו ובעיקר בשוער האחד והיחיד, מוחמד אל-דאייה. אני הוא!! http://news.bbc.co.uk/olmedia/1910000/images/_1911171_aldeaya300.Xxx אל דאייה. http://www.abc.net.au/worldcup2002/img/20020530ksa_nasser.Xxx אל ג'והאר. בגלל זה אני מניח שביורו הקרוב אני אתמוך באנגליה ובקרואטיה, למרות שאני אעדיף המון נבחרות על גבי אחרות כפי שציינתי פה... וחוץ מזה אני תמיד מעדיף נבחרות שיש בהן שחקנים של ניוקאסל על גבי אחרות... ככה שתהיה לי סימפטיה גם ליוון ולפורטוגל ביורו (למרות שאם רובר יהיה בצרפת עדיין לא תהיה לי סימפטיה כלפיה), וגם באופן עקרוני ווילס סקוטלנד ודומיהן נמצאות איפשהו בפנים...
