לגבי נאסרי אני באמת לא יודע. זה מצב של 50-50 במקרה שלו לדעתי. יכול ללכת לכאן או לכאן. אני לא יודע אם עזיבת ססק פברגאס תכריע את גורל עתידו כשחקן ארסנל. עזיבה של ססק פברגאס לא בהכרח תגרום לארסנל להציע לנאסרי את החוזה שהוא חושב שהוא ראוי לו(והוא לא) בגלל שנוצר מקום גדול ופנוי בשכר שהם יכולים לשלם לו כתוצאה מעזיבה של ססק. בכל זאת, יש עקרונות מסויימים לארסן וונגר http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/dry.Xxx ככל שהזמן עובר אני מאמין יותר ויותר שזו הייתה העונה האחרונה של ססק פברגאס במדי ארסנל. נראה שהוא עשה במועדון את המקסימום מבחינתו וזה כבר נראה שאנחנו סוחטים ממנו כל מיץ אפשרי. הוא רוצה לחזור לברצלונה. זו ההרגשה שהוא נותן וזו הייתה ההצהרה שלו עוד בסוף הקיץ הקודם. אני מבין אותו, זה הבית שלו. שם נמצאים החברים הכי טובים שלו וכמובן המשפחה שלו. מבחינה מקצועית שם יש מועדון אמיתי עם אמביציות. שם הוא יכול סופסוף לזכות בתארים קבוצתיים והאמת שהגיע הזמן שכדורגלן ברמה שלו יעשה את זה. צ'אבי לא נהיה צעיר מיום ליום והוא חייב להתחיל לקבל יותר מנוחה מגווארדיולה(זה כבר התחיל העונה) וברצלונה צריכה לעבות את הסגל שלה. אם יש חיסרון בקבוצה המופלאה הזאת זה המחליפים כי ההרכב שלה בגדול מושלם למדי ואין לה יריב ראוי כרגע בכדורגל העולמי אבל ברגע שיש פצוע אחד או שניים בהרכב נראה שהעסק חורק וזה כבר קרה לא פעם אחת ולא פעמיים במהלך העונה האחרונה. הם אמורים לקבל 24 מיליון יורו ממילאן על רכישת כרטיסו של זלאטן איברהימוביץ' אם אני לא טועה(אולי הם כבר קיבלו) ועוד כסף משחקנים מיותרים בסגל כמו חלב והנריקה(אלא אם ישאילו אותם שוב). את קסארס הם כבר מכרו ב-3 מיליון יורו(אחרי שרכשו אותו ב-18 מיליון יורו לפני שנתיים!), הם חתמו בדצמבר 2010 על הסכם חסות לחולצה עם קרן קטאר לחמש שנים שאמור להתחיל בעונה הבאה - דבר שיניב להם (עוד) רווחים אדירים, הם הרוויחו 30 מיליון יורו מהקמפיין הנהדר בליגת האלופות העונה וכן הלאה וכן הלאה... לא חסר כסף לקבוצה הזאת לרכש גדול לקראת הקיץ הקרוב. הם כבר יביאו איזה "קראק" חדש לסגל. השאלה אם זה יהיה שחקן התקפה כמו אלכסיס סאנצ'ז, סרחיו אגוארו או ג'וזפה רוסי, או שהחזרת הילד הביתה בדמותו של ססק פברגאס תהיה עבורם חשובה יותר. אולי זה אפילו לא חייב להיות זה או זה, אולי במקרה שלהם הם פשוט יביאו שני "קראקים". גווארדיולה כבר הראה שאין לו שום בעיה לבזבז והרבה אם הוא מעוניין בשחקן כזה או אחר.
כל הכדורגלנים זה אותו הדרעק, השתן עלה להם לראש מאז המשכורות המטורפות שאברמוביץ' הכניס לכדורגל וכולם שכירי חרב מסריחים. האם אתה מתכוון שהוא קשר 50-50, או שיש רק 20 אחוז בעיות לארסנל ו-80 אחוז בסדר? אני צוחק כמובן, האחוזים הפכו לחלק אינטגרלי מכל הודעה
והבוגדים האחרים, חלב? פלאמיני? אדבאיור? לך תדע, אולי גם פברגאס ונאסרי? אשלי קול הוא מקרה יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. הוא הבוגד הכי גדול בתולדותינו, אין ספק, אבל זה לא האישיו כאן. האישיו כאן הוא שרוב השחקנים הזרים שהגיעו לכאן בשנים האחרונות רואים בנו אך ורק קרש קפיצה ל"קבוצות הגדולות באמת".
ולפעמים שחקנים מחפשים גם אתגר חדש, אווירה חדשה. לא קרה לכם כבר שהשתעממת בעבודה כלשהי? מעטים האנשים שיכולים להתמיד באותה שגרה (אם אפשר לקרוא לזה כך). אין בטוח שאף אחד מהם לא עושה את זה בשביל "לבגוד במועדון". רוב השחקנים לא באמת אוהבים את המועדון, אלא את המשכורת והאוטו והדירה שזה מספק להם. אין מה לקחת קשה, המועדון תמיד צריך להיות מעל שחקן זה או אחר...
זה העניין. עבור שחקנים בריטים אנחנו אחת מהקבוצות הגדולות באמת. מה ששחקנים מספרד, צרפת, ברזיל, דנמרק וכו' כנראה לא חושבים (וקשה להאשים אותם לאור ההתנהלות שלנו בשנים האחרונות). שחקן אנגלי לא יחפש לעבור מיונייטד/צ'לסי/ארסנל/ליברפול לריאל או בארסה כי אחת הגדולות האנגליות כבר קטנה מדי עליו. הם אולי יירצו לעבור לקבוצות האלה כדי לחפש אתגרים אישיים (אוקיי, וגם כסף) ולשנות אווירה אחרי שהם כבר מרגישים שהם מיצו את עצמם באנגליה. אבל לא יהיה איתם מצב, כמו אצל כל מיני בנדטנרים למיניהם, שחושבים שארסנל זו רק תחנת מעבר בדרך לבארסה, מעין feeder club. ממש איאקס נהיינו, עצוב...
כל זה טוב ויפה, אבל זה לא מבטיח שום דבר עם שחקנים אנגלים. זה עניין פרסונלי ובדרך כלל זה קשור בהצלחה - גם האישית, אבל בעיקר הקבוצתית. גם שחקן שוודי או צרפתי לא ירצה לעזוב קבוצה מצליחה שמשלמת לו כסף טוב. גם המשיכה של פברגאס לברצלונה היא קודם כל בגלל שמדובר בקבוצה כ"כ מצליחה ואטרקטיבית בשנים האחרונות. כמעט כל שחקן בעולם היה רוצה להשתייך לקבוצה כזו. האם שחקנים אנגלים היו מתנהגים אחרת באותה סיטואציה בארסנל של העת האחרונה? כמעט בלתי אפשרי לבחון את זה, כי בשנים האחרונות היו לנו מעט אנגלים וכולם היו מאוד צעירים. אני הראשון שאשמח לראות עוד ועוד אנגלים, ובתיאוריה הכל באמת נשמע מתאים, אבל מאיפה אנחנו יודעים מה ווילשיר ירצה לעשות אם נניח בעוד שנתיים ברצלונה וריאל יציעו לו סכומי כסף גבוהים? אתם כ"כ משוכנעים שהוא יגיד "לא" מוחלט? אני לא. אגב, אני לא חושב שכל השחקנים האלה - חלב, פלאמיני וכו' - הם בוגדים. זכותם לעזוב, חלקם התגלו כטינופות בהתנהגות שלהם ממש כמו שלנאסרי היום היה את הנפילה סטייל אדבאיור היום. את חלקם אני אפילו מבין ברצון שלהם ללכת. קשלי הוא סיפור אחר לגמרי, מכעיס הרבה יותר ונוגע בנקודות הרבה יותר רגישות. h2z, אף שחקן בשנים האחרונות לא עזב את ארסנל כדי לשנות אווירה ולחפש אתגר חדש, זו לא הנקודה. אתה יכול לומר את זה על ויירה, אולי על ליונגברג, שחקנים שהיו 8-9 שנים במועדון והגיעו איתו לפסגות הקריירה שלהם, אבל הם כבר היסטוריה יחסית רחוקה. מי שעזב אותנו בשנים האחרונות עשה את זה בגלל שתי סיבות עיקריות - כסף ותארים. זה לא משנה שלנאסרי מציעים עכשיו משהו כמו 80k בשבוע כדי להישאר בארסנל, הוא ירצה 110k כי זה מה שהסוכן שלו אמר וזה הנטייה הגרידית הטבעית. ואם לא, הוא יילך להשיג אותם במקום אחר, שבו גם הסיכוי שלו לתארים גבוה יותר (אף על פי שכנראה במקומות הללו הוא יהפוך לשחקן הרבה יותר שולי). וגם את זה הסוכן שלו בטח אמר.
בבקשה עדי, הפוסט האחרון של מוציא לי את המילים מהפה. אין לי שום בעיה אם ווילשר יקום עוד כמה שנים ויגיד "מיציתי, אני רוצה אתגר חדש" כמו שלא הייתה לי בעיה עם העזיבות של הנרי, ויירה וליונגברג. הבעיה מתחילה כשיש שחקנים שרואים בארסנל "קרש קפיצה", והשחקנים האלה לרוב זרים. כמו שנייג'ל הסביר (איך קוראים לך שכחתי... בני?) השחקנים הבריטים רואים בארסנל מועדון ענק בגלל המסורת שלו והעובדה שהוא הגדול ביותר בלונדון ואחד הגדולים בממלכה כולה, ולכן לשחק בו נחשב בעיניהם ובעיני קרוביהם ומשפחתם לכבוד עצום. תמיד יש יוצאי דופן, כמו חלק נכבד מהדור של "הבלתי-מנוצחים", אבל היום אני מאמין שהשחקנים שלא יבזו את המועדון הם בעיקר בריטים, ועדיף כאלה שיודעים לעבוד קשה ולתת מעצמם, כמו ווילשר וראמזי, ולא כאלה כמו נאסרי שנותנים חצי עונה גדולה וכבר מרימים את האף.
לי בהחלט יהיה בעיה עם זה. הוא שחקן בית שלנו. הוא אצלנו מגיל 9(?) והוא אמור להיות הקפטן העתידי של הקבוצה. זה רק עניין של זמן. זה לא עוד שמוק כמו נאסרי. רק שאז ההבדל הקטן שהיינו אחת הקבוצות הטובות באנגליה בפרט ובאירופה בכלל. אני בספק רב אם השחקנים המרכזיים של אותה קבוצה היו נשארים היום בקבוצה שלא זוכה בתארים. האמת שפשוט תסתכל על תיריי הנרי, ברגע שהמצב נהיה קצת קשה הוא כבר החליט לעזוב לברצלונה.
העבר לא משנה, אי אפשר לדעת לאן הקריירה שלו תתפתח. אבל אם ויהיה והיא תתפתח לכדי לקחת תארים עם ארסנל, להיות קפטן אבל יום אחד (וכן, אמרתי "עוד כמה שנים" ויש לזה קונוטציה של זמן קצר) אולי הוא יעזוב. אם זה יהיה כמו הנרי, כמו ויירה, במטרה למצוא משהו חדש כי הוא מיצה בארסנל לא יהיה לי מה לומר נגדו. אגב, לכן גם פברגאס מבחינתי לעולם לא ייחשב לבוגד. הקיץ האחרון העכיר את הכל, אבל זו לא בגידה.
אבל פברגאס מבחינתי אף פעם לא היה שחקן בית. הוא גדל בברצלונה והגיע אלינו משם בגיל צעיר. לגיטימי לגמרי שהוא ירצה לחזור לשם, בטח שהם הקבוצה הכי טובה בעולם. כולנו ידענו שהחזרה שלו לברצלונה תקרה מתישהו. במקרה של ג'ק מבחינתי מעבר לכל קבוצה, לא משנה מי, תהיה בלתי נסלחת. בטח אם הוא יזכה אצלנו בתארים(שבמקרה כזה אני בכלל לא רואה איזו סיבה יש לו לעזוב). אני לא פוסל אפשרות כזו, כי כבר היו דברים מאז ומעולם אבל זה עדיין יהיה מעבר בלתי נסלח אם וכאשר.
תניח בצד את העובדה שג'ק הוא שחקן בית, נניח וג'ק ווילשר הופך לקפטן, מוביל אותנו לתארים ונהנה מהחיים. בשלב מסויים הוא מרגיש שהוא מיצה בארסנל והוא רוצה לעזוב (אני מדבר על סביבות גיל 26-27). אתה יודע, סטייל הנרי, מה אתה אומר אז? שהוא בוגד?
אבל דברים כמו זה שהוא גדל אצלנו והתפתח אצלנו מגיל קטן ובעתיד יכול להפוך לשחקן המוביל, לקפטן ולסמל של הקבוצה הזאת אלה דברים שאני לא יכול להשאיר בצד ולכן אי אפשר להשוות את המקרה לתיירי הנרי לדעתי. הדוגמא המוצלחת ביותר היא אשלי קול שגם אצלו המקרה הוא בלתי נסלח עבור אוהדי ארסנל ובצדק. משחקני בית שגדלו מגיל צעיר במועדון(גדול) והפכו לשחקנים משמעותיים בקבוצה הבוגרת אני מצפה להישאר באותה קבוצה לאורך כל הקריירה כל עוד למועדון אין בעיות כלכליות ורוצה שיישארו. תקרא לזה רומנטיקן, ילדותי, בזה אני עדיין מאמין וימשיך להאמין ולהיגעל אם ימשיכו לקרות מצבים כמו במקרה עם אשלי קול.
אשלי קול זה סיפור כל כך אחר משחקן שפשוט מיצה את עצמו בקבוצה ורוצה לעבור כי הוא מרגיש שהוא צריך משהו חדש. אשלי קול זה שחקן שארסנל בנתה ובתמורה הוא הלך לפלרטט עם צ'לסי ואז עוד העז ללכלך על ההנהלה של ארסנל. אשלי קול זה שחקן שילד נישק את הנשק שלו כשהוא קיבל אותה בחגיגות, אחרי משחק! אשלי קול באמת בגד, הוא לא פשוט נתן את כל מה שהוא יכל והיה צריך משהו חדש.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/ph34r.Xxx ווילשיר משחק אצלנו עונה אחת. אחת! ניחא שהפכתם אותו כבר לקפטן עתידי, אבל איך אפשר להגיד כבר עכשיו שכל עזיבה שלו תהיה בלתי נסלחת? זה מגוחך לחלוטין. כן, הוא שחקן בית, אבל הוא בן 19, למען השם, ואין לו שום סיבה לקשור את הקריירה שלו למועדון. זו תקווה נחמדה שכולנו שותפים לה, אבל זו ציפייה שבשלב זה היא פשוט לא ריאלית וחבל לעסוק בה. אתה עושה לעצמך חיים כ"כ קלים... הנה לך תרחיש יותר סביר, כזה שעולה בקנה אחד עם מה שאנחנו רואים מארסנל בשנים האחרונות: ווילשיר מתבלט בשנים הבאות במדי הקבוצה, מושך תשומת לב מאותן ברצלונה וריאל מדריד, או אפילו מנ' סיטי שלאחרונה הוא פסל באותה מהירות שהדיווח הזה נכנס לעיתון. רק מה? המגמות הנוכחיות בארסנל ממשיכות, הקבוצה ממשיכה להיות במקרה הטוב זנב לאריות (שלא לדבר על מה שיקרה אם נרד ממעמדנו הנוכחי - למשל, לא נשחק בצ'מפיונס ליג, כוכבים ימשיכו לנטוש וכו'), ולווילשיר תהיה הזדמנות ממשית להצטרף לאותן קבוצות - להיות בטופ האירופי ולהרוויח את השכר האסטרונומי שכוכבים גדולים מרוויחים. מאיפה אנחנו יודעים שווילשיר לא יגיד לעצמו "וואלה, כמו שססק עשה ב-201X, כך גם אני צריך לעשות". זה לא יהיה קרש קפיצה? ועוד איך. ואז מה תגיד, שהוא בוגד? שהוא מרים עלינו את האף? זה קודם כל פונקציה של היכולת שלנו להציע לשחקנים הטובים ביותר את התנאים שהם מבקשים, והתנאים הללו הם כסף והצלחות. לשחקנים כמו גיגס, מאלדיני או אדאמס הרבה יותר קל להפוך לאגדות ששיחקו כל חייהם במועדונים שלהם, כי הם היו במועדונים מצליחים. הרבה יותר קשה למצוא לה-טיסייה, היום הוא זן נכחד, סוג של דינוזאור. קל מאוד להגיד שהעובדה שמדובר בזרים משחקת כאן תפקיד, וברור שיש בזה משהו, כי אנחנו רואים מה שווה המחויבות של ווילשיר לעומת דנילסון, סונג או בנדטנר. אנחנו גם רואים את הקטור בלרין, שהחתמנו ממש לאחרונה, כבר אומר בלי בושה שיום אחד הוא ירצה לחזור לברצלונה ובין השורות אומר שאנחנו החממה שלו. אבל התזה הזו שאנגלים יתנהגו אחרת לא יכולה לעמוד למבחן אמיתי ורציני, כי כמעט כל השחקנים מה"פרויקט" הזה של ונגר עד כה היו זרים. וולקוט היה האנגלי היחיד במשך כמה שנים (ולמה שברצלונה וריאל מדריד ירצו אותו?), ולאחרונה גם נכנסו ראמזי (שהוא וולשי, אבל נקבל את ההכללה שלו), ווילשיר וגם קצת גיבס. אם תשאל אותם האם הם ירצו בעתיד ללכת לברצלונה או לריאל מדריד, ברור לך שהתשובה "לא, אני בארסנל לכל החיים", לא תופיע שם. זה קשור כמובן לכך שהיום ברצלונה היא קבוצה פופולרית ואדירה גם בבריטניה, כך גם ריאל מדריד, הגלובליזציה של הכדורגל שהפכה 2-3 מועדונים בעולם להיות מותגי על משפיעה גם עליהם. אגב, כשפברגאס בחר בגיל 16 לעזוב את ברצלונה וללכת לארסנל, הוא עשה את זה כשברצלונה הייתה במשבר אמיתי (באותה שנה היא לא עלתה לליגת האלופות. נשמע הזוי בימינו) וארסנל נראתה לכולם כמו האימפריה הגדולה הבאה - מועדון משגשג שזוכה בתארים, מתחיל לצבור שם באירופה, צובר מוניטין והולך לקראת מהלך התרחבות דרמטי. זה היה שיקול קרייריסטי קר, בדיוק כמו השיקול הקר שפברגאס עושה עכשיו - כשארסנל היא קבוצה בסטגנציה וברצלונה היא הדבר הכי לוהט בכדורגל העולמי בשנים האחרונות. הבית החם היה הרבה פחות מעניין את פברגאס, אילו ארסנל הייתה קבוצה מצליחה יותר וברצלונה הייתה מפסידה בשני הגמרים אליהם הגיעה מול מנצ'סטר יונייטד.
