צ'לסי 2012- הקבוצה הכי מצליחה באירופה. זה לא יאמן. זה ניתן לוויכוח כי היו הרבה אלופות מקומיות מדהימות, אבל בסופו של דבר הגביע האנגלי+הצ'מפיונס שם אותנו בפסגה לדעתי. דוקא העונה, בלתי נתפס.
אני מפחד ללכת לישון שאני אקום והכל יהיה חלום. וואו... בחיים לא חשבתי שנזכה בגביע הזה. כל כך הרבה חוסר מזל, והעונה כאילו הכל התפוצץ.
אני חושב שהגביע הזה מגיע גם למוריניו, אחרי הכל 90% מהקבוצה הזו שייכת לו. איך אני ירדם הלילה, אלוהים יודע...
ואם כבר, מבחינתי התואר הזה שייך גם למקללה, באלאק, קראבליו, ג'ואי (שמאוד רצה והאמין שננצח), וכל השאר.. כי הם חלק מהקבוצה הזאת שניסתה לזכות בתואר שנה אחר שנה. הם חלק מהזכייה הזאת ללא ספק.
זה בצדק לא יעניין אף אחד עכשיו, אבל לפני הגמר צצו שמועות על התקדמות שלנו בעסקה על אדן האזרד. זה היה ביורוספורט הצרפתי ובטלגרף. אומרים שהבחור מבקש 170 אלף פאונד לשבוע... באמת מעניין איך רומן התנהג עכשיו בקיץ, יש לי הרגשה שהוא הולך להתפרע. אני היום כבר לא אישן.
הגביע בהחלט שייך גם למוריניו, זה השלד שלו, זה הוותיקים שלו- שהוא גידל, שהוא חינך, שהוא עיצב, מוריניו לא יישכח לעולם על ידי אוהדי צ'לסי, ובטח לא על ידי שחקנים כמו למפארד, דרוגבה וטרי, הוא האבא של הקבוצה הזות, עדיין. זה שייך גם להידינק, שהקבוצה הנהדרת שהוא הריץ בגשר נעצרה רק על ידי השופטים. שהיינו הכי טובים, ותקפנו, והיינו צריכים לזכות בזה בזכות לחלוטין- נעצרנו על ידי גורמים שלא קשורים לכדורגל. אז עכשיו לקחנו את זה בדרך הרבה פחות יפה- שכולם יתמודדו. אין יותר מגיע, מכמה שמגיע ללמפארד, דרוגבה, צ'ך, אסיין וטרי (אפשר להתווכח...) להניף את הגביע הזה. דרוגבה הוא אגדה, הוא לקח את כל אירופה ושם בכיס הקטן, רמי וייץ יכול לצחוק עליו 87 דקות על זה שהוא לא נוגע בכדור או לא מצליח לעשות כלום, אבל אז הוא יבוא ויתקע את הכדור ברשת, בגיל שלו, להיות כל כך דומיננטי ובלתי עציר... אגדה. אמרו על צ'ך שהוא סיים.. היה פה איזה ליצן בפורום שטען "עד מתי ישפטו את צ'ך על סמך העבר..." או משהו בסגנון, אז בבקשה- אחרי עונות שבאמת לא פשוטות, אחרי באמת תקופה פחות טובה בקריירה שלו, הוא מיישר קו סופית, מביא לנו במו ידיו את הגביע האנגלי, ואין מילים לתאר עד כמה עצום הוא היה עבורנו בשלב הנוק אאוט באלופות, מספר אחד ביבשת, בזכות. אסיין.... זה כבר לא אותו דבר, הפציעה לקחה לנו אותו בטרם עת, אבל אנחנו לא נשכח, מבחינתי הוא פיזז על הדשא 120 דקות אתמול, הוא היה איתנו ברגעים הקשים יותר, הוא היה המלך בעונה עם הידינק וכמובן לפני כן, התואר הזה שלו לא פחות משאר המנהיגים, הוא תמיד ישאר בליבנו- לא משנה כמה הוא יכול כבר לתת על הדשא. טרי, עם כל מה שהוא עשה, אם הוא לא היה משתתף בהנפת הגביע זה היה כואב, למרות הכל- מבחינתי כמובן שמגיע לו הרגע הזה, הוא עדיין הקפטן, עדיין המנהיג, הוא זה צ'לסי, לטוב ולרע.אחרי אותו ערב במוסקבה, נסגר המעגל, וכולם יכולים לדחוף את סיפור ההחלקה עמוק לתחת- תם ונשלם. ולמפארד... האיש שאי אפשר שלא להעריך ולכבד. אין יריבה שלא מכבדת אותו גם ברמה האישית, וזה לא סתם. על המגרש הוא ענק, כל גליץ' שאני רואה יורד אני מנגב דמעה על הדרך, הוא לא פחות קפטן מטרי, אתמול הוא ממש הנהיג, הדריך, סימן, דרש. הוא מנהיג אמיתי במרכז המגרש, תמיד בא לכדור, לא מפחד, מנסה ליזום, שחקן אדיר, ואישיות קסומה. המחשבה והידיעה שהוא יסיים את הקריירה בלי הגביע הזה ביד... הייתה גומרת אותי בפן האישי, הבאת את זה פראנקי! ושנבחרת אנגליה תילך להזדיין!
There's only one team in Europe, only one team in Europe! מגיע או לא, למי אכפת. הגיע לנו בעבר לזכות ולא הצלחנו. תענוג לשים את הידיים על הגביע הנחשק. כל הכבוד לאגדות המועדון, אני גאה ונרגש מאוד כשאני צופה בחגיגות שלהם. מישהו מצטרף אליי לWorld Cub Championship ביפן? ;-)
עוד קצת פחות משעה ב6 בערב תערך החגיגה בלונדון, המצעד אם תרצו. ממה שאני מבין זה ישודר בCHELSEA TV. סטרים של הערוץ: http://www.firstrowsports.eu/watch/81471/1...chelsea-tv.html לירן, איתך בכל מילה (מה שכתבת על הגליצ'ים של למפארד... חשבתי שאני היחיד), אבל למרות העובדה שהוא במקור Gunner והיחס אליו טיפה שונה, אני חייב להוסיף את אשלי לרשימה הזאת. אולי הוא לא ייזכר כאגדה של צ'לסי, כנראה שלא, אבל הוא לא יכל לעשות יותר בשבילנו כדי לייזכר ככזה. הוא הסמל להקרבה בכדורגל, שחקן הגנה בכל רמח אבריו עם נחישות ורצון בלתי נגמר. כך מגן צריך להראות. כמובן היה אחד המצטיינים אתמול. ולא לשכוח את ההצלה שלו מהקו בנאפולי במצב של 3:1, שזה עוד רגע גדול בקמפיין הזה. חכו ללמפארד http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/hahaha.Xxx
נזכרתי במשהו שכתבתי פה אחרי ההפסד בחצי הגמר ב-2009: http://s16.postimage.org/v27ajpaid/dlt2.Xxx כל כך הרבה סיפורים נכתבו אתמול, זה המרגש מכולם.
בהחלט, התמונה שלה חיכינו... דבר מדהים בקשר לדרוגבה. בתי הקברות ומגרשי הכדורגל מלאים בשחקנים גדולים, ענקיים, איכותיים, שלא מסוגלים להגיע למאני טיים, שלא עומדים בציפיות במשחקים הגדולים באמת. אצל דרוגבה זה מדהים... לא עולה לי עוד שחקן שכל כך חי בשביל המאני טיים... שחקן שעונה שלמה יכול להיות בינוני, ושמגיעים לשלבים המכריעים הוא כמעט תמיד שם, שחקן של קודם כל מאני טיים, של משחקים גדולים, רגעים גדולים. זה מה שהופך, לחלוץ האדיר שהוא, כולם יודעים שזה יבוא ממנו, אף אחד לא יודע להתמודד עם זה.
