יש לי הרבה מה לומר על סקולס ועל היכולות שלו, רובם חיוביים, אבל יש גם שליליים, אבל לא אפתח את זה כרגע. מה שכן, אם תרצה או לא, שחקנים זוכרים ומקטרגים בכל העולם, זה שאוהדי מאן יו יזכרו אותו תמיד וישבחו אותו זה ברור, זה ידוע. לא זה מה שיכניס אותו ל"רשימת היכל התהילה" הדימיונית. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך, אם ניקח מדגמית, 20 איש, מושבעי כדורגל, מבינים עניין, עוקבים 40-50 שנה על כל פיפס בכדורגל, והם לא אוהדי יונייטד, האם הם יכניסו את סקולס לשורה אחת יחד עם מראדונה ופלה...? אז ניחוש שלי.. אף אחד מאותם ה-20 לא יעשה את זה. סקולס הוא יותר ממה שעושים בתקשורת, את זה אני בהחלט מוכן לקבל, אבל לא התארים הנוספים שעלו.
מזל שיש את אוהדי מנ' יונייטד וכמובן את הציטוטים האלה כדי שיסבירו להדיוטות כמה שסקולס היה שחקן גדול. הרי אף אחד מאיתנו (במיוחד אוהדי ארסנל!) לא מסוגל להבין לבדו או לסגל דעה משל עצמו, מבלי התיווך של התקשורת שלא יידעה אותנו שפול סקולס שיחק כדורגל מאז 1995. עד מתי הליצנות.
כמה שאני לא סובל את ההשוואות האלה בין שחקנים של שנים אחרות, למה זידאן הפך לסוג של יעד שלאף אחד אין את היכולת להגיע אליו אני לא יודע. לפעמים אני מוצא את עצמי נגרר להשוואות כי מערבים בפנים את ג'ררארד או שחקן אחר שיש לי קשר רגשי אליו, אבל הייתי לגמרי שמח אם כל הסיכומים שהיינו עושים הם: סקולס היה שחקן גדול, זידאן היה שחקן גדול, יאללה נקסט. מי יותר גדול? אני רק יודע שהיו לזידאן גם עונות של בינוניות ביובה שמשום מה כולם שכחו מהן.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx על כל מילה של לירן. גיגס וסקולס שניהם היו מעולים ויציבים במשך המון זמן, אבל יכולת כמו שמסי מציג לדוגמא ב-3 השנים האחרונות, זה משהו שמעולם לא היה אצלם. וזה ההבדל. האמת, גם אני חושב שהדיון הזה קצת מיותר, אבל רבאק איך אפשר לעבור על סדר היום על ציטוט כמו "איך התקשורת התנהגה בפרישה של זידאן ואיך בזו של סקולס", מעניין למה באמת, כל העולם יודע חוץ מאוהדי יונייטד... וגם כמה אפשר למחזר את הציטוטים האלה, לכל אוהד יונייטד יש במועדפים בדפדפן את אוסף הציטוטים הזה.
מה זה השטויות האלה? אולי יענו לי חכמי הפורום מי היה גדול יותר, הנרי או שבצ'נקו? רונלדו השמן או ואן ניסטלרוי? סקולס היה סקולס, זידאן היה זידאן. למה אנשים צריכים שהתקשורת תגיד להם שהוא היה טוב יותר מ... או גדול כמו...? הוא היה מנהל משחק פנומנלי, מתקל איום ונורא... ברוב האלמנטים של המשחק הוא היה טוב יותר מהרבה מאוד שחקנים, וזה כל מה שאפשר להגיד. הכי טוב, בין הטובים, בטופ 10 של יונייטד, בטופ 50 העולמי... הרי אנחנו לא מדברים על עובדות. בסופו של דבר יש כאן מרכיב של דיעה אישית, סובייקטיבית ומוטה באיזה שהוא אופן מאהדה/שנאה שיש לך לקבוצה ולשחקן המדובר. בחיי שהקיץ מוציא את המיטב מאוהדים בכל פעם מחדש.
כפי שכבר אמרתי, אני מכבד את הדעות של כולם אבל עבורי סקולס באספקטים מסוימים הוא מהטובים שראיתי. אני יודע כיצד אני אזכור את סקולס (אחד מהגדולים) וזה מספיק לי. מסכים מאוד עם ההודעה של אמיר. מעבר לעובדה שלטעמי כסף גדול לא נראה על קאריק, הוא עושה את תפקידו במשוואה. הוא לא אשם בפציעה המוזרה של פלטשר השנה ובטח לא אשם בכך שלמרות גילם של סקולס וגיגס, בגללם האיכויות שלהם, העדפנו להמשיך להשתמש בהם מאשר לקנות שחקן מרכזי באמצע. הבעיה היא לא קאריק אלא מחסור בשחקן באמצע שידע להחזיק כדור ולייצר איומים לשער. כמו שגיגס היה בצמד המשחקים מול צ'לסי, כמו שסקולס היה בשנים עברו. קאריק לא אמור לקבל תפקיד מרכזי כמו השנה, אלא הוא אמור להיות שחקן רוטציה. כשחקן רוטציה, הוא מספיק טוב והוא בטח לא הבעיה. גם בקשר לאנדרסון הדעה שלי דומה לאמיר. במקרה הרע נרוויח שחקן טוב לרוטציה, במקרה הטוב יהיה מדובר בשחקן שישנה לנו לגמרי את הקישור מבחינת דינמיות.
ואם כבר התחלנו, הנה סיכום העונה שלי: ההגנה - אדווין ואן דאר סאאר - הגדול ביותר שהיה לנו מאז שמייקל. שוער בקבוצה כמו יוניטד צריך להיות פחות שוט סטופר והרבה יותר אחד שייתן שקט ורוגע להגנה, שינהיג ושידע לטעות כמה שפחות. אדווין הוא בדיוק שוער מהסוג הזה. לא שיש לאדווין בעיות עם הצלות גדולות, יש לו במהלך השנה כמה הצלות שכל שוער היה מתגאה בהם, אבל ההשפעה שלו מתבטאת בעיקר בפרמטרים אחרים. משחק הרגל הנפלא שלו הוא בונוס נפלא והיכולת שלו להשתלב בזרם המשחק הפכה אותו לשוער הטוב באנגליה (ואולי באירופה) בשנה האחרון. נתגעגע... קוז'אק - מה שהיה הוא שיהיה. לא מספיק טוב להיות שוער ראשון ביוניטד, עם ההחתמה של לינדגראד כנראה שאפשר למצוא גם טובים ממנו שיהיו בספסל ולכן רוב הסיכוים שנפרד ממנו בקיץ. לפולני יש אינסטינקטים מצוינים אבל משחק הרגל שלו איום ונורא, היציאה אצלו לכדורגי הגובה היא חלשה ובעיקר נראה שהוא לא משרה שקט על ההגנה. לטעמי יכול להיות שוער לגיטימי בכל קבוצת אמצע טבלה ומטה באנגליה, מעבר לכך הוא פשוט לא מספיק טוב. רפאל - העונה של רפאל הייתה מאוד מוזרה. מצד אחד המשיך בהתקדמות והראה בכמה משחקים שיש לו מה שצריך כדי להיות מגן נפלא בעתיד. מצד שני עוד עונה שבה הוא נפצע יותר מידי, עוד עונה שהוא עדיין לא למד מתי לעשות את התאקל בזמן הנכון. יש לרפאל המון מה ללמוד אבל הפוטנציאל אדיר. ריו פרדיננד - הרבה פעמים אומרים שמעריכים אדם רק כשהוא לא נמצא, ריו הוא בדיוק כזה. כולנו ידענו מה האיכויות שלו, אבל רק כשראינו את יוניטד בלעדיו ואיתו הפנמנו באמת עד כמה פרדיננד חשוב להגנה שלנו. לטעמי ריו ווידיץ' הם שתי החוליות החשובות ביותר בהגנה שלנו ואולי גם בקבוצה כולה. וידיץ' - לטעמי הבלם הטוב באנגליה וגם באירופה בעונה האחרונה. מדהים לראות איך וידיץ' משדרג עצמו בכל עונה. השנה הוא גם קיבל את סרט הקפטן, והאמת? בצדק מוחלט. מנהיג, קר רוח, מכניס את הראש למקומות שאנשים אחרים לא מוכנים להכניס את הרגל, יודע למקם עצמו נפלא, טוב בכדורי הגובה, מתאקל נפלא, שיפר בצורה נפלאה את משחק המסירות שלו והיום כל מסירה שלו הולכת קדימה. הצורה שבה וידיץ' מגיב לאירועים היא מה שהופכת אותו ליוצא מהכלל. בתחילת הקרן הוא מרחיק את הכדור, שנייה לאחר מכן הוא כבר חוזר לעמדת מוצא לשמור אישית את החלוץ ואז כשיוכנס כדור נוסף לרחבה הסרבי גם יקדים את האיש שלו ויוציא אותנו להתקפה חדשה. לי לפעמים זה נראה כאילו יש כמה וידיץ', תמיד יש על מי לסמוך שיציל אותנו ברגע האחרון. רוצח סרבי. אברה - אולי העונה הכי פחות טובה של הצרפתי אצלנו מאז שהפך לשחקן הרכב קבוע. חייבים להגיד, זה לא שאברה היה חור בהגנה. אברה פשוט לא הצליח להגיע לרף שהוא עצמו הציב בשנים האחרונות. רף שהפך אותו בלי מתחרים למגן השמאלי מהטובים שיש בשוק היום, אחד שנותן שקט מוחלט בהגנה ורגע אחרי כבר פותח מבערים ותוקף כמו קיצוני אמיתי. לדעתי מה שהכריע את אברה זה העומס העצום שהיה עליו. זה התחיל עם העומס האדיר בקיץ עם צרפת (גם מבחינה פיזית וגם מנטאלית עם ההרחקה שלו מהנבחרת) והמשיך עם עומס אדיר אצלנו (עד למשחק מול צ'לסי בסיבוב השני באולד טראפורד הוא הפסיד רק משחק אחד בליגה לאורך כל העונה). אני חושב שאחרי קיץ של מנוחה נראה אברה חדש, בטח כשפביו נושף בעורפו של אברה. פביו - האח השני למשפחת דה סילבה ביצע את ההתקדמות הכי גדולה השנה מבין השחקנים "הותיקים" בקבוצה. למרות שההתאקלמות שלו הייתה איטית מזה של רפאל אחיו, ברגע שקיבל את ההזדמנות הוא פתח מבערים ולא הביט לאחור. לאור ההתקדמות המצוינת שלו, למרות העובדה שהוא בכלל מגן שמאלי, פרגי החליט לפתוח איתו ברגעים המכריעים כמגן ימני, כשהוא מועדף על פני רפאל, אושה ובראון. התכונה החזקה ביותר אצל פביו והיא באה לידי ביטוי גם אצל רפאל זאת החוצפה החיובית. לא פוחד לעלות, לא פוחד לשחק עם תשוקה, לא פוחד גם לקחת את הכדור ולכדרר מהאמצע אם הוא רואה הזדמנות. החוצפה הזאת היא מה שגרמה לאחים דה סילבה לפרוץ קדימה ומה שגורמת להם להיות פוטנציאל אדיר בעתיד. אבל, כמו רפאל, גם פביו יצטרך לשלוט בתשוקה ולדעת מתי לתקל נכון ובאיזה צורה. סמולינג - לטעמי, אם ימשיך בקצב שבו הוא מתפתח, כשפרגי דוחף מאחורה וכשהוא מתאמן עם שחקנים כמו וידיץ' ופרדיננד, מדובר בבלם הבא של נבחרת אנגליה. הביטחון והשקט שלו עם הכדור בגיל כל כך צעיר זה משהו שאי אפשר ללמד. היו פעמים שהוא גם עלה למעלה והראה שהוא קורא נפלא את המשחק. היו לא מעט ביקורות על הרכישה שלו. לשלם כמה מיליונים טובים עבור בלם מהספסל של פולהאם, כשיש לנו בקבוצה כבר את וידיץ', ריו ואוונס? הרבה אנשים אמרו שזה מיותר, שיש עמדות דחופות הרבה יותר לחזק. ובכן, כמו הרננדז, פגיעה בול של פרגי. גם אם יש לשחקן את הכישרון, צריך חשיבה שונה כדי לשים עליו את הכסף, בטח כשכבר יש לך פרוספקט לעתיד בשם אוונס, בטח כשיש בקבוצה עמדות אחרות שאולי צריכות חיזוק. אין ספק שסמולינג עוד צריך הרבה דקות כדי להשתפשף ולהשתפר, אבל, בניגוד לניסיון שאותו ניתן לרכוש עם השנים, את מה שיש לסמולינג, קור הרוח עם הכדור, ראיית המשחק, פשוט אי אפשר ללמד. ג'ון אושה תרשו לי לתת המון מחמאות לשחקן שבדרך כלל אוהבים בעיקר לבקר בגלל המוגבלויות השונות שלו במשחק ההגנה. ג'וני שיפר לדעתי בשנה האחרונה את המשחק שלו בצורה נפלאה. נכון, היו עדיין משחקים שהוא לא הצליח לתת פס מדויק גם מקרוב אבל מבחינה הגנתית הוא הפך לבלוק. אושה משחק בצורה פיזית מאוד, ללא פשרות והתחכמויות, לא לוקח צאנסים מיותרים וכמעט שלא טועה מבחינה הגנתית. אז נכון, בכדורגל המודרני צריך גם לתקוף, אבל תמיד טוב לדעת שיש לנו מישהו שאפשר לסמוך עליו הגנתית שיכול לשחק בכל עמדה בהגנה. בנוסף, אני שמתי לב שלפחות פעם, פעמיים במשחק יש לו הברקות התקפיות שגורמות לך לתפוס את הראש ולשאול האם זה אותו אחד שדקה לפני מסר החוצה כשולנסיה היה מטר ממנו. כשחקן בית הלוואי וג'וני יישאר אצלנו עוד הרבה שנים. מזכיר לי את בראון של לפני שנתיים. בראון - אחרון חביב צריך להתייחס לווס בראון. הרבה פחות בגלל הדקות, הרבה יותר בגלל שכנראה נפרד מעוד שחקן בית שנמצא במועדון כבר לא מעט שנים. אחרי עונה מצוינת לפני שנתיים התחילה ירידה מסוימת אצל בראון, הרבה בגלל העובדה שרפאל הגיע לקבוצה והתחיל לקבל הרבה דקות ולא מעט בגלל בעיית הפציעות שממנה הוא סובל. השילוב של השתיים, בנוסף ליכולת של פביו כשקיבל את הצאנס בימין ושל אושה שחיזק את מעמדו השנה גרמו לבראון להיעלם. השמועות אומרות שבראון יעזוב אותנו בקיץ. הייתי שמח שיישאר וילחם על מקומו בשנה הבאה, אבל אם לא, תודה על הכול ובהצלחה בכל מקום שתלך אליו. לסיום, שאלה: מישהו יודע מה עתידו של ריצ'י דה לאט שחזר לאחרונה מהשאלה? האם יש כוונה להשאיל/למכור אותו או שמה מדובר בעוד שחקן שיאבק בשנה הבאה על מקום בסגל?
אפילו ג'ון טרי יהיה מופתע מגיגס... גיגס...***like what the f גיגס לא רק זכה בהכי הרבה אליפויות הוא גם שבר את השיא של טרי. הוא גורם לווין רוני,אשלי קול,טרי פתאום להראות כמו אנשים נחמדים וצנועים ממש Role models http://www.topsportsblog.com/wp-content/uploads/2010/12/giggs.Xxx
לפעמיים האנגליים יכולים להיות כאלה דוחים,פשוט לא ניתפס מה שהם עושים לגיגס אפילו אופירה אסייג לא מתנהגת ככה.
גיגס הביא את זה על עצמו. הוא דמות שנתפשת כמודל לחיקוי והוא מתנהג כמו בהמה, ואחרי זה הוא עוד מנסה לתבוע את טוויטר. רק על היומרנות הזאת של לתבוע את טוויטר ואת המשתמשים של הרשת החברתית, מגיע לו כל מה שהוא מקבל.
מה הביא את זה לעצמו,מה זה המציצנות הבריטית הזאת. זה שהוא מודל לחיקוי זה לא אומר שהוא לא בנאדם,מה שהסאן עושה זאת שחיטה זה חוסר מוסר וכבוד אפילו אופירה אסייג לא הייתה מתנהגת ככה.
