הצטרפתי לא מזמן ככה שאין נוסטלגיה של ממש - אוג' 2010 ואכן עד היום בנפיקה לא הצליחה להתאושש מהעזיבה של ראמירס - כלומר עד ההגעה של אקסל ויטסל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
אין ספק. ונגר הוא הדוגמא הבולטת עם השינוי הכי קיצוני. ואפשר להבין גם למה - נניח גולש ממוצע התחיל לכתוב בעונת 2006-07 - התקופה השחורה של ארסנל רק החלה והיא דווקא הגיעה לגמר הצ'מפיונס וכמעט הניפה את הגביע עונה לפניכן ונכנעה רק לברצלונה הגדולה. אני חושב שגם אם באותה עונה ארסנל יצאה מהמירוץ לאליפות בשלב מאוד מוקדם והודחה על-ידי איינדהובן בצ'מפיונס - האוהדים האמינו שיש קבוצה טובה למרות שהכוכבים כבר החלו לדעוך. אני מנסה לחשוב על עוד דמויות בכדורגל שחל אצלהן מהפך גדול - אולי דרור קשטן? גם ססק פברגאס שהיה צעיר עם יכולות יוצאת דופן בארסנל - כיום הוא נחשב לבוגד. שמעון גרשון גם אחד כזה - היה שחקן הכדורגל האהוב עליי, זה שבגללו התחברתי להפועל ת"א. אחרון חביב שחשבתי עליו - רוביניו היה ה-תקווה של אוהדי ריאל מדריד באותם זמנים קשים. עאלק היורש של פלה. היום הוא שחקן שמזמין גיחוך. http://cybersimpsons.phpnet.org/aurelie/avatar/imagesavatar30.Xxx והאליל שלי? המלך ראול חיי וקיים. אבל במקום אחר. אולי הודעות של 'אכזבה מהיכולת' ותקווה שהוא יחזור להפציץ כמו בימים עברו(בכל-זאת הוא היה עוד לפי גיל 30) השתנו קצת - הסתגלתי למצב הקיים. ראול כבר אינו בין הטובים בעולם. הוא איננו וירטואוז וכל מהירותו נעלמה. כיום הוא משחק לא רע.
אתה לא יכול לצפות ממנו להיות בכושר מלפני 7-8 שנים. יחסית לגילו הוא שחקן אדיר. זה לא מובן מאליו לשחק ככה בגיל 34, בזמן שלא מעט כדורגלנים בני גילו כבר מבלים עם הילדים שלהם כל היום, או שמבזים את עצמם על מגרש הכדורגל.
17 שערים ב-42 הופעות במדי שאלקה. תוסיף לזה עוד כמה בישולים, ותקבל הספק די יפה משחקן בן 34 בשלהי הקריירה.
די קלאסי(הופתעתי שמעט מאוד הודעות הן בסגנון זה). תרנגול חדש מודיע על קיומו ומנסה להגיד משהו בלי להגיד באמת - סתם להישע חכם. פז"מ אייסוקר שלי : Mar 13 2007 4 שנים וחצי http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
ההודעה הרביעית שלי (אחרי הסברים למה אני אוהב את מילאן) מזמינה את אדריאנו להגיע למילאן, כשאני חולם על קאמבק שלו לצד רונאלדו וקאקה. האמת, פוטנציאלית היה לזה סיכוי. איפה הוא היום?
:aaarofl: אמנם מצחיק במבחן פרספקטיבת הזמן, אבל לא מנותק מהמציאות כלל. באותה תקופה רוזיצקי היה ענק, הפוטנציאל אבד בחדר הטיפולים ומשם נעלמו עקבותיו.