קופה אמריקה - מי מגיע

http://www.flagshag.com/smaller/southamericaflags/Colombia_Flag.Xxx קולומביה

http://www.calciosudamericano.it/wp-content/uploads/2011/01/federacion_colombiana_de_futbol-150x150.Xxx


קולומביה בפורטרייט:

משחק בינ"ל ראשון: קולומביה 1 - 3 מכסיקו (10 בפברואר 1938, בפנמה)
הניצחון הכי גדול: ארגנטינה 0 - 5 קולומביה (5 בספטמבר 1993, בבואנוס איירס, ארגנטינה)
ההפסד הכי גדול: קולומביה 0 - 9 בראזיל (24 במרץ 1957, בלימה, פרו)
הכי הרבה הופעות כשחקן: קרלוס אלברטו "אל פיבה" ואלדראמה (111)
מלך השערים: ארנולדו "גואחירו" איגואראן (25)
הופעות בקופה אמריקה: 19
הישג שיא בקופה אמריקה: מחזיקת הגביע (2001)


קולומביה בטורנירים קודמים: עד 1975 הקפטרוס לא השתתפו באופן סדיר בטורניר, אליו הופיעו לראשונה ב-1945, וברוב הפעמים פרשו מהמפעל. רק מ-1975 החלה קולומביה להשתתף בקביעות עד היום למעשה ובאותה שנה היתה לקולומביה נבחרת לא רעה שכללה כוכב על אחד בשם ווילנגטון אורטיס, אבל עדיין היתה בינונית במושגים דרום אמריקאים. הקופה אמריקה של 1975 שוחקה במשך 3 חודשים בשיטת בית וחוץ מאחר ולא היתה מדינה מארחת וקולומביה שובצה בבית שכלל גם את פאראגואי ואקואדור. מאזן מושלם של 4 ניצחונות ב-4 משחקים העלו את קולומביה לחצי הגמר מול אורוגואי הפייבוריטית, שניסתה להגן על תוארה, אבל הקולומביאנים הפתיעו עם ניצחון ביתי 0-3 שהספיק להם להעפיל לגמר למרות הפסד 0-1 במונדטבידאו. בגמר פגשו את פרו המפתיעה שעלתה על חשבון בראזיל ולאחר ניצחון 0-1 בבוגוטה והפסד 0-2 בלימה, נקבע משחק מכריע בקאראקאס, אותו ניצחה פרו 0-1 וזכתה בגביע השני שלה.
בשני הטורנירים הבאים קולומביה סיימה את דרכה כבר בשלב הבתים, אבל הטורניר של 1987 שנערך בארגנטינה, היה זה שסימן את תחילת עלייתו של הכדורגל הקולומביאני. לנבחרת מונה כמאמן פרנסיסקו מטוראנה ובנבחרת הופיעו לראשונה על הבמה הגדולה שני שחקנים שבלטו מעל כולם בהופעת הבכורה שלהם, גם בהופעתם החיצונית וגם בביצועיהם על המגרש, למרות שלא היו כ"כ צעירים: הקשר קרלוס ואלדראמה והשוער רנה היגיטה. יחד עם החלוץ הנפלא ארנולדו איגואראן, שיחקה קולומביה כדורגל שוטף ונתנה את אחד הטורנירים הגדולים שלה. קולומביה ניצחה את בוליביה ופאראגואי בשלב הראשון, אבל בחצי הגמר הפסידה 1-2 לצ'ילה ונאלצה לשחק על המקום השלישי מול המארחת ארגנטינה, שבמפתיע הפסידה לאורוגואי. במשחק מצויין שלה ובפעם הראשונה על אדמת ארגנטינה, ניצחה קולומביה 1-2 את המארחים משערים של גבריאל גומס וחואן גאלאנו, כשקאניג'ה רק מצמק בסיום לארגנטינה ואיגואראן מוכתר כמלך שערי הטורניר. למרות שהודחה בשלב המוקדם שנתיים מאוחר יותר, זו היתה האות לתחילת דור הזהב של הקולומביאנים.

http://bestiariodelbalon.com/nucleus3.22/media/1/20090313-ColombiaMonumentalDef.Xxx
נבחרת קולומביה 1987, בקופה אמריקה בארגנטינה. הטורניר בו התגלו לעולם ואלדראמה והיגיטה

לאחר שסיימו במקום הרביעי בבית הגמר של הטורניר בצ'ילה 1991, סיימה קולומביה במקום הראשון בבית שכלל את ארגנטינה, מכסיקו ובוליביה בטורניר שנערך באקואדור, 1993. קולומביה הציגה לעולם שני שחקנים חדשים, פאוסטינו אספרייה ואדולפו ואלנסיה בעמדת החוד ויחד הצליחו להעפיל לחצי הגמר כשברבע הם גוברים על אורוגואי 3-5 בפנדלים, לאחר שפראה הישווה לקולומביה בדקה ה-88 ל-1-1. לאחר 0-0 בחצי הגמר מול ארגנטינה, נכנעו הקולומביאנים בדו קרב פנדלים מול הגדול מכולם, סרחיו גויקוצ'אה, שלקח את הפנדל השישי של אריסטיסאבאל ושלח את קולומביה להתנחם במקום השלישי לאחר ניצחון על המארחת אקואדור, 0-1.
קופצים עוד שנתיים, לאורוגואי 1995. קולומביה חוזרת למימדיה הטבעיים שנופחו מעל לפרופורציות במונדיאל ארה"ב 1994 שהסתיים במפח נפש ושחקן שנרצח, כשהסגל קצת משתנה ולשער חוזר רנה היגיטה שסיים לרצות חצי שנת מאסר. תיקו מול פרו, ניצחון על אקואדור ותבוסה לבראזיל, מאפשרים לקולומביה לעלות לרבע הגמר מול פאראגואי ולנצח 4-5 בפנדלים כשהיגיטה הודף את הפנדל החמישי של גאמארה. בחצי הגמר מול המארחת אורוגואי ואנסו פראנצ'סקולי הנהדר, אין לקולמביאנים שום סיכוי והם מפסידים 0-2. הטורניר בכל זאת מסתיים עם טעם טוב ועם מקום שלישי לאחר ניצחון 1-4 על ארה"ב.
לאחר שני טורנירים שבהם קולומביה מודחת בשלב רבע הגמר, מגיעה שנת 2001 הגדולה, שבה קולומביה נבחרה לראשונה אי פעם לארח את הטורניר. הכל מוכן בארץ הקפה לקראת האירוע הגדול, אבל בקולומביה כמו בקולומביה, שום דבר לא יכול היה להיות פשוט כל כך וסדרת התפוצצויות של מכוניות תופת הביאה לכך שהטורניר הוטל בספק ולאחר שבכל זאת הוחלט לקיימו, ארגנטינה וקנדה פרשו ממנו כמחאה. הונדוראס וקוסטה ריקה זומנו במקומן, הטורניר עבר בצורה נהדרת וקולומביה השיגה תואר ראשון בתולדותיה באופן מרשים ביותר. ניצחונות על אקואדור, צ'ילה וונצואלה בבית המוקדם, ניצחון על פרו ברבע, על הונדוראס בחצי ועל מכסיקו בגמר, כשהנבחרת כובשת 11 שערים ב-6 משחקים ולא מקבלת ולו שער חובה אחד, באדיבותו של אוסקר קורדובה השוער וצמד הבלמים איבן קורדובה ומריו ז'פס. ב-2004 סיימה קולומביה במקום הרביעי לאחר הפסד 0-3 בחצי הגמר לארגנטינה, למרות שלא היטיבה לשחק בטורניר, אבל הכישלון הגדול היה לפני 4 שנים בונצואלה תחת הדרכתו של המאמן חורחה לואיס פינטו, כשקולומביה לראשונה מאז 1989 לא מעפילה לשלב הבא. לאחר משחקי הכנה טובים דווקא, הגיעה קולומביה במוראל גבוה ועם הרבה ציפיות לונצואלה, אבל כשאלבארו דומינגס המחיץ פנדל עבור הקפטרוס במשחק הפתיחה מול פאראגואי, הגואראני כבשו חמישייה ללא מענה ונתנו מהלומה קשה לתקוותיה של קולומביה, שהתממשו במשחק השני עם הפסד נוסף לארגנטינה, 2-4, למרות יתרון מוקדם של קולומביה. הניצחון 0-1 על ארה"ב לא שינה דבר וקולומביה סיימה מאוד מוקדם מהצפוי את הקופה אמריקה של 2007.

http://ligaliga.co.il/blogs/files/2010/02/Ivan-Cordoba-the-colombian-captain-is-kissing-the-Copa-America.Xxx
איבן קורדובה, שכבש את שער הניצחון בגמר מול מכסיקו, עם גביע הקופה אמריקה בו זכתה קולומביה ב-2001


סגל השחקנים
חילופי הדורות התבצעו לפני כשנתיים לערך בקולומביה וכיום רוב הנבחרת מתבססת על החבר'ה שזכו בסודאמריקאנו עד גיל 20 ב-2005, להוציא 2-3 ותיקים יותר. מדובר בדור השחקנים אולי המוכשר ביותר שידעה המדינה, מוכשר יותר אפילו מהדור של ואלדראמה ואספרייה, אבל גם אחד שעדיין צריך להביא קבלות. המאמן גומס עמד לא פעם לביקורות על השחקנים שזימן, בעיקר שעדיין מתעקש על ותיקים כמו ז'פס ופראה ובכך שנתן כ"כ הרבה הזדמנויות לג'יובאני מורנו, כישרון בפני עצמו שבמדי הנבחרת לא הוכיח את עצמו. אז את מורנו לא נראה בקופה עקב פציעה, אבל ז'פס ופראה מועמדים לתפוס את עמדת הבלמים. סה"כ רוב הזימונים הצדיקו את עצמם, אם כי הקישור כולל בעיקר שחקנים "אפורים" וקשרים דפנסיביים, כאשר גם חאמס רודריגס הנפלא של פורטו לא נכלל בסגל למורת רוחם של האוהדים, עקב רצונום של ראשי ההתאחדות לתת לו מנוחה לקראת המונדיאליטו שייערך בקולומביה בעוד כחודש וחצי. מי שכן נכלל שם הוא גוארין הנהדר, גם כן מפורטו וגם אלקין סוטו ממיינץ, שחוזר לאחר מספר שנות היעדרות מהקפטרוס. ההפתעה הגיעה בדמותו של קשר טולימה, גוסטאבו בוליבאר, אבל אני בספק אם יראה דקות. בחוד אין שינויים, 6 שחקנים שלטעמי היו אמורים להיות מוזמנים אכן נוסעים לארגנטינה ובראשם פאלקאו הנהדר וטאו גוטיארס שמפציץ בראסינג.

שוערים: דויד אוספינה (ניס, צרפת), לואיס אנריקה מרטינס (אונסה קאלדאס), בריינר קאסטיז'ו (אינדפנדיינטה מדיין)

מגינים: מריו אלברטו ז'פס (מילאן, איטליה), כריסטיאן סאפאטה (אודינזה, איטליה), לואיס אמארנטו פראה (אתלטיקו מדריד, ספרד), אקיבאלדו מוסקרה (קלוב אמריקה, מכסיקו), חואן קאמילו סוניגה (נאפולי, איטליה), פאבלו אסטיפר ארמרו (אודינזה, איטליה), ז'וליאן אנצ'יקו (פאצ'וקה, מכסיקו), חואן דויד ואלנסיה (ג'וניור באראנקייה)

קשרים: חואן גיז'רמו קואדראדו (אודינזה, איטליה), קרלוס סאנצ'ס (ואלנסיין, צרפת), פרדי גוארין (פורטו, פורטוגל), אלקין סוטו (מיינץ 05, גרמניה), אבל אנריקה אגילאר (הרקולס, ספרד), גוסטאבו בוליבאר (דפורטס טולימה)

חלוצים: רדאמל פאלקאו גארסיה (פורטו, פורטוגל), טאופילו גוטיארס (ראסינג קלוב, ארגנטינה), ג'קסון מרטינס (צ'יאפאס חאגוארס, מכסיקו), דאירו מורנו (טיחואנה, מכסיקו), גוסטאבו אדריאן ראמוס (הרטה ברלין, גרמניה), הוגו רודאז'גה (וויגאן אתלטיק, אנגליה)



האיש על הקווים

הרנאן דאריו "בוליז'ו" גומס חאראמיז'ו

http://www.minuto30.com/wp-content/uploads/2011/02/Bolillo-Gomez-tecnico-de-Colombia.Xxx

גיל: 55

רזומה כמאמן: אתלטיקו נאסיונל (86-90 יחד עם פרנסיסקו מטוראנה), נבחרת קולומביה (87-94 יחד עם פרנסיסקו מטוראנה), אתלטיקו נאסיונל (91-93), נבחרת קולומביה (95-98), נבחרת אקואדור (99-04), נבחרת גואטמלה (06-08), אינדפנדיינטה סנטה פה (08-09), נבחרת קולומביה (2010-?)

הרנאן דאריו גומס מזוהה בעיקר כמאמן נבחרות, ובקריירה שלו אימן רק שתי קבוצות מקולומביה: אתלטיקו נאסיונל וסנטה פה. שיחק כמגן ונאלץ לפרוש ב-1984 בגיל 28 עקב פציעה קשה ומשם עבר לאימון. גדל יחד עם פרנסיסקו מטוראנה והשניים חברים טובים ועברו כברת דרך ארוכה. הם היו האחראים להעלאת הכדורגל הקולומביאני על המפה העולמית. תחילה כמאמני אתלטיקו נאסיונל שזכתה ב-1989 בגביע הליברטאדורס של דרום אמריקה ובמקביל גם כמאמני הנבחרת הלאומית (מטוראנה היה המאמן וגומס עוזרו מבחינה רשמית) והובילו את קולומביה למונדיאלים ב-90 ו-94. במקביל הפך גומס למאמן ראשי בנאסיונל והוליך אותה לאליפות ב-91 והחליף את מטוראנה כמאמן קולומביה ב-1995. הצעיד את קולומביה למונדיאל האחרון שלה עד כה ב-1998 כשב-1996 נבחר למאמן השנה בדרום אמריקה. מונה ב-1999 למאמן נבחרת אקואדור והצעיד אותה למונדיאל 2002 לראשונה בתולדותיה. בשנים האחרונות נחל כישלונות כמאמן נבחרת גואטמלה וסנטה פה הקולומביאנית, עד שמונה שוב כמאמן קולומביה ב-2010.

יש לא מעט אנשים שלא מחבבים את מטוראנה וגומס בקולומביה ומייחסים את ההצלחה של השניים בשנות ה-90 בעיקר לעובדה שקיבלו לידיהם את דור הזהב של ואלדראמה, היגיטה ואספרייה. רוב הטענות מופנות לכך שלגומס יש "שחקנים שלו" שהוא מזמן ללא קשר ליכולתם, בעיקר מנאסיונל ואחת הביקורות הופנתה אליו כלפיי זימוניו של ג'יובאני מורנו, כוכבה של ראסינג, שלא נתן עדיין משחק אחד טוב בנבחרת אבל ממשיך לקבל אשראי בהרכב. ביקורת שניה היא על אי זימונו של חאמס רודריגס, ילד הפלא של פורטו, אבל כאן גומס משאיר אותו בכוונה לנבחרת הצעירה לקראת פרוייקט המונדיאליטו. הסיגנון שגומס יביא ככל הנראה הוא ה-4-1-4-1, לאחר שויתר על האופציה לשחק עם פליימייקר אחרי מספר כישלונות במשחקי אימון. הצליח להכעיס את האוהדים כשהצהיר שהקופה אמריקה פחות חשוב לו והוא מעדיף להתרכז במוקדמות המונדיאל.



שחקני מפתח

מריו אלברטו ז'פס דיאס

http://www.caracol.com.co/images/1422880_n_vir1.Xxx


גיל: 35
תפקיד: בלם
קבוצה: מילאן (איטליה)

"הג'נטלמן של המגרשים", גרסת המילניום. זה היה הכינוי של בלם העבר הנהדר שנרצח, אנדרס אסקובאר ואת אותו הכינוי ניתן להדביק גם למריו, שייבדל לחיים ארוכים. אחד הבלמים הגדולים שידע הכדורגל הדרום אמריקאי, שחקן שזכה בתואר כמעט בכל מקום שבו שיחק. מאחר ומריו בן 35 וקשה לראות אותו משחק במונדיאל 2014 אם קולומביה יעפילו (למרות שבקולומביה הכל אפשרי), אזי מדובר כנראה בטורניר האחרון שנראה את הקפטן. לא סתם הוא הפך לבאנקר בנבחרת של גומס, שלצד כל חילופי הדורות והשחקנים הצעירים, רצה המאמן לשים שחקן למופת ואישיות נהדרת כמו מריו, כדי שילמדו ממנו. מי שרוצה לדעת מה כושרו של מריו גם בגילו המופלג, שיראה את משחק הידידות מול אלופת העולם בפברואר, שם מריו נבחר לשחקן המצטיין. החל את הקריירה ב-94' בקבוצת טולואה וכעבור שלוש שנים עבר לדפורטיבו קאלי הגדולה, שם זכה איתה באליפות ובסגנות הליברטאדורס. הופעת הבכורה שלו בקולומביה היתה בקופה אמריקה של 1999 וזה הספיק לקבוצת הפאר הארגנטינאית, ריבר פלייט, לרכוש אותו. השיג שתי אליפויות עם ריבר בשלוש שנותיו במועדון ועבר לנאנט הצרפתית, שם שיחק שנתיים. לאחר שביסס את שמו שם, רכשה אותו פ.ס.ז'., בשורותיה שיחק 4 שנים וזכה בגביע הליגה ובגביע הצרפתי. ב-2008 עבר לשחק בשורות קייבו האילקית ובקיץ 2010 הגיע לטופ של הכדורגל העולמי דווקא בגיל 34, כשנרכש ע"י מילאן, איתה זכה באליפות איטליה בעונה האחרונה והיה האופציה הראשונה מהספסל להחליף את אחד מצמד הבלמים. שיחק 77 משחקים עד כה בנבחרת וכבש 4 שערים, כאשר השיא היה כמובן הזכייה בקופה אמריקה 2001 וכמה מרגש יהיה זה לראות אותו פורש עם הנפת גביע נוסף, הפעם כקפטן.

פרדי אלחנדרו גוארין ואסקס

http://u.goal.com/13000/13040_hp.Xxx


גיל:25
תפקיד: קשר
קבוצה: פורטו (פורטוגל)

אחד השחקנים המדוברים ביותר בקולומביה בשנה וחצי האחרונות. כבר מגיל צעיר סומן גוארין ככישרון כשבלט בסודאמריקנו עד גיל 17 ב-2003 ויותר מאוחר במונדיאליטו של אותה שנה, כשהוביל את קולומביה למקום הרביעי בעולם ושנתיים מאוחר יותר זכה עם הנבחרת עד גיל 20 בסודאמריקנו והיה מהבולטים במונדיאליטו בהולנד. כשחקן במועדונו אנביגאדו, גוארין דווקא מיעט לשחק ויצא לשנת השאלה בבוקה, שם בקושי שיחק, עד שנחת ב-2006 בסנט אטיין הצרפתית. גם שם לא הצליח גוארין לתפוס מקום של קבע למרות שהרשים במשחקי פתיחת העונה וב-2008 הרגיש שהוא חייב לקדם את הקריירה ועבר לפורטו. גם ההתחלה בפורטוגל לא היתה קלה ורק לפני כשנה וחצי, כשנדרש להחליף את אחד השחקנים הפצועים, החל גוארין לתפוס מקום של קבע בהרכב, כשהוא כובש בכמה משחקים ברציפות. העונה האחרונה היתה אדירה לקשר בן ה-25, שהיה מהשחקנים המרכזיים בטרבל האדיר של פורטו, כולל כמה שערים מדהימים ביופיים וחשובים בעיקר בליגה האירופאית.
החל את הקריירה כקשר הגנתי, אבל את השידרוג האמיתי עשה בפורטו כאשר כיום הוא יותר מה שנקרא 50/50, כשזה בעל תוכניות הגנתיות, אבל שידרג מאוד את משחק ההתקפה והוא עולה הרבה יותר מבעבר. בעל רגל אימתנית מרחוק, בעזרתה כבש לא מעט גולאסוס, כאשר מתפקד לעיתים כמו פליימייקר עם המסירות הנהדרות שלו והאוהדים בונים על שיתוף הפעולה העיוור שלו עם פאלקאו שיקחו את קולומביה לשלבים המאוחרים.

ראדאמל "אל טיגרה" פאלקאו גארסיה סאראטה

http://espndeportes-assets.espn.go.com/2003/photos2011/0326/e_Falcao_300.Xxx

גיל: 25
תפקיד: חלוץ
קבוצה: פורטו (פורטוגל)

השחקן החשוב והמדובר ביותר כיום בסגל הנבחרת הקולומביאנית. פאלקאו נחשב לאחד מהחלוצים הגדולים בעולם נכון לעכשיו, בעיקר בגלל מה שעשה בשנה האחרונה במדי פורטו. בקולומביה לא זוכרים כזה סקורר מאז ימי אספרייה העליזים, אבל לא מעט יגידו ואולי בצדק, שמדובר בשחקן גדול הרבה יותר מהוירטואוז לשעבר של פארמה וניוקאסל. החל את הקריירה שלו בקבוצת הנוער של מיז'ונאריוס הקולומביאנית, אבל מהר מאוד עבר למיז'ונאריוס אחרת יותר מפורסמת - ריבר פלייט. אחד משני שחקני הנבחרת שמעולם לא השתייך לקבוצה קולומביאנית. התקופה בריבר היתה מעורבת, מאחר והיה נפצע לעיתים תכופות, אבל כשהיה כשיר, החזיר למאמן סימאונה על האמונה שנתן בו ועזר לריבר לזכות באליפות ב-2008. עבר לפורטו בקיץ 2009 לאחר שגם בנפיקה וגם ליברפול חיזרו אחריו ונתן עונת בכורה ענקית באירופה, משהו שלדעתי גם הוא לא חשב שייתן. פורטו אומנם לא זכתה באליפות אבל פאלקאו כבש 34 שערים ב-43 משחקים בכל המסגרות, והפך לאליל עבור האוהדים. העונה שהסתיימה זה עתה עוד היתה טובה הרבה יותר, הסתיימה בכל תואר אפשרי לפורטו, כשפאלקאו כובש 38 שערים ב-42 משחקים, 18 מהם במסגרת הליגה האירופאית כשהוא מנפץ את שיא כל הזמנים שהיה שייך ליורגן קלינסמן.
פאלקאו הוא סקורר בחסד עליון. הוא לא ירהיב את הקהל עם דריבלים ופדאלאלות, אבל הוא החלוץ הקלאסי הטיפוסי, שמקבל כדור ברחבה ויודע לתת את הגול. בעל משחק ראש מצויין, אחד הטובים בעולם ואם ימשיך את כושרו מהעונה המופלאה, קולומביה תגיע לשלבים הגבוהים.


שימו לב ל...

חואן גיז'רמו קואדראדו בז'ו

http://www.caracol.com.co/images/1443413_n_vir1.Xxx

גיל: 23
תפקיד: מגן-קשר
קבוצה: אודינזה

לא הרבה מכירים את הדוראסל הזה של אודינזה, מאחר והוא ממעט לשחק באיטליה, אבל כשהוא מזומן ומשחק בנבחרת, אפשר לראות איזה שחקן נהדר הוא. החל את הקריירה לפני כשלוש שנים באינדפנדיינטה מדיין כמגן ימני ולאחר שהשלים שנה, נרכש ע"י אודינזה. לא קיבל ועדיין לא מקבל את הצ'אנסים הראויים לו, לאחר שבנבחרת מראה מה הוא יודע לתת. שחקן מהיר מאוד וטכני, דריבליסט בחסד, שגורם הרבה כאב ראש לאגף שמאל של היריבה, ובעקבות כך החליט גומס לבצע לו הסבת תפקיד ולהציב אותו כקשר ימני, כדי לא לאבד את איכויותיו ההתקפיות וכדי שלא יווצר בהגנה חור בצד ימין. עשוי להיות השפן של גומס בטורניר הזה.



אז מה יהיה בארגנטינה? על הנייר, לקולומביה יש סגל שצריך להגיע לחצי הגמר.הרבה זמן לא היה לקפטרוס כזה סגל שחקנים איכותי וזו המטרה שגם הציבו שם בהתאחדות, לפחות חצי גמר. אם בהתחלה הבית היה נראה קצת מסובך עם ארגנטינה ויפן, הרי שכניסתה של נבחרת קוסטה ריקה עד גיל 23 במקום יפן צריך לעשות את החיים לקולומביה פשוטים יותר ולכל הפחות היא צריכה לסיים במקום השני את הבית הזה ומשם רבע גמר שעתיד להביא אותה אל היעד. על כישלון בכלל לא חושבים במדינת הקפה, הספיק להם הטורניר של 2007, אבל יש הרגשה חזקה מאוד בקרב האוהדים שהנבחרת תחזור להיות הסוס השחור של דרא"מ, ושהטורניר הזה הולך להיות שלהם.

 

http://www.boliviainfoforum.org.uk/images/page/777632079_200px-Flag_of_Bolivia_(state).Xxx.Xxx בוליביה

http://www.futbolsantander.com/img/escudos/bolivia.Xxx


בוליביה בפורטרייט

משחק בינ"ל ראשון: צ'ילה 1-7 בוליביה (12 באוקטובר 1926, בסנטיאגו, צ'ילה)
הניצחון הכי גדול: בוליביה 2-9 האיטי (5 במרץ 2000, בלה פאס, בוליביה)
ההפסד הכי גדול: בראזיל 1-10 בוליביה (10 באפריל 1949, בסאו פאולו, בראזיל)
הכי הרבה הופעות כשחקן: מרקו סאנדי ולואיס הקטור קריסטאלדו (93 כ"א)
מלך השערים: חואקין בוטרו (20)
הופעות בקופה אמריקה: 23
הישג שיא בקופה אמריקה: מחזיקת הגביע (1963)


בוליביה בטורנירים קודמים: ההשתתפות הראשונה של בוליביה בקופה אמריקה היתה ב-1926 בצ'ילה, אז השתתפו בנוסף אליה גם אורוגואי, ארגנטינה, פאראגואי והמארחת. הטורניר שוחק בשיטת ליגה כשכל נבחרת משחקת ארבעה משחקים. הבוליביאנים הפסידו את כל משחקיהם כשהובסו בכל משחקיהם וסיימו במקום האחרון. בשנה לאחר מכן שוב סיימה אחרונה מבין 4 נבחרות שהשתתפו ולאחר שפרשה מששת הטורנירים הבאים, חזרה בוליביה לטורנירי ב-1946 בארגנטינה ששוב שוחק בשיטת ליגה עם 6 נבחרות ושוב הודחה לאחר שצברה 5 הפסדים וסיימה אחרונה. כעבור 3 שנים השתפרה בוליביה פלאים וגם ניצחה את משחק הקופה אמריקה הראשון שלה. הטורניר גדל ל-8 נבחרות ושוחק בבראזיל. ניצחונות על צ'ילה, אורוגוואי, קולומביה ואקואדור, היקנו לבוליביה את המקום הרביעי והמכובד, למרות שלושה הפסדים שאחד מהם היתה תבוסה כואבת למארחת בראזיל, 1-10. לאחר מספר שנים, בהן התמודדה ללא הצלחה מרובה או פרשה מהטורניר, זכתה נבחרת בוליביה לארח את הקופה אמריקה ב-1963. 7 נבחרות השתתפו בטורניר (צ'ילה, אורוגואי וונצואלה לא השתתפו) בשיטת ליגה ובוליביה פשוט היתה גדולה על כולם. היא פתחה את הטורניר עם 4-4 מאכזב מול אקואדור, אבל מאז פשוט לא הסתכלה אחורנית. 5 ניצחונות רצופים, כולל 3-2 על ארגנטינה ו-4-5 ענק על אלופת העולם בראזיל, העניקו לבוליביאנים את המקום הראשון ואת הקופה אמריקה, ההישג הגדול ביותר של הנבחרת הלאומית עד היום. מקסימו אלקוסר היה הכובש המצטיין של בוליביה, כאשר אחריו הגיעו ווילפרד קאמאצ'ו עם 4 שערים, פורטונאטו קאסטייו ואוסברטו גארסיה עם 3 שערים כ"א.

http://www.la-razon.com/MULTIMEDIA/PICTURESART/2010/08/05/20100805_8962.Xxx
ההישג הגדול ביותר בהיסטוריה של בוליביה, מחזיקת הקופה אמריקה 1963

מ-1975 ועד 1995 הודחה הנבחרת בשלב המוקדם של הטורניר. באורוגואי 95' שובצה בוליביה לבית שכלל את ארגנטינה, ארה"ב וצ'ילה. לאחר הפסד בפתיחה 1-2 לארגנטינה, השיגו הבוליביאנים ניצחון חשוב על ארה"ב 0-1 משער של מרקו אצ'ברי ובמחזור הסיום כבר פיגרו 0-2 מול צ'ילה בדקה ה-60, עד שהתעוררו רבע שערה לסיום. מיגל מרקאדו (78) ומאוריסיו ראמוס (87), היקנו לבוליביאנים נקודה סופר חשובה שהעלתה את הנבחרת לרבע הגמר מול אורוגואי, אבל שם כוחם כבר לא עמד לצידם והם הפסידו 1-2 למארחת והודחו. ב-1997 שוב אירחה בוליביה את הטורניר והגיעה בהרכבה החזק ביותר, שהתבסס על הנבחרת ששיחקה במונדיאל בארה"ב שלוש שנים קודם לכן. הבוליביאנים לא התקשו לדלג מבית שכלל את פרו, אורוגואי וונצואלה, כשהם משיגים שלושה ניצחונות מבלי לספוג שער חובה ומעפילים לרבע הגמר מול קולומביה. שני הכוכבים הבוליביאנים, מרקו אצ'ברי (3) וארווין סאנצ'ס (24) מהממים את הקולומביאנים עם צמד ולמרות שהקפטרוס צימקו בדקה ה-57, לא יכלו לעשות יותר ובוליביה העפילה לחצי הגמר. מול מכסיקו בחצי, התגברו הבוליביאנים על פיגור מוקדם בדקה ה-8 ועד ההפסקה הפכו את התוצאה משערים של סאנצ'ס וראמירו קאסטייו. חיימה מורנו הוסיף את השלישי בחצי השני ובוליביה לראשונה בתולדותיה במשחק גמר הקופה אמריקה. לבוליביה היו אשליות מול בראזיל בגמר, אבל אדמונדו כבש בדקה ה-40 והחזיר אותם למציאות. ממש על סף סיום המחצית הראשונה, הימם סאנצ'ס את טאפארל בבעיטה מ-40 מ' וקבע במחצית 1-1, אבל אלופת העולם כבשה צמד בחצי השני ב-11 הדקות האחרונות מרגלי רונאלדו וזה רוברטו, כדי לגמור את הסיפור ולהעניק גביע ראשון לבראזיל בטורניר שהיא לא מארחת. הבוליביאנים עברו טרגדיה כשלושה חודשים לאחר סיום הטורניר, שכן אחד משחקניה המצטיינים, ראמירו קאסטייו, התאבד בתלייה לאחר שלא הצליח להתאושש ממות בנו הפעוט כמה זמן קודם לכן. מ-1999 עד 2007 בוליביה המשיכה לדשדש בתחתית סולם הכדורגל בדרום אמריקה וסיימה תמיד בשלב הבתים. בונצואלה לפני 4 שנים, הוגרלה בוליביה לבית שכלל את המארחת ונצואלה, אורוגואי ופרו, אבל גם כאן כשלה וסיימה אחרונה בבית עם שתי תוצאות תיקו והפסד. תיקו 2-2 בפתיחה מול ונצואלה, הפסד 0-1 לאורוגואי ותיקו 2-2 נוסף מול פרו, שלחו את בוליביה הביתה כבר בשלב הבתים.

http://4.bp.blogspot.com/-DKHDGMSS49Y/TcPYN_q15nI/AAAAAAAAGYU/rjRqwcr2rn4/s1600/etcheverry-jugador.Xxx
מרקו אצ'ברי, מגדולי הכדורגלנים הבוליביאנים בכל הזמנים


סגל השחקנים

לרוב חובבי הכדורגל בארץ ובעולם, הסגל הבוליביאני הוא די אלמוני, בעיקר מאחר ורובו מגיע מהליגה המקומית ובעיקר מחולק לשתי קבוצות - אוריאנטה פטרולרו ובוליבאר. רק 5 "ליגיונרים" הזמין קינטרוס לסגל וזה לא שיש לבוליביה יותר מדי כאלו, כאשר אחד מהם אנחנו מכירים טוב מקרוב, השוער קרלוס אריאס שמשחק במכבי נתניה. שחקן בולט נוסף שגם מוכר לחובבי הכדורגל בארץ הוא רונאלד ראלדס הקפטן, לפני שנתיים בלמה של מכבי ת"א וכיום בלמה של קולון הארגנטינאית וכן עוד 3 "אירופאים" כשכולם בעמדת החוד ובראשם החלוץ המצטיין מרסלו מרטינס משאחטאר דונייצק, שסיים כמלך שערי הנבחרת במוקדמות מונדיאל 2010 עם 7 שערים.

שוערים: קרלוס אריאס (מכבי נתניה, ישראל), סרחיו גאלארסה (בלומינג), דניאל ואקה (דה סטרונגסט)

מגינים: מיגל אנחל הויוס (אוריאנטה פטרולרו), לואיס גוטיארס (ארויאנטה פטרולרו), כריסטיאן וארגאס (סן חוסה), רונאלד ראלדס (קולון, ארגנטינה), רונאלד ריברו (בוליבאר), אדמיר רודריגס (בוליבאר), לורגיו אלבארס (בוליבאר), סאנטוס אמאדור (נאסיונל פוטוסי)

קשרים: חוסליטו ואקה (אוריאנטה פטרולרו), ג'סמאני קאמפוס (אוריאנטה פטרולרו), רונאלד גארסיה (בוליבאר), וולטר פלורס (בוליבאר), רודי קארדוסו (בוליבאר), חיימה רובלס (אאורורה), חוסה לואיס צ'אבס (בלומינג), אלחנדרו גומס (בלומינג)

חלוצים: מרסלו מרטינס מורנו (שאחטאר דונייצק, אוקראינה), ריקארדו פדריאל (סיבאספור, טורקיה), אלסידס פניה (אוריאנטה פטרולרו), מאוריסיו סאוסדו (אוריאנטה פטרולרו), חואן קרלוס ארסה (אוריאנטה פטרולרו), אדיבאלדו רוחאס (נאבאל, פורטוגל)


האיש על הקווים

גוסטאבו דומינגו קינטרוס דסאבאטו

http://www.futbolred.com/contenido/copa-america/noticias/primera-fecha/IMAGEN/IMAGEN-8427460-2.Xxx

גיל: 46

רזומה כמאמן: סן לורנצו (03), בלומינג (05-06), סן מרטין דה סן חואן (06-07), בלומינג (07-08), בוליבאר (09), אוריאנטה פטרולרו (2010), נבחרת בוליביה (2010-?)

קינטרוס בן ה-46 נולד בארגנטינה והחל את הקריירה בטז'רס בשנת 1987, אבל עבר שנה אח"כ לאוניברסיטאריו הבוליביאנית ושיחק בבוליביה עד לשנת 1994 כשהוא משחק גם בדה סטרונגסט (שתי קדנציות) ועוד שנה בסן חוסה. עבר ב-1994 לשחק בליגה הארגנטינאית במדי סן לורנצו וב-1997 שיחק שנתיים בארחנטינוס ג'וניורס, שם גם סיים את הקריירה. אוזרח בבוליביה וקיבל זימון לנבחרת הלאומית, במדיה שיחק 26 משחקים וכבש שער במשחק ידידות. היה חלק מהסגל שזומן למונדיאל ב-1994 ואף שיחק שני משחקים באותו טורניר.

את דרכו כמאמן החל בסן לורנצו ב-2003 ושוב עבר לבוליביה, שם אימן את בלומינג (שתי קדנציות), פטרולרו ובוליבאר, כשבתווך מאמן את סן מרטין הארגנטינאית מהליגה השניה. הישגיו כמאמן כוללים 4 אליפויות בוליביה (עם בלומינג, בוליבאר ושניים עם פטרולרו), 3 גביעים (שניים עם בלומינג ואחד עם בוליבאר). בדצמבר 2010 מונה למאמן הנבחרת הבוליביאנית, שנחשבת כיום לחלשה בדרום אמריקה ועד כה לא נחל הצלחה גדולה. הפסדים ללטביה, פנמה ופאראגואי, בתוספת תיקו עם פאראגואי וגואטמלה וניצחון על סן לורנצו...בהחלט לא משהו להתגאות בו, אבל הבוליביאנים מאמינים בו ומקווים שיוציא קצת יותר מהנבחרת שלהם.


שחקני מפתח

מרסלו מורנו מרטינס

http://1.bp.blogspot.com/_g95iuityTFY/SdRCBOSqn2I/AAAAAAAADPA/32iFfgzo3wE/s400/marcelo_martins.Xxx

גיל: 24
תפקיד: חלוץ
קבוצה: שאחטאר דונייצק (אוקראינה)

נולד בבוליביה לאבא בראזילאי ואם בוליביאנית ומאחר והוא מחזיק בשתי אזרחויות, הוא ייצג את בראזיל בנבחרות הנוער, אך כשהבין שתהיה לו בעיה כשיגיע לבוגרים, העדיף ללבוש את המדים של בוליביה. כישרון גדול שהחל את הקריירה בויטוריה מבראזיל ב-2005 וב-2007 עבר לשורות קרוזיירו, שם סיים כמלך שערי הקופה ליברטאדורס ב-2008 עם 8 כיבושים. שאחטאר דונייצק האוקראינית רכשה אותו ב-9 מיליון יורו (סכום עתק עבור שחקן בוליביאני) והוא היה שותף לזכייה בגביע אופ"א. ב-2009-2010 הושאל לורדר ברמן הגרמנית ולוויגאן האנגלית, אבל חזר בשנה שעברה לאוקראינה.
ההספק שלו בנבחרת עד כה נהדר. יש לו 8 שערים ב-22 משחקים ונראה שלבוליביה יש על מי לסמוך בחוד אחרי שנים לא מעטות שבהן ניסו למצוא מחליף לארווין סאנצ'ס ומרקו אצ'ברי.

רונאלד ראלדס באלקאסאר

http://www.terra.com/addon/img/deportes/12267c9rraldes400p.Xxx

גיל: 30
תפקיד: בלם
קבוצה: קולון דה סנטה פה (ארגנטינה)

אחד השחקנים המוכרים טוב לחובבי הכדורגל בארץ, לאחר ששיחק כמעט עונה שלמה במדי מכבי ת"א בעונת 2009/10 והפגין יכולת טובה למדי. הבלם בן ה-30 הוא לא רק מעוז ההגנה הבוליביאנית, הוא גם הקפטן והמנהיג של הנבחרת וכבלם של נבחרת חלשה כבוליביה, כל משחק הוא נאלץ לעבוד קשה מאוד.
החל את הקריירה ב-1998 בקבוצת דה סטרונגסט וכעבור שנתיים עבר לאוריאנטה פטרולרו, שם שיחק עד 2004 וזכה באליפות הליגה ב-2001. 4 שנים הוא בילה ברוסאריו סנטראל הארגנטינאית וב-2008 עבר לכסף הגדול של אל-הילאל הסעודית. את המחצית הראשונה של 2009 עשה בקרוס אסול המכסיקנית ואח"כ כאמור נחת בבלומפילד והרשים את האוהדים הצהובים. למרות ניסיונותיה להשאיר אותו, ראלדס בחר לעבור חזרה לליגה הארגנטינאית ולקולון, אם כי לקבוצה לא היתה עונה טובה בלשון המעטה. נחשב לאחד הותיקים בנבחרת, בה הוא משחק בקביעות מ-2001 ורשם כבר 55 הופעות במדיה.

קרלוס ארווין אריאס

http://2.bp.blogspot.com/_4mtGrOjJ9ig/RzMZP9kpgUI/AAAAAAAAAdo/AvJEwCeF1Bg/s320/arias.Xxx

גיל: 29
תפקיד: שוער
קבוצה: מכבי נתניה (ישראל)

כן, אז גם לליגת העל יש נציג בקופה אמריקה. קרלוס ארווין אריאס, לדעת רבים בבוליביה, הוא אחד השוערים הטובים בהיסטוריה של הנבחרת, שלא התמחתה יותר מדי בלהוציא שוערים טובים לעולם (קרלוס טרוקו, השוער במונדיאל 1994, היה אחד כזה וגם הוא היה ארגנטינאי שאוזרח). אריאס החל את הקריירה ב-1998 בקבוצת בלומינג וכבר כשהוא בן 16 זכה עם הקבוצה באליפות של אותה שנה וגם של שנה אח"כ. לאחר שהשלים 5 שנים בבלומינג, עבר ב-2003 לקבוצת דה סטרונגסט וחזר ב-2006 לבלומינג רק כדי להשלים קמפיין נהדר עם הקבוצה לקחת אותה לקופה סודאמריקנה. כל זה הספיק לקבוצת הפאר של המדינה, בוליבאר, להחתים את השוער המצויין ב-2008 כשב-2009 הוא זוכה באליפות המדינה גם איתה. בקיץ 2010 נחת בנתניה לבקשתו של ראובן עטר ומהר מאוד הבינו בישראל שמדובר באחד השוערים הטובים שנחתו פה ולא סתם הוא נבחר לשוער העונה של ליגת העל. למרות שהתאקלם יפה, ביקש לעזוב את הקבוצה ולחזור למולדתו, כדי להיות קרוב ולעזור למשפחתו.
כמו ראלדס, גם לאריאס צפויה עבודה רבה כל משחק עקב ההגנה הלא חזקה בלשון המעטה של הבוליביאנים, אבל הפעם הם מאמינים שיש גם על מי לסמוך בשער. רשם כבר 33 הופעות במדי הנבחרת אליה זומן לראשונה ב-2001. פרט פיקנטי מעניין, שאריאס ביקש מאבי פרץ, מאמן השוערים של נתניה, להתלוות אליו לקופה אמריקה כדי לעזור לו בהכנות, אבל פרץ סירב מאחר וצריך להשאר בארץ לתחילת אימוני הקבוצה.

שימו לב ל...

חואן קרלוס ארסה חוסטיניאנו

http://3.bp.blogspot.com/-kUSTNGUm3_Q/Tbga3E9GX0I/AAAAAAAAAY8/rST6Ugegu-E/s1600/juancarlos.Xxx

גיל: 26
תפקיד: חלוץ
קבוצה: אוריאנטה פטרולרו (בוליביה)

חואן קרלוס ארסה אמור להיות "השפן" של קינטרוס. החלוץ בן ה-26 נחשב לאחד מהשחקנים היותר מוכשרים בסגל הבוליביאני, והרבה ציפיות יש ממנו בחלק ההתקפי. שחקן טכני ומהיר מאוד ששייך לאוריאנטה פטרולרו אבל הספיק לשחק בהשאלה גם בפורטוגזה, קורינתיאנס וספורט רסיפה מבראזיל וכן בליגה הקוריאנית, בטרק גרוזני הגיאורגית ובאל ערבי הקטארית.
החל את הדרך שלו בנבחרת ב-2004 והשתייך לסגל הנבחרת בקופה אמריקה בפרו באותה שנה וכעבור 3 שנים, בקופה אמריקה בונצואלה, כבר שיחק ואף כבש שער בתיקו מול הנבחרת המארחת. סה"כ יש לו 4 שערים ב-22 הופעות והוא הכובש השני בסגל הנבחרת. לבוליבאנים אין יותר מדי אופציות התקפיות, אבל השילוב של ארסה עם מרטינס עשוי להוביל לשיתוף פעולה מעניין בין השניים.


האם הניצחון הראשון מזה 14 שנים יגיע בארגנטינה? תאמינו או לא, אבל הפעם האחרונה שבוליביה ניצחה משחק בקופה אמריקה היה ב-25.6.97, את מכסיקו בחצי הגמר בתוצאה 1-3, באותו טורניר שנערך בבוליביה. הנבחרת הבוליביאנית לא סתם נחשבת כחלשה בדרום אמריקה, ויש הבדל עצום בין משחקי הבית שלה, שמן הסתם נערכים באוויר הדליל של 3,800 מ' מעל פני הים, לבין משחקי החוץ. לצד תוצאות כמו 1-6 בבית על ארגנטינה, בוליביה לא ניצחה כבר ב-4 טורנירי קופה אמריקה וגם במוקדמות המונדיאל לדרא"פ 2010, הפסידה את כל משחקי החוץ למעט תיקו 0-0 בבראזיל. למרבה האירוניה, בוליביה לא הפסידה כלל לבראזיל, כאשר בלה פאס ניצחה אותה 1-2. אני לא רואה את הבוליביאנים מסיימים לפני ארגנטינה או קולומביה ובהחלט קיבלו בית קשה. מצד שני, במקום יפן, שכנראה לא היתה משאירה לבוליביה שום סיכוי, נכנסה לטורניר הנבחרת עד גיל 23 של קוסטה ריקה, מה שנותן תקווה לבוליביאנים לנסות ולתפוס את המקום השלישי שאולי יוביל אותם לרבע הגמר.

 

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/05/Flag_of_Brazil.Xxx/300px-Flag_of_Brazil.Xxx.Xxx ברזיל


http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/thumb/7/78/CBF_logo.Xxx/130px-CBF_logo.Xxx.Xxx


ברזיל בפורטייט

המשחק בינ"ל ראשון : ארגנטינה - ברזיל 0-3 (בואנוס איירס, ארגנטינה 20.9.1914)
הניצחון הגבוה ביותר: ברזיל - ניקראגואה 0-14 (מכסיקו סיטי, מכסיקו, 17.10.1975)
ההפסד הגבוה ביותר: אורוגואי -ברזיל 0-6 (ויניה דל מאר, צ'ילה 18.9.1920)
שיאן ההופעות: קאפו (142 הופעות)
הכובש המצטיין: פלה (77 שערים)
הופעות בגביע העולם: 19 (הנבחרת היחידה ששיחקה בכל טורנירי גביע העולם)
הישג שיא בגביע העולם: 5 זכיות (2002, 1994, 1970, 1962, 1958)
הופעות בקופה אמריקה: 32 (ההופעה הראשונה בטורניר הראשון ב-1916)
הישג שיא בקופה אמריקה: 8 זכיות (2007, 2004, 1999, 1997, 1989, 1949, 1922, 1919)
הופעות בגביע הקונפדרציות: 6 (הראשונה בטורניר שנערך ב-1997)
הישג שיא בגביע הקונפדרציות: 3 זכיות (2009, 2005, 1997)




ההיסטוריה של ברזיל בקופה אמריקה:

לעומת גביע העולם בו ברזיל מחזיקה במספר הזכיות הגדול ביותר כאלפא דוג של הטורניר בקופה אמריקה, לפחות מבחינת הישגים, עם 8 זכיות ב-32 הופעות היא מהווה גלגל שלישי לארגנטינה ואורוגוואי שחולקות את המקום הראשון, עם 14 זכיות כל אחת, כשליטות הבלתי מעורערות של הטורניר. את הדרך ברזיל החלה במתכונתו הישנה כגביע דרום אמריקה ב-1916, אותו סיימה במקום השלישי בלי אף ניצחון. הזכייה הראשונה הגיעה ב-1919 כשהיא גם אירחה את הטורניר לראשונה, והיא מובלת ע"י השחקן השחור הראשון בכדורגל הברזילאי, מי שרבים טוענים שכבש יותר שערים מפלה (מעל ל-1300 שערים ב-1200 משחקים) ונחשב לכדורגלן הגדול ביותר שהיה לברזיל ואולי גם לעולם להציע בשנות ה-10 וה-20, ארתור "אל טיגרה" פרידנרייך. אגב, היום מחלקים על שמו את פרס הכובש המצטיין בברזיל מדי שנה. לאחר 2-2 ללא הכרעה במשחק הגמר הראשון נגד אורוגוואי האימתנית נקבע משחק נוסף, אחד שייכנס לפנתיאון של הקופה אמריקה כשאותו פרידנרייך כובש בדקה ה-122 של ההארכה את שערו הרביעי בטורניר. כאן אם תרצו מתחילה האגדה העונה לשם "סלסאו ברזיליירה". הזכייה השנייה הגיעה גם היא כשברזיל אירחה את הטורניר, ב-1922, כשברזיל גברה בגמר בצורה משכנעת 3-0 על פארגוואי.

http://4.bp.blogspot.com/_RB-6ZLboka0/THp5BUgmdJI/AAAAAAAAAAU/puzHodFGVhQ/S350/64040.Xxx
האיש ממנו הכל התחיל

עד לזכייה השלישית עברו לא פחות מ-27 שנים בהם הברזילאים סיימו במקום השני 4 פעמים ולא הצליחו לעבור את המשוכה האחרונה בדרך לגביע, עד שסוף-סוף ב-1949 ברזיל ניצחה בסטייל כשהיא מפרקת כל מה שזז בדרך לגמר עם תוצאות דימיוניות וכדורגל התקפי מרהיב בהנהגת ג'איר, זיזיניו ואדמיר - כולל 7-0 בגמר נגד אותה פארגוואי - כשגם את אותו טורניר היא אירחה ושומרת על 100% הצלחה כשהיא הנבחרת המארחת. לאחר זכייה זו ברזיל נכנסה לתקופת בצורת גדולה עוד יותר, הפעם בת 40 שנה, כשגם חלק מהשמות הגדולים ביותר היסטוריה הברזילאית והעולמית לא הצליחו להביא הביתה את התואר הנכסף. גם בטורניר הראשון של שנת 1959, כשאלופת העולם הטרייה הגיעה בהרכב מלא כולל כוכבי העל גארינצ'ה וכמובן פלה, היא נכשלה לזכות. הטורניר נערך בפורמט של ליגה והיא הייתה חייבת ניצחון במשחקה האחרון מול ארגנטינה, אך למרבה ההפתעה היא נכשלה, סיימה ב 1-1 והפסידה את התואר.
כמוה גם הנבחרת המוכשרת של 1979, עם שמות כמו זיקו, פאלקאו וסוקראטס (הפעם בפורמט הנוקאאוט עם משחקי בית וחוץ), אפילו לא עלתה לגמר כשהפסידה בסיכום הכולל לפארגוואי במשחק חצי הגמר 4-3.

http://www.new-dimension-software.com/news/mondiali/img/pele.Xxx
פלה. אפילו הוא לא הצליח לשבור את הבצורת

ב-1989 כשהטורניר כבר עבר לשם הנוכחי - ה"קופה אמריקה", הגיע תורה של ברזיל לארח את הטורניר בפעם הראשונה מאז אותה זכייה ב-1949. ברזיל לא איכזבה והמשיכה במסורת כששמרה על 100% ההצלחה שלה כמארחת, בהנהגתם של צמד חלוצים לא כ"כ מוכרים בזמנו מחוץ לברזיל - בבטו ורומאריו. שלימים יהיו אימת ההגנות באירופה (או בספרד). הצמד שברו בצורת בת 40 שנה והביאו לברזיל את הגביע הרביעי בתולדותיה. 8 שנים עברו ונבחרת ברזילאית מוכשרת ביותר, שגם הגיעה כאלופת העולם הגאה שנה לפני האכזבה במונדיאל 98 והחלפת הדורות שתגיע אחריה, התייצבה לגביע. עדיין עם שחקנים ותיקים ומנוסים בהנהגתם של רומאריו, אלדאיר ודונגה. אך גם עם צעירים ומוכשרים כמו פלאביו קונסנסאו, דנילסון וכמובן עם ילד בן 20, שחקן השנה בעולם, רונאלדו שהיה עדיין שייך לברצלונה רגע לפני המעבר הגדול לאינטר. ברזיל שייטה במאזן מושלם לתואר חמישי עם יכולת יוצאת דופן של הפנומן הברזילאי הצעיר לאורך כל הטורניר בגבהים האיומים של בוליביה, כשהיא גוברת על הנבחרת המקומית במשחק שהפך להיות דיי דרמטי. התוצאה הייתה 1-1 לקראת סיום המשחק, אבל אותו רונאלדו כבש את שערו החמישי בטורניר בדקה ה-79 ולמעשה נתן לברזילאים את התואר במשחק בו ניצחה 3-1 בסופו של דבר והצליחה לזכות בגביע הראשון שלה מחוץ לאדמת ברזיל.

http://4.bp.blogspot.com/-SxLRJ2nDKbU/TV6zrojVTlI/AAAAAAAAHqE/zHtQPZ-PYEQ/s400/Ronaldo%2B%252856%2529.Xxx
רונאלדו מנשק את הגביע ב-97. סימל את תחילת השליטה הברזילאית בקופה אמריקה של העידן המודרני

שנתיים לאחר מכן, לאחר חילופי הדורות, עם נבחרת צעירה תוססת וכישרונית, מובלת ע"י צמד ה-ר' רונאלדו וריבאלדו (כשהצלע השלישית רונאלדיניו עדיין ילד בן 19 שעלה פה ושם מהספסל), המשיכה ברזיל בדיוק מאיפה שהפסיקה שנתיים קודם לכן. כשהיא עוברת ואף מדלגת מעל כל שלב ואתגר שניצב ממולה. רונאלדו וריבאלדו מסיימים עם 5 שערים כל אחד ככובשים הגדולים של הטורניר (כשהפעם שחקנה של בארסה זכה בכבוד להיות שחקן הטורניר) וברזיל עוד פעם עם מאזן מושלם ויחס שערים מדהים של +15. אז הגיע ההפסד המביך וההדחה מול הונדורס החלשה 2-0 ברבע הגמר של הטורניר ב-2001. ב-2004 אלופת העולם הגיעה בלי שום ציפייה מהטורניר בפרו עם סגל מלא בשחקנים מחליפים וצעירים נטול כוכבים שקיבלו מנוחה מהמאמן קרלוס אלברטו פריירה, אבל אותו טורניר הצמיח לנו כוכב חדש - אדריאנו. חלוצה של אינטר הרשית 7 פעמים כולל שערים בשלבים המכריעים, והוליך את הנבחרת הברזילאית ה"אלמונית" לזכייה באחד הטורנירים המותחים אי פעם. בחצי הגמר עברה ברזיל בפנדלים את אורוגוואי, ובגמר נגד היריבה הגדולה ארגנטינה, במשחק שהיה בשליטה של הארגנטינאים שהובילו 2-1 והרגישו שהניצחון כבר שלהם, הגיע אדריאנו עם שער דרמטי בדקה ה-93 ולקח את המשחק לפנדלים. שם ז'וליו סזאר יצא גדול כמו בחצי הגמר וברזיל מצידה לא החטיאה אף פנדל ולקחה הביתה את ה'קופה אמריקה' ה-7 בתולדותיה. אדריאנו, כמובן, נבחר לשחקן המצטיין של הטורניר.

בטורניר האחרון ב-2007 בונצואלה, בהדרכתו של דונגה שפיקד על נבחרת אפורה, חזקה, קשוחה לא יצירתית ויעילה המתמחה בהתקפות מתפרצות, עם רוביניו כשחקן המרכזי שסיים גם כשחקן המצטיין ומלך השערים (6), ברזיל הצליחה בדרך לא מרשימה להגיע לגמר. שם פגשה מולה פעם נוספת את אותה יריבה מ-2004 לקרב ענקיות נוסף, כשהארגנטינאים מחפשים נקמה ולרשותם עומדת הנבחרת המרשימה ביותר בטורניר והפייבוריטית הברורה. דונגה וחבורתו לא התרשמו יתר על המידה מהארגנטינאים והיממו את העולם עם 3-0 יעיל, חד וחלק כשהם שולטים בכוח ועוצמה בקישור ומביכים את הארגנטינאים בהתקפות המתפרצות שלהם.

http://www.nouri.net/brasil_copa_america_2007_1.Xxx
רוביניו וברזיל של דונגה חוגגים ב-2007. הפתיעו את כולם.


סגל השחקנים

עקב הכשירות הלא ברורה של פאטו וגאנסו, עמדות הקשר ההתקפי והחלוץ הן הבעיתיות ביותר בנבחרת כשהמחליפים שעל הספסל לא ממש הראו יכולת משביעת רצון. לכן הכשירות של השניים לאורך כל הטורניר הכרחית מאין כמוה. סימני שאלה נוספים יהיו: עמדת המגן השמאלי, אותה ימלא אנדרה סנטוס מפנרבחצ'ה שמקבל קרדיט ממאנו עוד מימיו כמאמנו בקורינתיאנס. הקישור האחורי, שתלוי רבות ביכולתו ההגנתית והטקטית של חביב המאמן הנוסף, לוקאס לייבה, שטופח ע"י מאנו בגרמיו ונתן עונה נהדרת במדי ליברפול. הוא יצטרך לדעת לעשות את העבודה השחורה והשקטה כדי לאפשר לכוכבים בהתקפה לעשות מה שהם יודעים בלי לדאוג, יחד עם רמירס בעל 3 הריאות שיהיה לצידו. בעמדה זו על הספסל מחכה לה מפלצת העונה לשם סאנדרו רניירי, אופציה מצוינת לכל הדעות וחלקם אף יאמרו מי שצריך לפתוח בהרכב. אך בניגוד לסאנדרו, שאר האופציות בספסל חוץ מלוקאס לא הראו יכולת לשנות ולהועיל לטובה. כך שברזיל תצטרך לקוות ששחקני ההרכב ההתקפיים שלה ישארו בריאים.

שוערים: ז'וליו סזאר (אינטר), ויקטור (גרמיו), ג'פרסון (בוטאפוגו).

הגנה: לוסיו (אינטר), טיאגו סילבה (מילאן), דני אלבס (ברצלונה), אנדרה סנטוס (פנרבחצ'ה), דויד לואיז (צ'לסי), לואיזאו (בנפיקה), מאייקון (אינטר), אדריאנו (ברצלונה).

קישור: לוקאס לייבה (ליברפול), ראמירז (צ'לסי), גאנסו (סאנטוס), סאנדרו (טוטנהאם), אליאס (את' מדריד), אלאנו (סאנטוס), ג'דסון (שחטאר).

התקפה: רוביניו (מילאן), ניימאר (סאנטוס), פאטו (מילאן), לוקאס (סאו פאולו), פרד (פלומיננזה).


האיש על הקווים

לואיז אנטוניו "מאנו" ונקר דה מנזס
גיל: 49

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/5/55/Mano_menezes.Xxx/200px-Mano_menezes.Xxx

אם יש איש אחד שלואיז אנטוניו ונקר דה מנזס, או בקיצור "מאנו" מנזס, מודה לו כל ערב לפני שינה, האיש הוא מוריסי ראמאליו. לאחר הכישלון של דונגה בדרא"פ ההתאחדות הברזילאית החליטה שהגיע הזמן לשינוי ופנתה למאמן פלומיננזה דאז, מוריסי ראמאליו, עם הצעה לתפקיד היוקרתי. ראמאליו דחה את ההצעה הקוסמת מכולן ונשאר נאמן לקבוצתו. מנזס, שאימן את קורינתיאנס, מובילת הליגה דאז, היה האופציה הבאה בתור ובניגוד לקולגה הוא חטף את ההצעה ב-2 הידיים נפרד ממועדונו באמצע העונה ולקח על עצמו את האתגר הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הברזילאי - להצעיד את הסלסאו לזכייה במונדיאל 2014 שייערך על אדמת ברזיל.

לתודעה כמאמן הוא נכנס ב-2004, כשאימן את הקבוצה הקטנה והצנועה בשם '15 דה נובמבר' ובמסע סינדרלה לקח אותה עד לחצי גמר הגביע הברזילאי. ב-2005 הוא תוגמל על ההצלחה וקיבל את המושכות במועדון הענק גרמיו שירד לליגה השנייה, במטרה להחזירו לליגה הבכירה. בעונתו הראשונה מנזס העלה את הקבוצה ליגה תוך כדי זכייה בסרייה ב'. בעונתו השנייה ב-2006 סיים במקום השלישי בברזילראו יחד עם תואר מחוז גאושו בניצחון על היריבה העירונית השנואה אינטרנאסיונאל, כשב-2007 הצעיד את הקבוצה לגמר גביע הליברטאדורס שם הפסיד לבוקה ג'וניורס. עונה לאחר מכן עזב מאנו את גרמיו ונקרא עוד פעם להחזיר עטרה ליושנה ולהעלות קבוצה ליגה. הפעם הייתה זו אחת הקבוצות האהודות בברזיל, קורינתיאנס. גם הפעם המסלול היה דומה מאוד - עליית ליגה בעונה הראשונה, זכייה בליגה המחוזית בעונה הבאה וזכייה בגביע הברזילאי באותה העונה.

מאז שלקח את המושכות הנבחרת נמצאת בתהליך הצערה והנחלת שיטת משחק ברורה לכל הגילאים. עם הבטחה לנסות להחזיר גם קצת מה'ז'וגו בוניטו' שנעלם בימי דונגה. מאנו דוגל בכדורגל של החזקת כדור ומערך ברור של 4-2-1-3. לצד אותה הבטחה לשחק כדורגל יפה הוא גם ידוע בארגון והסדר במשחק שלו כשהוא משחק עם הגנה מסודרת וקישור מעובה, כשהתקפה נשענת על הפליימיקר, 2 קיצוניים בצדדים וחלוץ המטרה - והדגש הגדול שלו בנבחרת הנוכחית הוא שכל שחקני הקבוצה יתנהלו בטבעיות עם הכדור כדי לאפשר לקבוצה להניע את הכדור בלי לחץ או מגבלות, במטרה שהכדור יישאר ברגליים שלו כמה שיותר ולתת לכישרונות ההתקפיים של ברזיל את כל הכלים לנצל את היכולת האישית שלהם לטובת הנבחרת. עד כה, למרות האמון המרענן בשחקנים הצעירים מהבית הגיעו גם החלטות מוזרות בבניית הסגל. לצד ניצחונות נגד יריבות אימון פחות טובות, הגיעה גם יכולת לא משכנעת נגד יריבות חזקות. עכשיו הגיע זמן המבחן האמיתי הראשון שלו ושל נבחרתו שתעזור לנו להבין, מי היא בדיוק ברזיל של מאנו מנזס, ולאיזה כיוון היא הולכת.


אנשי מפתח :

ניימאר

http://www.cleansheetsallround.co.uk/wp-content/uploads/Neymar-Chelsea-Arsenal-Brazil-20111.Xxx

גיל: 19
תפקיד: חלוץ\קיצוני שמאלי
קבוצה: סאנטוס (ברזיל)

ילד הפלא של סנטוס כבר תפס את תשומת הלב של כל אוהד כדורגל בעולם עם התעוזה, היצירתיות, החדשנות, המהירות המסחררת, מגע הקסם, התרגילים, הדריבלים, הבישולים והשערים. הוא מיצב את עצמו ככישרון הצעיר הגדול ביותר בעולם, אחד שמגיע לספק רגעי אושר ושמחה לקהל בכל פעם שמגיעים לצפות בו. אך יש שיאמרו גם בחילה ושנאה, כתוצאה מהראוותנות, הביטחון העצמי, האגו, השחצנות והצלילות במשחקו. רמת האנטגוניזם כלפיו הגיעה לשיא כשגרם לפיטוריו של מאמנו בסאנטוס לאחר ויכוח לגבי פנדל שרצה לבעוט ונדחה שנה שעברה.

ניימאר מגיע לקופה אמריקה הנוכחי עם תקוות כל העם הברזילאי על הגב הצנום שלו, ביחד עם ציפייה מכל אוהד כדורגל לשחקן מעולם אחר. אם זה לא מספיק, רונאלדו הכריז עליו לא מזמן כיורשו בנבחרת ומי שיצעיד את ברזיל קדימה. כמו בכל שלב וקבוצה אחרת בקריירה שלו, לא לקח לו הרבה זמן למצב את עצמו בתור "ה-שחקן" גם במדי הסלסאו - ובזכות מלאה - הילד מראה התקדמות מטאורית ביכולת ובהשפעה שלו במשחק, בין אם זה בנבחרת הצעירה של ברזיל אותה הוביל לזכייה באליפות דר"אמ עם 9 שערים ב-7 משחקים, בקבוצתו סאנטוס אותה הוביל לזכייה בליברטאדורס וכבש במדיה בממוצע כמעט כל משחק שני. גם בנבחרת כשעשה רושם התחלתי מצויין וכבש 3 שערים ב-5 משחקיו עד עכשיו, כשהוא לא מותיר ספק מי השחקן הטוב במגרש וגורם לכל דבר טוב בהתקפת ברזיל לעבור או להסתיים איתו. לא סתם הגדולות של אירופה מתעניינות בו ומוכנות לשלם סכומי עתק, גם ריאל מדריד שהתעניינה בו כבר שהיה בן 13.

אבל לפני המעבר לאירופה, מגיע המבחן האמיתי הראשון של ניימאר בזירה העולמית. מבחן שיראה האם יש אמת בדבריו של רונאלדו, כשהצלחה בו תכניס את ניימאר למסלול המהיר בדרך להיות גדול באמת ותאמת את דבריו של פנומנו. בעוד כישלון יגרום לתהיות האם אנחנו צופים בלידה מחדש של רוביניו ושות' כתקווה הגדולה שלא מצליחה לעמוד בציפיות - לנו רק נותר לחכות שיפרסמו את תוצאות המבחן בעוד חודש ולנסות להבין את התשובה בעצמנו.


טיאגו סילבה

http://u.goal.com/134000/134056_news.Xxx

גיל: 26
תפקיד: בלם
קבוצה: מילאן (איטליה)

הבלם הברזילאי בן ה-26 של מילאן מגיע לקופה אמריקה לאחר העונה הטובה ביותר בקריירה שלו כאחד השחקנים המובילים של ברזיל ואחד הבלמים הטובים בעולם. טיאגו סילבה הנהיג את מילאן מהקו האחורי בצורה מרשימה מאוד בדרך לאליפות ראשונה זה 7 שנים, תוך כדי שבירת השלטון הנראזורי של אינטר בעיר מילאנו והחזרת הצבע האדום לאופנה.

תחת הנהגתו, למילאן הייתה ההגנה החזקה ביותר בליגה עם מספר הספיגות הנמוך ביותר, הוא אף עשה את עבודתו בצורה כה יעילה ונקייה שספג רק כרטיס צהוב אחד העונה. לאור אותה יכולת וההצלחות שמגיעות איתה, הבלם גם נחשב למועמד המוביל עפ"י רוב לתואר שחקן השנה באיטליה, וגרר התעניינות מצידה של ברצלונה, כשמילאן מצידה מקדימה תרופה למכה וחותמת איתו על חוזה חדש עד 2016. לאחר חילופי המשמרות בנבחרת כתוצאה מהכישלון במונדיאל, שבו ישב על הספסל ולא ראה דקת משחק, המאמן מאנו מנזס סימן בצד ההגנתי את בלמה של מילאן ואת דויד לואיז כצמד שיוביל את הנבחרת לקראת 2014. אבל עם הקפטן לוסיו שעדיין בשטח ותופס מקום אחד בהרכב, לא היה ספק מי מבין ה-2 יהיה הבלם שימלא את המקום לצידו. הבלם המוכשר הוא אולי המנייה הכי בטוחה של ברזיל הנוכחית והחשיבות שלו בתור מנהיג העתיד וההווה של ההגנה הברזילאית, בתקופת המעבר הזו, גבוהה מאוד. גם אם לוסיו עדיין ילבש את סרט הקפטן, שחקנה של מילאן הוא המנהיג ומעוז ההגנה האמיתי בנבחרת הנוכחית. טיאגו מבחינתו מקווה להמשיך לעשות את העבודה שלו בצורה שקטה חכמה ויעילה גם בקופה, בתקווה להתחיל את דרכו האמיתית בנבחרת ברזיל ברגל ימין עם עוד איזה תואר, כדי לסגור עונה באמת אדירה מבחינה אישית.


אלשנדרה פאטו

http://lh5.google.com/ibeenwantingtopop/R0pbBOi-cxI/AAAAAAAABTA/tOPnaKjmU2A/pato2.Xxx

גיל: 21
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מילאן (איטליה)

לפעמים קשה לתפוס שאלשנדרה פאטו הוא רק ילד בן 21. הוא נמצא בתודעת הכדורגל העולמי כ"כ הרבה זמן שנדמה לפעמים שגילו גדול בשנה או שנתיים. "הברווז" - כינוי שקיבל בגלל מקום הולדתו 'פאטו ברנקה' (פאטו = ברווז) - פרץ לתודעה באינטרנאסיונאל כילד בן 16 הידוע במהירות המסחררת שלו, הדריבל ויכולת כיבוש השערים. מהר מאוד הגיעה ההצעה לעבור לאירופה ופאטו נחת במילאן תמורת כמעט 24 מיליון יורו, כשהוא ילד בן 18, באמצע העונה כמושיע של מילאן המדכדכת. הילד כלל לא אכזב עם 9 שערים ב-20 הופעות עד סיום העונה הראשונה שלו והשאיר טעם של עוד לאוהדי מילאן. בעונה המלאה הראשונה שלו פאטו גם לא אכזב וסיים כמלך שערי הקבוצה. בעונות שלאחר מכן הפציעות הטורדניות החלו לצוץ, ופאטו התקשה מאוד לשמור על יציבות ורצף גדול של משחקים כדי ליצור מומנטום. אחרי כל רצף קטן ויכולת מרשימה, הגיעה פציעה שהשביתה אותו לתקופה מסוימת. אבל למרות כל הבעיות והפציעות הוא תמיד החזיר תפוקה בשערים על המגרש, בן 21 עם מאזן של 50 שערים ב-101 הופעות במדי מילאן - נתונים מרשימים מאוד בהתחשב בגילו הצעיר ובעבר הפציעות שלו.

בנבחרת פאטו לא קיבל הזדמנות של ממש בעבר ולא זומן לסגל הנבחרת במונדיאל האחרון, אבל עם העסקתו של מנזס הוא קיבל את המושכות בעמדה מאוד מרכזית ונקרא להוביל את קו ההתקפה של ברזיל בתור החלוץ המרכזי. האחריות שקיבל הוצדקה במהרה כשפאטו כבש כבר 3 פעמים ב-3 משחקים שונים בהם שיחק מאז המינוי. לקראת הקופה פאטו נפצע בכתפו והיה בספק לטורניר, אך ברגע האחרון מנזס כלל אותו בסגל והוא צפוי להחלים לחלוטין כבר לפתיחת הטורניר. אלו חדשות משמחות מאוד לאוהדי ומאמן נבחרת ברזיל כי, ביחד עם עמדת הקשר ההתקפי, עמדת החלוץ ונושא כיבוש השערים זו הבעיה הדחופה ביותר שיש לנבחרת הברזילאית, שממש מתקשה לכבוש. במיוחד במשחקים שפאטו לא שותף בהם. ולכן הברווז ממילאנו, הילד שגדל והתבגר מול העיניים של כולנו והפך לחלוץ מהשורה הראשונה בעולם (כשהוא לא פצוע), נכלל בין שחקני המפתח של הנבחרת הנוכחית כשהוא יהיה זה שיצטרך לתרגם את החזקת הכדור והמצבים לשערים בפועל. מעמסה גדולה לכל הדעות, במיוחד בגיל צעיר כזה, אבל מי שעוקב אחריו מספיק יודע שפאטו רק צריך להיות בריא ועל המגרש - משם והלאה הכישרון והיכולת ידברו בעד עצמם.


שימו לב ל...

לוקאס

http://26.media.tumblr.com/tumblr_lirq0a6R8V1qf0sfyo1_500.Xxx

גיל: 18
תפקיד: קשר התקפי\קיצוני
קבוצה: סאו פאולו (ברזיל)

שנה שעברה סאו פאולו עברה תקופה קשה מאוד, כשלאחר אליפויות רצופות בברזיל והצלחה אדירה החלו הכוכבים להתפזר והקבוצה דישדשה בתחתית הטבלה וניסתה להמציא את עצמה מחדש. נקודת האור הכמעט יחידה בכל העונה הייתה עלייתו לגדולה של ילד בן 17 שתפס מקום בהרכב, כוכב קבוצת הנוער של המועדון - לוקאס.

לוקאס הוא קשר התקפי נמוך ומהיר כשד, שמשחק גם כקיצוני בעיקר בצד ימין של ההתקפה. מהיר, יצירתי, החלטי, לוחם חסר פשרות שרץ ונאבק כל שנייה שהוא על המגרש למרות היותו רק 1.72, עם רגל ימין אדירה שהיא סכנה לכל שוער. בגלל מבנה גופו המוצק הוא מצליח להשאר על הרגליים בזמן הדריבל שלו, ופשוט חותך הגנות בצורה מרשימה באיזורים הכי צפופים עם שליטה ב-2 הרגליים כשהוא תמיד מחפש ללכת קדימה ולתקוף ללא הפסקה. אחרי עונת בכורה טובה הגיעה אליפות דרום אמריקה עד גיל 20, שם יחד עם ניימאר הוא הוביל את הנבחרת לזכייה מרשימה בטורניר. לוקאס ידע איך להשאיר רושם טוב במשחק האחרון עם שלושער בניצחון 6-1 של ברזיל על אורוגוואי והוסיף עוד שם חוץ מניימאר על השפתיים של כל מי שצפה באליפות. תןך שנה בלבד הוא שדרג את עצמו משחקן נוער בסאו פאולו לאחד הכשרונות הגדולים ביותר של ברזיל ובכלל בכדורגל העולמי, כשהוא מראה שהכל לא מקרה תוך כדי שהוא מוביל העונה את סאו פאולו למאזן מושלם כמוליכת הטבלה של הליגה המקומית עם כדורגל התקפי מצויין והרבה כשרונות צעירי. לוקאס אף סחט מחמאה מהקפטן האגדי רוג'ריו סני, שאמר שהוא הקשר ההתקפי הטוב שהיה לסאו פאולו מאז קאקא. גם במועדון לא התמהמהו והדביקו לילד סעיף שיחרור של 80 מיליון יורו(!), השני בגובהו בברזיל - ביחד עם חוזה חדש ומשופר כמובן.

בנבחרת הוא עשה את הבכורה מול סקוטלנד וגם שם בדקות מועטות כמחליף הוא גרם לכי מי שצפה להתעניין מי זה בדיוק הילד הנמוך הזה שעובר דרך כולם במהירות ונחישות. בטורניר הנוכחי הוא אמור לעלות מהספסל ולחכות להזדמנות שלו כמחליף לניימאר או רוביניו בעמדות האגף. כשמאנו מחליט שהוא חשוב מספיק גם על הספסל ולא אפשר לו להוביל את הנבחרת עד גיל 20 לתהילה גם באליפות העולם שתערך מיד לאחר הקופה. לא מצופה ממנו להוביל את הסלסאו, אבל אם יקבל את ההזדמנות שלו תהיו בטוחים שכמו שעשה עד עכשיו בשנה האחרונה, הוא ייקח אותה ב-2 ידיים ולא ישאיר הרבה מקום לספק בנוגע לכישרון והיכולת שלו על המגרש.


פאולו הנריקה "גאנסו"

http://3.bp.blogspot.com/-BxaRapmGLDs/TfY0kIzOWtI/AAAAAAAAAHw/F_Qh3epojxU/s320/ganso+brazil2.Xxx

גיל: 21
תפקיד: קשר התקפי
קבוצה: סאנטוס (ברזיל)

אילולא הפציעות וחוסר הוודאות לגבי כשירותו בשנה האחרונה בכלל ולקראת הקופה אמריקה בפרט, פאולו הנריקה, הידוע בכינויו גאנסו (אווז), היה ביחד עם ניימאר בקטגוריית שחקני המפתח של הנבחרת של מאנו מנזס, כבעל הבית של נבחרת ברזיל בקישור ההתקפי.

גאנסו הוא פליימיקר מהסוג הישן שמזכיר את ריקלמה הארגנטינאי בדרך שהוא מארגן ומסדר את משחק ההתקפה של הקבוצה מאיזור מרכז המגרש עד איזור רחבת היריב. הוא אוהב להאט ולשלוט במשחק בקצב שלו. הוא ידוע ביכולת ראיית המשחק יוצאת הדופן שלו, היצירתיות ובעיקר יכולת המסירה המדהימה שחותכת את כל ההגנה בדיוק הנכון ונוחתות עם המון רגש במקום הכי נוח לחלוץ להבקיע שער. היכולות האלה, ביחד עם שליטה מצויינת בכדור קרוב לגוף, הבנת משחק ברמה הגבוהה ביותר ובעיטת התותח ברגל שמאל, עושות את גאנסו לאחד הכשרונות הגדולים ביותר שצמחו בברזיל בשנים האחרונות, וביחד עם לוקאס וניימאר התקווה הגדולה של ברזיל בדרך למונדיאל 2014. הוא היה חלק מרכזי בקבוצה של סאנטוס שזכתה בפאוליסטה ובגביע הברזילאי שנה שעברה, כשעל הכל מנצח גאנסו ביחד עם חבריו הטובים ניימאר ורוביניו. בהופעת הבכורה בנבחרת עלה גאנסו בהרכב, במשחק הבכורה של מאנו מנזס כמאמן, בניצחון על ארה"ב וישר הראה מי הבוס בקישור של ברזיל בלי שום רגשי נחיתות. גם באירופה לא התעלמו מהכישרון ומילאן במרדף אחריו כבר תקופה ארוכה, כשתו המחיר שסאנטוס הציבה עליו הוא 50 מיליון יורו, וצפויות התפתחויות בנושא.

כמו פאטו, גם גאנסו לא היה בטוח לקראת הקופה כאשר נפצע לפני כחודש והיה בספק רציני, זה לאחר שחזר מפציעה ארוכה של 7 חודשים כשקרע את הרצועות. אך מאנו מנזס לא היה מוכן לוותר על מי שהיה מיועד לקבל את המפתחות ולהניע את כל משחק ההתקפה של הנבחרת מכניסתו לתפקיד, ונתן לכישרון הזדמנות להחלים כשהכליל אותו בסגל 23 השחקנים לטורניר ושמר בשבילו על החולצה מספר '10' המחייבת. בינתיים, נראה שהוא אכן יחלים בזמן וישתתף בטורניר. בנימה אישית אני יכול לומר שאין הרבה שחקנים שראויים להקרא גאוני כדורגל, אבל בשבילי גאנסו יוכל בעתיד להכנס תחת הקטגוריה הזו. אמנם לאחר הפציעה הראשונה הוא לא נראה כמו עצמו על המגרש, אבל אם ידע לשחזר את יכולתו לפני הפציעה אוהדי הכדורגל בכל העולם ירוויחו, ותקוות הזכייה של ברזיל יגדלו משמעותית. ואם אתם לא מאמינים לי, תשמעו לגאון כדורגל אמיתי, דר' סוקרטס האגדי שאמר ש"גאנסו הוא הכישרון הגדול ביותר שברזיל ייצרה ב-10 שנים האחרונות. סנטוס יכולה למכור את כל הקבוצה, רק לא אותו. כי הוא זה שגורם לכל שאר הקבוצה לשחק". אם הוא אומר, מי אנחנו שנתווכח?


לסיכום - ברזיל בקופה אמריקה 2011

נבחרת ברזיל היא נבחרת חדשה וצעירה, שמתחילה ומקווה לצלוח את חילוף הדורות ומסתכלת קדימה לקראת אותו מונדיאל ב-2014. ההרכב הפותח בהתחשב שכולם כשירים נראה טוב ואמור על הנייר להיות מלהיב, התקפי ומאוזן. כשיחד עם כשרונות התקפיים כמו רוביניו, ניימאר, גאנסו ופאטו, יש הגנה חזקה עם טיאגו סילבה, לוסיו, דני אלבס וז'וליו סזאר. אבל על הנייר לא משחקים כדורגל ולכן הנבחרת הנוכחית, ששיחקה רק פעם אחת בהרכב שאליו מכוון מנזס (למעט לוסיו וז'וליו סזאר) לא ממש הרשימה יתר על המידה במשחקי ההכנה ומעלה סימני שאלה לגבי היכולת שלהם לזכות בגביע. מאנו אומנם מבטיח ז'וגו בוניטו ומראה נכונות לתת לצעירים את המפתחות בניגוד לקודמו, אך עדיין מתקשה ליישם את זה הלכה כמעשה על המגרש. ובכל זאת - זוהי נבחרת ברזיל. לאוהדיה כל דבר מלבד זכייה בטורניר (ורצוי שיהיה מול מסי וארגנטינה במשחק הגמר כמובן) יהיה אכזבה שתגרור מטר תלונות על המאמן המוזר שהנחיתו להם, ששוב עושה זימונים ההזויים ולא מבין דבר וחצי דבר בכדורגל, ושאיתו בחיים לא ישאירו את הגביע האמיתי בבית עוד 3 שנים, ולעזאזל עם השחקנים הצעירים, הסגל החדש והדרך השונה.

מנזס עצמו מנמיך ציפיות וטוען שברזיל אינה פייבוריטית בכלל ושזהו רק צעד בדרך ל-2014. אבל המטרה בקרב הברזילאים, האופטימיים והבטוחים, היא כמו תמיד זכייה בגביע. המטרה היותר מציאותית היא להגיע לגמר\חצי הגמר למפגש מול ארגנטינה או אורוגוואי וכל דבר מתחת לזה יהיה אכזבה עצומה. הבית עצמו של ברזיל לא אמור להוות מכשול, כשפאראגוואי היא היריבה החזקה ביותר שאמורה להדאיג את הברזילאים, שחייבים כאמור להעפיל לשלב רבע הגמר. אבל אחרי 2 טורנירים רצופים בהם הברזילאים הפתיעו ולקחו את כל הקופה כשאף אחד לא ציפה לכלום, אולי לא לבוא כפייבוריטים זוהי הדרך הנכונה אחרי הכל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx


http://futbolita.com/wp-content/uploads/2010/08/wefkartfnvamosoooo2.Xxx

 

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/e/e8/Flag_of_Ecuador.Xxx/125px-Flag_of_Ecuador.Xxx.Xxx אקואדור

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/d/d4/Ecuador_football_association.Xxx

אקוואדור בפורטרייט:

משחק בינ"ל ראשון: בוליביה 1:1 אקוודור, בוגוטה, קולומביה, 8 באוגוסט 1938.
הניצחון הכי גדול: אקוודור 0:6 פרו, קיטו, אקוודור, 22 ביוני 1975
ההפסד הכי גדול: ארגנטינה 0:12 אקוודור, מונטבידאו, אורוגוואי, 22 בינואר 1942
הכי הרבה הופעות כשחקן: איבן הורטאדו (164)
מלך השערים: אגוסטין דלגאדו (31)
הופעות בקופה אמריקה: 24
הישג שיא בקופה אמריקה: מקום 4 (1959, 1993)


אקוודור בטורנירים קודמים: בניגוד למדינות המפוארות בדרום אמריקה עם שלל התארים וההישגים, הישגיה של אקוודור הם מהנמוכים ביבשת, אף על פי שהנבחרת הצליחה ב-8 השנים האחרונות להרים את עצמה לגבהים חדשים (מונדיאל 2002 - שלב בתים, מונדיאל 2006 - קמפיין מרשים עם מקום שני בבית והפסד לאנגליה בשמינית הגמר) שטרם הכירה, במסגרת המקומית, אקוודור מתהדרת בסך הכל במקום ה-4 המכובד, כאשר 2 הפעמים היו על אדמת אקוודור עצמה. בפעם הראשונה, במסגרת המתכונת הישנה של הטורניר ב-1959, בגואיאקיל, אצטדיון שאירח את האליפות, אקוודור סיימה במקום ה-4 מתוך 5 נבחרות שהשתתפו (אורוגוואי - זכתה, ארגנטינה, ברזיל ופאראגוואי). במשחק הראשון אורוגוואי הביסה את המקומיים 4:0, במשחק השני התחושה השתפרה עם תיקו 1:1 מול ארגנטינה, אך לאחר מכן הגיע הפסד לברזיל 1:3 שסגר את הסיפור

בכל הקשור לזכייה. במשחק האחרון מול פרגוואי אקוודור סיימה בטעם טוב עם ניצחון 1:3 על פרגוואי שהבטיח לה את המקום הרביעי. הפעם הנוספת בלבד שאקוודור הגיעה למקום ה-4 הייתה רק כעבור 34 שנה, שוב בבית. אקוודור שובצה בבית עם אורוגוואי, ונצואלה וארה"ב המוזמנת, כאשר כל משחקיה התקיימו באיצטדיון בקיטו. במשחק הראשון אקוודור הצהירה על כוונותיה עם הפגזה של 1:6 על ונצואלה. במשחק השני היא התגברה בקלות 0:2 על ארה"ב ובמשחק השלישי נגד אורוגוואי שער של אלכס אגינאגה בדקה ה-87 סידר לה מאזן מושלם וניצחון 1:2. ברבע הגמר, היא שוב ניצחה בקלות, הפעם את פרגוואי 0:3, גם באצטדיונה של קיטו, אך בחצי הגמר נעצרה על ידי מכסיקו המעולה של הוגו סאנצ'ס האגדי, שגם כבש את הראשון. במשחק על מקומות 3-4, אקוודור הפסידה 1:0 לקולומביה משער של ולנסיה, אדולפו ולנסיה.

בטורניר הקודם ב-2007, אקוודור אכזבה וסיימה אחרונה ללא נקודות בבית קשה שכלל את ברזיל, צ'ילה ומכסיקו. במשחק הפתיחה שהיה מהטובים בטורניר, אקוודור הוליכה פעמיים על צ'ילה, עם הכניסה ל-10 הדקות האחרונות של המשחק, אך הומברטו סואסו וקרלוס וייאנואבה כבשו פעמיים וניצחו עבורם את המשחק. במשחק השני מכסיקו ניצחה את אקוודור 1:2 כאשר שער מצמק של אדיסון מנדס לא הצליח להמתיק את הגלולה המרה. במשחק השלישי ברזיל נזקקה לפנדל של רוביניו 11 דקות בתוך המחצית השנייה בשביל לנצח ולסגור עבור אקוודור טורניר שני ברציפות (אחרי פרו 2004) בו הקבוצה מפסידה את כל שלושת המשחקים שלה, כך שעבור אקוודור, קודם כל חשוב בטורניר הזה לעצור את רצף ההפסדים שעומד על שישה.

סגל השחקנים: ב-16 ביוני 2011 ריינאלדו רואדה הכריז על הסגל שייצא לנסות להציל את הכבוד האבוד של אקוודור בארגנטינה. הסגל ברובו מורכב משחקנים יחסית צעירים כאשר רק 6 שחקני סגל הגיעו לגיל 30 ומעבר לכך. אם מסתכלים מבחינת הליגיונרים, רק ארבעה כאלה משחקים באירופה, הכוכב הגדול הראשון, אנטוניו ולנסיה ממנצ'סטר יונייטד שחזר אחרי פציעה קשה והיה מהבולטים בתקופה הקצרה יחסית ששיחק העונה ביונייטד, כאשר סייע לה להשיג אליפות היסטורית מספר 19 וכן להגיע לגמר ליגת האלופות. הכוכב השני, כריסטיאן נובואה כבר כמה שנים נחשב לאחד השחקנים הטובים בליגה הרוסית ובקבוצתו, רובין קאזאן, ביבראס נאתכו יעיד עליו רק מילים טובות. השלישי הוא הכישרון הצעיר של לבאנטה, שלא קיבל הרבה הזדמנויות ב-3 השנים שלו במנצ'סטר סיטי (ולא הצליח להרשים יתר על המידה בספורטינג ליסבון ומלאגה בתקופת טרום קטארים), אך בעונה הנוכחית הרשים בלבאנטה עם 13 שערים ב-27 הופעות וסייע לקבוצה להישאר בליגה. הרביעי והאחרון הוא אדסון מונטאניו שהגיע ברגע האחרון מגנט הבלגית. בנוסף אליהם ישנם 4 שחקנים שמשחקים בליגה החזקה של מכסיקו ושאר הסגל מרוכז בליגה האקוודוריאנית המקומית, כשהבולט מביניהם הוא הקשר הותיק אדיסון מנדס בעל 93 הופעות ו-15 שערים. לואיס סאריטמה, קשר הנבחרת, יחמיץ את הקופה אמריקה עקב פציעה. מי שיחליף אותו יהיה ג'יובאני נאסארנו בן ה-23 מקבוצת ברצלונה גואיאקיל. חאימה איובה גם יחמיץ את הקופה בגלל פציעה, יחליפו אדסון מונטאניו מגנט הבלגית.

שוערים: מאקסימו באנגרה (ברסלונה גואיאקיל), אלכסנדר דומינגס (ליגה דה קיטו), מרסלו אליסאגה (דפורטיבו קיטו).

מגינים-בלמים: גבריאל אצ'ילייר (אמלק גואיאקיל), נייסר ראאסקו, יובאני קאיסדו, דייגו קאלדרון, נורברטו אראוחו (ליגה דה קיטו), וולטר איובי (מונטריי, מכסיקו), לואיס צ'קה (דפורטיבו קיטו), פריקסון ארסו (אל נאסיונאל קיטו), ג'יובאני נאסארנו (גואיאקיל).

קשרים: מייקל ארויו (סאן לואיס, מכסיקו), סגונדו קאסטייו (פאצ'וקה, מכסיקו), אדיסון מנדס, דויד קירוס (אמלק גואיאקיל), אוסבאלדו מינדה (דפורטיבו קיטו), כריסטיאן נובואה (רובין קאזאן, רוסיה), אנטוניו ולנסיה (מנצ'סטר יונייטד, אנגליה).

חלוצים: אדסון מונטאניו (גנט, בלגיה), כריסטיאן בניטס (אמריקה, מכסיקו), פליפה קאיסדו (לבאנטה, ספרד), נרסיסו מינה (אינדפנדיינטה חוסה טראן).



האיש על הקווים

ריינאלדו רואדה

http://www.ecuavisa.com/images/galerias/20110208_reinaldo_rueda_ecuador.Xxx

גיל: 54

רזומה כמאמן: קולומביה עד גיל 20 (1992-1993), דפורטיבו טולואה (1994-1997), דפורטיבו קאלי (1997-1998), קולומביה עד גיל 20 (2000-2004), אינדפנדיינטה מדיין (2002 במקביל), הונדורס (2007-2010), אקוואדור (2010 -?)

ריינאלדו רואדה הצטרף לאקוודור אחרי שהוביל את נבחרתה של הונדורס הקטנטנה למונדיאל ראשון בתולדותיה בדרום אפריקה 2010. המאמן, שמחזיק בתואר בחינוך גופני מאוניברסיטת קולוניה בגרמניה. האיש מחזיק גם בתעודת פרופסור ולימד מספר קורסים בבית הספר הלאומי למאמנים בקולומביה ואפילו המשיך ללמוד וללמד במוסדות הלימודיים של פיפ"א ואופ"א. במסגרת הקבוצות רואדה אימן את אינדפנדיינטה מדיין, דפורטיבו קאלי וקורטולואה מהזירה המקומית בארץ מולדתו. כאשר הצטרף לצוות האימון של הנבחרת הלאומית של קולומביה, היה אחראי רואדה על הנבחרת עד גיל 20, אבל בנוסף קיבל את האחריות על הנבחרת עד גיל 17, עד גיל 21 וכן עד גיל 23 לפני שנטל את שרביט המאמן של הנבחרת הבוגרת ב-2004. בהיותו מאמן הנבחרת עד גיל 20, הוביל את הנבחרת פעמיים ברציפות למשחק הגמר של טורניר הנוער היוקרתי בטולון בשנת 2000 ו-2001, כשבמשחק הגמר הראשון הוא זוכה בתואר ובשני הוא מפסיד לפורטוגל בפנדלים. באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 באורוגוואי ב-2003, הנבחרת בהדרכתו זכתה בכרטיס לגביע העולם אחרי היעדרות של 10 שנים מהטורניר ובמונדיאליטו עצמו מוליך את קולומביה להישגה הגדול עד כה - מקום שלישי. בינואר 2007 הצטרף רואדה לנבחרת הונדורס וזכה להצלחה גדולה כאשר העפיל עם הנבחרת למונדיאל 2010, בפעם הראשונה בתולדותיה, ולמרות זאת הוא זכה לביקורת נוקשה על הטקטיקה שהוא העמיד בשלב הבתים הראשון של המונדיאל בו הנבחרת השיגה נקודה בודדת במחזור הסיום מול שוויץ (0:0) והפסידה פעמיים לצ'ילה (0:1) ולספרד (0:2). משימתו הקרובה של רואדה תהיה להביא למקצה שיפורים של הנבחרת המקומית, מה שבוודאות יבטיח לו אמון לקראת תחילת משחקי מוקדמות מונדיאל 2014 בברזיל.


שחקני מפתח

אנטוניו ולנסיה

http://1.bp.blogspot.com/_MFQ66dOfpEM/Sn2fZt0jyTI/AAAAAAAAAEo/lGehonB4i3s/s400/ANTONIO+VALENCIA+ECUADOR.Xxx


גיל: 25
תפקיד: קשר/קיצוני ימני
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד (אנגליה)

הקשר הימני המצוין של אקוודור מגיע אחרי חזרה חלקה למגרשים בעקבות פציעה לא קלה וסיומת עונה טובה מבחינתו, כך שמהבחינה הזאת, אקוודור מקבלת גם שחקן שלא התיש את עצמו לאורך עונה שלמה ומגיעה בכושר טוב מאוד. חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו בקבוצת אל נאסיונל המקומית כבר בגיל 16, בתמורה ל-50 דולר לחודש, כשהוא לא מודיע זאת לאביו בעוד היחידים שידעו על כך היו אמו ואחיו הבוגר. בקבוצת הנוער של המועדון הוא כבש 20 שערים ב-84 משחקים, כשהוא משחק לצד כריסטיאן בניטס מהנבחרת הנוכחית, ועורך את הופעת הבכורה לצד אלילו מהנבחרת אדיסון מנדס. זה הספיק ב-2005 לויאריאל כדי לרכוש אותו, אך משלא הצליח לחדור להרכב הקבוצה הושאל בעונה הראשונה לרקראטיבו הולאבה מהליגה השנייה הספרדית, עמה עלה בסיום העונה ליגה. שנה לאחר מכן, קיבל את הזדמנות חייו כשוויגאן הקטנה מהפרמייר ליג האנגלית צרפה אותו לשורותיה, שם שיחק בהצטיינות עד סיום עונת 2008/09, אז הוא עשה את המעבר הגדול לקבוצתו של סר אלכס פרגוסון, מנצ'סטר יונייטד, תמורת 16 מיליון פאונד, כשמשחק הבכורה שלו בקבוצה הוא בגביע אאודי מול בוקה ג'וניורס בטורניר קדם עונה, שם כבש שער בניצחון 1:2. רשימת התארים שלו מרשימה בהחלט כשהוא מחזיק באליפות קלאוסורה עם אל נאסיונאל (2005), זכייה בליגה השניה בספרד (2006), זכייה באליפות אנגליה (2011), גביע הליגה (2010) ומגן הקהילה (2010). ובנוסף לזאת בשנה שעברה (2009-10) נבחרת לנבחרת העונה של הליגה האנגלית.

כריסטיאן נובואה

http://www.russianfootballnow.com/wp-content/uploads/2009/10/goool.Xxx


גיל:26
תפקיד: קשר התקפי
קבוצה: רובין קאזאן (רוסיה)

השחקן האהוב ביותר ברובין קאזאן, וככל הנראה הטוב ביותר הוא עוד אחד בחוליית הקישור המרשימה של אקוודור. החל את הקריירה שלו באמלק, מהקבוצות הגדולות בארצו, שם שיחק שלוש שנים וכבש 8 שערים ב-89 הופעות. ב-2007 הכסף הגדול של רוסיה חייך אליו והוא עבר לרובין קאזאן. ברובין הוא משמש כשחקן מפתח ואף ממלא כמעט כל תפקיד בקישור. ב-2008 עזר לרובין קאזאן לזכות באליפות הראשונה שלה בהיסטוריה וב-2010 השנה, בהיותו קפטן הקבוצה, סייע לקבוצתו לסיים ב-1:1 ביתי עם ברצלונה הגדולה הודות לפנדל מוצלח שלו. למרות ההופעות הטובות באמלק והמעבר המוצלח לאירופה, בנבחרת אקוואדור לקח זמן עד שהקשר המחונן הפך לשחקן משמעותי שמזומן באופן קבוע במהלך מוקדמות מונדיאל 2010. מהרגע שהוחלט לתת לו את הצ'אנס, נובואה לא איכזב, כבש שערים חשובים והיה מהבולטים בשורות הנבחרת שפספסה את הפלייאוף על העלייה רק ברגע האחרון. ה"הצאר האקואדורי" אולי לא בנוי לתפארת ונראה קצת שברירי, אבל ראיית המשחק המצוינת שלו מתבטאת במספר הפעמים הרב שהוא משאיר את שחקני ההתקפה שלצידו במצבי ההבקעה. רק תעשו תנועה ונובואה כבר ימצא אותכם אומר בוודאי רואדה בחדר ההלבשה. נשק נוסף שהקשר הוכשר מרוסיה מביא איתו למגרש, הוא רגל ימין המדויקת שלו במצבים נייחים שמדביקה לא פעם את הכדור לרשת. אמנם הוא כבר לא ילד, אבל נובואה לא רק שהופך ליותר מוכר באירופה בזכות ההופעות בליגת האלופות עם רובין קאזאן, הוא גם באמת ממשיך להשתפר במשחקו. באקוואדור מקווים שמגמת השיפור תבוא לידי ביטוי גם במדי הנבחרת, אחרי שבמשימה הראשונה שלו הוא נכשל יחד עם חבריו (מוקדמות מונדיאל 2010), רוצים לראות אותו מוביל את הנבחרת להפתעה גדולה בארגנטינה.

אדיסון מנדס

http://www.dlcache.indiatimes.com/imageserve/05wudngeUB3dc/x350.Xxx

גיל: 32
תפקיד: קשר/קיצוני ימני, קשר התקפי
קבוצה: דפורטיבו קיטו (אקוודור)

אם אמרנו שולנסיה ונובואה הם השחקנים הטובים ביותר כיום בהרכב האקוודוריאני, אז מנדס הוא לבטח הלב הגדול בעל הניסיון של הנבחרת הזאת. הילד, כבר בן 32, הספיק לבלות גם ברמות הגבוהות ביותר, והוא מהבודדים בסגל שעוד זוכרים מה זה טעם ניצחון בקופה אמריקה, אי שם באליפות תחת איומי הטרור בקולומביה 2001. מנדס ידוע במסירות הארוכות המדויקות שלו וכן בבעיטות שלו ממרחק. בד"כ הוא לוקח את הבעיטות החופשיות והקרנות על עצמו ואף על פי היותו שחקן בעל רגל ימין, מסוגל לשחק בשני האגפים וכן במרכז. את הקריירה שלו החל בקבוצת דפורטיבו קיטו שם שיחק בין 1997-2002. מנדס היה הראשון שמביא לאקוודור נקודות במונדיאל, כאשר ביפן ודרום קוריאה ב-2002, כבש את שער הניצחון המתוק כל כך מול קרואטיה והשיג למדינתו ניצחון היסטורי. לאחר מכן עבר לשחק באל נאסיונאל במשך שנה ומשם עבר לעונה אחת במכסיקו באיראפואטו וסנטוס לאגונה אולם לא הצליח להותיר חותם. ב-2005 חזר הביתה לשחק בליגה דה קיטו, עמה זכה באפרטורה ב-2005. ב-2006 הקמפיין המרשים של נבחרת אקוודור (ניצחון על פולין וקוסטה ריקה בשלב הבתים, הפסד לגרמניה המארחת בשלב הבתים) שנעצר רק בשמינית הגמר על ידי אנגליה נשא פרי והוא הושאל לעונה אחת לפ.ס.וו איינדהובן של חוס הידינק, שם נשאר לשחק עד 2009. הוא היה לאקוודוריאני הראשון שמשחק בליגת האלופות ב-2007 כשבמשחק הבכורה שלו מול ליברפול, נבחר למצטיין בכר הדשא. במרץ 2007 הוא אף הפך לאקוודוריאני הראשון שכובש כאשר עזר לקבוצתו להדיח את ארסנל בשמינית גמר האלופות, והוא אף נכלל ברשימת 50 השחקנים המועמדים לכדור הזהב באירופה. עקב סיבות אישיות חזר ב-2009 לקבוצתו הקודמת, ליגה דה קיטו עימה זכה בקופה סודאמריקנה. במרץ אשתקד חתם בקבוצה הברזילאית אתלטצ'יקו מיניירו אולם רק 9 הופעות הספיקו לו בשביל לחזור הביתה, לאמלק גואיאקיל שם משחק כיום.

שימו לב ל...

פליפה קאיסדו

http://www.porelfutbol.com/wp-content/uploads/2009/08/deportes11.Xxx

גיל: 22
תפקיד: חלוץ
קבוצה: לבאנטה (ספרד)

הכישרון האקוואדוריאני החל את הקריירה המקצוענית שלו בפ.צ. באזל השוויצרית אחרי שעבר אליה מקבוצת רוקאפוארטה כבר בגיל 17, אולם בשל גילו, לא הורשה לשחק עד היותו בן 18. בעונת הבכורה שלו רשם 20 הופעות וכבש שלושה שערים מה שהגדיל את העניין סביבו ושמועות אומרות שמילאן אפילו הציעה לרכוש אותו ב-2007. בסופו של דבר בינואר 2008 עבר קאיסדו לאנגליה וחתם אצל מנצ'סטר סיטי בתמורה ל-7 מיליון יורו והוגדר כאחד מהכישרונות הגדולים בדרום אמריקה. התקופה שלו במנצ'סטר סיטי הייתה סבירה ובמהלך העונה הראשונה שלו, כבש שמונה שערים הן באירופה ובליגה. ב-2009 עבר לספורטינג ליסבון על מנת לקבל דקות משחק בשל התפוצצותה של מנצ'סטר סיטי בחלון העברות על כל מה שזז, אולם חזר הביתה כבר בינואר 2010. קאיסדו חתך מזרחה בחצי האי האיברי מפורטוגל והלך להשאלה במלאגה שם כבש 4 שערים ב-18 הופעות. ההתחלה שלו שם הייתה נפלאה כשהוא כובש במשחק הבכורה שלו מול סאנטאנדר במבצע אישי, אך הדבר החשוב מכל הגיעה במחזור הסיום אז בישל אסיסט לדודה שכבש ב-1:1 מול ריאל מדריד שעזר לקבוצה להישאר בליגה. ממש על סף סיום חלון העברות של 2010 הוא חתם בלבאנטה, גם היא מהליגה הראשונה בספרד. העונה האישית שלו ושל הקבוצה הסתיימה בהצלחה, כשהוא מסיים עם 13 שערים ב-27 הופעות, כולל גול נגד ברצלונה בתיקו הביתי שהבטיח לקטאלנים אליפות וללבאנטה להישאר בליגה. העונה המעולה שלו, שאולי סוף כל סוף גורמת לו להוציא את היכולת שלו, גרמה להתעניינות לאחרונה מרוסיה, האם בעקבות הקופה הקרבה הוא יגביר את החיזורים של קבוצות היבשת?

אז מה יהיה בארגנטינה? אחרי שני טורנירים מאכזבים בהחלט עם 6 הפסדים משישה משחקים בוונצואלה 2007 ופרו 2004, כל דבר פרט לזה באקוואדור ייחשב להצלחה. בהתחשב בעובדה שרואדה הוא האיש שעומד על הקווים אחרי ההצלחה האדירה שלו עם נבחרת הונדורס, יש למה לצפות. תוסיפו את העובדה שאקוואדור מגיעה עם סגל צעיר ואיכותי במרכז השדה (געגועי העזים יוצאים עכשיו לאוליסס דלה קרוס, איבן הורטאדו, קרלוס טנוריו, אגוסטין דלגאדו ואיבן קאביידס) כשהיא בבית לא פשוט בכלל עם ברזיל, פאראגוואי וונצואלה, סביר להניח שניצחון על ונצואלה יהווה "וי" נאה. ניצחון על פאראגוואי במשחק הפתיחה? והטורניר הזה כבר יהיה הצלחה.

 

http://www.tigweb.org/images/regional/flags/lg/59.Xxx ונצואלה

http://aws.watchlivefootball.tv/wordpress/wp-content/uploads/venezuela_venezuela.Xxx


ונצואלה בפורטרייט

משחק בינ"ל ראשון: פנמה-ונצואלה 1-3 (12 בפברואר 1938, בפנמה)
הניצחון הכי גדול: ונצואלה-פורטו ריקו 0-6 (26 בדצמבר 1946, בבאראנקייה, קולומביה)
ההפסד הכי גדול: ארגנטינה-ונצואלה 0-11 (10 באוגוסט 1975, ברוסאריו, ארגנטינה)
הכי הרבה הופעות כשחקן: חוסה מנואל ריי (110)
מלך השערים: ג'יאנקרלו מאלדונאדו (20)
הופעות בקופה אמריקה: 14
הישג שיא בקופה אמריקה: רבע גמר (2007)

ונצואלה בטורנירים קודמים: ונצואלה היא הנבחרת שהשתתפה בהכי מעט טורנירים מבין כל המדינות, כאשר הטורנירי הראשון שבו השתתפה היה ב-1967 באורוגואי, יחד עם עוד 5 נבחרות (אורוגואי, ארגנטינה, פאראגואי, צ'ילה ובוליביה) ששיחקו בשיטת ליגה. ונצואלה סיימה חמישית עם ניצחון אחד וארבעה הפסדים, אבל מבחינתה זה היה הניצחון האחרון בטורניר עד לניצחון הבא שלה, 40 שנים מאוחר יותר. מכאן החלה ונצואלה לבסס את שמה כנבחרת החלשה של היבשת, כשבד"כ סופגת תבוסות ולעיתים בתוצאות קטסטרופליות. המזל התאכזר לונצואלה ובקופה של 1975 היא שובצה לבית שכלל את ארגנטינה ובראזיל. התוצאה - 26 שערי חובה ב-4 משחקים, כולל התבוסה הגדולה בהיסטוריה של הוינוטינטו, 0-11 לארגנטינה ב-10 באוגוסט. ונצאולה לא העפילה מעבר לשלב הראשון בשום טורניר עד ל-2007, אבל השיפור ביכולתה חל כבר לקראת סוף 2001. בקופה אמריקה של אותה שנה בקולומביה, שובצה ונצואלה עם המארחת, צ'ילה ואקואדור. הפסד 0-2 לקולומביה והפסד מינימלי לצ'ילה, בתוספת תבוסת 0-4 לאקואדור, היו מנת חלקה של ונצואלה ששוב הודחה בסיבוב הראשון. שיפור? לא בקופה עדיין, אבל שיפור קטן החל בישורת האחרונה של מוקדמות מונדיאל 2002. ההתקדמות של ונצואלה המשיכה בקופה של 2004 בפרו, אז שיחקה הנבחרת מול המארחת פרו, קולומביה ובוליביה ושוב השיגה תוצאות משופרות לעומת שנים קודמות. הפסד מינימלי לקולומביה, הפסד 1-3 לפרו ותיקו מול בוליביה היה המאזן של הונצואלים, אבל הראש שלהם היה כבר ב-2007, כשנבחרו לארח לראשונה בתולדותיהם טורניר רשמי. במקביל המשיכה ההשתפרות גם במוקדמות מונדיאל 2006 ו-2010 ובקופה אמריקה של 2007 ציפו כולם לראות את ההתקדמות המטאורית של ונצואלה. לראשונה בתולדותיה, סיימה הנבחרת במקום הראשון את הבית שלה, שכלל את אורוגואי, פרו ובוליביה. דווקא במשחק הפתיחה איכזבו הוינוטינטו וסיימו רק ב-2-2 עם בוליביה, אבל במשחק אחריו ניצחו 0-2 את פרו ולמעשה הבטיחו את עלייתם לרבע הגמר לראשונה בתולדותיהם. תיקו מאופס מול אורוגואי הבטיח להם את הבכורה, אבל לרוע מזלם פגשו את אורוגואי שוב ברבע הגמר והפעם ידם של הסלסטה היתה על העליונה והם ניצחו 1-4 כדי להדיח את ונצואלה.

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/3/3e/Venezuela222.Xxx
נבחרת ונצואלה גרסת 2007. לראשונה בתולדותיה העפילה לרבע הגמר בטורניר אותו אירחה


סגל השחקנים
המאמן ססאר פארינאס הזמין עד כה 30 שחקנים שחקנים ועד ה-27 ביוני הוא אמור לנפות 7 מתוכם כדי להשאיר סגל של 23 שחקנים לקופה אמריקה. בניגוד לעבר הלא רחוק, בו שחקני ונצואלה הגיעו מהליגה המקומית בעיקר, היום יש כבר הרבה יותר שחקנים ונצואליאנים שמשחקים מחוץ למדינה ומתוך 30 השחקנים, 14 משחקים מחוץ לונצואלה. השחקן הבולט ביותר שלא הוזמן ויהיה חיסרון גדול עבור פאריאס הוא הבלם של סלטה ויגו, אנדרס טונס, אם כי במקרה זה ניתן להאשים את ההתאחדות והמאמן של ונצואלה. פאריאס רצה את טונס לאורך כל ההכנה לקופה כולל המשחק מול ספרד ששוחק ב-7 ביוני, בעוד הספרדים היו מוכנים לשחרר אותו רק ב-19 ליוני לאחר משחקי הפלייאוף לליגה הראשונה, בהן סלטה השתתפה. מאחר והמאמן פאריאס לא היה מוכן לכך, הוא החליט שלא לזמן את הבלם. שאר הסגל כולל את השחקנים הבולטים ביותר ויש כאן כמה שמות מעניינים ולא רעים בכלל כמו חואן אראנגו הקפטן, רני וגה השוער, חוסה מנואל ריי הותיק, יוהנדרי אורוסקו הצעיר, ניקולאס פדור וג'יאנקרלו מאלדונאדו ועוד כמה כישרונות. היא עדיין רחוקה מהרמה של הגדולות בדרום אמריקה, אבל ונצואלה זה כבר לא רק כדורסל ובייסבול.

שוערים: רני וגה (קאראקאס), חוסה לאונרדו מוראלס (דפורטיבו אנסואטגי), דני הרננדס (ריאל מורסיה, ספרד)

מגינים: חוסה מנואל ריי (מינרוס דה גואייאנה), אוסוואלדו ויסקארונדו (דפורטיבו אנסואטגי), גבריאל סיצ'רו (ניואל'ס אולד בויס, ארגנטינה), חואן פואנמאיור (דפורטיבו אנסואטגי), רוברטו רוסאלס (טוונטה אנסחאדה, הולנד), גרנדי פרוסו (בויאקה צ'יקו, קולומביה), וויליאם דיאס (סאמורה), אלכסנדר גונסאלס (קאראקאס), חוסה לואיס גראנאדוס (ריאל אספור)

קשרים: ג'אקומו די ג'יורג'י (דפרוטיבו אנסואטגי), פרנסיסקו פלורס (דפורטיבו אנסואטגי), תומאס רינקון (המבורג, גרמניה), לואיס אנחלו פניה (קאראקאס), ססאר אדוארדו גונסאלס (חימנסיה לה פלאטה, ארגנטינה), לואיס מנואל סייחאס (אינדפנדיינטה סנטה פה, קולומביה), פרנקלין לוצ'נה (קאראקאס), אלחנדרו גרה (מינרוס דה גואייאנה), חואן אראנגו (בורוסיה מנשנגלאדבאך, גרמניה), אדגאר חימנס (קאראקאס), יוהאנדרי אורוסקו (וולפסבורג, גרמניה), חסוס מסה (ליארסה, בלגיה)

חלוצים: ניקולאס פדור (חטאפה, ספרד), ג'יאנקרלו מאלדונאדו (אטלאנטה, מכסיקו), אלחנדרו מורנו (דפורטיבו צ'יבאס, ארה"ב), חוסה סלומון רונדון (מאלאגה, ספרד), דניאל אריסמנדי (דפורטיבו אנסואטגי), אנחל צ'וריו (ריאל אספור)


האיש על הקווים

ססאר אלחנדרו פאריאס אקוסטה

http://enlapizarra.com/cms/wp-content/uploads/2010/03/Cesar-Far%C3%ADas-Vinotinto-Venezuela.Xxx

גיל: 38

רזומה כמאמן: נואבה קאדיס (1998), טרוחייאנוס (2002), דפורטיבו טאצ'ירה (2003-05), דפורטיבו מינרוס (2005-07), דפורטיבו אנסואטגי (2007-08), נבחרת ונצואלה עד גיל 20 (2008-09), נבחרת ונצואלה (2008-?)

בנובמבר 2007 הודיעה ההתאחדות הונצואליאנית על התפטרותו של המאמן ריצ'ארד פאאס, שאחראי יותר מכולם על ההתקדמות המטאורית של הכדורגל במדינה, ולאחר שיחות עם מספר מאמן נבחר ססאר פאריאס, שעתיד היה גם להתמנות למאמן הנבחרת עד גיל 20. ביוני 2008 השיג פאריאס ניצחון היסטורי במשחק ידידות מול בראזיל 0-2, לאחר 38 שנים ו-17 משחקים ללא הפסד של הבראזילאים מול ונצואלה. זו גם היתה הפעם הראשונה שבראזיל לא מצליחה לכבוש מול הוינוטינטו. המניות שלו עלו והוא הצליח להוביל את ונצואלה לקמפיין הטוב ביותר שלה במוקדמות מונדיאל 2010 ולשמור אותה בתמונת העליה עד למחזורים האחרונים, אך לבסוף סיימה במקום השמיני. במקביל הוליך את ונצואלה הצעירה למונדיאליטו בפעם הראשונה בתולדותיה, שם אף העפילה לשמינית הגמר אבל נעצרה ע"י איחוד האמירויות הערביות.
ברמת הקבוצות מעולם לא אימן פאריאס מחוץ לונצואלה והרקורד שלו כולל אימון של קבוצות כמו טאצ'ירה, אנסואטגי, מינרוס, טרוחייאנוס וקאדיס מהליגה השניה. רשימת התארים שלו כוללת רק את אליפות הליגה השניה בונצואלה עם קאדיס, אבל מצד שני הוא רק בן 38 ובונצואלה יודעים שיש להם על מי לסמוך.


שחקני מפתח

חוסה מנואל ריי קורטחוסו

http://www.deportesunionradio.com/sgc/MultiMedia/Imagen/2011/03/jose-manuel-rey1-371x300.Xxx

גיל: 36
תפקיד: בלם
קבוצה: מינרוס דה גואיאנה (ונצואלה)

אחד מהשחקנים הותיקים ביותר בקופה אמריקה בפרט ובדרום אמריקה בכלל, אמור לשחק בקופה אמריקה השישי שלו. בלם חזק ופיסי, בעל בעיטת תותח מרחוק. כשאני אומר תותח, אני מתכוון לכך ששחקני החומה צריכים להתפלל שהכדור לא יפגע בהם, או שפשוט אפשר לראות את השער שכבש מול אקואדור במוקדמות מונדיאל 2010. הקריירה העשירה שלו כוללת 10 קבוצות שונות, לחלקן הוא חזר לקדנציה שניה ואפילו שלישית, כשבין הקבוצות ששיחק אפשר לציין את קאראקאס המקומית, אמלק האקואדוריאנית, דאנדי הסקוטית, אתלטיקו נאסיונל הקולומביאנית, לארנאקה הקפריסאית וקולו קולו הצ'ילאנית. הקריירה שהחלה לפני 18 שנה ועוד נמשכת, כוללת 5 אליפויות ונצואלה עם קאראקאס, הקבוצה הטובה במדינה ועוד אחת ב-2009 עם קולו קולו הצי'לאנית.
לריי יש לא פחות מ-111 הופעות בנבחרת והוא מוביל בהפרש ניכר אחרי הבא אחריו, כאשר הוא גם ממוקם במקום הרביעי בטבלת הכובשים בתולדות הנבחרת עם 11 שערים ולהזכירכם מדובר בבלם. עצם זה שהוא עדיין נלקח בחשבון לנבחרת ולהרכב פותח גם בגילו, מראה כמה סומכים בונצואלה על כושר המנהיגות שלו.

חואן פרננדו אראנגו סאנס

http://lagranciudad.net/index/wp-content/uploads/2011/06/juan-arango-2-300x200.Xxx

גיל: 31
תפקיד: קשר התקפי - חלוץ
קבוצה: בורוסיה מנשנגלאדבאך (גרמניה)

חואן אראנגו נחשב לאחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה של ונצואלה, בוודאי למצליח ביותר מבחינת קריירה אירופאית. הקשר הנהדר הזה, שכבר הופיע ב-4 טורנירי קופה אמריקה שונים, הוא ההבדל שיכול לקחת את ונצואלה לרבע הגמר או לעוף כבר בשלב הבתים. על מעבר לזה, לא חושבים הוינוטינטו. לאראנגו כמעט ולא יצא לו לשחק בליגה המקומית. החל את הקריירה בנואבה קאדיס ב-1997 וב-1999 עבר לקבוצה הבכירה קאראקאס, אבל משנת 2000 ועד היום בעצם, משחק אראנגו מחוץ לונצואלה ואף בהצלחה רבה. בילב 4 שנים בליגה המכסיקנית, כשהוא משחק במונטריי, פאצ'וקה ופואבלה. ב-2004 קלטה מאיורקה את הפוטנציאל של אראנגו והעבירה אותו לשורותיה. 5 עונות בילה אראנגו בספרד וכבש 45 שערים ב-183 משחקים כשעונתו הטובה ביותר היתה ב-2007/08, אז כבש 15 שערים, מסר 9 אסיסטים ופתח ב-33 מתוך 38 משחקים ליגה כשהוא מוליך את מאיורקה לרבע גמר גביע המלך. ב-2009 עבר לגרמניה, שם הוא משחק עד היום במדי מנשנגלאדבאך, למרות שהשנתיים שלו עד כה הן די פושרות וכבש 4 שערים בלבד ב-42 משחקים.
בנבחרת ונצואלה הוא נחשב לכובש השני בכל הזמנים עם 19 שערים, אחד פחות ממלדונאדו, ולשחקן עם מספר ההופעות השלישי בכל הזמנים (94), והוא בוודאי עוד ירשום לא מעט הופעות, יש לו עוד כמה שנים של כדורגל. לטעמי שחקן שיכול היה להשתלב בכל סגל של נבחרת דרום אמריקאית שהיא לא בראזיל או ארגנטינה, אבל לרוע מזלו (?) נולד בונצואלה, היחידה שטרם השתתפה בטורינר גביע העולם. אולי נראה אותו עוד 3 שנים בבראזיל?

ג'יאנקרלו "מאלדוגול" גרגוריו מאלדונאדו מאררו

http://farm3.static.flickr.com/2143/2091926043_7c5106485a.Xxx

גיל: 29
תפקיד: חלוץ
קבוצה: אטלאנטה (מכסיקו)

עוד אחד מהשחקנים שעשו את ההבדל בהתקדמות של הכדורגל בונצואלה. ג'יאנקרלו שמחזיק גם באזרחות איטלקית, הוא בנו של שחקן העבר ומאמנה הנוכחי של מינרוס, קרלוס מאלדונאדו. החל את הקריירה במחלקת הנוער של ריבר פלייט מונטבידאו האורוגואית ובעקבות כך, פנתה אליו ההתאחדות של אורוגואי במטרה שישחק עם נבחרות שנוער של המדינה, אבל מאלדונאדו אמר כי הוא רוצה לייצג את ארצו ולעזור לכדורגל להתפתח שם. לאחר שהושאל לטאצ'ירה ואח"כ למינרוס, עבר למאראקאיבו שגם משתייכת לליגה המקומית בארצו והחל לכבוש בצרורות ולעשזור לקבוצה לקחת אליפות. 27 שערים ב-35 שיכנעו את או'האגינס הצ'ילאנית לקחת אותו ב-2006 וגם שם הוא לא איכזב כשסיים עם 21 שערים ב-42 משחקים. את החצי השני של עונת 2007 כבר עשה באטלאנטה המכסיקנית שסיים שנה גדולה כשקיבל את נעל הזהב של יבשת אמריקה לאחר שכבש ב-2007 26 שערים, שניים יותר ממרטין פאלרמו. הוא עזר למכסיקנים לזכות באליפות המדינה ושנה מאוחר יותר בליגת האלופות של הקונקאקאף. בשנתיים האחרונות הושאל לחרס מהליגה הספרדית השניה ולצ'יבאס ארה"ב, אך לא הצליח להרשים באף אחת מהן וחזר לאטלאנטה.
במדי הנבחרת הלאומית היה מאלדונאדו, או "מאלדוגול" כפי שהוא מכונה, אחד הפקטורים העיקריים בהצלחה המסחררת של ונצואלה. ב-49 משחקים בינ"ל כבש כבר 20 שערים והוא ממוקם ראשון בטבלת כובשי השערים של נבחרת ונצואלה בכל הזמנים. שיחק לראשונה בקופה אמריקה שונצואלה אירחה לפני 4 שנים וכבש את השער הראשון במשחק הפתיחה בתיקו 2-2 מול בוליביה. במוקדמות המונדיאל כבר הלך לו טוב יותר והוא כבש 6 שערים ב-15 משחקים, כדי להשאיר את ונצואלה בתמונת ההעפלה עד למשחקים האחרונים. כבש גם את השער הראשון בניצחון ההיסטורי של ונצואלה על בראזיל 0-2 במשחק ידידות.

שימו לב ל...

חוסה "הגלאדיאטור" סלומון רונדון חימנס

http://www.vamosvinotinto.com/media/galeria/2361/1/3/9/8/n_rondon_jose_salomon_rondon_gimenez-3028931.Xxx

גיל: 21
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מלאגה (ספרד)

אחד הכישרונות העולים של ונצואלה הוא הילד בן ה-21 שמכונה גם "הגלאדיאטור". ערך את הבכורה בליגה המקומית בגיל 16 בקבוצת אראגואה ואף הופיע שנתיים מאוחר יותר במשחק הכוכבים בין המקומיים לזרים, עד שעבר ללאס פאלמאס מהליגה הספרדית השניה ב-2008. ב-2010 החליטה מאלאגה לרכוש את הכישרון הצעיר ושילמה עליו 3.5 מיליון יורו כאשר סעיף השיחרור החוזהו עומד על 20 מיליון יורו ובמאלאגה ידעו כנראה למה. כבר בעונתו הראשונה בליגה הספרדית הבכירה הראה יכולת נהדרת והצליח לשבור את שיא הכיבושים לשחקן בעונה הראשונה הליגה שעמד על 10 שערים. רונדון סיים את עונת 2010-11 עם 16 שערים - 14 בליגה ו-2 בגביע, כשהוא גם שובר את שיאו של בן ארצו חואן אראנגו, שלא כבש 12 שערים בעונה וגם כובש את שערה ה-1000 של מאלאגה בהיסטוריה. רונדון הוא שחקן חזק המתנשא לגובה של 1.90 מ' ולמרות גובהו, ניחן בשליטה נהדרת בכדור. הוא לא "9", לא המסיים האולטימטיבי, אלא מתופקד יותר כ"11" או חלוץ שני אם תרצו, כזה שיוצר מצבים.
במדי הוינוטינטו של ונצואלה, הוא היה אחת מהסיבות העיקריות שהנבחרת הצעירה העפילה לראשונה בתולדותיה למונדיאליטו ב-2009, כשהוא כובש 3 שערים ב-8 משחקי המוקדמות ובמונדיאליטו עצמו כבש 4 שערים ב-3 משחקים ולקח את ונצואלה לסיבוב השני. בנבחרת הבוגרת הוא ערך את הבכורה עוד לפני גיל 19 ועד כה יש לו 4 שערים ב-11 הופעות, כולם במשחקי ידידות. האם ארגנטינה 2011 יהיה הטורניר בו ירשום את שער הבכורה הרשמי שלו? רונדון, ביחד עם אראנגו, אריסמנדי ומאלדונאדו, יוצרים התקפה מעניינת לונצואלה, שמומלץ מאוד לא לזלזל בה.


האם ההישג מ-2007 ישוחזר? קשה להאמין. לונצואלה אומנם יש נבחרת לא רעה בכלל וכבר ראינו במוקדמות המונדיאל האחרונים שברוב המשחקים שיחקו כשווה מול שווה עם שאר הנבחרות, אבל לרוע מזלם קיבלו את בית המוות של הקופה. בראזיל ופאראגואי נראות פייבוריטיות ברורות ואולי המשחק מול אקואדור יהיה המשחק אותו ונצואלה תקווה לנצח כדי לשמור על סיכויי ההעפלה שלה לפחות מהמקום השלישי. יהיו התוצאות אשר יהיו, נראה כי ימי התבוסות שהיתה סופגת הנבחרת הזו כבר חלפו עברו להם וכשבראזיל לא תהיה בשטח לקראת מוקדמות 2014, לא הייתי ממהר לפסול את סיכויי ההעפלה של ססאר פאריאס וחבורתו.

 

http://i54.tinypic.com/8xoil5.Xxx פרו

http://i54.tinypic.com/29pdhxk.Xxx


פרו בקצרה:
משחק בינלאומי ראשון: פרו 0 - 4 אורוגוואי (לימה, פרו, 1 בנובמבר 1927)
הניצחון הכי גדול: פרו 9 - 1 אקוודור (בוגוטה, קולומביה, 11 באוגוסט 1938)
התבוסה הכי גדולה: פרו 0 - 7 ברזיל (סנטה קרוס, בוליביה, 26 ביוני 1997)
הכי הרבה הופעות: רוברטו "אל צ'וריאנו" פאלאסיוס, 127.
מלך השערים: תאופילו "אל ננה" קובייס, 26.


קצת היסטוריה:
פרו השתתפה לראשונה בקופה של 1927, שנערך בפרו בהשתתפות 4 נבחרות בלבד - פרו, ארגנטינה, אורוגוואי ובוליביה. היא סיימה במקום השלישי עם ניצחון בודד (על בוליביה כמובן) ושני הפסדים, בעוד ארגנטינה חגגה זכייה שלישית.
ב-1936 פרו לבשה לראשונה את ה"פראנחה" המפורסמת, שבישרה על בואו של תור הזהב הראשון של הכדורגל הפרואני. בכיכובם של תאודורו "לולו" פרננדס (שמונצח כיום באצטדיונה של אוניברסיטאריו), ואלחנדרו ויינואבה, הגיעה הנבחרת לרבע-הגמר באולימפיאדת ברלין 1936, שם גברה 4-2 על הפייבוריטית אוסטריה, אלא שאז היטלר התערב, המשחק בוטל, וכאות מחאה המשלחת הפרואנית כולה פרשה מהאולימפיאדה.

http://blogs.depor.pe/undiacomohoy/PER%C3%9A%201936%20MEDIANA.Xxx
הנבחרת הפרואנית באולימפיאדת ברלין. יושב במרכז לולו, מימין למטה ויינואבה

שלוש שנים לאחר-מכן פרו חגגה תואר ראשון, שזכתה בקופה אמריקה של 1939, שנערך בלימה, לאחר 4 ניצחונות ומאזן מושלם. לאחר הקופה של 1939 הגיעה תקופה ארוכה של יובש, ואם נוציא את המשחקים הבוליבריאנים וטורנירי ידידות, פרו נעלמה ממפת הכדורגל העולמי עד 1969, אז הגיע תור הזהב האמיתי של הכדורגל הפרואני. פרו הוגרלה למוקדמות המונדיאל במקסיקו יחד עם בוליביה וארגנטינה, והעפילה בזכות 2-2 בבואנוס איירס, שהדיח את המקומיים בפעם היחידה בהיסטוריה. הנבחרת הגיעה למונדיאל עם שלושה כוכבים גדולים, כ"א מקבוצה אחרת משלושת הגדולות - אלברטו גאיירדו מספורטינג קריסטל (ששיחק גם במילאן), הקטור צ'ומפיטאס מה-U(לימים "קאפיטאן דה אמריקה" ואחד מחמשת שחקני ההגנה הדרום-אמריקאיים הטובים בכל הזמנים) והגדול מכולם, תאופילו קובייס מאליאנסה, שנבחר הן לשחקן הצעיר והן לשחקן הדר"אמ המצטיין של האליפות. פרו נתנה בבית המוקדם שלישיות לבולגריה ולמרוקו, אבל קיבלה אחת מגרד מולר וגרמניה, וסיימה במקום השני, שסימן מפגש עם ברזיל ברבע-הגמר. המפגש הזה נבחר ע"י FIFA למשחק הטוב ביותר במונדיאלים. אחרי הפסד 4-2 פרו נשארה עם המחמאות בלבד, בעוד ברזיל המשיכה לזכייה בגביע.

http://www.about-peru-history.com/images/teofilo-cubillas-el-nene-cubillas-21517810.Xxx
תאופילו "אל ננה" קובייס, האפרו-פרואנו הגדול בהיסטוריה

אל מונדיאל 74 פרו לא העפילה, אחרי שסכסוך בין קובייס למאמן הנבחרת השאיר את הכוכב מחוץ לשני משחקי המפתח מול צ'ילה. לאחר חילופי מאמנים קובייס חזר לנבחרת לקראת הקופה אמריקה של 1975 - התואר האחרון בו זכתה פרו. ב-75 הגביע נערך ללא מדינה מארחת, ופרו העפילה לגמר אחרי ניצחון 3-1 על ברזיל בבלו-הוריזונטה. בגמר פרו הפסידה 1-0 בקולומביה, ניצחה 2-0 בלימה, ואז משום מה נערך משחק שלישי מכריע בוונצואלה, אותו גם ניצחה פרו והניפה את הגביע. מי שהצטרף רק לגמר היה הוגו "אל צ'ולו" סוטיל, שחקנה של ברצלונה של קרוייף, עמה זכה באליפות וכיכב ב-5-0 במדריד. לאחר-מכן פרו העפילה למונדיאל ב-1978, ובו שוב עברה את הבית המוקדם, הפעם מהמקום הראשון אחרי 3-1 על סקוטלנד, 4-1 על אירן ותיקו מאופס מול הולנד. השלב השני היה הרבה פחות מוצלח עבור הבלנקירוחה, ואת המשחק האחרון כולם זוכרים. פרו גם הצליחה להעפיל למונדיאל ב-1982 בספרד, אבל אז הכוכבים כבר היו מבוגרים, והנבחרת הודחה בשלב המוקדם. את הקופה אמריקה של 1979 ו-1983 פרו סיימה במקום השלישי, ובכך הסתיים תור הזהב והחלה תקופת היובש השנייה, שאנחנו עדיין נמצאים בעיצומה.

http://planetafutbol.files.wordpress.com/2007/07/1975_bolper_sele1.Xxx
הקבוצה שזכתה בקופה אמריקה 1975, התואר החשוב האחרון של פרו

בתקופת היובש הזו, ההופעה הטובה ביותר של פרו הייתה ב-1997. קצת אחרי שספורטינג קריסטל האגדית הפסידה בגמר הליברטדורס הגיעה הנבחרת שהייתה מבוססת עליה לטורניר בבוליביה, ובמשהו שהוא די מסורת ניצחה במשחק הראשון את אורוגוואי, הפסידה לבוליביה וניצחה את ונצואלה בשביל לסיים במקום השני ולקבל את ארגנטינה ברבע-הגמר. פרו הפתיעה את כולם שניצחה 2-1, אבל רק בשביל לחטוף בחצי-הגמר את התבוסה הגדולה ביותר בהיסטוריה, 7-0 מול ברזיל של רומאריו ורונאלדו. באותו זמן הנבחרת הייתה טובה והפסידה את ההעפלה למונדיאל בצרפת ב-1998 רק בגלל הפרש שערים. בקופה של 1999 הבלנקירוחה הייתה רחוקה 3 דקות מהעפלה נוספת לחצי-הגמר, אבל מקסיקו השוותה ל-3-3 וניצחה בפנדלים. גם בשני הטורנירים הבאים הודחה הנבחרת ברבע-הגמר, בעוד המצב במוקדמות המונדיאל הלך והדרדר.

פרו הגיע לקופה ב-2007 בלי הרבה ציפיות. כרגיל, הבלאגן חגג. פרנקו נאבארו, שמונה למאמן עם סיום מוקדמות מונדיאל 2006 הכושלות, השיג תוצאות מאכזבות במשחקי הידידות, ואז התעמת עם הכל-יכול בנבחרת באותם ימים, קלאודיו פיסארו. הדבר הזה עלה לנאבארו במשרתו, ואחרי שכמה מאמנים סירבו מי שמונה לקראת הקופה היה "היהלום השחור", חוליו ססאר אוריבה, שאמנם הייתה לו קריירה נהדרת בתור שחקן, אבל היה מאמן בינוני ביותר, ובקדנציה הקודמת שלו בנבחרת (בין 2000 ל-2002), לא הרשים בלשון המעטה. אלא שבמשחק הראשון פרו התפוצצה על אורוגוואי עם 3-0 ותצוגה נפלאה, שיחד עם הבית הקל אליו הוגרלה, העלו את הציפיות לרמה ש"פחות מחצי-גמר זה כישלון קולוסאלי". אלא שאז הגיע הפסד למארחת, ונצואלה, ונראה היה שפרו בדרך הביתה אחרי שפגרה פעמיים מול בוליביה, אלא שפיסארו, במשחקו הטוב בנבחרת, כבש צמד והעלה את הבלנקירוחה מהמקום השני, בעוד ונצואלה ואורוגוואי חתמו על 0-0 לפני המשחק ונפגשו אחת עם השנייה ברבע הגמר, בעוד פרו נשלחה להתמודד עם ארגנטינה, מה שלא בדיוק הלך חלק. במחצית הראשונה פרו עמדה בפרץ, אבל ריקלמה היה גדול על פרו במחצית השנייה, האלביסלסטה השחילו רביעייה, ואוריבה נשלח הביתה.

http://1.bp.blogspot.com/_MwD2jzSeao8/Rzy-gXWFBDI/AAAAAAAAAMM/g6u9PdYRmaA/s320/peru_bolivia_copa_america2007%5B1%5D.Xxx
פיסארו חוגג את השער שהעלה את פרו לרבע-הגמר

אבל השפל הגדול ביותר הגיעה במוקדמות האחרונים, אותה סיימה הנבחרת במקום האחרון, בצל השערורייה הגדולה במלון "Golf de los Incas". אחרי תיקו ביתי עם ברזיל במחזור החמישי, ומס' ימים למפני משחק בקיטו, התחמקו מהמלון ארבעה השחקנים הבולטים של הנבחרת - קלאדיו פיסארו, ג'פרסון פארפאן, סנטי אקאסייטה ואנדרס מנדוסה, בשביל לצאת למסיבה. הדבר פורסם לראשונה בתוכנית הרכילות Magaly TeVe, שגם שירבבה את פאולו גררו לעסק. כל החמישה הושעו לשנה, שרק גררו זוכה לאחר שני משחקים וחזר לנבחרת. עונשם של השאר קוצר לחצי שנה, מה שהיה מונע מהם לשחק שני משחקים נוספים בלבד, אבל דעת הקהל התנגדה, והמאמן צ'מו דל סולר החליט לא רק שלא לקצר את העונש, אלא לא לזמן אותם עד לסיום המוקדמות. בלעדיהם פרו נראתה אבודה רוב המשחקים, וסיימה את המוקדמות עם 13 נקודות בלבד.

http://blogs.periodistadigital.com/imgs/20071208/castigados.Xxx


סגל השחקנים:

רוב הסגל היה די ברור, 2-3 עמדות עמדו בסימן שאלה. הביקורת היחידה שנשמעה הייתה על אי-הכללתו של רוברטו "מאראדוניטה" מרינו בסגל, אבל הרבה אנשים טוענים שהוא "שחקן יוטיוב". ביקורת נוספת, פחות על הסגל ויותר על עובדת היותו בהרכב, היא לגבי בלמה של ספורטינג קריסטל וולטר וילצ'ס, שמצליח למצוא חן בעיני כל מאמני הנבחרת, למרות האיטיות שלו והסלידה ממנו בציבור. עם זאת, מארקאריאן כ"כ אהוב שאיכשהו בסקר אחרון וילצ'ס הפך להיות האופציה המועדפת בעמדת המגן השמאלי, קוסם כבר אמרנו? בעמדת השוער ישנה התלבטוח בין שני שוערים שנותנים עונה טובה מאוד - סלומון ליבמן מאליאנסה לימה וראול פרננדס מאוניברסיטאריו. פרננדס כבר עבר לניס הצרפתית, בעוד ליבמן צפוי להגיע למדינתנו הקטנטונת. מרכז ההגנה נראה די יציב, בניגוד לשנים עברו, שהמנהיג אמור להיות אלברטו רודריגס, שהוביל את בראגה לגמר הליגה האירופית ועבר לספורטינג ליסבון. לצידו ישחק בלם שירד ליגה - סנטי אקאסייטה מאלמריה או קרלוס סאמבראנו ששיחק בסנקט פאולי (בהשאלה משאלקה). הצדדים הם כבר יותר בעייתים, במיוחד עמדת המגן השמאלי, בה נראה את וילצ'ס המושמץ או את יוסימר יוטום הצעיר, שנראה טוב במשחקי הידידות אבל מניסיון כאוהד קריסטל, הוא לא מגן.

הקישור יורכב משלושה שחקנים שלא באו בחשבון באוקטובר וכיום נראים הבטוחים ביותר - אדאן באלבין, לואיס רמירס והפייבוריט של המדור, רינאלדו קרוסאדו. בהתחלה היה נראה שהנבחרת תשחק עם שני שחקנים באמצע, שניהם קשרים אחוריים, ואחד מהם יהיה יוספמיר באיון, אבל באיון עבר עונה זוועתית בריבר, ומארקאריאן החליט לעבור ל-4-3-3, שרמירס משתמש בנבחרת כקרש קפיצה לקורינתיאנס הברזילאית, בעוד קרוסאדו סוחב את אאוריץ' להתחרות על האליפות בפרו. השלישייה הקדמית הייתה נראית ברורה - משמאל חואן וארגאס, מימין פארפאן ובמרכז קלאודיו פיסארו, אלא שקללה נפלה על הנבחרת, והכוכבים נפלו זה אחר זה. ראשית וארגאס נפצע, אחר-כך פיסארו ולבסוף גם פארפאן נפל. בעוד וארגאס צפוי לנסוע לארגנטינה (כנראה לא יוכל לשחק במשחק הראשון), פיסארו ופארפאן ייעדרו מהאליפות, שהייתה אמורה להיות החזרה הרשמית שלהם לנבחרת אחרי ההשעייה. כעת יצטרכו לתת את הטון מספר צעירים מבטיחים - אנדרה קאריו, שעבר לספורטינג ליסבון, כריסטיאן קואבה, לואיס אדווינקולה וראול רואיסדיאס.

הסגל המלא

שוערים: סלומון ליבמן (אליאנסה לימה), ראול פרננדס (ניס, צרפת), לאאו בוטרון (סן-מרטין).

הגנה: אלברטו רודריגס (ספורטינג ליסבון), סנטיאגו אקאסייטה (אלמריה), יאנקרלו קארמונה (סן-לורנסו), וולטר וילצ'ס (ספורטינג קריסטל), כריסטיאן ראמוס (אליאנסה לימה), רנסו רבורדו (אוניברסיטאריו), יוסימר יוטום (ספורטינג קריסטל), אלדו קורסו (סן מרטין).

קישור: אדאן באלבין (סן-מרטין), יוספמיר באיון (ריבר פלייט), רינאלדו קרוסאדו (חואן אאוריץ'), קרלוס לובאתון (ספורטינג קריסטל), חואן וארגאס (פיורנטינה), מייקל גווארה (ספורט בויס), אנטוניו גונסאלס (אוניברסיטאריו).

התקפה:פאולו גררו (המבורג), אנדרה קאריו (ספורטינג ליסבון), ראול רואידיאס (אוניברסיטאריו), לואיס אדווינקולה (ספורטינג קריסטל).


האיש על הקווים

סרחיו אפרהם "אל מאגו" מארקאריאן אברהמיאן

http://4.bp.blogspot.com/_b61adWXlScc/TFQHxgaXY4I/AAAAAAAAOYQ/Aby4FffYU9E/s1600/lista-convocados-por-sergio-markarian.Xxx

גיל: 66
רזומה כמאמן: קלוב אולימפיה (פראגוואי, 83-86), נסיונל (אורוגוואי, 87), סול דה אמריקה (פראגוואי, 87-89), סרו פורטניו (פראגוואי, 90-91), נבחרת פראגוואי (92), אוניברסיטאריו (פרו, 93-95), ספורטינג קריסטל (פרו, 96-97), לוניקוס (יוון, 98-99), נבחרת פראגוואי (99-02), פנאתנייקוס (02-04), אירקליס (יוון, 04-05), ליברטד (פראגוואי, 05-07), קרוס אסול (מקסיקו, 07-08), אוניברסידד דה צ'ילה (09), דנוביו (אורוגוואי, 10), נבחרת פרו.

המאמן האורוגוואי ממוצא ארמני אימן בהצלחה באוניברסיטאריו ובספורטינג קריסטל בשנות התשעים, וגם העפיל עם נבחרת פראגוואי למונדיאל 2002. אחת ההחלטות הראשונות שלו בתפקיד החדש הייתה להחזיר את המושעים, ואכן שלושה מהם (למעט אנדרס מנדוסה) חזרו לנבחרת. ג'פרסון פארפאן הספיק לחטוף השעייה שנייה, אחרי שבילה בקזינו אחרי משחק הידידות בפנמה באוקטובר, אבל במאי החליט מארקאריאן לסלוח לו בשנית, והוא חזר לנבחרת לקראת הקופה.

"אל מאגו" זוכה לתמיכה חסרת תקדים בפרו, מדינה שלא נוהגת לאהוב אף-אחד, שלעומת זאת התמיכה בנשיא ההתאחדות עומדת על 7%. המאמן קיבל את כל מה שרק ביקש, פגרה ארוכה של הליגה לקראת הקופה, פגרות גם בעת משחקי הידידות (דבר שלא היה קודם, אפילו לא במשחקים הרשמיים) ושליטה מוחלטת על העניינים בנבחרת. הן בפן המקצועי והן בפן המשמעתי. מארקאריאן אמור להיות הביאלסה של פרו, אבל המבחן האמיתי שלו יהיה במוקדמות המונדיאל.

שחקני מפתח

חואן מנואל וארגאס ריסקו

http://s.peru21.pe/102/ima/0/0/0/3/4/34092.Xxx

גיל: 27
גובה: 1.85 מ'
קבוצה: פיורנטינה

"אל לוקו" החמיץ את הקופה ב-2007, והיה נראה שהוא יחמיץ אותה פעם נוספת, לאחר שסבל ממתיחה במחנה האימונים. הרופאים אמרו שההחלמה תימשך שלושה שבועות, בעוד נותרו רק שבועיים לפתיחת המשחקים, אבל וארגאס התעקש, והשחקן עם הלב הכי גדול בנבחרת ייכלל בסגל, בתקווה שבמשחק השני הוא כבר יכול לרוץ באגף שמאל.

וארגאס חווה עונה די מוזרה בפיורנטינה, עם ביקורות הדדיות בינו לבין סיניסה מיכאלוביץ', ולא ברור אם הוא ימשיך בפירנצה, או שמא יצפין. לקראת סוף העונה "צ'וקי" נכנס לכושר, עם מספר בישולים ושני גולאסוס גדולים נגד אודינזה וברשיה. בהיעדרם של פיסארו ופארפאן, הוא יהיה המנהיג של הנבחרת, כפי שהיה בשנים האחרונות. אלא שהפעם נראה שיהיו שחקנים נוספים שיוכלו לתרום בצד המקצועי, ובוודאי שיש מאמן טוב בהרבה.

אלברטו ג'וניור רודריגס ולדלומר

http://1.bp.blogspot.com/_gr41FEso034/SPUNFBgNxqI/AAAAAAAASHE/gXCX4gSQi-E/s400/Alberto+Rodriguez+1.Xxx

גיל: 27
גובה: 1.82 מ'
קבוצה: ספורטינג ליסבון

"אל מודו" (האילם) חווה את העונה הטובה ביותר שלו ויחד עם זאת את העונה עם הכי הרבה פציעות. הקפטן של בראגה בשתי העונות האחרונות הוליך אותה לליגה האלופות, שמשחק ההגנה של הקבוצה בראשותו היה טוב בהרבה ממשחק ההתקפה. הקבוצה הקטנה לא עצרה עד לגמר של הליגה האירופית, שם טעות שלו ביציאה קדימה אפשרה לפאלקאו לכבוש את שער הניצחון של פורטו.

רודריגס מיצב את עצמו כאחד הבלמים הטובים בפורטוגל. למרות שהיה כבר פעמיים על-סף מעבר לפורטו, בסוף הוא עבר עם מאמנו בבראגה אל ספורטינג ליסבון המתחדשת, שם יפגוש פרואני נוסף, אנדרה קאריו הצעיר. רודריגס לא שיחק עדיין משחק אחד בעידן מארקאריאן בגלל חוסר מזל עם פציעות, וגם מנוחה בעקבות העונה המפרכת שעבר, אבל המאמן מחשיב אותו לעוגן ההגנה, כשהשאלה היא לצד מי ישחק האילם.

הפייבוריט של אייסוקר

פאולו רינאלדו קרוסאדו דוראנד

http://2.bp.blogspot.com/-vDPzbYKy1tA/TZuEbvr26PI/AAAAAAAAAdc/v5UjeNK0vos/s1600/cruzado.Xxx

גיל: 26
גובה: 1.80 מ'
קבוצה: חואן אאוריץ' (פרו)

השחקן שאני ואליאס הרצנו לו קמפיין ובסופו של דבר אכן מצא את עצמו בנבחרת, הוא כנראה השחקן המפתיע ביותר בהרכב, יחד עם הקשר האחורי אדאן באלבין. אלא שבעוד באלבין שם בעיקר בגלל חוסר ברירה בעמדת הקשר האחורי עם דעיכתו של יוספמיר באיון, קרוסאדו חזר לליגה בפרו, חזר לתודעה וחזר לשחק באותו אופן שהזכיר ללא מעט אנשים את ריקלמה.

קרוסאדו גדל באליאנסה לימה, וזכה שם בשלוש אליפויות בארבע השנים ששיחק בקבוצתה הבוגרת. היכולת שלו גרמה לכמה קבוצות מארגנטינה להתעניין בו, אבל בסוף הוא הגיע דווקא לגראסהופרס השוויצרית, שם הוא אמנם שיחק באופן קבוע והיה אחד המצטיינים בקבוצה, אבל הקבוצה כולה אכזבה וסיימה במקום הרביעי. קרוסאדו חזר לתקופה קצרה לפרו, ואז שוב עזב בשביל כסף, גדול יותר, הפעם במקום הרבה יותר אקזוטי - הליגה האירנית. באירן הוא אמנם זכה באליפות עם אסטגלל טהרן, אבל יצא לחלוטין מהתודעה. עם הגעתו של סרחיו מארקאריאן ופתיחתו של עידן חדש בנבחרת, קרוסאדו החליט, כמו שחקנים אחרים, לחזור לליגה בפרו ומצא בית חם בצ'יקלאיו. ההצלחה שם עד כה היא הרבה מעל המצופה. הקבוצה נמצאת במקום השני, ניצחה כבר את המוליכה אליאנסה, נותנת לא מעט הצגות בניצוחו של רינאלדו, שמעורב בכמעט כל השערים של הקבוצה.

המאמן הלאומי לא יכל להתעלם ממנו, וקרא לו לנבחרת למשחקי הידידות, שם הוא שכנע אותו שמקומו בהרכב. בזכות היכולת הטובה וגם השיטה שהתחלפה ל 4-3-3, שקרוסאדו ורמירס עושים הרבה מאוד עבודה הן בצד האחורי והן בשליטה בכדור. יכולתו הייתה מהגורמים לכך שבקופה קירין פרו שלטה בשני המשחקים, הן מול יפן והן מול צ'כיה, שבמשחק מול האירופאים זה הגיע לרמות של ברצלונה כמעט. הבעיה היא שקרוסאדו עדיין לא מעז בנבחרת כמו בליגה, לא מאיים על השער, ומשאיר את הגיחות קדימה לרמירס. אם פרו רוצה להצליח, קרוסאדו יצטרך להעלות את הרמה, וגם להגביר את הקצב.

יישחקו הצעירים לפניכם?

עם פציעתו של פיסארו, פאולו גררו עלה כאופציה הטבעית להחליף אותו בהרכב, וגם מבחינתו של מארקאריאן זה כך. אלא ש"הקוסם" אמר שיש גם אופציות אחרות - ראול רואידיאס, אנדרה קאריו, לואיס אדווינקולה וכריסטיאן קואבה. כעת, אחרי שגם פארפאן נפצע, זו ההזדמנות שלהם להראות מה הם יודעים ולקבל חשיפה עולמית. הסקאוטים למיניהם צריכים להתחיל ללמוד את השמות הללו.

ראול רואידיאס יהיה בן 21 שנים ביום של הגמר, ולמרות שהוא בגובה 1.67 מ בלבד', הוא משחק לא מעט כ-"9", שבדרך-כלל הוא משחק באוניברסיטאריו כחלוץ שני. רואידיאס הוא אחד מנקודות האור באוניברסיטאריו המאכזבת (יחסית) העונה, והביא לה לא מעט נקודות עם כיבושים ובישולים קריטיים. הוא הומלץ ע"י פארפאן לשאלקה, ולא מן הנמנע שנראה אותו בגרמניה בעונה הבאה.

אנדרה קאריו בן ה-19 התחיל את העונה באופן מופלא, שכבש בשלושה מארבעת משחקי הפתיחה. מהר מאוד התחילו להגיע ההצעות, הן מכרונינגן ההולנדית והן מפורטו, עד שהגיעה ההצעה הרצינית ביותר מספורטינג ליסבון, שם הוא חתם לחמש עונות. בסודאמריקנו קאריו נראה לא טוב, בעיקר בגלל שפרין הסיב אותו לקישור, למרות שעדיין ראו את הכישרון העצום שיש בו. כעת קאריו, שיכול לשחק בעמדה של פארפאן או בצד השני, יצטרך להראות שההשוואת ל"פוקיטה" לא היו מופרכות, ושיש לו מה להציע ברמה העולמית.

לואיס אדווינקולה בן ה-21 הוא אחד מהפייבוריטים של מארקאריאן, שהזמין אותו לכל משחקי הידידות בתקופתו, למרות שהוא די איבד את מקומו בהרכב קבוצתו, ספורטינג קריסטל. אני אישית לא ממש אוהב את "אוסאין בולט", שהוא אכן מהיר מאוד ויש לו פריצה נהדרת, אבל המסירה שלו לוקת בחסר. אם מארקאריאן ירצה להכניס מהירות להתקפות מתפרצות, זה האיש.

בראייה שלי, כריסטיאן קואבה בן ה-19 צריך להוליף את הנבחרת בשנים הבאות. "קואביטה" משחק כבר שלוש עונות די בקביעות בקבוצתו, סן-מרטין, בה זכה בשתי אליפויות. לצערי, במפעלים הבינלאומיים מאמנו, אניבל רואיס, לא סמך עליו ולא נתן לו לתפוח, מה שהביא להדחה מהירה של ה"סנטוס" הן מהסודאמריקנה ב-2009 והן מהקופה ליברטדורס העונה. קואבה שיחק טוב מאוד ב"קופה קירין" בעמדה של וארגאס, ואם וארגאס לא יוכל לשחק, ייתכן מאוד שנראה אותו בהרכב. למרות הגיל הצעיר, לדעתי הגיע הזמן שהוא ייצא לליגה גדולה יותר.

http://www.larepublica.pe/files/imagecache/img_node_carousel/img_node_carousel/Christian_Cueva-5353577.Xxx
רואידיאס, קואבה וקאריו באימוני הנבחרת

התחזית לארגנטינה:

צריך לקחת בחשבון שהמטרה של הנבחרת היא המונדיאל, והקופה תהיה רק בדיקת כלים לקראת המוקדמות, ולא יותר מזה. חוץ מזה יש את ההיעדרויות של פיסארו ופארפאן, כשגם וארגאס עדיין בסימן שאלה ויכול להיות שמארקאריאן לא יסכן אותו. בלעדיהם, קשה לי לראות את פרו מצליחה להגיע רחוק. בקופה האחרון פרו הביסה את אורוגוואי 3-0 במשחק הפתיחה והיה נראה שהיא תגיע רחוק, אלא שאז הגיעו שני משחקים מאכזבים מול ונצואלה ובוליביה, ושוב הדחה ברבע-הגמר. סביר להניח שגם הפעם יהיה משהו דומה - פתיחה טובה, רבע-גמר והביתה.