אואן הפציץ גולים בלי הכרה כששיחק לצד שירר, העונה ה-2 הייתה קשה יותר אבל גם הקישור לא עזר לו יותר מדי אז אי אפשר להאשים רק אותו. לא הייתי שם אותו בקבוצת הפלופים של ניוקאסל וגם לא של מנ יו.
נבחרת הגרועים שלי: לוקאש פביאנסקי, ג'סטין הויט, מיקאל סילבסטרה, פסקל "זינדין" סיגאן, ארמאן טראורה, רמי גארד, דנילסון, גלן הלדר, פרנסיס ג'פרס, קאבה דיאוורה. העדפתי לשים את דנילסון על פני ג'ון ינסן הזכור לשמצה. זה אומר הכל.
אואן הפציץ בלי הכרה? על מה לעזאזל אתה מדבר? כנראה שהדבר היחיד שאתה זוכר זה השלושער שלו מול ווסטהאם, במשחק היחיד שבו השילוב אואן-שירר עבד. אבל יש סיבה שזה הדבר היחיד שאתה זוכר. ניוקאסל קנתה את אואן ב16 מליון פאונד, ובמשך 4 עונות ניוקאסל שילמה לו 23 מליון פאונד. סה"כ הוא עלה לניוקאסל 39 מליון פאונד. ציפו ממנו להוביל את ניוקאסל, להיות כוכב. אבל הוא היה יותר פצוע מאשר שהוא שיחק. סה"כ הוא שיחק 79 פעמים, בהם כבש 30 שערים. כמובן שאין צורך לציין שאת התרומה שלו למועדון הוא חתם בירידת ליגה, כאשר החלוץ הנהדר הזה כובש את שערו האחרון במועדון בינואר 2009. חישוב מהיר מראה שכל הופעה שלו במדים שלנו עלתה לנו כמעט חצי מליון פאונד, או לחלופין כל שער עלה 1.3 מליון פאונד. כנראה שאואן הוא לא סתם פלופ, הוא גדול הפלופים בהיסטוריה של ניוקאסל. עוד פלופים: סיסקו. החלוץ הספרדי (שאגב חוגג היום יומלדת) הגיע לפני 3 עונות תמורת 5.7 מליון פאונד, ותרומה הכוללת שלו מסתכמת ב9 הופעות ושער אחד (וגם הוא שער ניחומים). בשתי העונות האחרונות הוא הושאל לספרד, והעונה היא האחרונה בחוזה שלו. קאסאפה - הבלם קפטן ליון הגיע בקול תרועה בקיץ 2007, השאיר בעיקר המון חורים וגם הוא חתם את התקופה בניוקאסל בירידת ליגה. אמדי פאי - איזה כלומניק שסונס הביא בעונת 04-05. משום מה תפס מקום בהרכב במרכז השדה תוך כדי שהוא עוקף בהיררכיה את ג'רמאין ג'נאס, ניקי באט ולי בוייר. חבל. טיטוס בראמבל - לא יאומן שהאפס הזה שרד אצלנו כל כך הרבה שנים. 4.5 מליון פאונד והרבה שערים באשמתו הוא עלה לנו. איכשהו לקראת סוף הקדנציה הוא שם כמה גולים, אבל בגדול הוא היה פשוט בלם נוראי.
30 שערים ב79 הופעות והוא הפלופ הכי גדול שראית? חתיכת מועדון מצליח ניוקאסל. בהגנה אפשר לציין את בומסונג שסונס הביא ביוקר וכל משחק נראה שהוא איכשהוא מצליח להיות יותר גרוע מהמשחק הקודם. מזל שפספסנו אותו, הוייה רצה להביא אותו מאוקזר.
במהלך צפייה של שעה וחצי בכמה מהמשחקים הגדולים של צ'לסי באירופה בין 1997 ל-2005 (לפעמים יש זהב טהור שוואן לוקחים מ-ChelseaTV) נזכרתי בדיון ומלבד מסע לאורך הילדות קיבלתי קצת חומר למחשבה. פטר צ'ך - אהבתי את דה-חוי ואהבתי עוד יותר את קודוצ'יני (עדיין אוהב אותו, אם כי כואב את העזיבה שלו לספרס) אבל על היכולת אין עוררין - סוגר את השער כבר 7 שנים ולמרות שבשנים האחרונות מתקשה מאוד בכדורי גובה עדיין אחד הטובים שאפשר למצוא. דן פטרסקו - קיימת צחיחות מסוימת בעמדת המגן הימני אצלנו. אלברט פרר היה סולידי אבל אפור, ומאז עברו מלחיוט, ג'ונסון, פריירה (שבדרך כלל אפשר היה לסמוך עליו, אבל הברקה גדולה אף פעם לא הגיעה מכיוונו), בוסינגווה נצץ לתקופה מסוימת ונפצע ומאז אנחנו עם איבאנוביץ' שבאין מילה אחרת נגדיר אותו פשוט כברירת מחדל שנשארת בהרכב שנה וחצי. פטרסקו בזמנו זרח באגף הימני והשאיר הרבה זכרונות טובים, בעיקר של גיחות קדימה. הייתי שמח למגן ימני כזה היום. וויליאם גאלאס - אני אציב את ווילי בעמדת המגן השמאלי, למרות שתמיד שנא את זה ולמרות שהפעולה ההתקפית המשמעותית היחידה שעשה מהעמדה היתה שער הניצחון בדרבי נגד ספרס בתוספת הזמן. הוא (היה) מהיר, חזק, חכם (על המגרש בלבד, כפי שדאג להוכיח באין ספור הזדמנויות לאחר מכן), וכשעלה לצד ריקי וטרי היתה לנו את ההגנה הכי טובה שאפשר לבקש. ג'ון טרי - המיץ של הזבל כבנאדם, אבל מעמדו כ-chelsea legend נקבע כבר בגיל 24. על המגרש הקפטן האולטימטיבי, ובלם נפלא. ריקי - התלבטתי הרבה בינו לבין דסאיי, בעיקר בשל מעמדו של האחרון כקפטן של המועדון ודמות שההיסטוריה כנראה תשפוט כיותר משמעותית בתולדות המועדון. אבל דסאיי שיחק אצלנו בדמדומי הקריירה ובשנתיים האחרונות שלו זה נראה היטב, בעוד שריקי היה שחקן ההגנה הטוב והיציב לאורך רוב התקופה שלו בגשר, למרות שלא תמיד זכה לאשראי ככזה. תמיד ידע ועדיין יודע איפה ומתי להיות. מייקל אסיין - גם פה לא היה קל לבחור בינו לבין מקללה. לבסוף הלכתי על השור בזכות האיכויות ההתקפיות. אסיין נראה טוב גם כשהוא רע וגם על הסטנדרט הנמוך שלו אפשר לסמוך. לטעמי היה השחקן הטוב והיעיל בעולם לפני שלוש שנים, מאז עבר שתי פציעות ארוכות ועדיין לא חזר לפסגה. פרנק לאמפרד - אני חושב שאם משווים אותו לקשרים מרכזיים אחרים שבלטו בתקופתו כגון צ'אבי, דקו, ג'רארד ואפילו פירלו - קל להמעיט בערכו כיוון שתמיד היה קצת פחות אלגנטי ומתוחכם, אבל את מה שיודע לעשות עושה הכי טוב שאפשר. השם שלו יהיה חקוק באותיות של זהב בהיסטוריה של המועדון. דניס וייס - חוליגן, אלים, לא הכי מוכשר, גיבור ילדות. אריין רובן - כנראה שם שלא משתחל בטבעיות להרכב הזה, ולמען האמת בתמונה הגדולה הוא לא כל כך ראוי. הוא לא היה טוב לאורך זמן ולא הצליח להישאר על המגרש, לא הפך לאייקון ולא מסמל שום תקופה, אבל לפרק זמן מסויים ב-2005 הוא הציג את היכולת הנפלאה ביותר שראיתי משחקן צ'לסי מאז זולה. לתקופה מסוימת, גם אם קצרה, עשה מה שרצה בשליש האחרון של המגרש. עזב בצדק כיוון שלא הצליח להישאר כשיר ולא היה לו מקום עם שבצ'נקו ודרוגבה, אבל 4 שנים אחריו ועדיין לא שמנו ידיים על השחקן הזה שיעיף את האגף שלו באוויר. ג'יאנפרקו זולה - יש דברים שראיתי מאות פעמים בחיים שאני עדיין לא מבין איך הוא עשה. דידייה דרוגבה - לא אהבתי אותו בשנתיים הראשונות בגשר. חשבתי שהוא מחמיצן, לא ראיתי ביכולות הפיבוט שלו כמשהו מרשים מדי ורציתי תמידית מישהו אחר כ-9 בחוד ההתקפה. מאז הוא מאכיל אותי בקש 5 שנים. אני מאוד מקווה שיסיים אצלנו כמו שמגיע לו.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx אני מאלה שרגישים למספרי חולצה, זידאן 5, גאלאס 10 וכאלה. כשיוקאנוביץ' שיחק עם מספר 10 שלכם זה באמת היה קשה לעיכול.
אין ספק שהחברה שעברו אצל חוליט, ויאלי, הודל וראניירי היו המרגשים ביותר שראה הכדורגל האנגלי. עד שהגיע רומן. http://www.youtube.com/watch?v=Mr7WyqIrx_4[YOUTUBE][/YOUTUBE] סופר מאריו!
