אקדים ואומר שאני לא מזרחי ואני לא שומע על בסיס קבוע את המוזיקה אותה הגדיר יהורם גאון כמזרחית. יש לי ביקורת רבה על הדלות בשירי הפופ המזרחי אך אין זה מונע ממני להגיד בביטחון, האמירה של יהורם גאון אומללה. יותר מכך, מדובר באמירה מגעילה ומתנשאת. יש לי סלידה רבה משירי הפופ המזרחי דוגמת דודו אהרון, משה פרץ וחבריהם. היעדר המשמעות שלהם היא משהו שקל להיאחז במקום להגיד את האמת - הסלידה מהאמנים (אם אפשר לקרוא להם אמנים) היא מהתרבות שהם מייצגים. הרי לא חסרים שירים עם ליריקה חסרת משמעות כלשהי או בעלת גוון ורובד אחד בלבד. מוניקה סקס לדוגמא, שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליהם הוא שהם חלק מסצנה הים תיכונית, גם לא מתאפיינים בהברקות וליריקה מעוררת התפלאות. אך ההבדל הוא כאמור בתרבות שהם מייצגים. האמירה של יהורם גאון נוראית מהסיבה הפשוטה שעל פיה הוא מייחס את התרבות "הנכונה" אליו. אמירה שלו משדרת מסר מתנשא של "אני יודע מה טוב בעבורכם" וכלל לא משנה מה מקור מוצאו של יוצר השיר. קובי פרץ ושות' מחליאים אותי מהסיבה שהתרבות שלנו מגדירה אנשים כמוהם כמוזיקאים חרף העובדה שתכלית יצירת המוזיקה שלהם היא על מנת לייצר כמה שיותר כסף. אנחנו נמצאים בעולם שבו המוזיקה היא לא נחלה של יוצרים לשם היצירה בלבד, ועל כן אמירתו של יהורם גאון מטופשת.
גם אני לא אוהב את הפופ המזרחי, אבל אני חייב לציין שההתנהגות של ה"מוזיקה האשכנזית" הרבה פחות מרשימה וחכמה מזו של המזרחים. נאיבי ואף טיפשי לחשוב שההתבטאויות של גאון, אלברשטיין, כספי, גפן, שלומי ברכה וכו' נובעות מאיזושהי דאגה לרמת המוזיקה הישראלית. היא נובעת מכך שבמשך בערך 45 שנותיה הראשונות של המדינה הם וחבריהם שלטו ללא עוררין, קיבלו קרוב ל-100% מזמן המסך של תוכניות התרבות והמוזיקה בערוץ הראשון-ופתאום כשלא רק יש להם תחרות, אלא הם מאבדים את הבכורה לטובת המזרחים ובענק, אז הם ממורמרים. כשלוקחים בחשבון שחלקם לא עשו דבר ראוי לציון כבר כמה עשורים וששלומי ברכה היה חבר בלהקה שחרתה על דגלה להעתיק מכל להקה בריטית קיימת-ההתמרמרות נראית מעט מגוחכת. שיהיה ברור, אני לא שומע מזרחית ואני אוהב את מוניקה סקס ושלומי שבן וסחרוף, אבל אני יודע שאני נמצא במיעוט, אפילו במיעוט מזערי לעומת דעת הרוב. אמצעי התקשורת לא היו משנים ב-180 מעלות את יחסם לזמר המזרחי אם הקהל לא היה מצביע ברגליים-והיום הוא יכול, לא כמו לפני 20 שנה שהמקסימום שיכולת היה לשלוח מכתב לאיזה פקיד אפור ברשות השידור שהיה זורק אותו לפח וכועס שהפריעו לו באמצע התה. וכשהאלטרנטיבה המרכזית, שלא לומר היחידה, מהצד השני היא שלמה ארצי, אפילו אפשר להבין את הקהל. הזמרים המזרחיים נותנים לקהל שלהם לאהוב אותם-הם מופיעים בחתונות, משתתפים בריאליטי, מתראיינים בכל מקום על כל דבר-כל מה שנחשב למשפיל בעיני הרוקרים מלאי החשיבות העצמית. בעולם הנוכחי יש להם שתי ברירות-או להתאים עצמם לכללי המשחק, או לשמור על הפאסון. זה מאוד מוערך לבחור באופציה השנייה, אבל שלא יצפו שהקהל יבוא איתם.
לא מסכים איתך, אני לא חושב שברכה, אלברשטיין וגפן היו מתרעמים באותה מידה על מוזיקה איכותית גם אם היא הייתה מדיחה אותם מהפלייליסט. לא זכורה לי התרעמות כזאת בתקופה שאת הטקסטים של אייל גולן כתב זאב נחמה, או בתקופה ששרית חדד הייתה קונצנזוס לאומי (למרות אחוז נכבד של שירי זבל כבר אז). הקטע הוא שאז הפופ הזה לא היה תעשייה שכל מי שמכיר את האנשים הנכונים יכול להצליח בה, היה גם איזה רף מוזיקלי. על זה מדבר גאון וכל נסיון להפוך את זה לויכוח עדתי זה ספין של כל מי שהוא ביקר. ארז, לגבי מוניקה סקס - איך אפשר בכלל להשוות את זה לפרצים והנרקיסים למינהם. מישהו מהם (או יותר נכון מישהו מהכותבים המאותגרי שפה שלהם) יכול לכתוב טקסט כמו "כל החברה", "קונפורמיסט" או "מספיק בן אדם", בלי לדבר על "מכה אפורה" שעצם החרישה עליו לא מורידה מערכו? אתה מטשטש את הגבולות בין הטעם האישי שלך (לגיטימי שלא תאהב אותם) לבין משהו הרבה יותר אובייקטיבי כמו רמת הטקסטים.
אורי, אתה צודק לחלוטין. אין לי איך להתייחס לדבריך מלבד לציין שאני מספיק איתך. כמובן שזאת השוואה אבסורדית למדי. אני אעדיף בכל עת לשמוע את מוניקה סקס וסריקה של האייפוד שלי תאתר את אותם שירים שציינת. הנקודה שלי היא שרמת הטקסטים היא לאו דווקא מדד שיש להתייחס אליו. הרוק האשכנזי שאני ככ אוהב להגדיר עצמי כמעריצו ותר אחר הופעותיו בכל דקה פנויה כולל גם הוא לא מעט זבל. באותה המידה שאני מוקיע את הפרצים והנרקיסים להגדרתך, אני גם מתנזר ככל הניתן מלהקות כמו סינרגיה. ישנה מעין נטייה לחשוב שאם שיר טקסט אלתרמני, הרי הוא טוב יותר. את אותו מלל חסר משמעות בשירים המזרחיים ניתן להביע בשפה גבוהה יותר - האם זה יהפוך את השירים לראויים בעניך?. השירים של איפה הילד, בחלקם, אינם מתאפיינים בשפה גבוהה מי יודע מה ובכל זאת אני חושב שדעתך עליהם חיובית. הבעיה של היא עם משה, דודו וליאור למיניהם היא התרבות שהם מייצגים.
רמת הטקסטים היא כל המדד, בלי טקסטים אפשר להעדיף כל דבר על פני כל דבר כי כל שאר המדדים הם סובייקטיבים לחלוטין. אני בחיים לא אשכנע מישהו שגיטרה חשמלית עדיפה על בוזוקי (והיא לא תמיד) אם הוא טוען אחרת, וגם לא שהקול של ברי סחרוף יותר יפה מזה של אייל גולן מסיבות כאלה ואחרות. הדבר היחידי שאפשר באמת למדוד באובייקטיביות, זה רמת הטקסט. עכשיו אני מסכים איתך לחלוטין שסינרגיה למשל, זה אותו טקסט ירוד כמו של קובי פרץ פשוט מלווה בגיטרות. איפה הילד דווקא לא כוס התה שלי, אבל מהמעט שאני מכיר נראה לי שהם במעט עדיפים. בגדול אתה צודק שברוק יש הרבה זבל שמקבל העדפה מסויימת, אבל זה לא נטחן ומופץ בכמויות של הפופ המזרחי, וגם לא הפך מעולם לתעשייה כה גרנדיוזית ונטולת כל ערך מוזיקלי. אביב גפן למשל עושה לא מעט זבל בזמן האחרון, זה לא מקנה לו 5 קיסריות + 5 היכלי תרבות.
"רוזה רוזה רוזה רוזה כמה שנים עוד אחרוזה עד שתהיי אישתי.." שיר גאוני. ועכשיו ברצינות, האמירה של גאון היא טפשית מהסיבה הפשוטה שהוא דיבר על המוזיקה המזרחית בכלל, ולאו דווקא נגד זמרים שבאמת מורידים את הרמה, ועליהם אני מתאר לעצמי שהוא גם הביע את המחאה. כן, יש לא מעט שירים טפשיים בז'אנר הזה, ואני לא מהחובבים הגדולים שלו, אבל גם כן יש כמה שירים נורמליים ולכן האמירה שלו כל כך אומללה. אגב, אני לא בדקתי את זה, אבל היה אתמול ראיון עם יואב קוטנר והוא אמר שמיד לאחר שגאון אמר זאת הוא התקשר אליו וטען שעשה טעות ושהוא מצטער על הדברים.
מישה צודק לגבי מוניקה סקס, בעיקר בגלל סובול שהוא בערך הרוקר האמיתי האחרון שנשאר לנו (ואפילו אוהד קבוצה בהתאם, את מילוול). לגבי שאר הדברים-קודם כל, תמיד הייתה איזושהי התנשאות ביחס האשכנזי למוזיקה המזרחית. בדיוק השבוע ראיתי קטע ישן מהחרצופים (גם אני, כמו רובנו אני מניח, אהבתי אותם כשהייתי קטן בלי להבין כלום) והיה שם קטע על זמר מזרחי שביטא בערך את מה שביטאו מערכוני מומי בארץ נהדרת-שזה זבל ושהכסף שם בשחור. כך שזה לא עניין חדש. השינוי נובע מכך שהדור החדש של הזמרים המזרחיים למד את חוקי המשחק, מתנהל הרבה יותר טוב מול התקשורת ואין לו בעייה לדבר נגד אייקונים של המוזיקה הישראלית הקלאסית, אפילו על אריק איינשטיין אם אני זוכר טוב. ראיתי את הכתבה על יוסי גיספן בערוץ 10. אין ספק שזה על פניו מעורר גיחוך-אותו אחד כותב לכולם את כל השירים, חוזר על אותם טקסטים, מצהיר בעצמו שהדבר היחיד שמעניין אותו זה ההצלחה ואין לו שום עניין אומנותי. אבל כשאתה רואה מה הוא עבר בחייו, איזה דברים איומים אמרו עליו השמות שהזכרתי קודם ובאיזו התנשאות תרבותית זה נאמר, אפשר להבין מאיפה זה מגיע ולמה העם אוהב את זה. ודבר אחרון ולא קשור: קרן אן-My Name Is Trouble, שיר חדש ומקסים של יוצרת נהדרת ו"משלנו".
זמרת מעולה קרן אן. יש לה עוד שירים נפלאים באנגלית("Lay Your Head Down", "Not Going Anywhere") ועשתה כמה ביצועים יפים בעברית("רחוב הנשמות הטהורות").
טקסטים זה חשוב אבל זה ממש לא המדד העיקרי. תזכרו שמוזיקה היא קודם כל מוזיקה. אם אתם בקטע של מילים לכו תקראו ביאליק, פושקין או לרמונטוב. אבל דווקא פה המוזיקה המזרחית נופלת בעיני. כל שיר חדש שיוצא יש לי הרגשה מן הרגשה שכבר שמעתי אותו רק שבמקום "מותק הלב שלי קורא לך" זה "ערב טוב לך יש לי פרח". רמת טקסטים סוג ז' גם לא תורמת לעניין. גם ביטלס לדוגמה שרו she loves you yeah yeah yeah רק שאת המוזיקה של ביטלס ישמעו וימכרו גם בעוד 200 שנה ובמקום כל קובי/משה/אבי פרץ תמיד יבוא איזה ערס אחר.
מן הסתם שshe loves you הוא לא שיא היצירה של הביטלס. שיר נחמד, קליל, כייפי, אבל לא פאר היצירה שלהם, וגם לא מתיימר להיות. יש שירים שכתבו יוצרים כמו עוזי חיטמן ז"ל, אביהוא מדינה וישי לוי שהשפה העברית בהם היא כ"כ עשירה ומרתקת. יש להם גם שירים דביליים, כמו לכולם, אבל רובם של השירים האלה כתובים בשפה הכי יפה שיש, ופה קבור הכלב.
עזוב, סתם חיפשת בכוח עכשיו. לא חסר שירים נהדרים של גאון עם טקסטים איכותיים, אתה יודע בעצמך שזה היה מיותר. מה גם, שמדובר בשיר מיוזיקל. אבל זה כל הקטע שגאון חזר ואמר שהוא מעולם לא הכליל את כל המוזיקה המזרחית ושהוא מוקיר ומעריך יוצרים ומוזיקאים כמו אביהו מדינה ודומיו. "יש במוזיקה המזרחית פנינים אך גם הרבה חצץ, ואני נגד החצץ יצאתי". מה יותר ברור מזה?
אולי את זה הוא הבהיר אחרי שבאו אליו בטענות. אני שמעתי את הגרסה הראשונה, לפחות זאת שהראו בערוץ 10 באחד מהימים האחרונים, והוא דיבר בכלליות. אם הציטטת שהבאת הוא האחרון והנכון, אז כן אפשר להבין את האמירה שלו.
"הזבל" שדיבר עליו גאון הוא גם אותו זבל שמסתובב קרוב לעשרים שנה במוזיקה הערבית. לצערי הרב, כבר המון שנים הפופ שולט בזירה הישראלית, הערבית והעולמית, והבעייה היא שעם כל הכבוד לפופ (וכן, על טעם וריח אין מה להתווכח), קשה למצוא שירים איכותיים.
התפיסה שלך נפוצה אבל לא נכונה. הבעיה היא לא הפופ, הבעיה היא תרבות הפופ. הפופ שנמכר דרך המדיות ההמוניות, מה שהיה פעם MTV (והיום פחות), רדיו, מועדוני המיינסטרים הוא שטחי, מכוון למכנה משותף הנמוך ביותר והוא מסחרי לחלוטין. המרחק בין פופ לרוק הוא לעיתים דקיק ממש. אם אתה רוצה לשמוע פופ טוב יש בשפע, הוא פשוט בנישות מוזיקליות ברחבי העולם. אתה מוזמן לנסות להקות כמו Foals, Architecture in Helsinki, Cut Copy, Lykke Li ועוד רבים ומעולים שלא תשמע ברדיו אבל עושים פופ שליוצרים שלו ממש אין מה להתבייש בו.
