על טעם וריח.... בוא נגיד שלא הייתי קם ב 3 בבוקר לראות אותו משחק ועם זאת יש לי אליו הרבה מאוד הערכה כשחקן זריז ולא טיפש למרות מימדי גופו, מכאן ועד לסנטר הטוב בהיסטוריה המרחק רב מאוד.
שאקיל היה סנטר נהדר. נכון, לא היה לו ג'אמפ שוט, ומזריקות העונשין שלו אפשר להכין סרט שיהיה קשה מאוד לצפייה, ובכל זאת. רמת הכדורסל של שחקן לא תמיד קשורה לכמה מהלכים יש לו. נכון גיוון זה מצויין, אבל שאקיל ידע לנצל את התכונות שהיו לו עד המקסימום. אסיסטים הוא מסר, אם כי לא היה מוסר ענקי, אבל צריך לזכור את הערך המוסף שלו. כששאקיל היה על המגרש (לא בשנים האחרונות) לכל שאר השחקנים היה הרבה יותר קל להגיע למצב זריקה. מדובר על דאבל טים אוטומטי, לפעמים לפני שאפילו מספיקים למסור לו. שי ציין שהוא התברך בכך שקובי היה ילדו, ולכן זכה באליפות, זה אולי נכון, אבל הצד השני נכון לא פחות. בלי שאקיל, קובי לא היה זוכה באליפויות הללו, ויש סיבה למה הוא תמיד זכה ב Finals MVP כששניהם שיחקו יחד. לגבי האסיסט של קובי לשאקיל במשחק מספר 7 מול פורטלנד. מאחר וראיתי את המשחק בשידור ישיר בזמנו, קשה לי להעריך בחיוב את המהלך. כל המשחק הזה היה שערוריית שיפוט אחת גדולה. פורטלנד הייתה טובה בכמה רמות באותו משחק מהלייקרס, והשיפוט נטה בצורה בוטה ושאינה משתמעת לשני פנים לטובת הלייקרס. בלי קשר, ככל הנראה שהלייקרס היו לוקחים אליפויות בשנים שבאו לאחר מכן. שאקיל היה סנטר ענק, ויש לו הרבה מניות בכך שקובי הפך להיות מה שהוא היום. זה יותר קל לבנות את עצמך כשיש לידך הר אדם שמושך כל כך הרבה תשומת לב. הסיבה האמיתית שקובי הוציא את שאקיל מהלייקרס הייתה שהוא לא יכל להחשב לשחקן הכי טוב בליגה, כשהוא לא השחקן הכי טוב בקבוצה שלו, ושיווקית זה היה מהלך מבריק מבחינת קובי (שעלה לו בכמה שנים שחונות עד שגאסול הגיע ושכח את האגו בממפיס) לסיום, הליגה לא תראה אותו דבר ללא שאקיל, כשהווארד מספק אולי את הגוף הגדול, אבל לפחות כרגע חסר לו האופי, וכן, חסר לו גם החיוך של שאק.
זה יפה שעדיין יש אמוציות לגבי המשחק ההוא, אבל גם אחרי שחלפו להן 10 שנים זה עדיין מהדהד? יאללה נקסט http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
מחצית באחוזים גבוהים לקבוצות. הסקור גבוה וזה אומר שהתוכניות בהגנה לא הכי הצליחו לקבוצות. בסך הכל כולם הגיעו לזריקות נוחות שאפילו הרבה מהן לא נכנסו. המאמנים הפתיעו אחד את השני בהתקפה. וויד בכלל לא בא בתיכנון ככה לקרלייל, לא בצורה כזאת של טירוף. לברון ישב על הספסל גם בגלל שהיה עם 2 עבירות אבל בעיקר כטקטיקת מנוחה לקראת המלחמה על הסדרה כולה במחצית השניה. מהצד השני נוביצקי זורק הרבה יותר. דאלאס נותנת לכדור לנוע עד שתגיע זריקה ומשחקת כדורסל חכם, בעיקר של הרכזים שלה. הם תמיד יוצרים מצבים לקבוצה, גם קיד וגם בררה. קבוצה שתענוג לראות מנהלת התקפה.
משחק ענק. כולם דיברו על היכולת המדהימה של מיאמי ברבע הרביעי, אבל שכחו שגם לדאלאס היו חזרות מרשימות בדקות הסיום, והלילה עוד אחד לפנתאון. מיאמי צריכים לחשוב טוב על מדוע הם תפקדו כל כך רע בדקות האחרונות. בכל מקרה, כל הכבוד לדאלאס, על ניצחון חוץ מדהים.
אין מילים. שוב פעם המאבריקס, שוב פעם רבע אחרון מדהים, והפעם אל תגידו לי שזו OKC אלא מיאמי, שלא הפסידה אף משחק בית בפלייאוף. חזרה עצומה, ועכשיו 3 משחקי בית בדאלאס...
לא להאמין שהם הפסידו את המשחק הזה. הובילו 15 ברבע האחרון. דאלאס עם אופי ברזל, מיי גוד! מיאמי הלכו כל המשחק על וויד ובצדק. משחק קודם הוא לא היה מספיק אגרסיבי והכניסו אותו למשחק בשלב מוקדם. אחרי זה הכל זרם לו וזרמו איתו. לברון גם היה ביום קליעה טוב עם אחוזים מצויינים אבל זרק פחות כי לא הרגיש שיש צורך לקחת בכוח את המשחק. בסופו של דבר הוא כבר לא יכל להכנס למשחק, זה היה חייב להיות וויד עד הסוף. מה לעשות שהכדורים הפסיקו להכנס לוויד עם זריקות לא הכי חכמות של מיאמי בסיום. קארלייל ענק. הכניס הרכב גארדים לרוץ והם רצו. נובצקי לקח את הזריקות הכי חשובות ושם את כולן. לא פחד ללכת לסל ולהפתיע לגמרי את מיאמי. שחקן מחונן שמצד אחד הולך לסל ומהצד השני לברון ווויד זורקים שלשות קשות בלי שכל. לדרק יש כל כך הרבה ניסיון וזה נכון לכל דאלאס ולשקט שיש לשחקנים שלהם. אחד הקאמבקים הגדולים בתלודות משחקי הגמר של ה NBA.
פראיירים אמיתיים מיאמי, נוביצקי מוחק זמנית את תדמית הלוזר (אם יזכה באליפות אז סופית) עם משחק רע אבל דקות אחרונות גדולות. לברון בקבלת החלטות מאוד גרועה בדקות האחרונות, כנראה שזאת עדיין הקבוצה של ווייד, ואם בסופו של דבר מיאמי תקח את האליפות לברון כנראה יחשב בה ככינור שני. לא הגיע לוייד להפסיד את המשחק הזה, הוא נתן הצגה ברוב שלבי המשחק שלא הייתה מביישת את ג'ורדן, השמירה בדקות האחרונות הרגה אותו, אבל המאמן ולברון אשמים שלא הלכו עליו מספיק, כי ווייד במשחק כזה יכל להתמודד עם השמירה. איבוד היתרון של ה-15 הפרש, כמעט בדומה לאוקלוהומה, לדעתי עשויים לפגוע מוראלית קשות במיאמי, הממונטום עובר לדאלאס.
נו דיי עם הקיטלוג הזה, "קבוצה של וויד" "קבוצה של לברון" - זה סתם ה- flavor of the week, זו קבוצה של שניהם, כשקורה שאחד משחק מצויין פעם אחת, והשני משחק מצויין פעם אחרת, תנסו לקטלג אותם ככה ותראו שכל משחק שני אתם משנים את הדעה שלכם. בכל מקרה - זו הייתה המיאמי של העונה הרגילה, זו שאני ורבים אחרים ציפו לה בפלייאוף בסופי המשחקים ושבגללה לא נתנו לקבוצה הזו סיכוי להגיע עד הסוף.. פשוט קבלת החלטות שערורייתית שלהם בסוף המשחק מלווה בהגנה נהדרת וחכמה של דאלאס, עם טעויות טיפשיות ובסיסיות שפשוט הגישו לדאלאס את הניצחון על מגש אחרי שכבר היה גמור ונעול. לזכותם יאמר שזו הפעם הראשונה שזה קורה בפלייאוף הנוכחי ורוב הסיכויים שהם יחזרו להיות המיאמי של הפלייאוף במשחקים הנותרים ולא פתאום יעשו 10 צעדים אחורה להיות המיאמי של העונה הרגילה. נוביצקי פשוט אדיר, אין מילים.. נתנו לו אצבע וכמו טורף הוא תלש את כל הזרוע מהמקום, אחרי משחק לא טוב שלו פשוט ראה שיש הזדמנות לקחת את המשחק מתחת לאף של מיאמי ועשה את זה כמו הHOF שהוא יהיה.. דאלאס פשוט מראים אופי שלא היה להם כל העשור האחרון, בין אם זה משהו שקרה בעיקר בגללם או לא - זה קרה וזה מה שחשוב.. ארנב כזה דאלאס בחיים לא הייתה מוציאה מהכובע בשנים עברו - וחייבים לתת קרדיט לשון מריון שסחב את דאלאס על הגב ומשחק כאילו השנה היא 2005, ובכלל גם במשחק הראשון הוא היה היחידי שהגיע לעבודה.. הניצחון הזה שייך לו לא פחות מאשר לנוביצקי. בכל מקרה אני עדיין לא רואה את דאלאס מנצחים את הסדרה הזאת ואני חושב שמיאמי יגיעו ינצחו את משחק מספר 3 בדאלאס וגם ייקחו את האליפות כי הם יותר טובים.. אבל נחכה ונראה מה יהיה.. משחק הבא הולך להיות אדיר.
קודם כל נוביצקי קלע את 9 הנקודות האחרונות של דאלאס, ועל זה מגיע לו קרדיט, אבל אני בכלל לא בטוח ש ה 9 האלה פחות חשובים מה 13 שבאו לפני כן של שאר שחקני הקבוצה, ללא תרומה משמעותית של נוביצקי (בעיקר טרי וקיד) שהפכו את המהפך לאופציה רלוונטית. וויד בהחלט היה דומיננטי, אולי דומיננטי מדי עבור משחק ברמה הזו. זו לא מיאמי של 2006, הוא צריך מלכתחילה לחלוק את האחריות, ולשמור על כולם מעורבים במשחק. הוא נתן משחק ענק, אבל לבד אי אפשר על דאלאס. ג'יימס נתן משחק טוב מאוד סטטיסטית, אבל בהחלט נראה אנמי מאוד, במיוחד ברבע הרביעי. הוא כמעט פיצה על זה באסיסט יפה לשלשה של טרי, אבל נוביצקי שרף אותם בהתקפה האחרונה. בוש היה נוראי, ונראה שדאלאס צדקו, צריך לבטל את אחד הכוכבים של מיאמי בכדי שהם יהיו מסוגלים לנצח. בדאלאס הסיפור יהיה שונה, והאחוזים מחוץ לקשת של דאלאס צפויים לעלות.
saying that wade cannot win Dallas only by himself is bullshit that you probably wouldn't have said 7:30 before the end of the game. sometimes in basketball things happen which you cannot analyse tactic wise. wiping off a 15 point gap in 7 minutes in a final series game is one of them. you can relate it to strong mentallity, or coach's decision, but the easiest thing is to say Wade can't win Dallas by himself. For me, he has proven today that he can. But Miami can't expect him to play 5 more Jordan games, so Lebron must wake up. Anyway, the ideal script for me is Miami clinching the title, Wade being the MVP. but there's no chance in hell that it will happen under Stern's belt.
תודה לדאלאס שייצרו קצת מתח. ראיתי את המשחק במקס, ברבע ה4 כבר התחלתי להריץ קדימה מרוב שזה היה נראה גמור- ואז הגיעה סדרת החטאות של מיאמי, הליכה לשחקנים המשניים משום מה ולא לדי ווייד ודאלאס? וול דאן על הקאמבק הזה. אגב החלטות רעות, רק על הפוזישן האחרון היה כ"כ הרבה טעויות: היה למיאמי פאול לתת ונוביצקי חדר לסל, איפה הפאול? אפילו הוא אמר בעצמו בפוסט...חיכיתי לפאול. איפה היה הטיים אאוט לאחר מכן? נותרו עוד 3 שניות וזה הבדל גדול בין כדור מהחצי ולתחילת מגרש. אני אהיה מרוצה מדאלאס אם הם ייקחו שתיים ויחזרו למיאמי ב3-2 לטובתם. לחלום על שלוש ניצחונות רצופים נראה לי מוגזם, קשה להאמין שהם יכולים לקחת שלוש רצוף
לגבי הפאול לתת, נכון הם היו צריכים לעשות אותו, אבל זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע. יש לשופטים נטייה לתת המשכיות מוגזמת במצבים הללו, ונוביצקי גם יודע את זה, וכל תנועה של כאילו זריקה הייתה שולחת אותו לקו לשתיים כמעט בטוחות. אם היו עושים את הפאול לפני שהוא קיבל את הכדור, אז היה עדיין מספיק זמן לסדר לו זריקה נוחה. לגבי פסק הזמן, שלח טעה. לא היה למיאמי פסק זמן, לדאלאס היה אחד, אבל הם לא היו מנדבים אותו.
לגבי התגובה של הארסנל, כמובן שאם הזריקות שלו בסוף היו נכנסות הוא היה מנצח, אבל יש סיבות טובות מאוד שהן לא נכנסו, ויש סיבות טובות מאוד שכל הקבוצה לא תפקדה בדקות הסיום. וויד לקח על עצמו המון, ובעקבות זאת התעייף, כשהזריקות שלו בסוף היו לרוב קצרות (סימן ברור לעייפות). לגבי שאר השחקנים, ברגע שרוב הכדורים הולכים לכוון שחקן אחד, מיידית הביטחון שלהם ביכולתם לקלוע יורד, וזה נכון גם לגבי הכוכבים הגדולים ביותר, זו השפעה פסיכולוגית ידועה בספורט, וזו הסיבה למה הולכים בתחילת המשחק לשחקנים שיחסחת לא פוגעים, בכדי להרוויח אותם לסוף המשחק. התוצאה של המשחק האובר דומיננטי של וויד היתה שהוא הגיע עם ידיים עייפות לסיום, וחבריו לקבוצה הגיעו עם ידיים רועדות(לא טכנית כי אם בראש). כמובן שכל זה לא מוריד מההגנה הנהדרת שדאלאס הציגה, שהקשתה על מיאמי גם כן.
