הקבוצה הכי טובה שלכם שראיתם

דווקא מעניין לשמוע מה הקבוצה הכי טובה שראית מר. leeds12.. לאוהבי הנוסטלגיה

ג'ימי פלויד האסלבנק? לי בוייר? אריק קאנטונה? נייג'ל מרטין? קיואל? טוני יבואה?

http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx

 

עוקב ממש רק 4-3 שנים אז זה לא יהיה כזה נוסטלגי ויותר שחקנים שאהבתי לראות במדים התכולים.

ג'ו הארט - אנגלי ושחקן בית(בערך) שאחרי שנדחק מהקבוצה לעונת השאלה חזר ותפס את אפודת השוער הראשון בעידן הכסף הגדול על חשבון שיי גיבן שהוא שוער מצוין בפני עצמו ובדרך להיות גם השוער הראשון של הנבחרת האנגלית לשנים רבות זה לא משהו שבא ברגל.

מיכה ריצ'ארדס - עוד שחקן בית ולדעתי עם פוטנציאל הרבה יותר גדול ממה שהוא מציג, יש לו פיזיות אדירה שאין להרבה שחקנים בתוספת מהירות ומה שחסר לו זה חכמת משחק, מעדיף אותו כמגן ימני מאשר כבלם.

ריצ'ארד דאן - בלם די בינוני ביחס לרמות הגבוהות אבל שחקן נשמה, מנהיג וסמל, משחק ראש נהדר לעומת הבנת משחק לוקה בחסר, לדעתי די אנדרייטד, לא בלם ענק אבל בלם לגיטימי לחלוטין לקבוצת אמצע טבלה בפרמיירליג.

וינסנט קומפאני - הביאו בלמים בעשרות מיליוני פאונדים אבל העונה דווקא הבלגי שהתחיל אצלנו כקשר אחורי(גם בזה היה לא רע) התגלה כבלם מצוין ונתן עונה ענקית, אחד הטובים בפרמיירליג כיום.

פבלו זבאלטה - עוד אחד שהתחיל כבינוני אבל עם הזמן התגלה כשחקן כלבו נהדר, משחק בימין, שמאל וגם בקישור האחורי, לא מפסיק לרוץ ונותן את כל כולו עבור הקבוצה, כמו שהשנה הוא הגיע מארגנטינה למשחק(סאנדרלאנד אאל"ט) למרות שאביו היה במצב קשה בארגנטינה ורוב שחקני ההגנה היו פצועים/מורחקים, שחקן נשמה.

נייג'ל דה יונג - אחת הרכישות הגדולות של יוז דאז למרות שלוותה בהרבה ביקורות בעקבות זה שיכלנו להביא אותו בגרושים אם היינו קצת מחכים אבל קיבלנו שחקן מצוין שמחזיק את מרכז השדה ומחבר בין ההגנה להתקפה בצורה מצוינת ומכסה שטחים, למרות שמייחסים לו תדמית של פרא אדם ושחקן מלוכלך לדעתי הוא שחקן די הגון עם פאלטות פה ושם כמו שקורה לכל קשר אחורי כמוהו.

סטיבן איירלנד - אחד האהובים עליי ביי פאר, כמה כישרון וראיית משחק יש לו וחבל על החוסר מזל שפקד עליו עם פציעות והאי אמון של מנצ'יני בו שגרמו להיעלם בוילה וניוקאסל, הייתי מחזיר אותו בכיף לסיטי, שחקן גאון-שרוט הסופרמן הזה, הלוואי שיצליח לחזור לעצמו.

אלאנו - שחקן מצוין רק חבל שהעצלנות הברזילאית דבקה גם בו, יש לו רגל ימין אדירה, ראיית משחק ברמה הגבוהה וטכניקה ברזילאית כמובן, יש לו רגעים גאוניים אבל לא מתאים מבחינה מנטאלית לרמות הגבוהות, הליגה התורכית תפורה עליו.

שון רייט פיליפס - קיצוני סופה עם מהירות מסחררת, אחד שגם עושה הגנה וגם תורם בהתקפה ומאלו שהרבה יותר קל לאהוב אותם, מהכוכבים הגדולים שיצאו מהאקדמיה של סיטי אבל היום הוא לא יותר משחקן רוטציה מצוין לפי דעתי.

קרייג בלאמי - חולה נפש בלי צוואר אבל כמה כישרון יש לו, מאוד מקווה שהוא יחזור העונה ובטח שבטח היה מגיע לו להישאר גם השנה אחרי העונה המצוינת שלו ב09/10 וחבל שהאיטלקי לא אוהב אותו.

קרלוס טבס - אחד הגדולים בשנים האחרונות בפרמיירליג, שחקן כ"כ מגוון ושלם שמחזיק את סיטי כבר שנתיים מבחינה התקפית, ואם ככה נראה שחקן עם בעיות דיכאון אז מעניין מה יקרה שהוא יהיה מאושר...

 

ההרכב שלי כמעט זהה למעט דניס אירווין, שאני מתגעגע אליו גם עכשיו במקום אברה וגם בקנטונה במקום רוני.
יש התלבטות גדולה בעמדת השוער, אך גם אני יעדיף את VDS בגלל שהוא יותר יציב וברור שגם פיטר היה שוער ענק.

באופן כללי אין על התקופה בין 95 ל - 01.
באופן אישי מאוד אהבתי את טדי, למרות שכמובן אין לו מקום ב - 11 הגדולים.

 

שוער: פיטר שמייכל
אין מה לעשות, זו השוואה ישירה בין שמייכל לוואן דר סאר. שניהם גדולים, שניהם שונים בסגנונם, שניהם מץ' ווינרים ומשמעותיים בתארים. כבר אמרנו על זה הכל. אני נותן את זה לשמייכל בזכות העובדה שהוא הצליח להביא את כל מה שוואן דר סאר הביא, תוך שהוא משחק בקביעות מאחורי הגנה טובה פחות, לעתים הרבה פחות.

מגן ימני: גארי נוויל
לא באמת היה אחר. היתה תקופה שפיל לקח לו את המקום והיתה תקופה שווס בראון הצעיר שיחק כמגן ימני והיו תמיד דיבורים על מגנים ימניים ברזילאים מבריקים כלשהם שאנחנו רוצים, אבל בסוף זה תמיד היה גארי. בדרך כלל יציב מאוד בעבודת ההגנה, לקראת סוף הקריירה (עד הפציעה) גם חד יותר ברמה ההתקפית. מנהיג, קפטן, אחד כזה שכל קבוצה צריכה שם בעורף.

מגן שמאלי: דניס ארווין
זה שוב מגיע לרמה של השוואה. אני מאוד אוהב את אברה, אבל מגן צריך קודם כל להגן, וארווין היה מגן טוב יותר, יציב יותר, גם שיחק בשני האגפים וזה היה בונוס טוב. לא היתה לו הזריזות ועבודת הרגליים המהירה של אברה, הוא לא היה עובר שחקנים כאילו הוא לא שם, אבל היתה לו תרומה יפה להתקפה שהתבססה על אינטליגנציית משחק, דיוק בהגבהה ויכולת בעיטה. מבחינה סטטיסטית לפחות, אין לי ספק שהוא עלה על אברה.

בלמים: ריו פרדיננד ונמניה וידיץ'
הם שווים את זה גם כשילוב וגם ברמה האישית. ברוס ופאליסטר נחשבו לשחקנים מצוינים בתקופתם, אבל גם אז היו להם (בעיקר לברוס) חסרונות מקצועיים. שלושת הבלמים שהיו לנו מאז, וסטאם תחילה, עולים עליהם. זה מתחיל באלמנט פיסי בסיסי כמו מהירות, שהיום הכרחי לכל אחד.

קשר אחורי: רוי קין
בריאן רובסון בשיאו היה לפני התקופה שלי, לפחות כמי שיכול היה לצפות קבוע במשחקים. קין היה הקשר האחורי המושלם. תזזיתי, מוציא המון אנרגיה, מחלץ כדורים, מוציא את הקבוצה להתקפות (הוא היה מוסר טוב מאוד, לא יצירתי מאוד, אבל טוב מאוד), מנהיג.

קשר קדמי/התקפי/וואטאבר: פול סקולס
בעצם, לא ממש היו לנו עוד שחקן על התפקיד הזה ספציפית ב-20 השנים האחרונות, אולי חוץ מאנדרסון, שאף אחד לא יכניס אותו לרשימה כזו. היה לנו ניקי באט שהיה קשר לוחמני והיה לנו פול אינס (כנ"ל). ויש לנו את מייקל קאריק שאני רואה אותו כקשר אחורי ואת דארן פלטשר שהוא באט משופר. גם אם היו שחקנים בסגנון הזה, סקולס לא רואה אף אחד מהם ממטר. נאמר עליו כבר מספיק בשבועות האחרונים, אין צורך להוסיף.

קיצוני שמאלי: ריאן גיגס
נו, באמת

קיצוני ימני: כריסטיאנו רונאלדו
נו, באמת (סורי בקהאם, אתה באמת הבא ברשימה, למרות שקצת קשה לי להתעלם מקנצ'לסקיס...).

חלוצים:
אוי ויי. אם כמעט בכל העמדות האחרות זה היה קל. כאן זה בלתי אפשרי. פרגי בדרך כלל פגע בחלוצים. אז מי היו לנו בתקופה הזו? מקלייר, יוז, קאנטונה, קול, שרינגהאם, סולשיאר, יורק, ואן ניסטלרוי, רוני (נקרא לזה cut off point). אז מה עושים...

לא משנה מה ואיך, אני מתחיל בקאנטונה. לא יכול להיות אחרת. למען האמת, היה די מעניין לראות אותו היום, בכדורגל המודרני והמהיר יותר, כשהכדורגל האנגלי איכותי יותר. אני זוכר שנכתב במקום אחד פעם שהוא התחיל לשחק בחוכמה מהרגע שהמשחק התחיל, בעוד המוח של הכדורגלן המקומי רק התחיל להתחמם. אולי. הוא היה ברבאטוב, רק עם תוצרת קבועה, כזה שבאמת סוחב את הקבוצה, כובש, מבשל, הפיסה האחרונה בפאזל, זה שהפך חבורה איכותית לרוצחים ו-ווינרים. לטעמי, לא יכול להיות הרכב של פרגי בלעדיו.

ולידו, וויין רוני. אני לא יודע איך זה עובד כציוות, אולי זה לא, אבל אנחנו מדברים פה על דברים ברמה האישית, לא המקצועית. השערים (ולאט לאט הוא ממשיך להתקדם ברמה הזו. אם יישאר במועדון עד סוף הקריירה, השיא של צ'רלטון יהיה בסכנה), הבישולים, היכולת להניע את הקבוצה ולייצר דברים בלתי צפויים במהלכים או במסירות (משהו שחזר בעונה האחרונה). הוא קרוב להיות החבילה השלמה. ואי אפשר להתעלם מחבילות כאלו, עם כל האהבה לכל החלוצים האחרים שהזכרתי, שכולם היו מצוינים.

 

את לידס הגדולה של תחילת שנות ה-70 לא הספקתי לראות, ואלה שנותרו כשחתחלתי לראות היו ברובם הרבה אחרי השיא.

מאלה שראיתי בשיאם אני אנסה:

שוער : נייג'ל מרטין.

מגינים: גארי קלי, איאן הארט.

בלמים: ריו פרדיננד, לוקאס ראדבה.

קשרים: גורדון סטראכן, גארי מקליסטר, הארי קיואל, לי בוייר.

חלוצים: רוד וואלס, מרק וידוקה.

 

כשיש עכשיו משחק ותיקים של כאלה משנות ה-90 ומי שמשחק בהגנה זה קווארמה, זה בערך מסכם את כל העשור ההוא.

 

אז אני לוקח את הרעיון של החבר'ה האיטלקים לפה. אתם מוזמנים לזרום איתי.

רשימת הפלופים(כולם מהשנים האחרונות כי זו התקופה שהתחלתי לאהוד את ארסנל - אמצע העשור הקודם):

אלמוניה - רק אלוהים יודע איך שוער ברמה כזאת הגיע למועדון כמו ארסנל. כמות השטויות שהוא עשה שגרמו לאוהדי ארסנל להתחרפן, להתעצבן ואפילו לבכות, וגרמו לאוהדי היריבות "להתגלגל" מרוב צחוק ולבקש שלא ייגמר לעולם. רגע זכור מהעונה? הבעת הפנים של בוב ווילסון האגדי העונה כאשר ראה את אלמוניה בשער.

סילבסטרה - הגיע ממנצ'סטר יונייטד. רגע "השיא" שלו אצלנו היה הדאבל פס הבלתי נשכח עם מסי בעונת 2009/2010. אני חושב שקראתי השנה שגם בורדר ברמן הוא הפך לשחקן השנוא ביותר על האוהדים.

סקילאצ'י - הגיע העונה מסביליה עם לא מעט ציפיות אחרי ניסיון עשיר כמו שלו. אף אחד לא האמין כמה גרוע הוא מסוגל להיות. למעשה, סקילאצ'י כ"כ גרוע שאפילו את היכולת העלובה(וזו מחמאה) של סילבסטרה הוא כבר השכיח ממני. סקילאצ'י כ"כ גרוע שהוא גורם לכל הקבוצה להיראות גרוע עוד יותר ממה שנראתה וזו לא תכונה מובנת מאליה. המשחק הבולט ביותר שלו העונה היה מול ניוקאסל שנגמר בתוצאה 4-4 כזכור.

סנדרוס - עוד בלם נוראי שארסן וונגר החליט להחתים בשנים האחרונות. היום הוא כמובן לא איתנו. רק רודס אהב אותו. כנראה האיש היחידי בעולם שמחזיק מהעגלה השוויצרית.

אמאורי בישוף - http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/bduh.Xxx

דיאבי - "אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים". כ"כ הרבה כישרון, כ"כ מעט שכל. לא להאמין שכאשר הוא הגיע לארסנל הכתירו אותו להיות היורש של פטריק ויירה.

דנילסון - "מחלק תה" אנחנו קוראים לו. אני חושב שאוהדי ארסנל נחמדים מדי.

רוזיצקי - 10(?) מיליון פאונד שהלכו לשווא. רכיכה.

רייס - הגיע בסכום שיא באותם זמנים(שלמעשה לא שולם במלואו בגלל כמה סעיפים שונים שהיו לו בחוזה) מסביליה ולעולם לא סיפק את הסחורה כמו שציפו ממנו.

קרלוס ולה - הדרך היחידה שהוא מסוגל להבקיע זה כנראה בעזרת "צ'יפ". יכול ללכת לקט-רגל.

פרנסיס ג'פרס - אני לא זוכר אותו יותר מדי טוב כי עוד לא הייתי אוהד אדוק של ארסנל אבל המספרים אומרים הכול. הגיע תמורת 8 מיליון פאונד מאברטון. הבקיע 4 שערים ב-22 משחקים בכל התקופה שלו בקבוצה.

 

סנדרוס לא היה בלם רע, במקומו הייתי שם ללא ספק את פסקאל סייגן הצרפתי.

 

שוער - ריינה. בלי ספק בכלל. שוער מאוד שלם מבחינתי, אין שום חולשות ברורות במשחק שלו, הוא שוט סטופר טוב מאוד, אתלטי ויודע לצאת מוקדם ולאסוף כדורים, מארגן את ההגנה ומנהיג על המגרש, שולט טוב בגובה. בנוסף יש לו תכונות יוצאות מן הכלל כמו ראיית המשחק שלו שתרמה לנו לא מעט שערים ואפילו יש לו מספר בישולים אני חושב.

מגן ימני - פינאן. גילוי נאות - מעולם לא הייתי מעריץ ענק של פינאן. כלומר אין ספק שהוא היה מגן טוב מאוד בשיאו, אבל לא הרגשתי שהוא היה באמת מהרמות הגבוהות ביותר. ובכל זאת הוא כאן בזכות. באבל כנראה היה מגן טוב יותר בסה"כ, אבל לצערי, לצערו ולצער המועדון לא זכיתי לראות אותו מספיק כדי להגיד יותר מזה.

בלמים - 2 באנקרים, קראגר והופייה. על קראגר נאמר כבר הכל. בנוסף למנהיגות, הנחישות והרוח מקצועית הוא גם היה בשיאו בלם אדיר וזה משהו שהרבה אנשים לא מכירים בו כשהם מדברים עליו בעיקר כקפטן ושחקן נשמה. הופייה והוא השלימו אחד את השני מצוין. לא מרגיש צורך להרחיב כי הכל כבר נאמר.

מגן שמאלי - ריסה. נבחר כברירת מחדל מבחינתי והעובדה שהוא פה אומרת יותר על המצב שלנו בעמדה הזאת בעשור האחרון מאשר עליו. היה בהחלט שחקן שקל לחבב ולהתחבר אליו, מבחינה מקצועית נתן לנו רגעים יפים ותרם את שלו אבל מעולם לא היה יותר ממגן די בינוני לדעתי, בעיקר בשנים האחרונות שלו אצלנו.

קשר - ג'רארד - השחקן הכי טוב שזכיתי לראות במדים שלנו. עושה הכל על המגרש ועושה את זה טוב. לא צריך להגיד עליו הרבה.

קשר - המאן - דידי הוא אחד השחקנים האהובים עליי ומאוד התחברתי אליו, היה העוגן בקישור האחורי ושחקן מאוד חשוב בדרך לגביע ב2005. אחת האגדות של המועדון מבחינתי, ועוד שחקן שהייתי רוצה שיחזור לצוות המקצועי.

קשר - אלונסו - אומן. היו הרבה, כולל אותי, שזלזלו בו לפני 2008 או לקחו אותו כמובן מאליו. היום להסתכל לאחור ולחשוב על התמיכה שהייתה בהחלפה שלו בבארי נראה כ"כ מגוחך. עוד קונצנזוס שלא צריך להרחיב עליו הרבה.

קשר - אם אני צריך לחשוב על קשר התקפי יותר\קיצוני שכזה לפה, באמת שאני לא יודע במי לבחור. אפילו אין פה התלבטות, מאז שהתחלתי לאהוד את הקבוצה לא עבר אצלנו שום קשר התקפי או קשר כנף ברמה באמת גבוהה. גיל זכה לראות את מקמנמן ככה שהבחירה שלו כנראה הייתה קלה, ראיתי גם את השם של גארסיה, מבחינתי הוא לא היה מספיק עקבי כדי להיות פה. מעדיף לא לזרוק סתם עוד שם כברירת מחדל כמו ריסה. זה מראה כמה רע המצב שלנו היה בעמדות האלה כבר שנים על גבי שנים.

חלוצים - באנקרים. אואן וטורס כמובן. חייב להודות שלמרות שזה עקץ, מעולם לא הרגשתי את הדקירה הזאת שהרוב הרגישו כשאואן חתם ביונייטד. לא איחלתי לו פציעות או דברים נוראיים אחרים, אולי זה כי לא הספקתי להתחבר אליו כמו האוהדים המבוגרים יותר.

טורס? בשיאו היה הטוב בעולם לדעתי. החלוץ הכי שלם שראיתי בשיאו, היה מהיר כמו שד, פיזי, גבוה, טכני, ידע לכבוש עם ימין, שמאל או עם הראש, חד כמו תער מול השער והיה שם כדורים על התפר של הרשת לקורה, או עובר את השוער בכלל. זה היה טורס של 2007-2008, מאז כמובן הגיעה הירידה האיטית אבל יציבה, עד למה שאנחנו רואים היום ממנו. ובכל זאת המספרים שלו מדברים בעד עצמם - 65 שערים ב102 הופעות ליגה, בלי שהוא לוקח פנדלים או חופשיות.

 

חשבתי עליו אבל אני לא זוכר אותו מספיק. גם את ג'פרס אני האמת לא זוכר מספיק אבל לא עלה לי בראש שחקן התקפה אחר.

וסנדרוס היה בלם רע.

 

ארסנל הטובה שראיתי - מטפטפים לך כדורגל אנגלי לפנים בערוץ הספורט 20 שנה, אי אפשר שלא לראות חחחח:

סימאן, דיקסון, אדאמס, קיון, ווינתרברן, אוברמארס, ברגקאמפ, ויירה, הנרי, רייט, אנלקה.

בספסל: פטי, מרסון, הארטסון, פארלור, ליניגן, דיוויד פלאט, ליונברג, ג'ילברטו סילבה, אלכס מאנינגר.

לא מאמין שהרבה יחלקו עליי בנושא הזה.

 

חכה לתגובה של רודס שתזכיר את הרצף משחקים בליגת האלופות ועל איך שונגר הרס את סנדרוס...

 

אין לי ספק שאם הוא לא היה נפצע באותו משחק בינואר 2008 הוא היה עכשיו אגדה בארסנל. חבל לי עליו, הפציעות הרגו אותו. שחקן מאוד מוכשר, נתן רגעים יפים בארסנל, חבל שזה לא עזר לו לזכות בתואר כל שהוא או להיות גורם משמעותי בהיסטוריה של ארסנל.

 

רוזיצקי הוא שחקן מאוד טוב.
הוא לא מהקשרים הגרועים ביותר של ארסנל.
קרלוס וולה ממש ילד כישרוני, כבש כמה שערים במעט משחקים, והוא בהשאלה עכשיו.
רייס גם שחקן טוב שרוב האוהדים אהבו אותו.
הוא כבש עבור הקבוצה 2 שערים בגמר הגביע מול צ'לסי, הוא עזר לזכות בתארים.
כנראה שהוא לא הרגיש טוב מבחינת אורח החיים בלונדון, לכן הוא החליט לחזור לספרד. אבל מבחינת הכדורגל שחקן דיי טוב.
לגביי האחרים. חלקם באמת היו מאכזבים :/

 

אוהד לבירפול ה-11 שלי

יז'י דודק - לא שוער גדול אבל אהבתי אותו מאוד.

סטיבן פיאנן - מגן ימני טוב, סולידי, לא מהדהימים שיצא לי רלאות בעולם הכדורגל אבל הכי טוב שראיתי בליברפול וזה אומר משהו.

בלמים: קראגר והופייה - לא חושב שאפשר לבחור אחרת, הפיני היה מדהים והאנגלי? מדהים עוד יותר, צמד חמד.

מגן שמאלי - ג'ון ארנה ריסה - אחד השחקנים שאני הכי אוהב בעולםפ, הג'ינג'י בעל בעיטות התותח, איזה קינג.

קשר - דיטמאר האמן - הגרמני המדהים שהיה לו הכל מהכל, גם בעיטה, גם מסירה ובעיקר הקרבה ונשמה.

צ'אבי אלונסו - קשר מרכז שדה איכותי מאוד ומשפיע מאוד, חלק בלתי נפרד מהזכייה בצ'מפיונס ליג וכמה חבל שעזב למדריד.

ג'רארד - חח אף אחד לא יכול לשכוח אותו והוא אפילו אחד מאלו שנכנסים ל-11 של כל הזמנים, שחקן משכמו ומעלה, ווינר אדיר, סקאוזר אמיתי.

לואיס גארסיה - אולי היו טובים ממנו אבל לא היו כמוהו, שחקן יצירתי מאוד שנכון לא היה מספיק עקבי אבל נתן לנו המון רגעים יפים

סטיב מקמנאמאן - איזה שחקן, אין לי מילים לתאר כמה התרגשתי ואהבתי לראות את הפעולות שלו על הדשא, פנטזיסט חבל רק שלא נהנתי ממנו יותר משנתיים וחבל גם שלא ידע לכבוש שערים למרות שהיה לו גול אדיר נגד ארסנל.


מייקל אואן - קשה לכתוב מילים טובות על הזבל הזה אבל הוא היה חלוץ ענק בשנים שלו אצלנו, פשוט מדהים.

מחליפים: ריינה, ג'ונסון, מרפי, טורס ופאולר.