פנדלים כשיטה להכרעת משחקים זו סוגייה שעולה כל פעם בטורנירים גדולים, כשמספר בעיטות מ- 11 מטרים שולחים חצי לבכות וחצי לצהול, אבל האם צריך להמשיך בשיטה הזו, לבטל אותה או לשנות אותה במקצת? האם להטיל גורל אליפות שלמה על חוסר ריכוז רגעי של שחקן גדול שבועט החוצה? במונדיאל 94 נקטעו בצורה אכזרית 4 שנים של ציפיה איטלקית בגמר מול ברזיל עם החמצות גורליות. פנדל אחד מוחמץ של ג'ובאני רוסו או רמי אליהו הביא גביע מדינה למכבי ת"א והפועל ר"ג בהתאמה, ובכלל, ב- 6 השנים האחרונות הוכרעו 4 גמרים בישראל בכדורי עונשין (פעמיים בית"ר הפסידה להפועל ת"א, פעם מכבי חיפה למכבי ת"א ופעם אחת ב"ש לר"ג). מצד שני, שחקנים הרוגים מעייפות אחרי 120 דקות של כדורגל אינטנסיבי באליפות גדולה אחרי עונה ארוכה וצריך איזושהי דרך להכריע את המשחק, ופנדלים עדיפים מהטלת מטבע. הצעה שקראתי היום בעיתון: ג'ראלד קאסל, עיתונאי, מציע לאחר 90 דקות שכל קבוצה תבעט שני פנדלים כ"א, הפנדלים שנכבשו יתווספו לתוצאה של המשחק ואז הקבוצות תשחקנה 15 דקות בניסיון לשוות, לשמור על היתרון, או לשבור שוב את השוויון (אם שתי הקבוצות כבשו מספר זהה של פנדלים). כך תהיה עוד 15 שעה של משחק מותח ואם שוב שוויון- עוד שני פנדלים ועוד רבע שעה של משחק (שזה 120 דקות) ורק אז דו קרב פנדלים כמו היום, כלומר יש פה ניסיון הגיוני לדחות את ההכרעה בפנדלים ולנסות לתת עוד צ'אנס לשער שדה. קצת פרטים על פנדלים: התחילו לבעוט אותם באירלנד ב- 1890, לאחר מכן זה הוצא גם להתאחדות האנגלית והן אמצו את השיטה, אבל רק בזמן משחק (עבירה ברחבה) ולא כהכרעה. את ההמצאה להכריע משחקים בטורנירים מרכזיים בבעיטות פנדלים הביא לפיפ"א בסוף שנות השישים מי אם לא- ישראלי! יו"ר ההתאחדות הישראלית דאז דגן. הוא גם קיבל מקום של כבוד בסרט שנעשה על פנדלים לפני כמה שנים. התוצאה הגבוהה ביותר בפנדלים במונדיאל היא 5-4 ובטורניר יורו 9-8 (צ'כיה כבשה 9 מ-9 וניצחה את איטליה במשחק על המקום השלישי ב- 1980). בטורניר קופה אמריקה 6-5, באליפות אפריקה חוף השנהב ניצחה את גאנה 11 - 10 אחרי 12 בעיטות. בךיברטדורס השיא הוא 11- 10 לניואלס אולד בויז על אמריקה דה קאלי אחרי 13 בעיטות. לך פוזנן ניצחה ב- 2001 את פוגון שצ'צ'ין בגביע הפולני 13 - 12 אחרי 15 בעיטות לכל צד. בטורקיה ב- 96 גנצ'לרבירליג'י כבשה 17/17 (האחוז הטוב בהסטוריה) וגלטסראי החטיאה פנדל אחד וזה הספיק. בצרפת קרה מקרה יותר מדהים באותה שנה: אוברנאי מהליגה ה-6 שיחקה נגד וויטלשהיים מהליגה ה-5 ואחרי 20 בעיטות לכל צד בתוצאה 15-15 השופט סיים את המשחק בגלל החושך שירד, וההתאחדות קבעה שאוברנאי עולה בגלל שהיא מליגה נמוכה יותר! בארגנטינה כשהיה נהוג פעם להכריע משחקי ליגה שהסתיימו בתיקו, ניצחה ארחנטינוס ג'וניורס את ראסינג 20 - 19 (התוצאה הגבוהה בהסטוריה). פרט מצחיק לסיום: בליגה עד גיל 10 באנגליה הוכרע דו-קרב פנדלים לאחר 33 בעיטות לכל קבוצה בתוצאה 2 - 1!!!! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx *את הבדיקה המקיפה ביצע עוזי דן עבור עיתון "הארץ". טוב, אחרי שצחקנו, מה תגובתכם בנושא? להשאיר, לשנות, לבטל? והכי חשוב למה.
אני דווקא נגד שיטת הפנדלים. השיטה אכזרית מידי בכדי שישתמשו בה בטורנירים גדולים. למה? אני אתן בתור דוגמא את ההולנדים (מה לעשות...) ביורו 2000: אחרי טורניר נפלא במסגרת יורו 2000, ולאחר שברבע הגמר האורנג' הביסו את יוגוסלביה (לשעבר) 6-1, הם מגיעים לחצי הגמר מול איטליה. עוברות 120 דקות (לאחר שפרנק דה בור וקלויברט החטיאו פנדלים במהלך המשחק...), הולכים לפנדלים. ההולנדים מחטיאים 3 פנדלים (נדמה לי...), והולכים הבייתה (הם כבר היו בבית). איך זה שאחת הנבחרות הטובות ביותר בטורניר הנ"ל עפה, אחרי תצוגות כל כך מרשימות? התשובה: פנדלים... גם השנה ביורו 2004, פורטוגל העיפה את אנגליה בדו קרב פנדלים, לאחר 2-2 במסגרת 120 הדקות. פשוט חוסר מזל.
לי אין בעייה מיוחדת עם השיטה של הפנדלים אבל גם השיטה שהציע העיתונאי די נחמדה אבל לא נראה לי שהיא מציאותית. לחזור לשחק אחרי בעיטת 2 פנדלים לכל קבוצה, לא רק שאני לא חושב שיתרום למשחק שתוצאתו הוגנת יותרף אלא גם לא נראה לי שזה בריא לשחקנים לחזור לשחק אחרי 120 דקות בהם הם שיחקו ולאחר מכן כמה דקות של מנוחה לפנדלים. השחקנים יהיו כל כך עייפים שיכול להיות שלא יהיה ערך למשחק וגם זה מגדיל אפשרות לפציעות.
פנדלים זה כיף, מותח... אבל להכריע משחק עם פנדלים זה מאוד אכזרי! אני מציע שבמקום שילכו לפנדלים אז להוציא את השוערים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
אין שום קשר לחוסר מזל! פנדלים הם חלק מהמשחק וכל שחקן טוב צריך גם לדעת לבעוט פנדלים בדיוק כמו שהוא צריך לדעת למסור. ההולנדים קיבלו 2 הזדמנויות ולא ניצלו אותן! אם הם היו כובשים את הפנדלים בזמן המשחק אז המשחק לא היה מגיע בכלל לפנדלים. הולנד לא עפו מהטורניר בגלל שיטת ההכרעה מ11 מטר אלה בגלל שהם לא ניצלו את ההזדמנויות שנתנו להם. לסיכום: כדורגל הוא משחק אכזרי ופנדלים הם חלק ממנו!
מה שאפשר לשנות בשיטה הנוכחית זה מספר החילופים. אם המשחק נכנס להארכה הקבוצות יורשו לעשות חילופים נוספים. וכך קבוצה עם יותר עומק בספסל תוכל לממש את היתרון הזה.
שיטת הפנדלים היא מאוד אכזרית אבל אין מה לעשות. 2 קבוצות שיחקו 120 דקות ולא הגיעו להכרעה, ניתן להם עוד שעתיים לשחק? חייבים להכריע את זה ופנדלים זאת השיטה הכי הוגנת במצב כזה שאף קבוצה לא לוקחת את היתרון ומנצחת.
אוייש, עזבו אותכם משטויות, הפנדלים הם אחד הדברים הכי יפים בכדורגל... אכזרי?! לא קשור למציאות?! כל הכדורגל הוא אכזרי. לחטוף גול ממתפרצת בדקה ה-90 אחרי ששלטת כל המשחק זה לא אכזרי? והחוקים האידיוטים האלה מ-ס-ו-ב-כ-י-ם מדי, כל היופי בכדורגל זה הפשטות שבו אז למה להרוס?
אני מסכים לחלוטין. היופי הוא הפשטות. בגלל זה אני לא סובל את "שער הכסף", יותר מדי סעיפים - ואם ואם ואם ואם... הקבוצות שיחקו 120 דקות ולא הגיעו להכרעה. מה לעשות, צריך להפריד איכשהו. שיטת הפנדלים לפחות מספקת דרמה, גיבורים ואגדות.
לא..שער הכסף הרבה יותר טוב לדעתי מאשר שער הזהב האכזרי ..נכון שזה בא בעקבות הרגדיה של יורו 2000 אבל בכל זאת..זה מוביל לפחדנות ולהגנה במשך כל ההארכה על מנת להגיע לפנדלים, בשער הכסף עוד יש לך הזדמנות להשוות וזה מוביל למשחק טוב הרבה יותר.
האמת, אני לא מבין מה הייתה הבעייה בהארכה הרגילה.. בלי שערי זהב ושערי כסף.. פשוט עוד 30 דקות של משחק... הכי פשוט וטוב, לא הבנתי מה טוב יותר בשער הכסף - שער הכסף בעצם יוצר מצב של הארכה ראשונה והארכה שנייה במקום כמו פעם הארכה אחת שמורכבת משתי מחציות.
שיטת הפנדלים לא רחוקה מהטלת מטבע, גם היא מבוססת בעיקר על מזל, אבל נותנת אשליה של "הקבוצה הטובה יותר עלתה" כי היא בעטה טוב יותר. השיטה שיכולה באמת להעיד על איכות השחקנים ופחות על מזל היא השיטה שאם אני זוכר נכון, השתמשו בה בארה"ב אחרי התעוררות הכדורגל שם שבאה בעקבות מונדיאל 94. במקום פנדלים השחקן מתחיל מקו החצי כשיש לו 5 או 7 שניות (לא זוכר בדיוק) להבקיע.כך לשוער יש התלבטות אם\מתי לצאת, השחקן מתלבט אם להפציץ מרחוק\להקשית\לעבור את השוער, יש בזה אמנם מימד של שכונתיות אבל גם קסם מיוחד- תנסו לדמיין את שחקני ושוער קבוצתכם האהודה משתתפים בכזה דו קרב. הלוואי והיו עושים כך בארץ ובכלל. שיטה נחמדה נוספת היא כמו בסטנגה- לבעוט מהחצי מול שער ריק. מעיד אך ורק על יכולת הבעיטה של השחקן. מה אתם אומרים על השיטה הראשונה?
