לאחרונה המון שחקנים פורשים מהנבחרות שלהם ולא בגלל יכולת מקצועית או גיל. קווין פריס בואטנג - 24 - גאנה...פרש מהנבחרת הוא מהשחקנים המובילים שלהם קראבליו ובוסינגווה פרשו מהנבחרת בגלל סכסוך עם המאמן יוסוף מולומבו פרש מנבחרת קונגו גם כן בגיל 24 למה זה קורה? איפה הנאמנות למדינה?
צריך לעשות הפרדה בין הדברים. אני לא יודע מה הייתה הסיבה המדוייקת לפרישה של קווין פרינס בואטנג, אבל אני מאמין שהוא עשה את זה כדי להיות יותר מרוכז במילאן, מה גם שעומס המשחקים האירופאי מקשה מאוד על שחקנים להביא את היכולת שלהם מהמועדונים לנבחרת, ויוצר שחיקה גדולה.
כן בדיוק בגלל זה. אבל למה? כל הנבחרות המובילות עם שחקנים באירופה שלא נדבר על ברזיל ואורוגוואי שהולכות ככה: 2010 -מונדיאל 2011-קופה אמריקה 2012-אולימפיידה(זה יכול להשפיע על שנים הבאות וגם תמיד מזמנים 3 מבוגרים) 2013-קונפדרציות 2014-מודניאל 2015-קופה אמריקה!
אבל מה זה להתרכז במועדון? פעם כל מי שהיה מקבל זימון לנבחרת זה היה כבוד, היה הולך בלי לחשוב פעמיים, שחקנים היו הולכים לנבחרת פצועים. היום? שחקנים מעדיפים להתרכז במועדונים שלהם, אלה שמשלמים להם כסף. אלו דברים שלא היו בעבר, והיום הם הרבה יותר נפוצים.
בוסינגווה למעשה לא פרש מהנבחרת, אלא מסרב לשחק אצל מאמן ספציפי. באופן כללי קרנן של הנבחרת ירד ביחד עם עליית המשכורות במועדונים. לא מעט כוכבים "נחים" בטורנירים גדולים. כמובן גורם חשוב בכך היא העומס הפיזי ןוהמנטלי הנצבר, אבל לא רק. עלייה במספר הנבחרות ביורו, רק תוריד עוד יותר את ערכו של כדורגל נבחרות.
פעם גם עונת המשחקים הייתה קצרה יותר, ושחקנים היו מגיעים לנבחרת עם אורך נשימה. מה שכן, ירידת קרנו של הכדורגל הבינלאומי (הרבה הודות לשיטת המוקדמות המטומטמת, שתקועה באמצע הגרון כל הזמן, במקום 'ליגה' מסודרת בתאריכים קבועים של השנה) בהחלט משפיעה על החלטתם.
אולי היום יש שחקנים שהרציונליות שלהם גוברת על דברים אחרים? אגב, אולי, אני רק משער פה, אחת הסיבות שנראה שזו הפכה להיות תופעה (מבורכת) וגוברת, אם זה אכן כך, היא שבניגוד לעבר פחות שחקנים מרגישים צורך להצדיק את הבחירה שלהם בכל מיני דרכים שונות ופשוט אומרים שסה לא מתאים להם.
כגנאי גאה ופטריוט, לא הייתי מקבל כלל וכלל את ההתנהגות של בואטנג. הוא השתמש בנסיבות ובתקנונים הנוכחים כדי להופיע בנבחרת גאנה המונדיאל האחרון וכך לנצל את הבמה הגדולה כדי שיוכל להתבלט כראוי. היה הוגן אם הוא היה ממשיך לפחות לענות להזמנות ולא להגיד: "המשחקים האלה לא חשובים". זה מצביע על חוסר כבוד מבחינתי. אך אני אוהד מילאן, וזה לא ממש מפריע לי. מה שכן הדבר שקצת מעציב אותי, זה אותה ירידה בהתעניינות. הכדורגל הבינלאומי נהיה פחות אטרקטיבי (אותי אישית הוא עדיין מרגש במקרים מסוימים, לראות את אורוגוואי בקופה היה מרגש לדוגמה) עקב הסיבות שהזכרתם. הארגונים שמארגנים את לוח המשחקים הם האשמים הגדולים.
ואני אוהד גאנה וגם לי זה לא ממש מפריע. למה שנתעקש שהגרמני הזה ייאבק על גביע האומות של אפריקה? וגם אם הוא היה גנאי גאה, עדיין ההחלטה להוסיף ל-3 מפעלים שבהם הוא מועסק ע"י המועדון, עוד שניים עם קבוצה אחרת, זו החלטה קשה או לפחות חייבת להיות קשה.
זה מצחיק, אני קורא עכשיו את האוטוביוגרפיה של בובי צ'רלטון והוא מספר משהו שלא ידעתי - כשיונייטד נסעה בעונת 57/58 למילאנו לגומלין חצי גמר גביע אירופה, אחרי אסון מינכן, הוא לא היה שם. למה? כי יצא למסע משחקים עם נבחרת אנגליה... כדורגל הנבחרות היה פעם המלך. בתקופה ההיא, בה השחקנים השתכרו יחסית מעט ובטח לא יכלו לבנות על ההכנסות מהקריירה המקצוענית שלהם כמשהו שיחזיק אותם לכל החיים, לא היתה סיבה שכדורגל המועדונים ייהנו מעדיפות. עכשיו כדורגל הנבחרות הוא הנתין. ותכל'ס, די בצדק. אצל הקבוצות יש כסף גדול, וגם האיכות עולה משמעותית על הנבחרות. את הפער הזה אפשר היה לצמצם, אבל פיפ"א מטומטמת ומסרבת להתאים את עצמה למציאות. כל חודש עושים הפסקה מכדורגל הקבוצות, שולחים שחקנים להשד יודע איפה בעולם, שני משחקים, אחר כך חוזרים מיד לליגות, ושוב כמה שבועות מועדונים, ושוב הפסקה. וכמעט בכל פעם שאין משחק רשמי, דוחפים משחק ידידות שלפעמים מתייחסים אליו כמו בדיחה גם כך. גורמים נזק לשחקנים, גורמים נזק לקבוצות, מתישים אותם קיץ אחרי קיץ בטורנירים ללא מנוחה כמו שצריך. במקום להמציא מחדש את תכנית המשחקים של הכדורגל הבינלאומי כך שתשמור על הניצוץ שלה ולא תפגע במועדונים, ממשיכים בכוח עם השיטות הישנות בהנחה שיהיה בסדר. במצב הזה, גם אני הייתי מציג אצבע משולשת לראווה לכדורגל הנבחרות. אני לא יכול לשכוח את ההתעקשות של דומנק בזמנו לא לקבל את החלטת מאקללה לפרוש מנבחרת צרפת, והאיום שאם לא ישחק במדיה, הוא יפנה לפיפ"א וימנע ממנו לשחק בצ'לסי. הוא אולי קיבל את מאקללה, אבל הראה לכל השחקנים צד מאוד מכוער של הכדורגל הבינלאומי.
גם בנבחרת פולין אנו רואים שורה של שחקנים שבאים לגזור קופון על היורו. מליקסון כמעט היה אחד מהם. הפולנים חושבים ש"קניית" שחקנים לנבחרת שלהם תעזור להם. מחשבה שגויה. נבחרת זה לא מועדון.
שיגזרו קופון, עד אז, נראה כמה מהם באמת אמיצים כדי להגיד לא כמו בואטנג. אם באמת הנבחרת הייתה קרובה לליבו, אז הוא לא היה חושב על "אני אפצע? אני אתעייף? לא עדיף להיות עם המשפחה במקום לשחק באליפות אפריקה?". חשוב לציין עוד דבר, הארגון של אליפות אפריקה מאוד רע. במקום לקיים אותו פעם ב4 שנים, מקיימים אותו בצורה תכופה והוא תקוע בגרון של המועדונים בעולם (גם אליפות אסיה הפכה לכזאת עקב הסיבה שהיא בינואר. אוהדי דורטמונד יודעים על מה אני מדבר), לא כמו אליפות אירופה או הקופה אמריקה. יש עוד סיבות, אבל לא אלאה אתכם בכל הסעיפים...
לא ניתן לקיים את האליפויות האלה בקיץ בגלל מזג אוויר. ברור שאליפות אפריקה צריכה להתקיים אחת ל - 4 שנים. CAZZO, פיפ"א יכולה למנוע את גזירות הקופון האלה, אם תחזור לחוקי הייצוג הישנים. כדורגל נבחרות הופך יותר ויותר למסחרה. בואטנג גנאי כמו שאני אקוודורי.
באפריקה זה אפשרי לארגן את האליפויות ביוני-יולי, בעיקר במדינות הדרומיות. באסיה זה יותר בעייתי. אני לא יודע על איזה בדיוק חוקים אתה מדבר, יכול להיות שאתה בקיא ממני בתקנונים, אבל פעם, לא לפני 20 שנה, אלא הרבה יותר, היו שחקנים כמו אלטפיני, סקיאפינו, די סטפאנו, ורבים אחרים ששיחקו בכמה נבחרות. מעניין מה היינו אומרים אם זה היה קורה היום.
