המחזור ה-36 בפרמיירליג: מ-ה-פ-ך! סיטי במקום ה-1!

כלומר מקום שלישי...

 

אני חייב לציין שאני מופתע מתוצאות הסקר...

מנצ'סטר יונייטד חיה ונושמת משחקים כאלו, היא יודעת מה צריך לעשות כדי להרוג ואף לנצח משחקים כאלו, הבדלי הכוחות הם לא ה-6-1 מהמשחק הראשון, ובגביע מנצ'סטר יונייטד הוכיחה שהיא בהחלט מסוגלת לנצח אצל הסיטי, ולא משנה הדרך.
אין לי ספק שהלחץ ישפיע עד מאוד על שחקני הסיטי, קשה לי מאוד לראות אותם נותנים פה הצגה, זה כבר האמא של המאני טיים, הלחץ וההיסטורייה שעל הראש יעשו את הרגליים הרבה יותר כבדות, בעוד כולם ביונייטד די מורגלים לסיטואציה...
מבחינת איכות סיטי פייבוריטית מחר, אבל הניסיון מאזן את הדברים- בראש, קשה לי להשלים עם כך שאלכס פרגוסון יכול להפסיד משחק כזה.

 

http://news.bbcimg.co.uk/media/images/49845000/Xxx/_49845571_mnc_manu_0506.Xxx
מנצ'סטר סיטי-מנצ'סטר יונייטד
שני, 22:00, אתיחד
שופט: אנדרה מארינר

קשה להפריז בחשיבותו של המשחק הערב, מכיוון שרבים אחרים כבר עשו זאת. "המשחק הכי חשוב בתולדות הכדורגל האנגלי", "משחק שיקבע את גורלן של הקבוצות לשנים הבאות" אמרו הפרשנים, וכלל לא בטוח שהם צודקים, אבל גם בלי הפומפוזיות הזאת מדובר במשחק החשוב ביותר של העונה הזאת.

במנצ'סטר סיטי מתקשים להסיר את החיוכים בשבוע האחרון. אחרי שהיו בפיגור שמונה נקודות מיונייטד, כעת הפער הוא שלוש ונראה שכל שדרוש להם עבור אליפות זה לנצח הערב, אף אחד לא יהמר על כך שסיטי תפסיד נקודות בשני המשחקים שנותרו לאחר מכן. רוברטו מנצ'יני המשיך השבוע במלחמה הפסיכולוגית וטען שוב שהעסק גמור, לכולם ברור שגם הוא לא מאמין לעצמו אבל בינתיים נראה ששיטת ההרדמה עובדת היטב עבורו. לסיטי יש סגל מלא לחלוטין-כולל מריו באלוטלי הסורר שחוזר מהשעיה אך לא צפוי לשחק. מיקה ריצ'ארדס חוזר אחרי שנעדר בשסוע שעבר מהמשחק נגד וולבס עקב פציעה. 44 שנים לא זכתה מנצ'סטר סיטי באליפות, היום זה נראה קרוב מתמיד.

במנצ'סטר יונייטד דאגו לשדר השבוע עסקים כרגיל. פרגוסון וגיגס הלכו אל התקשורת וסיפרו שהמבוכה מול אברטון כבר מאחוריהם, ושהם יעלו מרוכזים ונחושים לדרבי. גם אם זה נכון, ספק גדול אם ליונייטד יש את הכלים להתמודד עם סיטי בכושר הנוכחי של הקבוצות. פרגוסון דיבר על כך שתיקו תהיה תוצאה מצוינת עבורו ואולי רמז על צורת המשחק של קבוצתו הערב. אחרי שהובילה כאמור בפער של שמונה נקודות לפני שלושה שבועות, אם יונייטד תאבד את האליפות זה יהיה מפח הנפש הגדול ביותר שלה בעידן פרגוסון, והתסריט הזה נראה ריאלי לחלוטין. ליונייטד אין פציעות חדשות, ג'וני אוואנס היה בספק קל אבל צפוי לשחק. ההערכה היא שרפאל דה סילבה יאבד את מקומו בהרכב עבור פיל ג'ונס או כריס סמולינג.

http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2012/01/05/article-2082735-0E7FA86B00000578-633_468x297.Xxx
אחרי ה6-1 הגדול באולד טראפורד, סיטי תסתפק הפעם ב1-0 קטן

דני (Mellow29) ערך עבורנו השוואה בין אנשי המפתח:

http://img403.imageshack.us/img403/8745/joehartmancitygoalkeepe.Xxxג'ו הארט
גיל: 25
הופעות: 35
ספיגות: 27
שערים נקיים: 15
הצלות/משחק: 3.94

עונת 2011/12 ביססה את מעמדו של ג'ו הארט כשוער האנגלי הכי טוב, ואולי גם השוער הכי טוב בפרמייר-ליג. הארט, שהגיע בגיל 19 מעיר הולדתו שרוסברי למנצ'סטר. את תחילת דרכו הוא העביר בהשאלות לא מועילות במיוחד בטרנמיר רוברס ובלקפול, ולמרות שזכה לקרדיט מהמאמן דאז אריקסון הוא לא הצליח לשמור על האפודה הראשונה כאשר שיי גיבן הגיע בינואר 2009. את העונה הבאה הוא כבר לא ביזבז על מאבקים על ההרכב, ויצא לתקופתהשאלה מוצלחת בעולה החדשה בירמינגהאם סיטי, נבחר לשחקן העונה ע"י האוהדים בעונת 2009/10, מועמד לתואר השחקן הצעיר של העונה והשוער הראשון בנבחרת העונה. הוא זכה אמנם למקום בסגל למונדיאל בדרום אפריקה, אבל נאלץ לצפות מהצד בשוערים ה"מנוסים" גרין וג'יימס מפשלים ובנבחרת אנגליה כושלת, שוב.
לאחר המונדיאל הוא חזר למנ' סיטי, הפעם כשוער הראשון והצדיק את האמון בו. גם בקבוצה עם מטרות רציניות כמו מנ' סיטי הוא הצליח לבלוט, השאיר חותם ובמו ידיו העניק למנ' סיטי נקודות יקרות, בדרך לזכייה בכרטיס ליורופה ליג ובתואר הראשון שלה בתקופת השייח מנסור, הגביע האנגלי נגד סטוק. הוא זכה בתואר כפפות הזהב, המוענק לשוער ששמר הכי הרבה פעמים על שער נקי (18).
אותה עונה הייתה מוצלחת מאוד מבחינתו, אבל העונה הוא המשיך לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו. שיחק בכל דקה מ-35 המחזורים של הפרמייר ליג, שמר על שער נקי ב-15 מחזורים והיווה את אחד מעמודי התווך בקבוצה שדרסה את הליגה לאורך חלקים גדולים. קשה גם להאשים אותו בהיחלשות של סיטי באמצע העונה, שאפשרה ליריבה העירונית לגנוב לה את ההובלה. הארט שמר על יכולת יציבה גם כששאר מערכי הקבוצה לא תפקדו, וגם תרם המון מנהיגות בהיעדרם של קומפאני וטורה.
קשה לחלוק על הקביעה כי כיום ג'ו הארט הוא השוער הטוב בפרמייר-ליג, ואחד הטובים בעולם כולו. הוא נבחר, ללא עוררין, לנבחרת העונה של 2011-12 ע"פ בחירת השחקנים.
במשחק הקרוב עיקר הלחץ יפול על שחקני החלק הקדמי של סיטי, וסביר להניח שהוא לא היה השוער הכי עסוק על המגרש. המשימה שלו תהיה קשה הרבה יותר - לשמור על ריכוז ולהפגין את הרפלקסים והמנהיגות ולדאוג לכך שההכרעה תיפול בצד השני.

http://img705.imageshack.us/img705/2787/mufc99259.Xxx דויד דה חאה
גיל: 21
הופעות: 26
ספיגות: 28
שערים נקיים: 11
הצלות/משחק: 5.31

את עונת 2011/12 דויד דה חאה לא ישכח. בקיץ הוא השלים את המעבר שלו מאתלטיקו מדריד בעסקת ענק, כאשר 20 מיליון יורו עשו את הדרך ההפוכה. בקיץ בו שוערים מנוסים ומוכחים כמו מנואל נוייר ומרטין שקטלנבורח עברו, הרבה גבות הורמו בנוגע לבחירה של סר אלכס פרגוסון. האם ילד בן 20, שהעביר את כל הקריירה בחממה של אתלטיקו מדריד, יוכל לאחד המקומות הכי לחוצים בתבל - בין קורות השער של מנ' יונייטד, כמחליף של אדווין ואן דר סאר הנפלא שפרש?
משחק הבכורה של דה חאה, כמו התחלה של סרט טוב, היה בגמר מגן הקהילה נגד מנ' סיטי. הוא ספג שני שערים "רכים" מנגיחה של לסקוט ובעיטה מרחוק של דז'קו, מה שמיד העלה סימני שאלה רבים, שטרם נפתרו, בכל הנוגע ל-2 נקודות במשחקו של השוער - 1. ההתמודדות עם כדורי הגובה, 2. שמירה על ריכוז שיא לכל אורך המשחק. קבוצתו אמנם הצליחה לחזור בקאמבק הירואי ולנצח 3:2, אבל דה חאה השאיר המון סימני שאלה. את עונת הפרמייר-ליג הוא פתח טוב, ורשם מספר עצירות נהדרות במהלך חלקה הראשון של העונה, תוך הצגת רפלקסים נהדרים ואקרובטיות ראויה לציון.
אבל לא הכל המשיך חלק עבור דה חאה, שבמשחק השני שלו נגד היריבה העירונית, הוציא לא פחות משישה כדורים מהרשת. רובם אמנם לא היו באשמתו, אבל הכשלון במשחק הזה וחוסר היכולת להרכיב הגנה יציבה בשל פציעות שחקני מפתח (וידיץ', פרדיננד), גרמו לפרגוסון גם לנסות רוטציה מיוחדת גם בעמדת השוער. דה חאה ירד לספסל בחלק מהמשחקים, והשוער המחליף לינדנגארד זכה לערוך 8 הופעות ליגה, לסירוגין עם הספרדי. ניכר היה שפרגוסון לא סומך על השוער הראשון שלו, וקל היה להבין למה - הופעת נפל שלו ביום האחרון של שנת 2011, מול בלקבורן שניצחה 3:2 באולד טראפורד, כאשר הספרדי מתקשה מאוד להתמודד בכדורי הגובה. בכל חודש ינואר 2012 הוא לא רשם הופעת ליגה, ובהופעת הגביע שלו מול ליברפול הוא ספג שער נגיחה רך מאוד מול אנדי קארול.
מי יודע מה היה מעמדו של הספרדי, לולא השוער הדני נפצע ופינה את הבמה לדה חאה. מאז הספרדי לא שמט את ההזדמנות. תקופת הרוטציה והישיבה בצד השתלמו, כאשר הוא חזר לשער במשחק נגד צ'לסי (כאשר מנ' יונייטד חוזרת מפיגור 3 שערים לתיקו) ונשאר שם עד היום.
כאמור, סימני השאלה לגבי דה חאה עדיין רבים. האם הוא יוכל להתמודד עם כדורי הגובה? למרות היותו גבוה ובעל זרועות ארוכות, הוא יחסית חלש פיזית ומתקשה לעיתים קרובות. הוא מפצה על כך ברפלקסים נהדרים ובמשחק רגל סביר בהחלט, בהתחשב בכך שקודמו בתפקיד היה אדווין ואן דר סאר...
המשחק הקרוב יכול להיות סגירת מעגל מדהימה לעונה של דה חאה. במשחק הבכורה שלו, הוא ספג פעמיים מרגלי מנ' סיטי במשחק שזרע את הספקות בנוגע ליכולתו. אם יצליח להגן על שערו בדרבי, ולהעניק את האליפות לצד האדום של מנצ'סטר, אף אחד לא יזכיר לו את היציאות הרכות בכדורי הגובה. לפחות לא עד העונה הבאה...

יאיא טורה
גיל: 28
הופעות: 29
שערים: 4
בישולים: 6

את הטענה הבאה יהיה קשה מאוד להפריך: השחקן שיקבע את הדרבי הזה הוא יאיא טורה.
האם זו לא טענה קצת מוגזמת, כשאיתך בקבוצה נמצא שחקן מבריק כמו סילבה, מנהיג כמו קומפאני וקילר כמו אגוארו? לא בהכרח, כי כשמדובר בקשר מחוף השנהב, שרושם עונה נהדרת במדי מנ' סיטי, הרי שיש לו הרבה מכל התכונות הללו, ואחת שתהיה חשובה מאוד: נסיון. נסיון במשחקים על עונה שלמה, נסיון במשחקים על האליפות.
טורה, שהספיק לעבור באולימפיאקוס ומונאקו, הגיע למנצ'סטר סיטי לאחר תקופה בת 3 עונות בברצלונה. הוא היה אחד מהשחקנים היציבים של הקבוצה, וזכה עמה בשתי אליפויות, גביע ספרד ובליגת האלופות. מאז שעבר למנ' סיטי בתחילת העונה הקודמת, הוא קיבל ממנצ'יני תפקיד יותר קדמי מזה בו תופקד בברצלונה, והתוצאות לא איחרו לבוא. הקשר הנפלא מחוף השנהב כבש 6 שערים ובישל עוד 5 בעונת הבכורה שלו במדי הסיטי, אבל את פירות ההצלחה הגדולה הוא קטף בגביע האנגלי. לאחר שכבש והיה המצטיין במשחק חצי הגמר נגד מנ' יונייטד, הוא כבש גם את שער הנצחון בגמר מול סטוק והעניק לסיטיזנס תואר ראשון מזה 35 שנה.
העונה הוא גם לא חיכה זמן רב כדי להכנס לכושר, היווה את עמוד התווך בקישור של רוברטו מאנצ'יני, ועל אף השורה הסטטיסטית הבינונית (4 שערי ליגה ועוד 3 בליגת האלופות), התרומה שלו מסתכמת בהרבה יותר מזה. טורה אחראי על המעבר מההגנה להתקפה, מנווט ודוחף את המשחק קדימה. הוא אמנם לא אחראי לאספקת רגעי הקסם - זהו התפקיד של דויד סילבה - אבל האנרגיות שהוא מכניס במרכז המגרש שוות לא פחות. שתי עדויות לתרומה האדירה שלו, שלא בהכרח מתבטאת בנתונים, ניתן לראות בדוגמאות הבאות: טורה זכה בתואר שחקן השנה באפריקה לשנת 2011, והיה הקשר הראשון שזוכה בתואר מאז מוטספה חאדג'י בשנת 1998. טורה החמיץ כמה מחזורים העונה בשל אליפות אפריקה, ושם אמנם סיטי הצליחה לצאת בלי נזק ניכר (למעט הפסד בגודיסון פארק), אבל הוא נעדר ממשחק הגביע האנגלי נגד מנ' יונייטד, וחסרונו הורגש בבירור.

פול סקולס
גיל: 37
הופעות: 14
שערים: 3
בישולים: 0

פול סקולס לא חשב שיצא לו להתמודד עם מנ' סיטי על תואר האליפות. הוא פרש בסוף העונה, מנ' סיטי לא הייתה פאקטור במאבק האליפות, והאיש הג'ינג'י, שהופיע בפרמייר-ליג 16 עונות החליט לתלות את הנעליים. משחק הוקרה לכבודו נערך בקיץ נגד ניו יורק קוסמוס, והוא התחיל לעבוד בצוות המקצועי של המועדון.
רצה הגורל, כך אומרים...ואולי גם, רצה הסקולס. רצה לשחק כדורגל, ולא רצה לפרוש, והמשיך להתאמן עם הקבוצה כדי לשמור על כושר ולתת הדרכה ועצות לשחקנים הצעירים. וכשמנצ'סטר יונייטד נזקקה לקשר דומיננטי לצידו של מייקל קאריק, לא נשארו לה אופציות: טום קלברלי הצעיר פתח את העונה היטב אך נפצע, גם אנדרסון נפצע ועל המחלה העצובה של דארן פלטשר עדיף לא לדון.
וכך, בינואר 2012, פול סקולס החליט לחזור מפרישה. גם אז הוא בטח לא שיער מה הולך להיות תפקידו בהצגה הגדולה במחזור ה-36 בפרמיירליג. הוא נכנס כמחליף במשחק הגביע נגד מנ' סיטי, ובמשחק ה"בכורה" בליגה נגד בולטון הוא כבש. השער השני שלו הגיע בפתיחת המשחק נגד נוריץ' מאז שחזר הוא כמעט ולא החסיר משחק, ואמנם זכה למנוחה במשחקי הגביע ואירופה, הוא היה האיש של פרגוסון במרכז השדה ברגעים החשובים.
וכך יהיה גם בדרבי הקרוב. הקישור של מנ' יונייטד זכה לביקורת מוצדקת רבה במהלך העונה, אבל ברוב העונה לא היה לה שחקן כ"כ מנוסה וחכם כמו סקולס. מוסר נהדר, שיודע לנווט את המשחק כמו שצריך, ושחקן שכבר ראה הכל. הוא אמנם לא מתקל כמו טורה ולא מתוחכם כמו סילבה, אבל פול סקולס היה בסרט הזה. הוא כבר לקח אליפויות, והוא כבר ניצח משחקי עונה בשן ועין. מישהו מהמר נגדו?

טור לקראת המשחק של אוהד סיטי, אשחר (city):

ביקשו שאני אכתוב קצת על הרגשות שלי בתור אוהד סיטי לקראת המשחק. האמת שבהתחלה חשבתי לסרב: בשנה האחרונה אני לומד באוניברסיטה, עובד בשתי עבודות, עושה מילואים ורענון נהיגה ואת כל שאר פעילויות ההעשרה שמשרדי הממשלה החליטו לפרגן לי בהן. לא שאני מתלונן (טוב, אני כן), אבל הנקודה היא שלא יצא לי לראות הרבה כדורגל. ואם כבר יצא לי לראות, אז זה היה בדירה שלי, עם אנטנה מצ'וקמקת שאירגנתי מהמחסן של סבתא, ככה שהדבר היחיד שהצלחתי לקלוט זה את תיאטרון האימים של בוני גינצבורג וחבריו. ומעבר לזה שאני לא הכי מעודכן (לפחות לא ברמה שהייתי פעם), אני גם לא באמת יודע "מה אני מרגיש" לקראת המשחק, או איך אפשר להסביר את זה במילים. אז עכשיו אני יושב, בוהה בסמן המהבהב על המסך, ומנסה להבין מה אני מרגיש.



איך זה מרגיש להיות במרחק נגיעה מאליפות היסטורית אחרי יותר מ-40 שנה? האמת, אני לא יודע. באמת שלא. וככל שהדקות עוברות אני מבין גם למה. כי אתם מבינים, אני אוהד סיטי, כבר 15 שנה כמעט. ראיתי את הקבוצה יורדת ליגה פעמיים. ראיתי את רובי פאולר מחמיץ פנדל בדקה האחרונה של המחזור האחרון, פנדל שהיה יכול לשלוח אותנו לאירופה. אחרי שכבר הגענו לאירופה, ראיתי אותנו מודחים ע"י קבוצות מבישות או ע"י תצוגות מבישות (ע"ע באלוטלי). אני לא יכול אפילו לספור את כמות השחקנים הגדולים שגרמו לי לציפיות מטורפות כשהגיעו ועזבו בבושת פנים ואכזבה גדולה, את כמות הפעמים שאמרתי לכולם "זו השנה שלנו" ואז בתחילת אפריל כבר חיפשתי איפה לקבור את עצמי, או את כמות הבירות וההמבורגרים שהפסדתי בהתערבויות. ככה שמבחינת סיטי, אני כמו בחורה ששברו לה את הלב יותר מדי פעמים והיא לא מסוגלת לעבור הלאה. אני הפכתי לסקפטי. אני מנמיך ציפיות, כדי לא להתאכזב בסוף. ככה שכאשר שואלים אותי איך אני מרגיש לקראת אולי אליפות, אני רואה רק את ה-"אולי", ועד אז אני אומר "בחייאת, סקולס חזר.. וזה פרגוסון, הוא לא ילד.. וסילבה ממש נחלש ודג'קו לא פוגע ולדודה שלי כואבת הברך וזה תמיד מעיד על מזל רע".

הרי אם יש קבוצה שיכולה לחרבן ברגע האחרון, זאת סיטי. גם אם נפרק את יונייטד בדרבי, נפסיד במחזור לאחר מכן לניוקאסל. וגם אם ננצח שם, נגיע למשחק האחרון מול ק.פ.ר ונפסיד 1-0 עלוב משער של שון רייט פיליפס, כמובן.



אז אתם שואלים אותי מה אני מרגיש לקראת המשחק? כלום. הדחקה מוחלטת. מנסה לא לחשוב על זה. אליפות? דברו איתי כשיחלקו את המדליות.

אבל, עם כל הרצון וההדחקה וההתעסקות בדברים אחרים, כל לילה, לפני שאני נרדם, זכרון קטן מתגנב מהתת מודע.

סיטי, ווינרים?