נוטה לא להסכים איתך אלעד. נכון שגם התרנגולים החמיצו מול השער, אבל אלו לא היו החמצות נאיביות אלא החמצות קלאסיות של כדורגל. הנאיביות של ארסנל ביחס למקומיים הייתה בהתנהגות ליד השער, בשפת הגוף ובמי בסוף לוקח את המשחק מכלום. כשארסנל מגיעה לרחבה היא מתחילה לגמגם, אף אחד לא רוצה לבעוט, מוסרים עוד פס נאיבי ופחדני למרות שעד אותו הפס הקבוצה משחקת טוב. זה נאיבי ואפילו דבילי שלא לתת בראש ששולטים כך בכדור כל המשחק. מצד שני, התרנגולים בעטו לשער מכל חצי הזדמנות מסריחה שרק הייתה להם ולכן קשה לכבוש כך באחוזים גבוהים, אבל זה עדיף מלפלרטט עם עצמך ליד השער. בסופו של דבר אחד הבעיטות מרעידה את הרשת וזאת תפיסה נכונה לכדורגל. מי שבועט הרבה - לא נאיבי - נקודה.
סקירה רחבה אני אתן מחר אבל הפרשי רמות ברורים נראו אחרי שסאנדרו נכנס, ב20 דקות האחרונות יכולנו לתת עוד כמה ואני מאמין שאם היינו פותחים עם סאנדרו במרכז וVDV ליד אדאביור המשחק היה נגמר עוד בהתחלה
Eric Cantona, אוקיי, עכשיו אני מבין למה אתה מתכוון. אצל ארסנל ה"גמגום" נובע (בין השאר) משתי סיבות: 1) השיטה של ארסן ונגר. זו האידיאלוגיה של המאמן והאידיאולוגיה הזאת מופנית באופן ישיר לעבר השחקנים. תמיד מנסים למסור אצלנו לאופציה יותר נוחה לכאורה, למרות שממש לא בטוח שזו ההחלטה הנכונה. מנסים לשחק אצלנו את הכדורגל "היפה" אבל לא בטוח שיש לנו כבר את הכלים לשחק אותו כמו בעבר ונוצר מצב שאנחנו משחקים משחק לא תכליתי. גם במחצית הראשונה שהיינו בשליטה מוחלטת לאורך דקות ארוכות לא הגענו למצבים רציניים מלבד ההחמצה הגדולה של ג'רביניו בתוך הרחבה. אוהדי ארסנל יודעים שהדבר הזה לא התחיל היום - וזה משהו שמשגע את כולם ללא יוצא מן הכלל. היום היה רגע שראמזי היה בתוך הרחבה של טוטנהאם במחצית הראשונה ובמקום לבעוט לעבר השער הוא מסר ל... אף אחד. כרגיל. 2) טוטנהאם פשוט קבוצה איכותית מאיתנו וזו אחת הסיבות המרכזיות שהם ניצחו אותנו היום. אנחנו כבר פשוט לא מספיק טובים. שני השחקנים בהתקפה שהיו מסביב לרובין ואן פרסי, ג'רביניו ותיאו וולקוט, שניהם שחקנים עם קבלת החלטות גרועה ושניהם גם נמצאים בכושר גרוע. גם הקישור שלנו לא תמך כראוי בחלוץ שלנו, ואן פרסי, אותו חלוץ שלא בעט אפילו פעם אחת היום לשער. קשה לבקיע ככה שערים. קשה ככה להגיע בכלל למצבים ראויים.
אולי יש הבדלי רמות ואולי אין, זה נתון לויכוח. בוא נקח את המשחק הספציפי הזה ונאמר דבר ברור: ארסנל לא נפלו מטוטנהאם הערב בשום אספקט של המשחק למעט הפילוסופיה של המאמנים שאחד כמו שהסכמנו תחליתי יותר והשני משחק בעיגולים. החזקתם יותר בכדור, היה לכם יתרון במרכז המגרש, לא אומר שליטה מוחלטת ואבל יתרון קטן של שחקני הקישור שלכם הורגש בלי ספק. אתם אלו שהייתם צריכים להבקיע יותר אבל אתם לא בועטים. היום אותם הבדלי רמות עליהם אתה מדבר לא נראו, די טישטתם אותם. הגעתם למשחק וכל תוכנית המשחק פעלה לפחות עד קו הרחבה. רק שם זה נעצר.
Eric Cantona, אני נאלץ לא להסכים איתך. אני ממש לא חושב שהיינו צריכים להבקיע יותר שערים מהם. נכון שאנחנו לא בועטים מספיק לעבר השער, אבל גם לא צריך להגזים - זה לא שהגענו לכ"כ הרבה מצבים שהיינו צריכים לבעוט ולא בעטנו. אם תראה את הסטטיסטיקה תוכל לראות שהם הגיעו למספר מצבים גדול יותר מאיתנו. אנחנו אומנם היינו בשליטה (אופטית) רוב הזמן אבל הם היו מסוכנים מאיתנו בחלק ההתקפי. הקבוצה ששולטת בכדור היא לא בהכרח טובה יותר מהיריבה, בוודאי שלא יותר מסוכנת. אפשר לראות זאת במשחקים שלנו בשנים האחרונות בצורה נהדרת. עוד דבר שצריך להבין: טוטנהאם לא היו ביום כזה גדול יחסית ובכל זאת ניצחו. אנחנו לעומת זאת דווקא למען האמת הפתענו לטובה(הכול יחסי כמובן), כך שאולי בגלל זה אתה לא רואה את ההבדל המקצועי כרגע. עבורי, משחק כזה דווקא כן ממחיש את הבדלים ברמת האיכות בין הקבוצות, ואת המהפך בין המעמדות בלונדון שמובילה לתקופה חדשה, מוזרה ובעיקר מתסכלת עבור ארסנל ואוהדיה. לפחות לעת עתה.
בהתחלה רעדו לנו הביצים שמעתי את זה עד לכאן. השחקנים שיחקו עם קילו על כל רגל ועוד קילו על הצוואר. ארסנל הייתה ראשונה לכל כדור במרכז השדה, טוטנהאם הייה לא מדוייקת בעליל במרכז השדה ודווקא היה נראה שהאדומים רוצים יותר, אני לא יודע מה ראיתם אבל דווקא ראיתי שונגר הכין אותם די טוב, כל מסירה לשחקן לבן 2 או 3 אדומים עליו, לא ניהלנו את המשחק שלנו בעיקר בגללנו. מה שכן היינו יותר מסוכנים ליד הרחבה כשכבר הגענו לשם. זכורה לי תמונה של 63 -37 באחזקת כדור, לטובת פרנסנל. ואז הגיע הגול, וידעתי שזה ישחרר, פתאום מודריץ' וקאבול ראשונים, ופתאום הנה עוד רגע השני. פארקר היה מעולה, אבל הוא לא צריך לעשות דברים שהוא לא יודע וכל רגע שהוא עלה יותר מדי קדימה/כדרר יותר מדי לי היו התקפי לב. ואז קיוויתי שלא נעלה נאיבים למחצית שניה. ופתחנו טוב. ולבסוף נרדמנו - בחיים אבל בחיים סונג לא יכול לעשות את מה שעשה שם. ארסנל בועטת והיא ראשונה לריבאונדים זה פשוט היה נורא. פארקר כבר לא עמד על הרגליים ולוקה היה חלש - זה התבקש שנראה את סנדרו. סנדרו נכנס - האמצע התייצב, השתלטנו שוב על המשחק, הגענו למצבים, ואז הגיע ווקר. או קייל ווקר. כמה שאני כבר חולה עליו אמרתי לחברים שלי הוא יהיה גדול - זאת האהבה החדשה שלי לצד בייל. בעיטה עם הלב. שצ'ני היה טוב אפילו טוב מאוד היום, וכן הוא אשם בגול - הוא יהיה שוער מצויין וארסנל לא צריכה לדאוג לגבי העמדה הזאת. לדעתי אדביור לא רצה להבקיע היום. יותר מדי פעמים ראיתי אותו קורא את המהלך אבל עושה אותו שני מאוחר מדי, גם ההחמצה שלו היא בפירוש החמצה שאני לא רוצה להגיד מכוונת אבל כך זה היה נראה. עשה רושם כאילו הוא לא רוצה להבקיע נגדם. זה הציק לי. הכניסה של ליברמור הבטיחה את המשק. הוא לא מלוטש ומוסר די גרוע, אבל הוא לוחם שוורים נוסף לצד סנדרו. וזה הבטיח קצת מנוחה לפארקר שכבר לא עמד בעומס(והוחלף גם בצדק) ובעצם נעל וחתם את האמצע ולא באמת השאי לארסנל דרך לחזור(רק בהברקה של ואן פרסי/ג'רביניו, שלא קרתה למזלנו). בסופו של יום - הטובים ניצחו וזה מה שחשוב. 3 נקודות יקרות, יקרות מפז. גם חשובות במאבק למקום הרביעי וגם בתקווה שאולי סוף סוף נסיים מעל הסקאמס. YID ARMY!
מאור, סיכמת יפה פחות או יותר כמעט כל מה שחוויתי מהמשחק הזה. הזדהיתי לגמרי לגבי זה שיכולנו לגמור את זה מוקדם ועם לב שקט לאורך רוב המשחק, התמהמהנו ועוררנו המון דפיקות לב. שמעו, אני לא זוכר בחיים שלי ארסנל עם כזה חוסר ביטחון ובסופו של דבר הגישה הנוירוטית שלנו למשחק עדיין הייתה חזקה מהרצון שלהם בניצחון וזה לדעתי מה שעשה את ההבדל, הם היו הססניים בטירוף (וואו, ההחטאה הזאת של ג'רביניו, שמעו, אפילו חלוצים שלהם כמו בנדטנר היו עושים מזה פעם שער בלי להזיע) וכשיש לך פייטרים כמו סנדרו ופרקר זה אוכל אותם בלי מלח. מתחילת המחצית השנייה התחננתי להארי שיכניס כבר את סאנדרו ובאמת הכניסה שלו היא זו שעשתה בעיניי את השינוי. תחילת המחצית השנייה הייתה נקודת שבירה. ונגר בטח שטף אותם במחצית ופתאום הם עלו באטרף, פשוט התבטלנו לחלוטין לפניהם אפילו שהשחקנים שלנו על המגרש, מה לעשות, מוכשרים משלהם. היינו כל כך אנמיים ופתאום לא ראינו כמעט כלום מבייל, אדבאיור, ראפה (נ.ב - הטירוף שלו בגול הראשון - פרייסלס. התעצבנתי על הצהוב המיותר שבא לפני כן על כניסה סתמית בגיבס אבל ברגע סלחתי לו על הכל. איפה עוד רואים שחקן התקפה כזה שמתרגש בטירוף מכל המעמד הזה? ראפה, אני אוהב אותך). השינוי הגיע כשסאנדרו נכנס, ראה שלכולם סביבו רועדות הברכיים ומאצ'ו כמו סאנדרו בנונשלנט שלו נכנס ופשוט מנער את כולם ואומר "חלאס". בסוף המשחק הם שוטטו המון ליד הרחבה שלנו (שוטטו הוא מונח טוב) וסאנדרו חילץ שם כדורים כמו בשדה קרב. הוא העיר את מודריץ' (שהפך למתקל פשוט נהדר) ופתאום התחלנו להוציא כדורים בחצי שלהם לנסיונות שניים. הגול של קייל ווקר הגיע ממש ככה. הדפו את הכדור מהרחבה ישר אליו, והוא עשה תרגיל ממש זהה לזה שעשה שנה שעברה באסטון וילה נגד פולהאם. עבר שחקן במהירות האדירה שלנו, ועם התנופה שיגר כדור לפינה. game over. מאור - אם אני צריך להשוות את קייל ווקר למישהו שהיה בקבוצה השנייה שלך, אני חייב לומר שהוא הניקולה וויצ'יץ' שלנו. שחקן שבהתחלה העדיפו שחקן פחות טוב ממנו על פניו, ורק אחרי עונה גילו שיש להם ביד יהלום לשנים ארוכות. קייל ווקר הוא נכס, לג'נד אין דה מייקינג. הרבה שנים אנחנו מחליפים מגנים ימניים בשרשרת והעונה נראה שסוף סוף מצאנו מישהו שפה להישאר. מבחינתי - איש המשחק. דווקא הכניסה של צ'רלי לדעתי קצת בלבלה אותנו ואני לא אסלח הרבה זמן לצ'רלי על הקרן המיותרת שהוא נתן להם בסוף והוריד לי את הלב לאיזור החלציים. זה לחלוטין לא צ'רלי השקט שהכרנו וזה אפילו קצת מזכיר לי את מה שקרה לווילסון פלאסיוס בעונה שעברה. אני כל כך שמח שהגענו לימים שבהם הארכ-נבל שנקרא ארסנל הוא כבר לא הפחד אלוהים שהוא היה פעם. פתאום הם רק מכשול סביר. יריבה שעל הנייר אפילו לא שוות כוח לנו. אלוהים, כמה פנטזתי על הרגע הזה וסוף סוף הוא בא! אפשר להוציא את הגול של קאבול מהזיכרון הנגיש, ברוך הבא קייל ווקר!
ואיך אפשר בלי תקרית לחיצות ידיים עם ארסן ונגר? קלייב אלן מתעצבן שונגר לא לחץ לו את היד, שוטר היה צריך להפריד בינהם אחרי שזה כמעט הגיע למכות ולקינוח קלייב אלן כינה את ונגר two bob, משהו שלדעתי יכול לזכות אותו בעונש מההתאחדות.
האמת שקצת חששתי. מסביבי כולם התבדחו ואמרו לי שאנחנו הולכים לקרוע אותם וכמובן שאמרתי "ברור" אך היה בי פחד מסויים, זה עדיין דרבי, זה נכון שהם במצב גרוע.. אבל הכל יכול לקרות. פשוט כיף. אי אפשר שלא להרגיש טוב, זה לחלוטין עשה לי את השבוע. את הניתוחים על המשחק כבר אמרתם, מיותר לחזור על אותם דברים מבחינתי. מה שכן, מאוד הייתי רוצה לראות משולש של סאנדרו לוקה ופארקר באמצע, ראפא בייל באגפים ואדביור חלוץ בודד, או פארקר וסאנדרו באמצע, מודריץ ובייל באגפים וראפא קצת מאחורי אדביור. זה יכול להיות מאוד מעניין.
מסתבר שאוהדיה של ארסנל שרו לאדביור שהוא היה צריך להירצח באנגולה (מי שזוכר את אותה התקרית עם נבחרת טוגו בזמן גביע אפריקה). אמנם הם עשו רעש וכל הכבוד להם, אבל זו התנהגות דוחה.
בסדר, לפי האוהדים היו כמה אוהדים ששרו את זה, אבל לדעתי זה עוד חיפוש דרמות כי אני לא שמעתי את זה וגם עד שציינת לא ראיתי אף אחד מדבר על זה. מה שבאמת דוחה זה קלייב אלן האפס המריר שקרא לונגר two bob כי הוא לא לחץ לו את היד. מרטין קיאון הסביר היום שמדובר בפרובוקטור שמתגרה בונגר כבר שנים, מה שמאד אופייני לאנשי לקבוצה הקטנה שבה הוא נמצא.
הוא סתם מחפש תשומת לב, כנראה שהוא ניצל את ההזדמנות הזאת לנסות לפגוע במעמדו של ונגר כיוון שהוא יודע שמצבו די רגיש כרגע. לא ממש הלך לו ואפשר לומר שהוא הביך את עצמו יותר מאת ונגר. אם זה רק חלק מהאוהדים כמובן שזה בסדר, אבל מסתבר שהיו דיונים על כך במשך הבוקר בסקיי ספורטס ניוז, ומשם הבאתי את זה. אגב, אני לא ממש עושה מזה סיפור גדול אבל בעיניי דברים כאלה הם מגעילים. אני מודע לכך שזו דרך הכדורגל אבל מבחינתי מועדונים צריכים לנקוט צעדים ולמנוע אמירות\שירים מסויימים. וזה מגיע מאוהד של צ'לסי, לנו היו אוהדים שבזמנם שרו שירים גזעניים כנגד השחקן השחור שלנו - קנוביל. כלומר, זה לא משהו ספציפי נגד ארסנל אבל זה ריטואל חוזר בכדורגל העולמי.
ומה עם האפס המריר שמסרב ללחוץ יד שמוצעת לו אחרי (עוד) הפסד? מה שמאד טיפוסי למועדון הבכייני והלא ספורטיבי שהוא נמצא בו.. גם קיאון צריך להיזהר בדבריו (ולא קראתי אותם עדיין), לקלייב אלן היה כישרון ברגליים ששחקנים מסוגו יכולים רק לחלום עליו. ד?א, את הקטע עם השיר על אדביור באנגולה ציינו גם ונגר, גם רדנאפ וגם עיתונאים רבים בכתבות אחרי המשחק. לי אישית לא כזה אכפת כי אני חושב שכל השירים האלה, פוגעניים ככל שיהיו, הם חלק מהמשחק, אבל לפחות תוכלו להפסיק לקחת את ה moral high ground שאתם כל כך אוהבים לגבי השירים שלנו כלפי קמפבל וכו?
