בזכייה די מפוקפקת, יש לומר. ועדיין אנשים זוכרים את האליפות האחרונה של מיאמי כאליפות של ווייד, בעוד שאקיל היה הדומיננטי לאורך רוב שלבי העונה.
בזכייה של קובי ב MVP של עונת 2009 אין שום פיקפוק. ראוי ומגיע. וויד היה מת להגיע לדומננטיות של קובי ולכן הוא בקושי מצליח להיות מועמד לתואר הזה כל הקריירה שלו. וויד היה טוב יותר כל העונה משאק, הוא היה בסיום הקריירה שלו. גם מג'יק השתלט על הלייקרס שקארים היה בן 38, אבל מי זוכר בכלל מי היה פיינלס MVP? שניהם סופרסטארים בקנה מידה שווה בסופו של יום.
אגב, עוד אספקט מדהים של וויד במשחק זה הבלוקים. תראו את המספרים שלו לאורך כל הפלייאוף.בסדרה הזאת כבר יש לו 5 אם אני לא טועה. נגד פילי היה לו משחק אחד שהיה לו 5 בלוקים באותו משחק, ובכלל הוא מביא מספרים מדהימים יחסית לגארד, שאני לא זוכר מאף גארד אחר. לברון אולי עושה אותם עצמתיים יותר, אבל וויד עושה אותם לעיתים תכופות יותר (לפחות בפלייאוף), וגם יותר יעילים, כי הוא בניגוד ללברון לא מנסה להראות שהוא בריון ומעיף אותם לשורה 4, אלא חושב על המתפרצת, כמו הבלוק על ג'ייסון טרי היום למשל, שנגמר בדאנק של וויד מהצד השני.
http://img263.imageshack.us/img263/6232/nbafinals2011.Xxx יום רביעי לפנות בוקר (8.6): 4:00 בבוקר: http://www.nba.com/.element/img/2.0/sect/playoffs/2011/hub/matchup_banners/finals_banner.Xxx דאלאס מארחת את המשחק 1:2 להיט בסידרה. * המשחק יועבר בשידור ישיר בערוץ ספורט 5. ** שידורים לכל המשחקים אפשר למצוא באתרים הזה או הזה או הזה. רק שלברון לא יקשיב לתקשורת - לקראת משחק 4 בגמר ה-NBA. סטיבנסון: "ההיט עושים דרמה מכל פאול". מארק ג'קסון מונה למאמן גולדן סטייט.
העניין הוא שבחירת ה MVP נשענת על הרבה קטגוריות שמתחשבים בהם. במקרה הזה די הסתכלו על הקורות חיים של השחקנים ויצאו בהנחה שכריס פול הצעיר עוד ישחזר עונות כאלו ויקבל את התואר בהמשך וקובי שכבר נתן הרבה עונות טובות ודילגו עליו, יקבל כי מגיע לו כבר. גם ממייקל ג'ורדן לקחו כמה תארי MVP כי הרגישו שהיה צריך לתת גם לבארקלי ולמלון על קריירה מפוארת. הם היו באמת יותר טובים ממייקל? לא. לבחירה הזאת יש הרבה רקע והיא יותר מורכבת ממה שזה נראה לעין.
לא צריך להגזים. אני אחד השונאים הגדולים של קובי והלייקרס, אבל להגדיר את ההחלטה לתת לו את הMVP ב-2008 במקום CP3 כ"שערורייתית" זו הגזמה מארץ ההגזמות. גם הוא וגם כריס פול היו יותר מראויים לקבל את התואר באותה העונה, ואין ממש clear cut winner בוויכוח הזה.. היה מירוץ מאוד צמוד בין שניהם ובאותה קלות כריס פול יכל לזכות(ואם אני הייתי בוחר זה היה בו) - אבל זה בהחלט הגיע גם לקובי.
זו הייתה בחירה של כבוד לקובי כי כריס פול עשה דברים שלא ראיתי מאף רכז אחר לפניו ואצל קובי זו הייתה עוד עונה מצויינת כמו רבות אחרות שבה לא עשה דברים יוצאי דופן. מה גם שאי אפשר להשוות את כריס פול שסחב אחריו קבוצה צעירה והרבה פחות כישרונית מאשר קובי שעשה זאת עם פיל ג'קסון וקבוצה עמוקה ומוכשרת. יש עוד סיבות למה לפול מגיע אבל לא נכנס לזה... בשבילי יש לו תואר MVP למרות שאין לו גביע. בינתיים שמועות קצת מהליגה, ווריורס ופילי רוצות להחליף את איגי ומונטה אליס, וגולדן סטייט מינתה את מארק ג'קסון למאמן.
לגבי הדיון על לברון אתמול, תקראו את זה http://sports.espn.go.com/nba/playoffs/201...e=LeBron-110606 LeBron wants to win. That's not enough for us. We want him to go out and win it and in a specific manner. You can already hear the keyboards clicking now, saying LeBron's first championship didn't count because he wasn't the Finals MVP. Did you know that in Kobe Bryant's first NBA Finals he shot 37 percent and averaged 15.6 points per game against the Pacers in 2000? But when it's time for comparisons, you only hear that Kobe has five rings, not 4.5. You know what sentence wasn't written anywhere? The indisputable fact that LeBron had a better final minute than Dirk Nowitzki. In their last two possessions, LeBron had an assist and a missed shot, and Dirk had a turnover and a missed shot. As a result, LeBron's team won. When Michael Jordan repeatedly passed to John Paxson in the final quarter of the 1991 NBA Finals, it was viewed as a breakthrough, the superstar yielding to the system for the sake of the team. LeBron does it and its treated as an act of cowardice. Even with Wade's surge in the Finals, James remains the Heat's playoff leader in points, assists and steals, and is virtually tied with Bosh for top rebounder. None of that seems to matter at the moment. It's as if LeBron's big shots in closing out the Celtics and Bulls didn't get forwarded to his new address at the Finals. He's having to start from scratch, and in this series he has only two fourth-quarter field goals. אחרי שלברון יקח אליפות ירצו ממנו פיינלס MVP (למרות שיש לו תארים אישיים גדולים יותר מזה). אחרי שהוא יקח פיינלס MVP ירצו ממנו 6 אליפויות ו 5 MVP כמו של מייקל. בגלל שהוא השחקן הכי טוב בליגה מצפים בעיקר ממנו לקחת אליפות כבר כמה שנים ולא מרוז, נובצק, אנטוני או כל כוכב אחר בליגה ללא טבעת. ממנו מצפים יותר, הרבה יותר לחץ והרבה יותר ביקורת. למה? כי השחקן הכי טוב בליגה חייב להוכיח שהוא יכול לקחת אליפות, לכן הוא מחוייב לכך. לטעמי די מחמיא. זה אומר שהוא באמת הטוב ביותר וכולם יודעים את זה לכן כל דבר פחות מטבעת לא מתקבל על הדעת. אבל חלק מהמבקרים חושבים שהוא כישרון הכי גדול שדרך על המגרש מאז שהגיע מייקל ג'ורדן ועד שהוא לא ישחזר את ההישגים של מייקל, הוא ימשיך לקבל ביקורת על ימין ועל שמאל. הוא לא יהיה מייקל, שכחו מזה.
עולם הכדורסל חולה. המחלה שלו היא קשה מאוד, ונמשכת כבר שנים. כולנו היינו עדים לתופעה המדהימה שנקראה מייקל ג'ורדן כשזה עלה על הפרקט (אם בשידורים חיים, קלטות, DVD או לינקים ב יו טיוב. כולנו היינו פעורי פה לנוכח הדומיננטיות, היכולת ומעל הכל המנטאליות הרוצחת על המגרש שהאגדה הזו הביאה כל ערב לפרקט. כולנו ראינו, ונאלצנו כל כמה זמן לשפשף את העיניים בכדי להאמין שמה שאנו צופים בו זה אמיתי. כבר במהלך הקריירה של ג'ורדן התחיל לצוץ בליבו של דיוויד שטרן החשש מהיום שאחרי. כל 2-3 עונות הכתירו יורש שהוא יהיה הג'ורדן הבא. כל שחקן שהיה לו פוטנציאל להיות כוכב ענק קיבל את התואר. דוגמה בסיסית היא גרנט היל, שהגיע לליגה בקול צעקה (לא שלו כמובן) כמייקל ג'ורדן הבא. כמו גרנט היל היו רבים וטןבים אחריו שקיבלו את התואר האכזרי הזה. לא רק שמשווים שחקן צעיר לסטנדרטים הכי גבוהים שאי פעם נראו על המגרש, אלא גם מונעים ממנו לצמוח בצורה מלאה ולהיות כשחקן שהוא אמור להיות בצורה טבעית. קחו בחשבון שהרבה מהשחקנים הללו, ובטח שביימנו גדלו על מייקל ג'ורדן בצורה דומה לנו, גם הם צפו במשחקים, חזרו שוב ושוב על כל קטעי הוידאו שלו, ושפשפו את עינייהם כלא מאמינים. הילד שאהב את מייקל אולי יותר מכל שחקן אחר היה קובי ברייאנט. הוא לקח את ההכתרה התורנית שלו כיורש של מייקל מאוד ברצינות, ובאמת ניסה ככל יכולתו לחכות את מהלכיו של מייקל, ולזכותו יאמר בהצלחה לא מועטה. ובכל זאת יש הבדל בין המהלכים של ג'ורדן, לאופי הכל כך תחרותי של ג'ורדן שהביא אותו לדומיננטיות שלו, אופי שבו לא קובי ולא אף שחקן על המגרש יש סיכוי בהתמודדות ישירה מול מייקל. הקורבן הטרי, וכנראה לא האחרון הוא לברון ג'יימס, שגם הוא הוכתר בתור המייקל ג'ורדן הבא, עם כל העומס שמגיע עם ההשוואה. לברון מאוד הזכיר את הדומיננטיות של מייקל בשנותיו בקליבלנד. הוא קלע באזור ה 30 למשחק הוריד ריבאונדים ומסר אסיסטים בכמויות גדולות ביותר, והוביל לבדו קבוצה אפורה ביותר (וזו עוד מחמאה) למאזן הטוב בליגה. בזמן הפלייאוף אשליית הליגה התנפצה, כשהקונטנדריות האמיתיות החלו לשחק בשביל לנצח, ולא בשביל להעביר את הזמן, והבועה של קליבלנד ולברון התנפצה פעם אחר פעם. כל האנשים שחיפשו אחר הג'ורדן הבא, היו מרוצים מהמאבק שנתן ג'יימס, ןזכרו שגם ג'ורדן לא יכל לבד לסחוב את כל הקבוצה, ורק כשהגיע פיפן, ג'קסון והסגל המשלים הנהדר הם החלו לזכות בתארים, וכמצופה מה"יורש של ג'ורדן" ציפו שיעשה את אותו הדבר. כמעט כולם מאוכזבים מג'יימס שלא דרש את הכדור ולקח אותו לסל בכוח. שלא הראה שהוא כן מייקל, שאנחנו יכולים לחזור לחייך כמו שרק פעם חייכנו כשהיינו צעירים יותר, שהתופעה תחזור באמת, ושכולנו שוב נהיה עדים כפי שהיינו בתקופת ג'ורדן. כשהוא בחר לתת את הבמה המרכזית בקליעה לוויד, ולשתף את שאר חברי הקבוצה, שמעתי הרבה אנשים אומרים שהוא מזכיר להם את פיפן. עצם ההשוואה לפיפן מראה שתקועה לאנשים עדיין אותה תמונה של ג'ורדן שהם כל הזמן ןמנסים להשוות את ג'יימס אליה. הפכו את ג'יימס לפיפן של וויד (כביכול ג'ורדן). לפעמים זה מאוד כואב להתעורר מאשליות. והאמת היא שג'ורדן לעולם כבר לא ישוב אל הפרקט. לא בעצמו, ולא בצורת יורש כזה או אחר, וכולנו צריכים להתגבר על האובדן הזה. זה לא אומר שהכל אבוד. יש שחקנים נהדרים בליגה, ועוד יבואו שחקנים לא פחות טובים מהם בעתיד. הכישרון ממשיך להתפתח, ואיתו גם הכדורסל. הדרך היחידה להציל את הכדורסל היא להפסיק את ההשוואות לג'ורדן. לעשות את הצעד האמיץ הזה, ולתת לשחקנים להראות לנו דברים חדשים. כשמגיק ובירד הגיעו לליגה, הם נתנו לקהל משהו חדש, משהו מרגש. לא השוו אותם לאף אחד, רק נתנו להם את הבמה להראות מה שהם יודעים. כשג'ורדן עצמו הגיע לליגה אשר נשלטה לחלוטין עך ידי בירד ומג'יק, לא השוו אותו אליהם, שוב נתנו לו את הבמה להראות מה שהוא יודע, וכולנו יכולים להודות על כך. תנו לשחקנים הצעירים את הקרדיט, תנו להם להראות מה הם יודעים לעשות, מבלי להגיד "זה לא מה שג'ורדן היה עושה", תנו להם להתפתח, ןבאותו הזמן לפתח את המשחק. כשתעשו את זה, אתם תחזירו לעצמכם ולכולנו את המשחק שאיבדנו, המשחק שג'ורדן והדומיננטיות שלו לקחו לנו, והשאירו אותנו רק עם געגוע. שמעתי כל כך הרבה פעמים את המשפט "זה לא אותו דבר מאז שג'ורדן פרש" ובמובן מסויים זה נכון. אבל השוני הזה הוא לא בכדורסל עצמו, אלא באיך שאנו מסתכלים עליו. אנו מסתכלים עליו דרך משקפי שמש צבועי מייקל ג'ורדן. לברון ג'יימס הוא שחקן ענק, אבל הוא לא מייקל ג'ורדן. לא מבחינת רמת כדורסל כרגע, ולא מבחינת הדרך בה הוא רואה את משחק הכדורסל. מבחינתו אסיסט ניצחון שווה לא פחות, ואפילו יותר מאשר סל ניצחון. החשיבה שלו היא חשיבה של טובת הקבוצה קודם, ועל עצמו הרבה אחרי. הוא לעולם לא ירדוף אחרי סטטיסטיקה כשהמשחק עדיין פתוח, ויהיה מוכן להקריב מעצמו בכדי לעזור לחבר שמתקשה במשחק. כל אלה תכונות חיוביות שלג'ורדן לא היה באותה מידה. כמובן שלג'ורדן הייתה רשימת תכונות ארוכה שלג'יימס אין שהפכה אותו למכונת הניצחונות שהוא היה, כשבראשם תרשם התחרותיות הבלתי נגמרת שלו, העקשנות הבלתי מתפשרת שלו, חוסר המנוח שלו, שהביא לכך שלשחקן ששומר אותו לא תהיה מנוחה לרגע, ולשחקן שהוא שומר לא יהיה כמעט רצון לקבל את הכדור, ובמידה וכבר קיבל אותו, רז להפטר ממנו כמה שיותר מהר. יש עוד, אבל הנקודה הובהרה. כל שחקן מביא למגרש את היכולות היחודיות שלו, כמו גם את הדרך בה הוא מבין את המחשק, ראיית עולם אם תרצו. במידה ותשוו כל שחקן אל ג'ורדן דרך ראיית העולם של ג'ורדן, לעולם לא תצאו מרוצים מביצועי השחקן, כי כפי שאמרתי ובפעם אחרונה (אני מבטיח) מייקל ג'ורדן יש רק אחד, וצריך לתת לא להשאר בהיסטוריה בכדי שאנו נוכל להנות שוב מהמשחק. שיהיה לנו ולכל עולם הכדורסל חג שמח, והבראה מלאה.
