אז מה נשתנה הלילה הזה? כלום 1) פרגי כמו שבדרך כלל, יצא גאון בהימור שלו. 2) ואן דר סאר כמו שבדרך כלל היה מצוין. 3) ארסנל, כמו שבדרך כלל, מתרסקת בשלב זה של העונה. 4) ונגר כמו בשדרך כלל, יבכה על משהו אחרי המשחק. דווקא ניצחון בהרכב שכזה(אני עדיין חושב שהוא היה הזוי משהו) על ארסנל אפילו יותר מתוק. יש גם פן פסיכולוגי שיתן לדעתי יתרון לשדים גם בליגה. וכמובן כיף יהיה לראות את כל אוהדי ליברפול אוכלים את הלב.
האובססיבי מבינינו זה אתה חביבי... אני לא חושב על מה אוהדי יונייטד יחשבו אחרי שאני מנצח יריבה גדולה בגביע.
אלכס, מה קרה שהחלפת את התמונה בחתימה? לא אהבת יותר את זאת שבה היה שחקן מכבי חיפה שכבש מול יונייטד (הקבוצה שאתה בגלורי האנטריותך אוהד)?
הניצחון היום היה הניצחון של הקבוצה שבנויה טוב יותר ונכון יותר. אנדרסון, האגריבס, פלטשר, קאריק, נאני, אואן, פרדיננד, פארק נעדרו היום. חלקם חלקים חשובים יותר בפאזל, חלקם חשובים פחות, חלקם נעדרים כבר לא מעט זמן, חלקם פצועים טריים ועדיין עלינו למשחק היום עם הרכב סופר חסר. כשלוקחים בחשבון שגיגס וסקולס כבר לא ילדים ושולנסיה רק חוזר מפציעה מקבלים תמונה אפילו קודרת יותר. ועדיין, הסגנון שלנו נשמר, האיכויות שלנו נשמרו, הצלחנו להשיג ניצחון חשוב ומתוק מול היריבה האיכותית ביותר באנגליה. להוריד את הכובע בפני פרגוסון, להוריד את הכובע בפני השחקנים, הקבוצה האיכותית יותר ניצחה, עכשיו צריך להמשיך את המומנטום בליגה וכמה מתוק זה שדווקא אנחנו מנחיתים על ארסנל עוד מכה מנטלית לא קטנה.
זאת אולי הגדולה של פרגוסון ומה שמבדיל אותו כיום מכל השאר. זה כמעט לא רלוונטי איזה שחקנים הוא מעלה, הקבוצה נראית כמו קבוצה - תמיד. אני לא אשכח שבעונה שעברה עליתם עם קאריק ופלטצ'ר כצמד בלמים ופירקתם את ווסטהאם בלי להתאמץ... אותו דבר היום. אני חייב לציין משהו לגבי ארסנל - זה רק אני או שזה נראה כאילו השחקנים מאבדים אמונה עוד לפני שהמשחק התחיל? אם אנחנו עם קבוצה שהיא בסה"כ חבורה של מוגבלים מאמינים כל הזמן שאנחנו יכולים לנצח או לחזור מפיגור מול יונייטד או קבוצות חזקות אחרות, פשוט קשה לי להבין את חוסר הנכונות או האמונה של השחקנים של ארסנל.
ישששששששששששששששששששששששששששששששש האמת שאני לא יודע כל כך מה להגיד על משחק מוזר שכזה. היו רגעים שהלכתי לאיבוד, לא ידעתי מה התפקיד של רוני, לא הבנתי מי זה פאביו ומי זה רפאל אבל איכשהו זה עבד וניצחנו בצורה משכנעת את ארסנל שאם היינו רוצים קצת יותר הייתה יוצאת עם עוד גול או שניים ברשת. מה שמטריד אותי באמת עכשיו שהראש של התותחנים אך ורק בליגה, אסור פשוט אסור להוריד רגל מהדוושה בליגה.
פרגוסון גאון. איזה עוד מאמן היה מסוגל להביא ניצחון במשחק גדול עם קישור של גיבסון, או'שיי, פאביו ורפאל? פשוט מדהים. זה הרי קישור ברמה של צ'מפיונשיפ על הנייר. אבל ברגע שהחולצה האדומה של היונייטד עולה על השחקנים האלה הם מצליחים לעשות את העבודה. לפעמים זה נראה שלא משנה את מי יונייטד תעלה נגדנו, עדיין התוצאה הסופית תהיה זהה... משחק מצוין של וידיץ' וסמולינג. אומנם קל מאוד להתמודד עם קרוסים לחלוץ היחיד ואן-פרסי, שגם כן מאוד אוהב לברוח מהרחבה, אבל בכל זאת נתנו משחק בלי דופי.
כי פרגוסון בעל תביעת עין נדירה לשחקנים(נכון שגם לו יש נפילות, אבל זה טבעי, כשאתה בתפקיד כל כך הרבה זמן) והוא לא נכנס לפילוסופיות מפגרות שיתקעו את המועדון שלו. הוא גמיש, לא חיי בקונספציות ועדכני. וכמובן התשוקה שלו למשחק היא חסרת תקדים. לכן בכל פעם כשמכנים את מוריניו המיוחד, לא נותר אלא לצחוק, אפילו בקול רם.
שמע, אני מזכיר לך שמוריניו עשה בית ספר לפרגוסון כשאימן בצ'לסי. חוץ מזה 8 שנים בלי הפסד בית... בלתי נתפס
כן מוריניו בדרך כלל ניצח את פרגי וגם לא הפסיד 8 שנים בבית, אבל הוא מאמן של ארנק נטו. הוא לקח את האליפויות שלו בצ'לסי כשרומן קנה לו את כל העולם ואישתו ויונייטד היו בסוג של החלפת משמרות. אני מסתכל על כל התמונה. גם לדלגליש יש אולי יתרון על פרגי במפגשים, לפחות כמאמן ליברפול. SO? מוריניו בחיים לא היה קונה את פרננדס לפני המונדיאל. מוריניו בחיים לא היה עושה מהפכה כמו שפרגי עשה ב - 95 וסוגר פער של 13 נקודות. מוריניו מאמן מצוין של שחקנים מוכחים ממילא.
ובפורטו? גם שם זה היה ארנק נטו? למוריניו, בהתחשב בכך שפרגי בגיל 47 היה רק יכול לחלום על הישגים כמו שיש לו עכשיו, יש סיכוי לעבור את פרגי מבחינת התארים, אבל הוא לא ייחשב יותר גדול בגלל שהוא נווד שעובר מקבוצה לקבוצה, לא נקשר למועדון אחד ונראה לי שזה גם לא כל כך מעניין אותו.
פרגי לקח גביע אירופה עם אברדין הקטנה בגיל 42. הוא גם לקח איתה אליפות או שתיים אפילו. ההישג הכי גדול של מוריניו לטעמי הוא בהחלט הזכיה של פורטו באלופות, יותר נכון ההדחה של יונייטד. אחרי יונייטד הוא לא היה אנדרדוג בשום הגרלה שהוא קיבל אז באלופות.
