לא ראיתי שעדיין נתנו דגש גדול מידי על העברתו של לאם לימין והחזרתו של אלבה לשמאל. לדעתי זה היה החלק העיקרי ביכולת הטובה שלנו, מה שאיפשר בעצם להתקפה גם לקבל מימד אחר. לאם ורובן מסתדרים בימין, זה לא חדש עוד מתקופת ואן חאל, התקפית זה תמיד עשה את שלו. בהגנה לאם הוא 2 דרגות לפחות מעל ראפניה. בשמאל לא נראה שריברי סובל מידי כשאלבה מגיח מאחור (נראה אפילו טוב יותר לצידו) וגם בהגנה הילד חזק בהרבה מאשר ראפניה. איך שלא מסתכלים על זה, ביחס למה שיש לנו בסגל, ראפניה הוא לא האופציה הראשונה, סוג של חור וראוי להיות לא יותר מאשר חיזוק מהספסל.
מסכים לגמרי!לאם בימין ואלבה בשמאל זה הפתרון הכי טוב שהיינקס יכול לעשות כרגע. רובן חזר לחיים עם לאם וריברי לרוב עושה דברים יפים עם אלאבה.נראה עכשיו איך זה עובד במשחקי חוץ ובמשחקים שיתקפו אותנו יותר.
עכשיו הגענו ל"דבר האמיתי". "בית המוות" הוכח כבית הפלופ אחרי שרק באיירן נשארה באירופה: נאפולי לא השכילה לנצל יתרון 1:3 מול צ'לסי הזקנה והמפורקת והסיטי הובכו ע"י ספורטינג ליסבון בליגה האירופית (על ויאריאל אין בכלל מה לדבר), בדיוק כפי שאמרתי, לא ניתן היה ללמוד ממנו כלום. מול מארסיי צריך להיזהר: היא בונקריסטית ומאוד מהירה במתפרצות. למזלנו סטיב מנדנדה, השוער הטוב שלה, לא ישחק במשחק הראשון בגלל האדום שקבל בסן סירו, וראינו מול באזל במשחק הראשון כמה נזק יכול לעשות שוער. באיירן בוודאי צריכה לעבור את הצרפתים ואז לקלאסיקה אמיתית מול ריאל! באיירן-ריאל נפגשו הכי הרבה פעמים בתולדות הצ'מפיונס (יחד עם צ'לסי-ליברפול), ריאל מעולם לא ניצחה במינכן, בעונות 1997-98, 2000-01, 2001-02 המנצחת בשלבי הנוקאאוט בין הקבוצות הללו גם לקחה הגביע. יהיה אש!
כפיר,בית המוות ממש לא הוכח כפלופ זה רק אתה חושב ככה. דווקא מרסיי שלטה ברוב המשחק בסן סירו וגם נגד דורטמונד וארסנל היא לא עשתה בונקר היה לה הרבה מזל אבל היא עשתה את שלה והיא קבוצה שקשה לנצח אותה. מה שמפריע לי זה שיש אופוריה באוויר וכולם כבר חושבים על המפגש מול ריאל.אני מאוד מקווה שבאיירן עם הרגליים לקרקע כי זה צ'אנס שאסור לפספס.
חברים, כדורגל זה לא שחור ולא לבן. כמות הצבעים והגוונים שיש בו באמת עולים על כל דימיון. כל פרשנות טקטית יכולה לטעות, כי זה כדורגל וקורים הרבה דברים שאי אפשר לצפות מראש. אם מפסידים אז זה לא בגלל 2 מהלכים (או אם תרצו גם 30) אגואיסטים של רובן (דוגמה, יכול להיות גם כל שחקן אחר כמובן), ולא בגלל החלקה חסרת מזל של שחקן הגנה כזה או אחר. או כל תרחיש אחר שתבחרו. אלופים מנצחים משחקים גם כשמגיע להם פחות. הפן המנטלי הוא מאוד מכריע ברמות הגבוהות של אירופה. אליהן אנחנו שואפים, ויש שיגידו 'רק' מנסים לשאוף. ההבדל בין קבוצה טובה לקבוצה מנצחת לא מסתכם ביום שבו הכל הולך ואתה על גג העולם וכובש שישיות ושביעיות והחלוץ שלך שובר שיאים. אתה נמדד במשחק ההוא נגד הקבוצה האפורה, אך העיקשת, בבוץ, כשהשחקן האלמוני ההוא זוכה בחמש דקות של תהילה בזכות בעיטה שתיכנס פעם אחת בקריירה שלו וכמובן שנגדנו. במשחקים בחוץ כשהדשא נראה יותר כמו חול, כשהשחקן הכי טוב שלך פצוע ואתה ביום בינוני מינוס. בימים האלה אתה נמדד, כשאתה בפיגור אבל נלחם. ובסוף אתה מנצח גם כשפחות מגיע לך. כי אתה נלחם, כי אתה רוצה לנצח והסמל והתשוקה הם יותר מהכל וזה לא משנה אם המשכורת שלך היא שש, שבע או 'רק' ארבע ספרות. כאן נמצא ההבדל בין אלופה לבין אוסף של שחקנים מצויינים. הרצון העז, המבט החייתי בעיניים, הספרינט על כל כדור אבוד, ראינו את זה בשני המשחקים האחרונים, זאת הייתה התעלות כלל קבוצתית, אולי זה בזכות הדחיפה המדהימה של האליאנז ארינה או כי פשוט 'הלך' לנו הפעם וליריבה לא. אנחנו נראים פשוט נורא במשחקי החוץ, שני נצחונות בלבד בתשעת משחקי החוץ האחרונים שלנו בליגה. למזלנו אנחנו יכולים לשבור את בצורת החוץ בברלין, מול קבוצה שכבשה רק פעמיים בשנת 2012. השחקנים קיבלו בטחון, והרבה. מולר סוף כל סוף כבש. וכשהוא כובש אנחנו תמיד מנצחים, ועוד על האפס. עם כל העבודה הקשה שלו והבישולים אנחנו חייבים פשוט חייבים שהוא יתחיל לכבוש. כמו בחיים גם בכדורגל יש תקופות פחות טובות ומשברים, אבל יש גם תקופות יפות ושמחות. יש לי תחושה שיצאנו אל דרך חדשה ושמחה. באסטי חוזר, תודה לאל. קיבלו הגרלה יחסית נוחה באלופות ואנחנו מסוגלים לסגור את הפער מול דורטמונד. שבת שלום! mia san mia
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/goodpost.Xxx מאוד מסכים איתך לגבי כך שקבוצה נמדדת על פי הימים הפחות טובים, המשחקים הפחות טובים והתקופות הקשות. לגבי ליגת האלופות, "נוח". מארסיי אמנם לא נראים טוב אבל אם באיירן יסתכלו יותר מידי לעבר ריאל ולעבר הגמר (ככל הנראה ברצלונה) אז הם יכולים לפשל, בכל זאת, כנראה שתעברו אותם אך לאחר מכן יש עבודה קשה.
באיירן צריכה להסתכל רק על גלאדבך בגביע תוך כדי שהיא עושה את העבודה מול הרטה החלשה, וכמובן נשים אוזן למקלטים במשחק של ברמן. ריאל מדריד? מארסיי? לא עכשיו, לא תודה.
כמו שיש הבדל בין הליגות המקומיות לליגת האלופות כך גם יש הבדל בין שלב הבתים להצלבות: יש הבדל בין מחזור שני בשלב הבתים, שעדיין לא ברור מה ומי ומו לבין הצלבה של 180 דקות שאין ממנה חזרה. יכול להיות שמארסיי לא היתה בונקריסטית מול ארסנל ודורטונד בשלב הבתים אבל בהצלבות זה סיפור שונה: אשתקד בשמינית הגמר מול היונייטד שיחקו בסטאד וולודרום בעיקר לרוחב והיה 0:0 בלתי ניתן לצפייה (גם במשחק המקביל בין אינטר לבאיירן בסן סירו היה 0:0 עד לדקה ה-90 אבל איזה הבדל: היו המון התקפות והזדמנויות). וגם מול אינטר השנה מארסיי שיחקה מבוקר.לדעתי באיירן תכתיב את הקצב במשחק בצרפת כאשר הצרפתים ינסו עם המהירות שלהם לעקוץ. ליונייטד התאים שנה שעברה גם כן לשחק לרוחב ולהעביר ההכרעה לאולד טראפורד. לדעתי באיירן תעז יותר ותשיג לפחות שער חוץ אחד שיעזור מאוד לקראת הגומלין.
שיהיה לאוליץ' המון בהצלחה. לדעתי בעונת 2009/10 הוא היה "גניבת" השנה באירופה כשהגיע אלינו ללא תמורה מהמבורג והיה ענק, כולל שלושער בחצי גמר האלופות בליון.
עוד משחק ענק של באיירן.מה שחשוב זה שזה היה במשחק חוץ וסוף סוף שיחקנו טוב במשחק חוץ וניצחנו(כבר חשבתי שהרגע הזה לעולם לא יגיע). ריברי מדהים.מעניין עוד כמה מאמנים יחשבו שאפשר עם מגן אחד להתמודד איתו שחקן ענק. רובן מוסיף לנו המון בקבוצה.איתו באיירן הרבה יותר רעבה ותמיד רוצה עוד ועוד.אני שמח שהוא וויתר לגומז על פנדל אחד. גוסטבו עם שליטה מלאה במרכז המגרש.השקיע המון ועשה חיים קלים להגנה שלנו. בשבילי שחקן המשחק הוא קרוס.כל נגיעה שלו בכדור היא מדהימה ולדעתי בלט מעל כולם. רק חבל שהיו קצת פשלות של ההגנה וגם השופט הרשה לעצמו לקחת לנו פנדל ושרק לגומז לנבדל שלא היה ב1 על 1.
